באר היטב על יורה דעה קסא

סעיף אעריכה

(א) בתוספת: כתב הש"ך יש מחלוקת בין הפוסקים אי שייך רבית בהלואת קרקע וכתב הב"ח דיש להחמיר וכ"נ דעת המחבר והרב וכתב הט"ז דה"ה בעבדים שייך רבית דרבנן ובשטרות פשיטא דשייך רבית דכשמלוה לו השטר מלוה לו ממון ועיקר ההלואה הוא הממון ופשיטא שיש בו רבית גמור.

(ב) מוציאין: נראה דאפילו הדיינים רוצים להזדקק לישב בדין אין מוציאין אותו ודלא כהלבוש. ש"ך.

(ג) נטר: פי' בשביל המתנת המעות נותן לו שכר.

סעיף געריכה

(ד) תפס: נראה דוקא א"ר לכ"ע אבל היכא שיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א"ר או ר"ק אין מוציאין מהלוה אי תפס וע"ל סוף סימן קע"ז . ש"ך .

סעיף דעריכה

(ה) אמרו: כתב ב"י בשם בה"ת דכל א"ר דבשטרא מנכינן ליה ולא מגבינן ליה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וע"ל ריש סימן קע"ז.

סעיף העריכה

(ו) שהיו כופין: כ' הט"ז נראה דוקא אם תבעו ומזה כתבתי בחושן משפט סי' ט' באחד שטען שאין לו לשלם ולא נמצא לו ממון רק מה שלקח אחד ממנו רבית קצוצה והנושה בא לקחת הרבית בשביל הלוה דאין הדין עמו דכיון שאין כאן תביעה מהלוה אין שום כפיה מהב"ד על המקבל הרבית להחזירו עכ"ל.

(ז) לנכסיו: כתב הש"ך נראה דאם כבר החזיר הרבית ע"פ ב"ד או מעצמו ואח"כ חזר ותפס משל לוה בעד הרבית יורדין לנכסיו דהא ה"ל גזל וכן אם לקח מתחלה ר"ק בע"כ של לוה עכ"ל.

סעיף ועריכה

(ח) הבנים: דאמר קרא אל תקח מאתו נשך לדידיה אזהר רחמנא ולא לבריה.

(ט) תשובה: שאז חייבים להחזיר משום כבוד אביהם ועיין בתשובת שארית יוסף סימן ס"א.

סעיף זעריכה

(י) מקבלין: כתב הריב"ש דמ"מ הם חייבים להחזיר לצאת ידי שמים ע"כ ואם עומד במרדו מוציאים ממנו בע"כ ש"ך ועיין בחושן משפט וסוף סימן ר"ח, ר"ס שס"ו, וע"ל סוף סימן קע"ה.

סעיף טעריכה

(יא) להחזיר: הכלי דוקא ולא תמורת כספו דלא לימרו גלימא דמכסי ביה גלימא דרביתא הוא. ש"ך.

סעיף יעריכה

(יב) הדינר: כתב הט"ז בש"ס איתא דלא יוכל לומר כי שכרתי ביוקר שסבור הייתי שבא לי בריוח מכח הרבית ועכשיו שצריך אני להחזיר הרבית כדאגרי כ"ע היא דאגרנא דיכול לומר סברת וקבלת ונראה פשוט דה"ה אם קנה ממנו חפץ או קרקע באותו סך שלקח הרבית לא די להחזיר לו המקח עכשיו דכבר נתחייב לו באותו סך המעות והא דנקטו בזה בשכירות ולא במקח רבותא קמ"ל דאף בשכירות דלא אלים קנינו כ"כ כמו במקח אפ"ה יכול לומר סברת וקבלית מכ"ש במקח ודלא כפרישה עכ"ל וכתב בית יוסף שהרשב"א בתשובה נסתפק אלו אומר לו אתן לך י"ב דינרים רבית ע"מ שחצרי שאינה נשכרת אלא בי' תשכור אותה בי"ב דכי מפקינן מיניה לא מפקינן אלא י' דהא בעיקר התנאי לא היה יכול לקבל זה כי אם דמי שכירות הבית שאינה נשכרת אלא בי' עכ"ל.

סעיף יאעריכה

(יג) ניכר: דאל"כ הרי העדים פסולים דרשעים הם שמעידים שחתמו על איסור. ט"ז. והש"ך כתב דמיירי שכתב הקרן בפ"ע והרבית בפ"ע וגבי אפילו ממשעבדי והעדים לא נפסלו בכך אפילו ברבית דאורייתא דלא תשימון עליו נשך לא משמע לאינשי אלא במלוה ולוה וכ"נ דעת המחבר בחושן משפט סי' ל"ד וריש סימן נ"ב.

(יד) יקרע: ואפילו מפורש בו רבית דאורייתא חיישינן לב"ד טועין שיגבו בו הרבית וזה קאי דוקא ארישא שמפורש בשטר הקרן בפ"ע והרבית בפ"ע אבל בשלא נכתב בשטר רק הקרן פשיטא דלא יקרענו. ש"ך.

(טו) הקרן: דגזרינן שמא יגבה הרבית בתורת קרן ומיהו היכא דהלוה מודה י"א דגובה וכמ"ש הרב בחושן משפט סימן נ"ב וכתב בתשובה מ"ב דמ"מ א"צ הלוה ליתן שום דבר מהריוח שהרויח במעות של המלוה אפילו הרויח הרבה אלא שראוי לקנסו ליתן מהריוח לעניי העיר עכ"ל הש"ך. וכתב הט"ז דבחושן משפט סי' נ"ב מביא רמ"א י"א שפטור אפילו מקרן אפילו הודה וכתבתי שם שאין שום דעה סוברת כן ולאו הלכתא היא עכ"ל.