בבא בתרא מז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אאינו מעיד אמרי לה מעיד כערב דמי ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דלהוו בידיה תרוייהו דכי אתי בע"ח מאי דבעי שקיל אמר רבי יוחנן אומן אין לו חזקה בבן אומן יש לו חזקה אריס אין לו חזקה גבן אריס יש לו חזקה גזלן דובן גזלן אין להן חזקה הבן בנו של גזלן יש לו חזקה היכי דמי אי אתו בטענתא דאבוהון ואפילו הנך נמי לא אי דלא אתו בטענתא דאבוהון אפילו בן גזלן נמי לא צריכא זדקא אמרי עדים בפנינו הודה לו הנך איכא למימר קושטא קא אמרי האי אע"ג דאודי נמי לא מהימן כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור אמר רבא חפעמים שאפילו בן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה היכי דמי כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן טכגון שהוחזק על שדה זו בגזלנותא ורב חסדא אמר יכגון דבית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון:
תנו רבנן כאומן אין לו חזקה ירד מאומנותו יש לו חזקה אריס אין לו חזקה לירד מאריסותו יש לו חזקה מבן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם בשלמא בן שחלק איצטריך סלקא דעתך אמינא אחולי אחיל גביה קמ"ל דלא אלא אשה שנתגרשה פשיטא נלא צריכא
רשב"ם
עריכהקבלן - ערב קבלן שקבל המעות מידו של מלוה ונתן לידו של לוה וזהו דינו דממי שירצה המלוה יפרע תחלה אבל ערב סתמא אין תובעין לערב תחלה עד שיעמיד מלוה ללוה בדין ויחייבוהו לשלם ואין לו מה לפרוע ואז יגבה מן הערב:
אמרי לה מעיד - כמו ערב:
ואמרי לה אינו מעיד - דאכתי נוגע בעדות הוא דניחא ליה דנוקמא תרוייהו ארעתא בידיה דלוה כי היכי דליהוו ליה ארעי טובא זיבורית ובינונית דכי אתא מלוה למגבי בינונית דקבלן כדין בע"ח שדינו בבינונית לימא ליה אתן לך בינונית דלוה והלכך הוה נוגע בעדות דאי לא הוה ללוה בינונית לא ליגבי מלוה אלא מבינונית דקבלן דהכי הוי דינא דלכל מאן דבעי תבע ברישא אבל בערב סתם ליכא למימר הכי דכל כמה דאית ליה ללוה למיפרע מידי ואפי' זיבורית לאו כל כמיניה דמלוה למיהדר גבי ערב כדקי"ל במכילתין (לקמן דף קעד.) לא יתבע לערב תחלה:
אומן אין לו חזקה - כדקתני מתני':
אבל בן - של אומן וכגון שאין הבן אומן יש לו חזקה וכדמפרש לקמן:
גזלן - לקמן מפרש היכי דמי יש שמפרש שהוחזק בגזלנות על שדה זו ובהאי שדה הוא דאין לו חזקה ויש שמפרש לקמן כגון רוצח נפשות על עסקי ממון והלכך אין לו חזקה על שום קרקע של אחרים בעולם:
אי דאתו - הנך בנים בטענתא דאבוהון דאמרי אבינו הורישה לנו ומש"ה בן גזלן אין לו חזקה דכי האי גוונא אין טוענין ליורש דכיון דמכח גזלן קאתי ואיהו לא טעין מאבי אני יורש דזבנה מינך קמאי דידי דליהמניה ע"י מיגו דמצי אמר זבנית מינך הלכך חזקה שאין עמה טענה היא שהרי אין לאבא חזקה וגם הבן הבא מכחו אין חזקתו חזקה וכיון דמכח אבוהון קאתו אפילו הנך בן אומן ובן אריס נמי לא ליהוי להו חזקה:
אלא בטענה דנפשייהו - אנא זבנתה מינך:
לא צריכא - דקאתו בטענתא דאבוהון וכגון דאמרו עדים בפנינו הודה לו המערער לאביהן של אלן שמכרו להם הלכך הנך בן אריס ובן אומן איכא למימר קושטא קאמרי כשטוענין אבינו לקחו ממך שהרי הודה והודאת בעל דין כמאה עדים אבל בן גזלן אע"ג דאודי האי מערער לאביו לא מהימן לומר לקוח הוא ביד אבי ואפי' בחיי אביו אם נתנן לבן שהרי הוא מתוך פחד הודה לו לגזלן כדרב כהנא כו' אבל בן בנו של גזלן יש לו חזקה אי אתי בטענה דאבוה דטעין מאבי ירשתי ואבי לא היה גזלן וכי האי גוונא טוענין ליורש דאילו היה אביו קיים הוה טעין מינך זבנתה ולא הוה אתי בטענתא דאבוה אף אנו נטעון בשביל היורש ורישא דקתני אומן אין לו חזקה בדליכא עדי הודאה דלצדדין קתני:
אי לאו דאודי ליה - נגזל לגזלן:
הוה ממטי ליה לדידיה ולחמריה לשחוור - היה מוסר אותו ואת חמורו לפקיד כדמתרגמינן (במדבר טז) [לא חמור אחד מהם נשאתי] לא חמרא דחד מנהון שחרית דסתם גזלן גברא אלמא הוא:
פעמים שאפילו בן גזלן יש לו חזקה - ואע"ג דלא אתי בטענה דנפשיה היכי דמי כגון דקא אתי בטענתא דאבא דאבוה שטוען מאבי אבי אני יורש ואיהו לא היה גזלן ומיגו דמצי אמר זבנתה מינך כי אמר נמי זקני הורישה לאבי ואבי הורישני נאמן דחזקה שיש עמה טענה מעלייתא היא: ל"א כתוב בספרים פעמים שבן בנו של גזלן נמי אין לו חזקה וכגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה. שאבי אביו גזלן היה ושניהם אמת אבל הראשון נראה שאמר רבא ולא האחרון:
