תשובות ריב"ש/שמו
עוד כתבת גרסינן התם בשילהי המבי' גט קמא (יד:) הולך מנה לפלוני וכו' ואי ש"מ הוה וכו' עד ואי ליתי' למקבל בשעת וכו' וכתב הר"ן ז"ל ומשמע מיהא דשכ"מ אפי' מת מקבל בחיי נותן קנו יורשין וכו' אבל תמהני למה דהא קיי"ל בסוף יש נוחלין (בבא בתרא קלז.) דמתנת ש"מ לא חיילא אלא לאחר גמר מיתה וכיון דבעידנא דחיילא ליתיה למקבל היאך קנה והא אין קנין למת וצריך עיון עכ"ל ואי לאו דמסתפינא אמינא שקושיא זו אין לה עיקר דכי אמרינן דלא חיילא אלא לאחר גמר מיתה היכא שלא יצאתה מרשותו אבל היכא שנטל ונתן ביד שלוחו ואמר הולך מנה לפלוני הולך כזכה כיון שהוא שכיב מרע ע"כ דבריך:
תשובה הר"ן ז"ל מפרש דודאי כי אמרינן דש"מ קנו יורשי מקבל אע"ג דמית מקבל בחיי נותן מטעמא דדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו היינו דוקא כגון שזה הש"מ נותן זה המנה למקבל במתנת ש"מ אם שהוא מחלק כל נכסיו בלא שיור ואם במשייר במצוה בפירוש מחמת מיתה דבכגון זה הוא שדבריו ככתובין וכמסורין וצריך ג"כ שימות גם הנותן מן החולי ההוא שאם עמד הרי חזרה מתנתו ונתבטלה כיון שבמתנת שכיב מרע נתנם לו שאם לא בדרך זה איך נאמר דמפני שהוא ש"מ יהיה הולך שלו כזכי מטעם דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין והלא אין דברי זה השכיב מרע בדרך זה ככתובין וכמסורין אלא הרי הוא במתנתו כבריא ויש לנו לומר דהולך שלו לאו כזכי וכן פירשו כל המפרשים הראשונים ז"ל ולזה תמה הר"ן ז"ל אחר שאין מתנה זו חלה עד לאחר גמר מיתת הנותן כשאר מתנת ש"מ ואם עמד נתבטלה וכן יכול הנותן לחזור בו א"כ איך אפשר דאי ליתיה למקבל בשעת מיתת הנותן שיזכו היורשין והא אין קנין למת וכבר הרגיש ר"י בעל התוספות ז"ל בקושיא זו ותירץ אותה שכתב ואע"ג דלא קנה אלא לאחר מיתת הנותן אפילו הכי קני אע"ג דמית מקבל בחיי נותן כי לכך נתכוון הנותן שכיון שישנו למקבל בשעת מתן מעות יזכה לאחר מיתה אם הוא קיים ואם לאו יזכו יורשיו של מקבל ואפי' נולדו יורשיו של מקבל לאחר מיתת מקבל משום דדברי שכיב מרע לענין לקנות לאחר מיתתו חשובין ככתובין וכמסורין משעת נתינתו אי אמירתו של ש"מ למקבל היא לזכות לאלתר והרשב"א ז"ל הולך בדרך אחרת ואומר שאינו צריך לכל זה דפירושא דגמרא הכי הוא דכי אמרינן הולך לאו כזכי הני מילי בבריא אבל בש"מ כיון שדבריו ככתובין וכמסורין לרבנן הולך דידיה אלים והוי כזכי ולר' אליעזר דאית ליה דדברי שכיב מרע לא עדיפי מבריא הולך דידיה נמי לאו כזכי כמו שכתוב זה בחדושיו ונראה מדבריו שאע"פ שעמד הנותן קנה המקבל או יורשיו כל דאיתיה בשעת מתן מעות דאין זה נותן במתנת שכיב מרע אלא דכיון שהוא ש"מ והיה יכול לתת בענין שיהיו דבריו ככתובין וכמסורין גם עתה אע"פ שאין מתנתו זאת כמתנת ש"מ אמרינן דהולך דידיה כזכי וקנה המקבל מיד וקנו יורשיו אחריו אע"פ שלא מת הנותן ורמ"ה ז"ל הלך בדרך אמצעית ואומר דהולך דש"מ כזכי כשנותן במתנת שכיב מרע ואינו יכול לחזור בו כל שלא עמד דכיון שמסר ליד שליח הולך דידיה כזכי וכונתו שיקנה מעכשיו אם ימות ולזה אמרו שהשליח יכול לתתו למקבל או ליורשיו ולא אמרינן שישאר ביד השליח עד שיראה אם ימות הנותן אם לאו כמו שעושין לשאר מתנות שכיב מרע אמנם אם עמד חזרה מתנתו שהרי במתנת שכיב מרע נתנה ומכל מקום כל זמן שלא נתברר שנתרפא יש לשליח לעשות שליחותו ואין לו לחוש שמא יתרפא אלא יתננו למקבל או ליורשיו ואם ימות הנותן ישאר להם ואם יתרפא יחזירנו לנותן ותמצא זה בס' חושן משפט (סי' קכ"ה) או בפירוש הרמ"ה ז"ל עצמו בארוכה. ומלשונך הקצר נראה שאתה מפרש על דרך הרשב"א ז"ל אמנם לא ביאר הרשב"א ז"ל דעתו בש"מ הנותן במתנת ש"מ גמורה כגון בכל נכסיו או שמצוה מחמת מיתה בפי' אי אמרי' הולך דידיה כזכי וקנה מיד אע"פ שעמד הנותן דמיד קנה כיון שמסר ליד השליח ואמר הולך דהוה ליה כזכי כמו שנראה כן מדעתך והוא דבר תימה שנאמר שיקנה מיד ותהיה כמתנת בריא לגמרי והוא אומר שמצוה מחמת מיתה או אם דעתו ז"ל שאם עמד חוזר דאינו קונה אלא לאחר גמר מיתת הנותן כשאר מתנת שכיב מרע אלא שאעפ"כ כשמת הנותן זכה המקבל משעת מתן מעות כל דאיתיה וזכו יורשיו אחריו אע"ג דמית מקבל בחיי נותן *(עי' בקצוה"ח סי' קכ"ה סק"ה מה שהאריך בדברי הריב"ש אלה ועי' במח"א בהל' זכיה סי' ק"ט) ויצטרך הרב ז"ל א"כ לתרץ קושיית הר"ן ז"ל בכגון זה אם כדרך ר"י ז"ל או כדרך הרמ"ה ז"ל: