באר היטב על יורה דעה קסב

סעיף אעריכה

(א) בסאה: ואינו אלא מדרבנן והלכך אינה יוצאה בדיינים וכתב הט"ז דאם הוא דרך מקח דהיינו שמוכר סאה וישלם לו בזמן קצוב סאה אחרת תחתיה דהוה קרוב לשכר ולהפסד דאז אפילו בהלואה אין כאן איסור אלא מדרבנן ממילא כשהוא דרך מקח מותר לגמרי עכ"ל.

(ב) היוצא: לאפוקי אם אינו יוצא אז אע"פ שהיתה יוצאת מקודם ונפסלה המטבע אסור. ש"ך.

(ג) מטבע: כתב הט"ז הטעם דבזמנינו רוב בני אדם יש להם מטלטלים ברשותם דשוה זהב ואם היו רוצים למכרם בזול יכולים למכרם והוי כלוה סאה בסאה ויש לו ואפילו אין לו רק זהוב א' ויכול ללוות עליו כמה זהובים אבל גבי סאה בסאה לא מהני מטלטלין רק מזומנים דאין דרך לקנות פירות רק במזומנים (אבל דרך הוא למכור מטלטלין בעבור זהובים) עכ"ל (ולפ"ז אם היה לו מעות מותר ללות לו סאה בסאה וצ"ע דלא משמע כן מהפוסקים ועיין ס"ק שאחר זה).

סעיף בעריכה

(ד) כמה: דבשביל כל סאה וסאה שלוה אנו רואין הסאה שלו כאלו היא נחלטת מיד למלוה והב"ח כתב דדוקא שיהא דעתו לכך דאל"כ נתכוין א' מהם לשם רבית ואסור ונ"ל דאף לדבריו היינו לכתחילה אבל אם לוה והיה לו מעט מאותו המין אע"פ שלא היה דעתו לכך שרי וחייב לשלם מיהו דוקא יש לו מאותו המין אבל מעות אפילו בכדי שיכול ליקח כל אותו המין אסור עכ"ל הש"ך. והט"ז כתב דודאי לכתחלה צריך שידעו שניהם שיש היתר כמ"ש הב"ח אלא בדיעבד אם הלוה סאה בסאה ויש לו אפילו אם הלוה בעצמו לא היה יודע שיש לו מותר כיון שנקנה לו ע"פ חכמים משא"כ בהיתר מצד שער שבשוק דלא שייך לומר שנקנו לו דהא של אחרים הם לכך אין היתר אלא שידעו שיש שער בשוק אבל אם לא ידעו אסור ליתן לו החטים אם נתייקרו כנ"ל עיקר להלכה עכ"ל.

(ה) ילוהו: והב"ח חולק ע"ז ופסק דוקא אם נותן לו במתנה או מקנה לו מותר אח"כ ללוות ממנו אבל בהלואה כיון דתחלת ההלואה להוצאה ניתנה אסור וכ"פ הלבוש והט"ז כתב נ"ל דודאי אם הלוה לו כבר סאה ופסק בדרך היתר דודאי יכול להלות עליה אפילו כמה סאין כיון שיש לו כבר סאה ברשותו ולא אסרו אלא אם בא עכשיו לעשות היתר שרוצה להלות לו בזה אין היתר אלא שיתן לו סאה א' במתנה עכ"ל.

סעיף געריכה

(ו) שער: כב"י דסגי כשידעו שיצא השער אע"פ שלא ידעו בכמה יצא אבל מתשובת הרא"ש שבס"ס זה משמע דלא בעי ידיעה כלל ול"נ דאע"ג דלכתחלה אין להלות עד שיצא השער מ"מ אם לוה ויצא השער אע"ג דלא ידע מ"מ הרי לא נעשה כאן איסור בהלואה זו וחייב לשלם לו עכ"ל הש"ך וע"ל בס"ק ד' מ"ש שם בשם הט"ז. וגוף טעם ההיתר בשער שבשוק איתא בט"ז כיון דשכיחי למזבין דמי לאומר הלוני עד שיבא בני וכתב הרא"ש אפילו אין לו מעות כלל ללוה הוה היתר זה דיכול לקנות מן השוק באשראי או ללוות מחבירו והיינו דוקא סאה בסאה אבל אם הלוהו מעות אסור אע"פ שיש שער בשוק וכתב עוד דאם יצא השער במקום אחר אע"פ שבמקומות שסביבותיו לא יצא סומכים על מקום ההוא עכ"ל.

(ז) שירצה: כתב הש"ך ואז שרי אפילו בקבע לו זמן וכתב הרא"ש מיהו באומר לא אקבל הפרעון קודם הזמן אסור ללות על שער שבשוק אבל ביש לו חטין אפילו בהא אין לאסור.

(ח) היוקר: ואפילו אינו אומר עד שעת היוקר אלא שאומר לא אקבל עד הזמן אע"פ שאין ידוע אם יתייקר השער אסור דדמי להלוני כור חטים עד הגורן (ומ"ש עד היוקר ל"ד) ונ"ל דהיכא דקבע לו זמן מחמת שיש לחוש שיוזל אחר ההלואה קודם הזמן אסור לכ"ע בקבע לו זמן אף בלא אמר ליה לא אקבל עד זמן הפרעון עכ"ל הש"ך.

סעיף דעריכה

(ט) כבר: הטעם איתא בט"ז דהא ההיתר שיש באריס ללות מבעה"ב סאה בסאה מפני שאין כאן הלואה רק דה"ל כאלו התנה שיטול בעה"ב הסאה הראשונה משדה שלו וזה מועיל דוקא אם נעשה בתחילת ירידתו של אריס להקרקע דנוכל לומר אדעתא דהכי נחית וקביל עליו כן אבל אם כבר מוחזק בה ומלוה לצרכו הוי כאחר ואסור מיהו אם הוא במקום שהאריס נותן הזרע וכל כמה דלא יתן יכול הבעה"ב לסלקו בזה יכול להלות אע"פ שירד כבר כיון שאינו יכול לקיים מה שמוטל עליו והבע"ה יכול לסלקו הוה כאלו יורד מחדש לתוכה אחר ההלואה אבל במקום שבעה"ב נותן הזרע רק בשביל שזה האריס יש לו חן וחפץ בקרקע זו דוקא מוותר משלו שיתן הוא הזרע ולשנות ממנהג העיר אז יש לו חלוק אם הריצוי זה של האריס נעשה קודם שירד לתוכה נמצא דאדעתא דהכי דוקא ירד לשם וע"כ כל כמה דלא יהיב זרע בטלה ירידתו ויכול ללוות מבע"ה דהוה כאילו נחית השתא מחדש אבל אם כבר ירד לתוכה סתם כמו שאר אריסי' ואח"כ נתרצה לשנות שיתן הוא הזרע אינו יכול ללוות מבעה"ב כיון דאין בעה"ב יכול לסלקו אף אם לא יתן הוא הזרע שהרי ירד בסתם ונ"ל דגם אם בעה"ב נותן הזרע והאריס התנה אחר שירד שהוא יתן מצינן ג"כ לפעמים היתר שילוה מבעה"ב דהיינו אם האריס נתחייב בחיוב גמור שאם לא יתן הזרע יסתלק מן הקרקע אע"פ שכבר ירד נמצא דעכשיו הוא נחית מחדש אחר ההלואה עכ"ל.

סעיף העריכה

(י) הלוה: כתב הש"ך נראה דוקא אם ידוע שהלוה לו בזמן הזול או שנזכר זמן ההלואה בשטר דהשתא כיון שיש צד רבית לפנינו וצריך לברר ההיתר המע"ה אבל אם המלוה טוען עתה הלויתיך או שלא נזכר בשטר רק פלוני חייב לפלוני כך וכך סאין לשלם לו לזמן פלוני וטוען המלוה שאין זה ע"י הלואה כלל רק שקניתי אותו ממנו בק"ג באופן שאם היה כך השתא לאו רבית קא שקיל המלוה נאמן גם אם כתוב בשטר שיהא המלוה נאמן על כל עניני החוב המלוה נאמן עכ"ל וכ' הט"ז ואין להקשות ממ"ש רמ"א בסי' קס"ט סכ"ה דאם יש שטר ביד המלוה נשבע ונוטל שאני התם שיש חילוק ביניהם אם הלוה לו מעות בהיתר ויש הרבה התירים מצוים סברא הוא דלא שביק היתירא ואכיל איסורא ומ"מ שבועה בעי כיון שבא להוציא משא"כ כאן שאין היתר אלא ביש לו או יצא השער ומצוי זה הרבה פעמים ששניהם אינם ע"כ יברר דוקא (ובנה"כ כתב שתירוץ זה דחוק אלא דהחילוק מבואר בתשובת הרא"ש גופיה דהכא ליכא למימר שביק היתירא וכו' דלא סליק אדעתיה שיוקרו החטים כדי שידקדק שיהיו לו חטים בשעת הלואה וכ"כ בש"ך סי' קס"ח ס"ק פ' ע"ש).

(יא) הקניתי: הקשה הט"ז מ"ש מפרוזבול בחושן משפט סי' ס"ז סכ"ב דמהני אפילו שלא בפניו דהקילו ביה כיון שהוא מדרבנן וכאן נמי הא סאה בסאה הוא רק מדרבנן וק"ו הוא מפרוזבול וכו' וצ"ע עכ"ל. ובנה"כ כתב דלא קשיא מידי דשם אמרינן זכין לאדם וכו' אף שנמשך מזה חוב שנתחייב בכך לפרוע ואין שביעית משמטתו אפ"ה אמרי' דזכות הוא מטעם נעילת דלת בפני לוין וכ"כ הר"ן שם וזה לא שייך הכא עכ"ל וע"ש).

(יב) דוחן: וה"ה לכל שאר ב' מינים וכתב הלבוש אע"ג דאמרינן לעיל ס"ג דביצא השער של חטין לבדו מותר הכא שמלוה על דוחן גרע טפי וע"ל סי' קע"ג וכתב הט"ז ולא תקשה ממ"ש בסימן קס"ג ס"ב תן לי חטים שאני רוצה למכור וליקח יין דשרי ביש לו דהתם דרך מכירה ודרך הוא למכור כדי להרויח בו אחר כך משא"כ בהלואה שאסור להרויח בפרעון הלואתו.