היכי דמי גזלן - אותו שאין לו חזקה:
על שדה זו - ובההוא שדה הוא דאין לו חזקה אבל בשאר שדות יש לו חזקה:
כגון של בית פלוני שהורגין כו' - אנשי רשעים היו שהיה מכיר בהן רב חסדא שהורגין נפשות על עסקי ממון אין להן חזקה בשום קרקע בעולם שכל אדם ירא למחות בהן וקי"ל כתרוייהו:
ירד מאומנותו - ושוב מחזיק בה יש לו חזקה:
בן שחלק - הפליג מאביו ואין סמוך עוד על שולחנו כגון שנשא אשה ואין משתדל עוד בנכסי אביו הרי הן ככל אדם אע"ג דתנן (לעיל דף מב.) לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה בנכסי בעלה ולא האב בנכסי הבן ולא הבן כו' הנך כיון שהופלגו זה מזה יש להן חזקה זה על זה:
סלקא דעתך אמינא אחולי אחיל - האב גבי דבן פירות שאכל בשלש שנים ולפיכך לא ערער ולא תיהוי חזקה קמ"ל דלא מחיל:
אלא אשה שנתגרשה פשיטא - דמחזקת בנכסי בעלה וכן בעלה מחזיק בנכסיה שהרי שונאין זה את זה והיה להן למחות:
תוספות
עריכהקבלן אמרי לה אינו מעיד. אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי תימה דמאי נפקא מינה דאי אתי מלוה וטריף את של קבלן אתי קבלן וקטריף את של לוה כיון דאית ליה ארעא אחריתי ואין נראה לומר כגון שיש לקבלן בינונית וההיא ארעא שרוצה להעיד עליה נמי בינונית אבל ארעא אחריתי דאית ליה ללוה היא זיבורית דמפסיד כשיבא מלוה וטריף את שלו דלא יהיה לו לגבות אלא מזיבורית דא"כ מלוה נמי לא יעיד ללוה אפילו אית ליה ארעא אחריתי כענין זה ועוד בכל ענין משמע דאינו מעיד דלא מפליג בין היא בינונית בין היא זיבורית ועוד דצ"ע בהניזקין (גיטין דף מט:) דנראה דמוכח התם דאם אין ללוה אלא זיבורית גם קבלן לא יתן לו אלא זיבורית ונראה דהיינו טעמא דקבלן אינו מעיד ללוה אע"ג דאית ליה ארעא אחריתי משום דטריחא ליה מילתא למיקם עליה בדינא ודיינא וכשיהיו ללוה קרקעות הרבה לא יגבה המלוה מן הקבלן הואיל ויכול לגבות מן הלוה בהרווחה אבל מלוה מעיד ללוה בכל ענין אפילו אותה שמעיד עליה היא בינונית ואחריתי זיבורית דמשום איחלופי בינונית לזיבורית לא יעיד שקר דמכל מקום יש לו שוה בשוה אי נמי ארעא אחריתי דכולה שמעתין כיוצא בו קאמר:
ה"ג כגון דקאמר בפנינו הודה. פי' בן אריס בן אומן בן גזלן ומש"ה אומן אין לו חזקה אבל בן יש לו חזקה כשטוען קמי דידי הודית לאביי שמכרת לו נאמן במיגו דאי בעי אמר מינך זבנתה אבל בן גזלן אין לו חזקה דהודאה שהודה לגזלן לאו הודאה היא דאי לאו דאודי ליה שמכרה לו הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור אבל לא גרסינן כגון דקאמרי עדים דהא אי איכא עדים דאודי ליה דמיניה זבנה א"כ אומן ואריס גופייהו יהו נאמנים ועוד כיון דאיכא עדים בן אריס בן אומן למה צריכים להחזיק בלא חזקה נמי מוקמינן לה בידייהו כיון דאיכא סהדי. ר"ת:
פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. תימה לר"י דאמאי אין לו חזקה הא טוענין ליורש והוה ליה למימר דלמא אי הוה אביו קיים דהיינו בן גזלן הוה טעין אנא הדר זבינתה מינך ונראה לר"י דגרס פעמים שבן גזלן יש לו חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה דהוא אבי הגזלן וקמ"ל דאע"ג שהיתה ביד מי שאין לו חזקה דהיינו אביו הגזלן מ"מ יש לו חזקה כיון שאמר שהיתה של אבי אביו ויש ליישב גירסא ראשונה פעמי' דבן בן גזלן אין לו חזקה והכי פירושה כגון דאתא בטענתא דאבא דאבוה ואומר שאמר לו אביו דהיינו בן הגזלן שהניחה לו הגזלן אביו דאם איתא דהדר זבנתה מינך הוה א"ל אנא זבינא אי נמי נראה לר"י דלא טענינן ליורש כי האי גוונא דמילתא דלא שכיחא היא כי היכי דאמר בסוף המוכר את הבית (לקמן דף ע: ושם ד"ה מאן) דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דמילתא דלא שכיחא היא והא דקאמר לעיל [בן] בן גזלן בן אומן יש לו חזקה היינו דוקא משום דאמר בפנינו הודה ואדרבה משם יש להוכיח דמשמע הא לאו הכי אין לו חזקה כיון דמעיקרא בתורת אומנות ואריסות וגזלנות אתא לידיה:
ירד מאומנותו יש לו חזקה. מצינו לפרש מאותן כלים שנתן לו לאחר שירד מאומנותו דומיא דאריס שירד מאריסותו אי נמי אפילו אותן כלים שנתנו לו בשעה שהיה עדיין אומן והוא ששהו אחר אומנותו כ"כ שהוא רגילות שמחזירם לבעלים ונראה דבן אומן נמי דאמר לעיל דיש לו חזקה כי אמר בפנינו הודה היינו אחר ששהה אחר מות אביו דאי לאו הכי אין נראה שיהא נאמן במיגו דאי בעי אמר לקוח הוא בידי דאי טעין נמי לקחתיה ממך לא היה נאמן:
עין משפט ונר מצוה
עריכהקסז א מיי' פט"ו מהל' עדות הלכה ו' עי' כסף משנה, סמ"ג עשין קט, טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ז סעיף י"ג בהג"ה:
קסח ב ג ד ה ו ז ח מיי' פי"ד מהל' טוען הלכה ג' והלכה ד, סמ"ג עשין צה, טור ושו"ע חו"מ סי' קנ"ב:
קסט ט י מיי' פי"ג מהל' טוען הלכה י"א, סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ט סעיף י"ג:
קע כ מיי' פי"ג מהל' טוען הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ט סעיף כ"ח:
קעא ל מיי' פי"ג מהל' טוען הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ט סעיף כ"ז:
קעב מ מיי' פי"ג מהל' טוען הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ט סעיף ד':
קעג נ מיי' פי"ג מהל' טוען הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' קמ"ט סעיף י', ועיין בטור ושו"ע אה"ע סי' פ"ז:
ראשונים נוספים
קבלן מאי. דדיניה דקבלן שאמר למלוה הלוהו ואני קבלן יכול המלוה לפרוע מן הקבלן ועכשיו כל שדותיו של לוה משועבדים לקבלן עד שיפרע חובו:
אמרי לה מעיד. ללוה והוא שיש ללוה שדה אחרת כשיעור החוב חוץ מה שעוררין עליה דהשתא לאו נוגע הוא:
ואמרי לה דאפ"ה אין מעיד. דניחא ליה לקבלן דלוקמי מן הני קרקע תרוייהו בידא דלוה שיהא לו יותר ממה לפרוע:
בן אומן. ובן אריס הרי הן כאחר ויש להן חזקה:
אי דקאתי הני בנים בטענה דאבוהון. דאמרי אבינו הורישה לנו. מאי איריא בן גזלן דאין לו חזקה אפי' הנך בן אומן ובן אריס נמי לא ליהוי חזקה. ואי דאתי בטענה דנפשייהו דאמרי זבנינה אפי' בן מגזלן נמי ליהוי ליה חזקה:
בפנינו הודה לו. המוכר לבן אומן ולבן אריס ולבן גזלן דזבניה ניהלייהו לאבוהון מש"ה איכא למימר בבן אומן ובן אריס כי אתו בטענה דאבוהון דקושטא קאמרי דהמוכר (בכ"י הנעתק הוא בכאן מקום פנוי כמו חצי שורה ואולי חסר כאן איזה תיבות) [זבן] ניהלייהו. והאי בן גזלן אע"ג דאיכא עדים שהודה המוכר לגזלן שמכרה לו לא הויא חזקה דמחמת ביעתותא הוא דאודי ליה דהוי מסתפי דאי לא מודי ליה הוי מלשין עליה. וממטי ליה ולחמריה לשחוור. שילך עם חמורו באנגרא לשליחו' עבדות השלטון כדמתרגמינן לא חמור א' [מהם] נשאתי לא חמרא דחד מנהון שחרית. וכמו נוח לתשחורת. ולא גמר והקנה לו. אבל בן בנו של גזלן אי אתי בטענה דאבוה יש לו חזקה דאביו לאו גזלן הוה:
ירד מאומנותו. ושוב מחזיק בה יש לו חזקה:
בן שחלק. שנתן לו אביו חלקו בחייו והוא מחזיק בשדה אחת יותר על חלקו שנתן לו אביו ג' שנים וכן אשה שנתגרשה והחזיקה שוב בשדה בעלה ג' שנים:
הרי הן ככל אדם. ויש להן חזקה:
סד"א אחולי אהיל ליה.[2] היה הפירות דלא מערער ולא תהוי חזקה:
כגון שהוחזק על שדה זו בגזלנות. נראה לי שגזלה פעם אחרת והחזירוה בית דין לבעלים ואחר בך החזיק בה שלש שנים אין לו חזקה לעולם על שדה זו כיון שהוחזק עליה פעם אחרת בגזלן אבל אם גזלה בפעם זו פשיטא הרי כל היורדין שלא בתורת מקח נמי כך דינן שאין להם חזקה לעולם וכ"ש גזלן וי"ל דאהא קיימי' דקאמר דלא מהני' ליה הודאה וקא בעי תלמודא היכי דמי דלא תיהני ליה ואמר רבי יוחנן מכיון שגזל שדה זו אין הודאה מועלת שהרי אלם הוא ויש לו כח להזיק ולאנוס שאר ממונו כשם שאנס זה ורב חסדא פליג עליה ואמר שלעולם הודאה שלו הודאה אלא בשהורגין נפשו על עסקי ממון דלא חיישינן שמא אנסו להודות אלא אם כן ראינו האונס או במוחזקין ברשע כגון של בית פלוני ולשון הגמרא נוח לי לפירוש ראשון מרלא קאמר כגון שגזלה מתחלה.
הכי גרסינן: לא צריכא דאמרי' בפנינו הודה לו: שאם כן אפילו אריס ואומן נמי מעמידין בידם אם הביאו ראיה.
הא דאמר רבי יוחנן גזלן על שדה זו: יש מפרשים שיש עדים שגזלה ממנו, וכיון שכן, אין לו חזקה באותה שדה, לפי שזה ירא מלמחות פן יגלגל עליו נזקין, ודוקא על אותה שדה אין לו חזקה, הא בשאר שדות יש לו חזקה, דאינן יראין למחות בו, ואפילו נגזל זה בעצמו, והיינו דקאמר שהוחזק גזלן על שדה זו ולא קאמר כגון שהוחזק גזלן על שדה אחת.
ואם תאמר כיון שאינו כל כך (אלא) [אלם], שאין אדם ירא למחות בו, עד שיש לו חזקה בשאר שדות, מאי שנא שדה זו, אפילו בזו היה לו למחות. י"ל כיון שהוחזק גזלן על שדה זו וחמדה, גם הוא ימסור נפשו עליה וימטי לנגזל ולחמריה לשחוור. ויש מפרשים כגון שגזלה ויצאה מתחת ידו בבית דין ועכשיו ראינוה תחת ידו שוב אין לו בה חזקה, שהרי הוחזק גזלן עליה וחומדה וגזלה, ולשון הוחזק גזלן הולם יותר הפירוש הזה.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(מו) דניחא לי' דליהוי תרווייהו כי היכי דלכי אתי בעל חוב ממאן דבעי מני' שקיל. מה שפיר' רבינו שמואל זצוק"ל דהויין חדא זיבורא וחדא בינונית. וגבי בע"ח ממאן דבעי. וכן כ' גם רבינו יצחק זצוק"ל בתוספותיו גבי מלוה מעיד ללוה והוא דאית לי' ארעא אחריתי אפי' היא זיבורית ומה שמעיד עלי' היא בינונית לא אמרי' נוגע בעדות הוא כי היכי דליגבי מבינונית דמשום האי לא נחשדו ישראל להעיד עדות שקר. ואינו נראה לי כלל. דאי אית לי' בינונית וזיבורית ללוה לא מצי בעל חוב למיגבי אלא מזיבורית ולא מבינונית דהכי אמרי' בפ"ק דב"ק בעא מני' רב שמואל בר אבא מאקרוקניא מר' אבא כשהן שמין בשלו הן שמין כו'. ופשט לי' ר' אבא רחמנא אמר מיטב שדהו ואת אמרת בשל עולם הן שמין. ואותבי' רב שמואל לר' אבא ממאי דתניא אין לו אלא עידית כולן גובין מן העידית כו' עד בינונית וזיבורית נזקין ובעל חוב בבינונית. וכתובת אשה בזיבורית. ואי אמרת בשלו הן שמין תעשה בינונית שלו עידית וידחה בעל חוב אצל זיבורית. ואהדר לי' ר' אבא הב"ע כגון שהיתה לו עידית בשעה הלוואה ומכרה וכן אמר רב חסדא כגון שהיתה לו עידית ומכרה. ומסיק תלמודא ה"נ מסתברא מדתניא אחריתי בינונית וזיבורית נזקין בבינונית ובעל חוב וכתובת אשה בזיבורית קשיין אהדד' אלא לאו ש"מ כאן שהיתה לו עידית ומכרה וכאן שלא היתה לו עידית ומכרה וכיון דר' אבא פשט לי' הכי וליכא מאן דפליג עלי' ורב חסדא נמי ס"ל הכי ש"מ דהכי הויא הלכתא. ואע"ג דדחינן לבסוף לא אידי ואידי לא היתה לו עידית ומכרה כו' וגם רבינא אמר בדעולא קמיפלגי דאמר עולא דבר תורה בעל חוב דינו בזיבורית שנאמר בחוץ תעמוד מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים אלא מה טעם אמרו בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין מר אית לי' תקנא דעולא ומר לית לי' תקנתא דעולא. ופתרון דברי רבינא הוי הכי דלכ"ע בשל עולם הן שמין ומאן דאמר בבינונית אית לי' תקנתא דעולא והילכך שקול בינונית. ואע"ג דלגבי דידי' הויא עידית משום דבשל עולם הן שמין. ומאן דאמר בזיבורית לית לי' תקנתא דעולא אלא גבי מזיבורית כדין תורה ולאו משום דנעשית בינונית אצלו עידית ואתא השתא רבינא דפליג על ר' אבא ועל רב חסדא לאו למימר דלמיפלג עלייהו קא אתי אלא אתא לדחויי להאי ה"נ מסתברא דבעי' לדיוקי דמפלוגתא דהנך מתנייתא ולמיפשט מנייהו דבשלו הן שמין ואתא רבינא לדחויי דמהכא לא מצית למיפשט הכי דאיכא לאוקומינהו דס"ל בשל עולם הן שמין. אבל לעולם לא פליג עלייהו דא"כ הוה לתלמודא לסדורי פלוגתא דרבינא גבי מילתא דר' אבא ולמימר ורבינא אמר בשל עולם הן שמין. אלא לאו ש"מ ליכא מאן דפליג על ר' אבא. ורב חסדא נמי מסייע לי' והכי אזיל סוגיא דתלמודא בכל דוכתא דלא שיימי' אלא בדידי' ולאו בדעלמא. ולפיכך הרחבתי כל אלה הדברים מפני שראיתי שרבינו יצחק מפאס זצוק"ל הביא שתי הברייתות בפסק שלו ותירצם בתירוצו של רבינא למימר דהכי היא הילכתא. ולא היא דאין הלכה אלא כר' אבא ורב חסדא כדפרישית. הילכך הני תרווייהו דקאמרי' הכי לאו בינונית וזיבורית נינהו אלא שתיהן שוות והא דאמר ממאן דבעי מני' שקיל מפני שיש לומר שאם לא תיטב בעיניו אותה של לוה מפני שהיא רחוקה משדותיו יקח אותה של קבלן שהיא קרובה לשדותיו יותר להכי ניחא ליה לקבלן שיהו שתי שדות ללוה שאם לא תיטב האחת בעיניו יגבה מן האחרת ולא יגבה משדותיו. וגם לשון התלמוד מוכיח בדשוין שא"כ הי' לו לפרש בינונית וזיבורית. השתא דקאמר תרווייהו בדשוין משמע. ואי קשיא וגבי מלוה ולוה אמאי לא אמרי' הכי דניחא לי' דליהוי תרווייהו דלישקול ממאי דבעי כי היכי דאמרי' גבי קבלן. תשובה מלוה כבר אוזפי' מעותיו מפני חיבה שהיתה ביניהן. ואינו רוצה אלא שיבטח ויסמך מאין יגבה מעותיו. והילכך אי אית לי' ארעא אחריתי שיוכל לגבות משם מעיד דלא מרע נפשי' משום דלישקול ממאי דבעי אבל קבלן עדיין לא הוציא מעות מכיסו ואע"פ שנעשה לו קבלן היא בוטח שהלוה יפרענו ולא יצטרף המלוה לבא עלי' הילכך כל טצדקי דמצי למיעבד דלא ליתי מלוה היום ומחר עילוי' עביד ומש"ה פליגי גבי קבלן דאיכא מאן דאמר דינו כמלוה ואיכא מאן דאמר אין דינו כמלוה שעצב הוא מאוד אם יוציא מעות מכיסו ויצטרך אחרי כן לגבותם מן הלוה:
(מז) היכי דמי אי דאתי בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי. פי' אפילו בן אומן ובן (עדים) [ארוס] אין להן חזקה. פי' שאע"פ שהחזיק בן (עדים) [ארוס] שלש שנים כשטוען ואומר מחמת אבי שהורישני אני מוחזק בה ואינו יודע לומר דזבינתה ניהלי' קמאי הו"ל חזקה שאין עמה טענה. והוא הדין לוקח מארוס שהחזיק בה שלש שנים וטוען ואומר כי הארוס מכרה לו ואינו יודע לטעון דזבינת' ניהלי' קמאי הויא לה חזקה שאין עמה טענה דאע"ג דקי"ל טוענין ליורש וללוקח הנ"מ כי אתי מכח אינש דעלמא (לא) [דלא] הוה (עדים) [ארוס] דאמרי ב"ד דילמא ההיא תובע זבנה להיאך דקאתי הני מחמתי' אבל (עדים) [ארוס] דסתמא דמילתא באריסות אתא לידי' כאילו אנן סהדי דבארוסות אתית לידי' והיכי מצי למיטען דבזיבונא אתית לידי' הילכך אע"פ שיש להן שני חזקה וגם יש להן עדים שעמדה ביד האנוס [או ביד] אומן יום א' הו"ל חזקה שאין עמה טענה. וה"ה לבן האומן:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג (עריכה)
קבלן. היכא דאמר ליה למלוה תן לו ואני קבלן, דקיימא לן דמצי מלוה לאיפרועי ממאן דבעי, אמרי לה מעיד ללוה ואמרי לה אינו מעיד. היכא דלית ליה ארעא אחריתי דכולי עלמא אינו מעיד, כי פליגי היכא דאית ליה ללוה ארעא אחריתי אמרי לה מעיד דהא אית ליה ארעא אחריתי, ואמרי לה אינו מעיד דניחא ליה דלוקמו תרויהי בידיה דכי אתי בעל חוב מהי דניחא ליה שקיל. כלומר מאן דאמר מעיד דהא אית ליה ללוה ארעא אחריתי שיעור חובו, ואי מירצי בעל חוב למשבקיה לקבלן ולמגבא מיניה דלוה, כי היכי דמירצי ליה בתרתי ארעאתא מירצי ליה בחדא, דהא לית ליה למשקל אלא שיעור חובו ואי לא מירצי למגבא מקבלן. ומאן דאמר אינו מעיד, ניחא ליה דלוקמו תרויהי בידיה דלוה, דכי אתי בעל חוב אי לא מירצי בחדא מירצי באידך ושביק ליה לקבלן. וקיימא לן כמאן דאמר אינו מעיד, דבהכי סלקא שמעתא, ועוד דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר.
ומסתברא דלוה מעיד לערב, ואע"ג דלית ליה ארעא אחריתי ללוה או לערב, ולא חיישינן מפני שמעמידה בפני בעל חובו, דכי אמרינן אינו מעיד גבי המוכר שדה לחבירו שלא באחריות דניחא ליה דלא להוי גבי בעל חוב לוה רשע ולא ישלם, ואי משום לוקח התם לאו לוה רשע מקרי דאמר ליה להכי זביני לך שלא באחריות, אבל גבי ערב דאי לא משלים ליה לערב מאי דפרע ליה למלוה בשבילו אין לך לוה רשע יותר מזה מעיד דלאו נוגע בעדותו הוא. והוא הדין נמי גבי קבלן ולוקח שני מעיד ללוקח ראשון. והוא דאית ליה למוכר ארעא אחריתי דלאו בידיה דלוקח שני, אבל היכא דלית ליה למוכר ארעא אחריתי אע"ג דליכא בעל חוב עילויה כלל אינו מעיד, דכיון דאי מפקי לה השתא לארעא מלוקח ראשון אלוקח שני הדר ודאי נוגע בעדותו הוא:
קעו. א"ר יוחנן אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש לו חזקה גזלן ובן גזלן אין לו חזקה בן בן גזלן יש לו חזקה. היכי דמי אי דאתו בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי לא ואי דאתו בטענתא דנפשייהו אפילו האי נמי תהוי לה חזקה. ופרקינן לא צריכא דקאמרי בפנינו הודה לו. כלומר לעולם דקאתו בטענתא דאבוהון, וכגון דאמרי בפנינו הודה לו בעל השדה לאבינו שהיא שלו, הנך איכא למימר קושטא קאמרי האי אע"ג דאודי ליה נמי לא כדרב כהנא דאמר רב כהנא אי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמאריה לשהואן. כלומר לבית הסוהר של מלך, ולשון שהות הוא, כדרך שנקרא כלא מלשון ויכלא הגשם (בראשית ח,ב).
נקטינן השתא דלא שנא אומן ולא שנא אריס ולא שנא גזלן אין להן חזקה. והני מילי באומן ואריס וגזלן גופיהו, אבל בנייהו, אי קאתו בטענתא דנפשיהו, דאמרי אנן זביננן מינך ואכלוה אינהו שני חזקה אית להו חזקה, היכא דלא הוו אינהו לא אומני ולא אריסי ולא גזלני. ואי אתו בטענתא דאבוהון, דאמרי אמר לן אבונא דזבנה מינך לית להו חזקה, ואע"ג דאכלה הבן שני חזקה טובא, דמי איכא מידי דאלו אמר אומן עצמו לא מהימן וכי אמר אחרינא משמיה מהימן, הילכך הויא לה כחזקה שאין עמה טענה. ואע"ג דקימא לן הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה, הני מילי במילתא דאי הוה טעין אבוה הוה מהימן בלא ראיה, אבל היכא דאבוה לא מהימן בלא ראיה, לא מבעיא דלא טענינן ליה לדיליה אלא אפי' היכא דטעין איהו לנפשיה נמי משמא דאבוה לא מהימן אלא בראיה.
ודוקא היכא דקאמרי משמא דאבוהון, אבל היכא דאמרי קמן דידן זבנה אבונא מינך ויהיב לך זוזי מהימני, מגו דאי בעו אמרי אנן זבנינן מינך. והני מילי דקאמרי בפנינו מנה לו, אבל אמרי בפנינו הודה לו לאבינו שהיא שלו, בן אומן ובן אריס יש להן חזקה, דאיכא להימונינהו משום מגו. והוא הדין לבן בנו של גזלן היכא דאתי נמי בטענתה דאבוה. אבל בן גזלן אין לו חזקה, מאי טעמא, הנך איכא למימר קושטא קאמרי ואיכא להימונינהו משום מיגו, מיהו האי בן גזלן אע"ג דמהימנינן ליה דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשהואן.
וליכא לאוקמא לדרבי יוחנן כגון דקאמרי עדים בפנינו הודה לו, דאם כן מאי אירייא בן אומן ובן אריס דיש להן חזקה, אפילו אומן ואריס גופייהו, דהא אמרינן לקמן (בבא בתרא מז ע"ב) כולן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידין שדה בידן, ומאי שנא אומן ואריס דקאמרינן דיש להן חזקה. ועוד אי דקאמרי עדים בפנינו הודה לו לאביהן חזקה למה לי ואמאי קתני יש להן חזקה, בלא חזקה נמי סגיא דהא ודאי ראיה מעלייתא היא. אלא ודאי ש"מ דנוסחי דאית בהו דקאמרי עדים טעותא היא, אלא הכי מיבעי לן למגרס, כגון דקאמרי בפנינו הודה לו. ואם תימצי לומר איתיה לגירסא דנוסחי דגרסי בהו עדים, הכין מיבעי לפרושי, כגון הך דאמרינן לקמן (בבא בתרא מז ע"ב) דקאמרי עדים בפנינו הודה לו, ואשמעתיה דרב ביבי קאי, הכא נמי כגון דאמרי בנים בפנינו הודה לו לאבינו שהיא שלו. והא דמיא לההיא דאמרינן (לעיל בבא בתרא מד,ב) בשמעתא דמכר לו בית מכר לו שדה במכיר בה שהיא בת חמורו, והא התם לא איירי בחמור כלל אלא בפרה וטלית קאי וקאמרינן במכיר בה שהיא בת חמורו, אלא מאי אית לך למימר אהך שמעתא אחריתי קאי דמיירי בה במכיר בה שהיא בת חמורו, והכי קאמר, כדאמרינן התם במכיר בה שהיא בת חמורו הכא נמי במכיר בה שהיא בת פרתו. ואף הא דעידים נמי כיוצא בה.
אמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין לו חזקה היכי דמי כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה. דכל הבא מכח גזלן הרי הוא כגזלן. והוא דלא אמר בפני מנה לו כדברירנא לעיל:
קעז. היכי דמי גזלן דאין לו חזקה. א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה שהחזיק בה, ורב חסדא אמר כגון של בית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון. ואע"פ דלא הוחזק בגזלנות על אותה שדה מסתמא אין להן חזקה. ואיתא לדר' יוחנן ואיתא לדרב חסדא, דודאי לא פליגן אהדדי, דהא כי הוחזק בגזלנות על אותה שדה ליכא למימר דפליג רב חסדא דהא איכא עדים דבתורת גזלה אתאי לידיה, ואין לך גזלן גדול מזה. ותו דבהדיא אמרינן לעיל בפרקין (בבא בתרא מו,א) דהיכא דאיכא סהדי דלאו בתורת הקנאה אתא ההוא מדעם לידיה דמחזיק אין לו חזקה, מדקא דייקינן אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה. והיכא דהוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון נמי לא פליג רבי יוחנן, דלא גרע מאומן דקיימא לן דאע"ג דמסר לו שלא בעדים נמי לית ליה חזקה, דאלמא אע"ג דלא הוחזק באומנות על דבר זה מסתמיה כיון דאומן הוא ואורחיה בהכין מחזקינן ליה דבתורת אומנות אתא לידיה. מיהו שמעינן מינה דהיכא דלא הוחזק בגזלנות על אותה שדה, אע"ג דהוחזק בגזלנות על שדות אחרות יש לו חזקה, אלא אם כן הוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון. וכי תימא וכיון דהוחזק בגזלנות על שדות אחרות נידייניה כאומן דלית ליה חזקה, לא דמי, דאלו אומן לגבי כולי עלמא מיתחזק באומנות, דכל מאן דצריך ליה עביד ליה עבידתיה, הילכך כיון דמתחזק באומנות לגבי חד גברא גבי כולי עלמא נמי אתחזק, ואלו גבי גזלן אע"ג דהוחזק בגזלנות אצל כמה בני אדם לא איתחזק בגזלנות לגבי כולי עלמא, דלאו מכולי עלמא יכיל למגזל, דאיכא דניח ליה ואיכא דקשי מיניה. הלכך אם הוחזק להרוג נפשות על עסקי ממון ש"מ לא מוקי נפשיה גבי גזל ואתחזק ליה לכולי עלמא בגזלה, דומיא דאומן לגבי אומנות, ואי לא לא:
קבלן אמרי לה מעיד ואמרי לה אינו מעיד כו': ניחא ליה דלקיימו תרווייהו בידיה דכי אתי בעל חובו מהיכא דניחא ליה לשקול ואף על פי שזו השדה שהקבלן בא להעיד עליה זבורית שמא מלוה יחפוץ מן הזבורית דאיכא דניחא ליה בקרקע מרובה אף על פי שהיא זבורית מעידית וקרקע מועט כדאמרינן בבבא קמא הב לי זבורית טפי פורתא כו' ומלוה מהיכא דניחא ליה לשקול. רצה בבינונית רצה בזבורית כדאמרינן בפרק ארבעה אבות אם כן נעלת דלת בפני לווין דאמר אלו הוו לי זוזי הוה שקילת זבורית כדהשתא השתא אשקול כיוקרא דלקמיה מיהו בשדות בינונית אין בידו לברור אלא ביד הלוה ליתן לו איזו בינונית שירצה. אבל בזבורית נראה לי שביד המלוה לברור וליטול איזה מהם זבורית שיחפוץ בה לפי שנתנו ברירה בידו עד בינונית משום נעילת דלת כמו שנתנה התורה הברירה ביד הניזק עד מיטב. ואם השדה שהקבלן בא להעיד עליה עידית נראה דאפילו הכי נוגע הוא בעדות דסתמא קאמר תלמודא דאינו מעיד וטעמא דמלתא אף על פי שאין ביד המלוה לגבות מן העידית אולי יתפשר עמו המלוה לגבות לו מעט מן העידית מתוך שתיטב בעיניו ומתוך כך ינצל הקבלן ולא יגבה ממנו המלוה תחלה דלא ניחא ליה לקבלן לפרוע תחלה משלו ולמיקם בתר הכי בדינא ודיינא להפרע מן הלוה. עליות.
היכי דמי אי אתו בטענתא דאבוהון אפילו הנך נמי: פירוש אפילו בן אריס אף על פי שהחזיק שלש שנים כיון שאינו טוען שלקחה ממנו אלא טוען שירשה מאביו אין לו חזקה ואף על פי דהיכא שלא החזיק אביו כיון שהחזיק היורש ולא מיחה המערער הרי זו חזקה הא קיימא לן דבעינן עדים דדר ביה המוריש חד יומא דבהכי יש לשם אמתלא בקרקע לומר לקוחה היתה ביד אביו ואמתלא זו מסייעת לחזקה שהחזיק היורש לפיכך אינו צריך טענה הלכך בן אריס כיון שלא דר שם האריס חד יומא בחזקת שהיא שלו אלא בחזקת אריסות צריך טענה דהוה ליה כמי שלא ירד שם האריס כלל שהרי מחזיקים אותו שהיה יורד לשדה זו בחזקת אריסות ולפיכך לא מהני ליה בשדה זו חזקת שלש שנים. כן נראה לי. עליות.
לא צריכא דאמרי בפנינו הודה לו: בספרי הגאונים כתוב לא צריכא כגון דאמרי עדים בפנינו הודה לו. וקשה לרבוותא ז"ל על גירסא זו אם כן מאי שנא בן אריס דיש לו חזקה ואריס אין לו חזקה הא ודאי אריס נמי בדכותה יש לו חזקה כיון שהודה לו בפני עדים ועוד חזקה מאי עבידתא. ויש לומר דהכי פירושו לעולם בן האריס ובן אומן דיש להם חזקה כגון דאתו בטענה דנפשייהו וגזלן דאין לו חזקה מיירי באנפא אחרינא דלא משתכחא באריס ואומן ואף על פי שהודה בפני עדים לגזלן שהשדה שלו אין לו חזקה ואפילו הודאה וחזקה לא מהני ליה ואשמועינן רבי יוחנן דההוא דינא גופיה איתא בבן גזלן בחיי אביו שאם החזיק בה הבן בחיי אביו והודה לו הנגזל שמכרה לאביו דאין לו חזקה דכמו שמתיירא מן הגזלן שלא להודות לו מתירא שלא להודות לבן מפני שמתירא מן הגזלן ומילי מילי קא נסיב ומשמע לרבי יוחנן דקאמר דמשכח בגזלן ובן גזלן אין להם חזקה ולא מהניא להו הודאה אבל בן אריס ובן אומן והוא הדין אומן ואריס עצמו מהניא להו הודאה. כן למדתי פירושה מדברי רבינו חננאל ז"ל. ומכל מקום הא דקאמרינן הנך איכא למימר קושטא קאמרי משמע אפילו בלא עדים דאי בעדים פשיטא דהודאה קושטא היא ולא הוה ליה למימר הנך איכא למימר אלא הוה ליה למימר הנך ודאי קושטא קאמרי. ונראה בעיני מדלא קאמר בפנינו הודה לו בפני עדים וקאמר בפנינו הודה לו משמע שאפילו שלא היתה הודאה זו אלא בפניהם מהניא גבי אומן ואריס ולא תלינן ליה בהשטאה שאין תולין כיוצא בה בדברי השטאה כיון שהיה אוכל פירות ומחזיק בשדה בחזקת שהיא שלו ואותו מודה לו שהוא מחזיק ואוכל בדין הלכך אלו הודה בפני עדים אין צריך לומר אתם עדי וגם עכשו שהודה בפניו של אריס הוי הודאה ונאמן בן האריס לומר שהודה לו בפניו מתוך שיכול לטעון מינך זבינתה ואין זה יכול לומר משטה הייתי בך וכן כשהודה לאומן כיון שהכלי ביד האומן לא תלינן ההודאה בהשטאה וכן קבלתי מרבותי על מי שהודה ואמר שטר שבידי פרוע שאין צריך לומר אתם עדי ולא אמרו אתם עדי אלא במי שמחייב עצמו ואמר מנה חייב אני לך דמחוסר גוביינא הוא ומיהו אם טען ואמר כבר הודית לי ביני לבינך על שטר זה שהוא פרוע וזה אומר ודאי הודיתי לך אבל משטה הייתי בך נאמן מתוך שיכול לומר לא הודיתי לך מעולם. כך גירסת ספרי ספרד: אמר רבא פעמים שבן בן גזלן אין לו חזקה היכי דמי כגון דאתי בטענה דאבא דאבוה. פירוש שטען שהנגזל הודה לאבי אביו הגזלן. ואיכא דקשיא ליה כיון דקיימא לן טענינן ליתמי כו' כמו שהקשו בתוספות ונראה בעיני דמיירי כגון שלא החזיק בה אביו בן הגזלן שלש שנים הלכך לא הויא חזקה שהחזיק בה אביו שנה או שנתים כמו דר ביה חד יומא במוריש דעלמא דאלו בעלמא כשדר בה אביו יום אחד סתמא בטענת מקח היה דר בה אבל הכא בטענת אביו שהיה גזלן שהניח לו ולא בטענת עצמו היה יורד בה וגם זה אינו טוען שלקחה לא הוא ולא אביו אלא שבא בטענת הודאת הנגזל לאבי אביו הרי זו חזקה שאין עמה טענה אבל אם החזיק בה אביו שלש שנים כיון שהיה נאמן לטעון לזה מינך זבינתה טוענים ליורש מאי דהוה מצי אבוהון למטען ולישנא דרבא נמי הכי משמע שלא החזיק בן גזלן שלש שנים כיון דבן בן הגזלן מכח החזקה שהחזיק הוא עצמו קא אתי ולא אתי מכח חזקה דאבוה. ויש מפרשים כגון דאתי בטענה דאבא דאבוה היינו דכשאמר לו מה אתה עושה בתוך שלי הוא טוען שאני אביו היה דר בה דכיון דטען כן הרי הודה מכלל דבריו שאביו בטענת גזלן היה דר בה ואלו היה זה טוען שלא אמר לי אדם דבר מעולם הוה טענינן ליה שאביו לקחה אם החזיק בה אביו שלש שנים. ויש מפרשים כגון שבא בשם אביו בטענת אבי אביו שהודה לו הנגזל שהשדה שלו וכיון שאביו היה בא בטענת הודאה ולא בטענה דנפשיה ודאי לא לקחה מן הנגזל וכי אמרינן בן גזלן יש לו חזקה ואוקימנא לה בכגון דאמרי בפנינו הודה לו הא לאו הכי אין לו חזקה לאו לאפוקי בן גזלן היכא שטוען שהנגזל הודה לאבי אביו הגזלן דלא אתי בטענה אלא לאפוקי בן שבא בטענה. ויש להקשות על זה הפירוש מהא דאוקימנא דברי רבי יוחנן כגון דאמרי בפנינו הודה לו משמע דאי לא אתי בן בנו של גזלן בשום טענה אין לו חזקה ולא טענינן ליה שאביו לקחה אלא דוקא כשבא בטענת הודאה שהודה הנגזל לבן הגזלן. ואית נוסחא דכתיב בהו פעמים שבן גזלן יש לו חזקה והיכי דמי כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה דלא היה גזלן ואגלאי מילתא על ידי הודאה זו כי אביו של זה אפילו שהוא מוחזק בגזלן כשהוציא אותו מן שדה זו בחזקה כדין הוציאו. עוד יש לפרש כגון דאתי בטענתא דאבא דאבוה שלא הלה טוען אלא שאני אביו היה דר בה והניחה לבנו הגזלן שהוא הורג נפשות על עסקי ממון וזה בן הגזלן החזיק בה שלש שנים וכיון דאבי אביו דר בה חד יומא טוענים לו אף על פי שבאה ליד זה מיד הגזלן אביו שלא היתה לו חזקה. עליות.
היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק כו': רב חסדא אמר כו'. והלכתא כהדין תרין לישני ולא פליגי אהדדי שאם הוחזק בגזלנות על שדה זו ודאי שוב אין לו חזקה בשדה זו ומיהו בשאר שדות יש לו חזקה בין בשדות של אחר בין בשדה של זה מדקאמר כגון שהוחזק בגזלנות על שדה אחת אלמא בשדה זו דוקא שהוחזק עליה בגזלנות אין לו חזקה ואם הוחזק שהוא הורג נפשות על עסקי ממון אין לו חזקה בשום קרקע אף על פי שלא הוחזק עליה בגזלנות לפי שיראים מפניו למחות וכן פירש רשב"ם ז"ל. וקשיא לי דכשהוחזק בגזלנות על שדה זו יש לו חזקה בשאר שדות אלמא אין יראים מפניו למחות אף על פי שגזל שדה אחת כיון שאינו הורג נפשות אם כן אף בשדה זו שהוחזק עליה בגזלנות מאי טעמא לא מהניא הודאה דליכא למימר אי לאו דאודי הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור כיון דאמרת שאין יראים מפניו למחות ומסתמא הא דאסיקנא במילתיה דרבי יוחנן דבן גזלן אין לו חזקה אף על גב דאודי ליה בגזלן שהוחזק על שדה זו בגזלנות מיירי ולא כשהורג נפשות על הממון דהא רבי יוחנן גופיה מפרש עליה היכי דמי גזלן. ויש לומר להכי לא מהניא הודאה זו בשדה זו שהוחזק עליה בגזלנות לפי שיראים ממנו על אודות שדה זו כיון דאיכסיף נפשיה עלה וגזלה ואי לאו דמודה ליה הוה מסר נפשיה על שדה זו להתעולל עליו ואמטי ליה ולחמריה לשחוור. וכל חזקה דעלמא דמהניא ולא אמרינן בגזלנות נחת בה ונתיראו הבעלים למחות משום דכיון שלא נודע לנו שגזל שדה זו לא חיישינן לתרתי לומר שירד בה בגזל ושנתיראו הבעלים מפניו למחות. עליות.
וזה לשון הר"ן ז"ל: היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות כו': פירוש כגון שגזלה כבר פעם אחרת ומסתמא אף עכשיו בגזלה באה לידו. וליכא לפרושי דבשגזלה כשירד בה בפעם זו קאמר דאם כן מאי לישנא דהוחזק. ועוד דאם כן פשיטא דאין לו חזקה כיון שמתחלתו שלא בתורת מקח ירד והיינו טעמא דכל היורדים ברשות שאין להם חזקה. עד כאן לשונו.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה