פתיחת התפריט הראשי

באר היטב על אבן העזר קכט

סעיף אעריכה


(א) בו:    משמע אם כבר ניתן הגט כשר. ואם ידוע במקום כתיבה דיש לו שם אחר במקום אחר ואינו יודע השם. פסק הט"ז דכותבים השם מקום כתיבה וכל שום. אפילו לדידן דאין כותבין וכל שום. מ"מ בכה"ג כותבים. וכתב בתשובת מהרי"ו אם שולחים גט למקום אחר אין כותבין וכל שום לא על אשה ולא על מקומה וטעמו כיון דכותבין וכל שום וכו' ליכי וכו' ולמקומיכי וכששולחים אינו יודע לכתוב כמנהג לכן אין כותבין כלל. וכן המנהג באשכנז. ואם שולחים גט ממקום שכותבים וכל שום. למקום שאין כותבים וכל שום. אם יודעים מזה יש לכתוב לכתחלה כמו שנוהגים במקום שנוהגים. ואם לא יודעים וכתבו וכל שום כשר ב"ש. ובנ"ש דף קי"ז פוסל. ונראה דבמקום עיגון יש לסמוך ארוב פוסקים דס"ל דכותבים וכל שום. ולהיפוך אין חשש אם במקום הכתיבה פורטים כל השמות ובמקום הנתינה כותבים וכל שום ונכתב הגט כמקום הכתיבה. דאז כשר לכ"ע אם פורטים במקום שכותבים וכל שום. ואין לחוש משום לעז גיטי הראשונים דהא נשלח ממקום אחר וידוע שכתבו ע"פ מנהגם נ"ש ב"ש.


(ב) כשר:    ב"ש העלה דכן נראה עיקר דפסול בין אם כתב שם טפל לבדו ובין אם כתב שם הטפל וכל שום וכ"פ הלבוש.

סעיף בעריכה


(ג) בפירוש:    ר"ל היינו בלשון מתקרי כשר. והיינו אם כבר נכתב אבל לכתחלה כותבים שם העיקר ועל שם הטפל כותבים דמתקרי. ונ"ל כשאינו מקום עיגון ולא ניתן הגט אפי' אם כתב כבר הגט וכתב דמתקרי על שם העיקר אין ליתן הגט ב"ש.

סעיף געריכה


(ד) גט:    כ"כ הרמב"ם פ"ג והיינו מדאורייתא בטל. מיהו בתוספת גיטין דף כ' ע"א בד"ה הא בעינן מוכח דס"ל לרבנן אפי' בשינה גמור אינו פסול אלא מדרבנן ע"ש. גם נשמע מהרמב"ם אפילו אם נמסר בעידי מסירה מ"מ הגט בטל מדאורייתא אע"ג דאם לא כתב השמות כלל ונמסר בעידי מסירה יש מכשירים מ"מ אם שינה גרע טפי. ואם יש לו ב' שמות. שם אחד במקום נתינה ושם אחד במקום כתיבה וכתב שם אחד לכ"ע אינו פסול אלא מדרבנן ב"ש.

סעיף דעריכה


(ה) פסול:    עיין ב"ש. ומהרש"ל מכשיר אם כתב על מקום נתינה וכל שום. ואם כתב על מקום נתינה דמתקרי נ"ל דכשר. וב"ח ג"כ מכשיר בדיענד וכן הלבוש דולג דין זה ע"ש.

סעיף העריכה


(ו) מומר וכו':    אע"ג כשקידש אותה לא היה מומר מ"מ יכול לגרש אותה עכשיו כשהוא מומר וכן אם היה מקבל קידושי בתו ביהדותו יוכל עכשיו לקבל את גיטה עיין ב"ש.


(ז) ישראל:    דהא שם ישראל עיקר. ואפילו אם נשתקע ממנו שם יהדות כותבים שם יהדות. ול"ד למי שהוחלף שמו והוחזק בשם אחר. או מי שנשתנה שמו מחמת חולה ונשתקע שם הראשון דכותבים שם בתרא ולקצת פוסקים שני גיטין. דל"ד להוחלף כי בהוחלף ידוע שמו אשר נקרא בו עכשיו ושם הראשון נשתקע א"כ יאמרו דאין זה המגרש אבל אם נשתקע שם יהדות אין לו שם אחר של יהדות ואין חשש בזה כ"כ ט"ז ועיין ב"ש.


(ח) וחניכה:    אע"ג דבעלמא אין כותבין וכל שום וכו' משום דבעלמא יש תקנה לפרוט כל השמות. ואם לא כתב וכל שום כשר עיין ב"ש.


(ט) פסול:    בריב"ש מסיים במקום שהמלכות מקפידים שלא להזכיר שהוא יהודי כשר וכ"כ הלבוש. ומומר שמגרש ויש שם עוד אחד דשמו כשם מומר צריך לשלש ויכתוב שם אבי זקנו עיין ב"ש. וכתב באר שבע דף קי"א דאם המומר אינו רוצה ליתן גט אם לא שיכתוב שם גיות עיקר ושם ישראל דמתקרי חשיב דיעבד וכותבין שם הגיות עיקר. עוד כתב שם דבמקום עיגון כשר אם כתבו שם של גיות ולא כתבו שם של יהדות כלל ע"ש ועיין כנה"ג דף קנ"א ע"א.

סעיף זעריכה


(י) חכם:    ונראה לסימן כותבין רב אם יש עוד אחר בעיר דשמו כך הוא ולא נקרא בשם רב נ"ש ב"ש.


(יא) כינוי וכו':    כלומר אם יש לאביו כינוי כותבין אח"כ כגון בן שלמה הכהן המכונה זלמן וכתב בלבוש אם אבי האשה כהן ולא כתב כהן אם ניתן הגט כשר. משום דאין מקפידין כ"כ בכינוי האבות. נשמע דס"ל אם לא כתב כהן אצל המגרש אפילו ניתן הגט פסול ומה שמכשיר רמ"א צ"ל היינו דוקא כשניתן הגט והוא שעת הדחק שא"א ליתן גט אחר אז מכשיר וכן כשהוא שעת הדחק ועדיין לא ניתן מקילין ג"כ ונותנין. לא כותבין כהן אצל שם המגרש אלא רק אצל שם אביו ופשוט ב"ש.


(יב) בר:    משום בר יש לפרש לשון חוץ ובגיטין כותבין לשון ברור מיהו בדיעבד כשר ב"ש.

סעיף טעריכה


(יג) אבי האיש וכו':    והיכא דאנו מסופקים בשם אבי המגרש או בשם אבי המתגרשת אנו כותבין שם המגרש והמתגרשת לבד הרש"ך ח"ג סימן ע"א וכ"כ מהר"ם מלובלין סי' קי"ח וכנה"ג דף קנ"א ע"א. מי שהיה הוא ואביו משומדין וכתב פלוני הגר והוי כמו שלא כתב שם אבי הבעל וכשר כנה"ג שם.


(יד) כשר:    והיינו כשכתב מקום עמידתן או מקום דירתן דאלת"ה במה יודע מי הוא המגרש והמתגרשת כנה"ג דף ק"נ ע"א.


(טו) פסול:    דאז בודאי קאי על אביו א"כ יאמרו דאין זה המגרש ועיין בחושן משפט סימן מ"ט. ובכינוי של אשה אין קפידא אם כותב אחר שם אביה דשם ליכא למיטעי דקאי על שם אביה נ"ש ב"ש.

סעיף יעריכה


(טז) שמואל:    אע"ג דאבי אביו נקרא שמואל אין אומרים בזה בני בנים כבנים תשובת הרא"ש. ומהרש"ל כתב אם נכתב בשם אבי אביו כשר משום חשש עיגון אפי' לא ניתן הגט עדיין וכ"ש היכא דהוחזק לקרוא לספר תורה כן ב"ש.


(יז) בן מומר:    עד שרצה לחתום בגט ואביו לא היה ביהודה כלל והחזיק את שמו בשם יעקב אין לחתום פלוני בן יעקב ודי שיחתום פלוני עד מבלי שיזכיר שם אביו מהריב"ל ח"ג סי' כ"ז.

סעיף יאעריכה


(יח) ממזרים:    אע"ג דע"מ מעידים דזהו הוא המגרש מ"מ בעינן שיהיה מוכח ומבורר בגט שהוא המגרש ועיין ב"ש שהעלה דאינו פסול רק מדרבנן ואינו ממזר רק מדרבנן.

סעיף יבעריכה


(יט) כשר:    משמע אפי' אם יודעים באותו מקום שיש לו שם במקום אחר מ"מ כשר כיון שנותן הגט כאן בשם שיש לו באותו מקום עבש"ש.

סעיף יגעריכה


(כ) בטל:    כאן כתב בטל היינו מדאורייתא אינו גט ולעיל כתב אם כתב מקום כתיבה וכלל שם מקום נתינה וכתב וכל שם. הגט פסול היינו מדרבנן. משום דשם עכ"פ כתב שם מקום כתיבה אבל אם כתב שם אחר הוי כשינה ממש ב"ש.

סעיף ידעריכה


(כא) שמות:    היינו דיש לו במקום כתיבה שם א'. ובמקום נתינה יש לו שם אחר מש"ה אם כתב ראובן שמעון יש פוסלין כיון דבמקום אחד אין לו שני שמות ויאמרו אין זה המגרש ואפי' אם יודעים דיש לו שם אחר במקום אחר מ"מ הואיל והוא אינו נקרא במקום אחד בשני שמות פסול ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפוך דצריך לכתוב דוקא שניהם בלא מתקרי ואם כתב מתקרי הוי שינוי. ולשון הרמ"א אינו מדוקדק מ"ש כשר משמע לכתחלה אין כותבין כן. וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דוקא ואם עולה לספר תורה בשניהם ונקרא בשם א' כגון דנשתנה שמו מחמת חולה אז כותבין לכתחלה שם השני היינו שם של חולה ועל שם הראשון כותבין דמתקרי כמ"ש בסעיף י"ח. ואם כתב שניהם בלא מתקרי כשר. ואם נקרא בשני שמות אחד מהם הוא שם לע"ז כגון דנקרא משה ליב כותבין משה יהודא המכונה ליב כי בשני שמות משה ויהודה אינו יוכל לכתוב דמתקרי דהא נקרא בשניהם. אע"ג דלא נקרא שם יהודה אלא שם ליב מ"מ עולה לספר תורה בשם משה ויהודה א"כ אם אינו כותב דמתקרי כשר. אבל אם כותב דמתקרי יש לומר דפסול ואין לחוש שמא יאמרו ליב הוא הכינוי של שני שמות משה ויהודה ולא נקרא כלל משה כי מסתמא קאי על מה דסמוך לו ולא קאי אלא על שם יהודה כמ"ש בכינוי של אב עיין נ"ש וב"ש.


(כב) עכו"ם:    לכאורה סותר למ"ש בסמוך בשם לע"ז כותבים המכונה ומסתמא שם עכו"ם הוא שם לעז וכן הקשה הב"ח. די"ל דאיירי דאותו השם הנקרא בפי ישראל הוא גם כן שם לעז אז כותבין דמתקרי כששניהם הם שמות שם לע"ז. ב"ש ועיין בסדר שמות גיטין.

סעיף טועריכה


(כג) יצחק חקין:    וכן שמואל מואל. בילא בילטא. מרגליות מרגינא. צפורה פורה. בנימין בונא. אביגיל אביגי. כל הני קיצור השם הם וא"צ לכתוב אא"כ לסי' ואם אחד כהן או לוי א"צ לכתוב קיצור השם לסי' דכהן או לוי הוי סי' עיין ב"ש וכנה"ג.


(כד) יעקל:    מהרש"ל כתב דיש לכתוב יעקל משום דיש לו שם קודש אחר היינו אליקום וכל כינוי דיש לו שם קודש אחד צריך לכתוב אותו כינוי ובסדר הגט מבואר יותר.


(כה) אם רוצה לכתוב וכו':    דאין קפידא אם רוצה לכתוב הקיצור רק דא"צ ונ"מ היכא דאיכא פלוגתא או ספק אם הוא קיצור השם כותבין ובסדר הגט מבואר יותר ב"ש.

סעיף טזעריכה


(כו) המכונה:    עיין במהר"מ מינץ סימן ל"ו א' ששמו משלם והכינוי שלו זלמן ואח"כ היה נקרא זעמיל על שם יפיו כותבים משלם דהוא עיקר שמו ועולה לספר תורה בשם זה וכותבים המכונה זלמן והמכונה זעמיל ומקדימין שם כינוי זלמן משום דהוא הכינוי של משלם ב"ש. עוד כתב שם היכא שיש לאדם שני שמות ושני כינויים כותבין כינוי של חול גבי שם הקודש שלו כגון משה המכונה לימא דמתקרי יצחק המכונה לעבליג מי שיש לו ג' שמות בלשון הקודש כגון משה יעקב שמואל כותבין שני פעמים דמתקרי כגון משה דמתקרי יעקב דמתקרי שמואל. וה"ה אם יש לו שם אחד בלשון הקודש ושני כינויין של חול שכותב שני פעמים המכונה וכותב המכונה השני בוא"ו כגון משולם המכונה זלמן והמכונה זעמיל ע"ש ועיין כנה"ג קנ"ב ע"א. כינוי שנשתקע לגמרי אין צריך לכותבו ולרווח' דמילתא יכתוב שני גיטין באחד יכתוב שם העיקרי ובשניה יכתוב שם העיקרי המכונה פלוני הר"ם מינץ סימן ס"ד.


(כז) דמתקרי:    לכאורה סותר למ"ש לעיל כשאחד משמות הוא שם של לעז כותבים המכונה וכתב ב"ש דאין כונת הרב רמ"א כאן להורות איך יכתוב המכונה או דמתקרי אלא כוונתו כאן דשם עברי עיקר וכ"כ ט"ז וב"ש. והיכא דספק הוא כותבין דמתקרי דעל שם כינוי שייך נמי דמתקרי דהא קוראים אותו כך. אבל בשם של עברי לא שייך כינוי עיין ב"ש וכנה"ג קנ"ב ע"ב. אצל הזכר כותבין דמתקרי בלא אלף ד"מ בשם ס"ג.


(כח) עיקר:    כתב הד"מ אשה שנקראת בשעת לידה שמחה ואחר כך נקראת וריידל לא מחמת חולי כתב הב"י דהולכים אחר הרוב העולם אם הרוב עולם קורין אותה שמחה כותבין שמחה דמתקריא וריידל ואם הרוב קורין אותה וריידל כותבין וריידל דמתקריא שמחה וכ"כ הלבוש. אבל דעת הד"מ הוא לעולם מקדימים שם העברי ועל שם הלעז כותבים המכונה וכן כ' כאן. וה"ה באשה שם העברי עיקר. ואין לומר ממ"ש בש"ס יוסי ויוחנן דהולכים אחר השם שקורין רוב העולם וכן בשרה ומרים וכ"ה בתשובת רמ"א בשם מלכה ואסתר. וצריך לומר כששניהם שמות הקודש הם הולכים אחר הרוב העולם אבל כשאחד שם של לעז ס"ל אפילו אם הרוב העולם קורין אותו באותו שם מ"מ מקדימים שם הקודש. וכללא הוא השם אשר נשתנה בחולה אפילו אשה דאינה עולה לספר תורה ולא חותם בשם זה מ"מ אותו שם עיקר ומקדימין אותו שם. אפילו אם הוא שם לעז ושם הראשון שם הקודש ואפילו אם הרוב קורין אותו בשם הראשון. והשם המשתנה מחמת דבר אחר לא מחמת חולי. לדעת הב"י והלבוש הולכים אחר הרוב ומקדימין אותו שם אשר הרוב קורין אותו כך אפילו אם הוא שם לעז ושם השני שם קודש. ולדעת הרב רמ"א מקדימין שם הקודש לעולם ועיין ב"ש.


(כט) תשובה:    ובן מומר שגירש כ' מהרש"ל דכותבין על אביו שהוא מומר וכל שום וכו'. וט"ז כתב דאין לכתוב וכל שום מפני כבוד הבן. ושבות יעקב ח"א שאלה קכ"א כתב ע"ז דיש לחלק דמהרש"ל והט"ז לא איירי פלוגתייהו אלא באותו בן שכבר רגיל בעירו לקרותו לספר תורה בשם אביו. אבל מי שלא עלה מימיו בשם אביו שהיה קטן שקורין אותו בשם אבי אביו וכן הוא חותם א"ע צ"ע איך לכתוב בגט והעלה דיש לכתוב וכל שום וחניכא דאית ליה על אביו ע"ש.

סעיף יחעריכה


(ל) חולי:    בתשו' מהרי"ק שצ"ח ובמהר"ם מינץ משמע דוקא כשנשתנה שמו מחמת חולי אז אותו שם הוא עיקר אבל לא כשנשתנה מחמת דבר אחר אבל בתשובת רמ"א כתב אפילו אם נשתנה שמו מחמת שחוק או ד"א מקדימין שם השני. והיינו כמ"ש בסמוך ס"ק כ"ח. ואפי' אם נשתנה שמו על ידי חולי כמה פעמים וכולם שמות לעז אפ"ה כותבין כל השמות ומקדימין שם האחרון כתב בתשובת רמ"א מי ששמו הוא ישעיה ועולה לס"ת בשם סעדיה כי כל ישעיה במשפחה שלו עולין לס"ת בשם סעדיה ואח"כ נשתנה שמו מחמת חולי אהרן. כותבין אהרן דמתקרי סעדיה דמתקרי ישעיה ב"ש.


(לא) קודם:    דוקא כשמתגרש במקומו או כשידוע במקום נתינה שם הנשתנה אז מקדימין אותו שם. אבל כשאינו ידוע באותו שם צריך להקדים השם הידוע לבני מקום נתינה וכותבים דמתקרי ע"ש הנשתנה ע"י חולי ב"י ומהרי"ק. ומשמע דאין סומכים על הכתב להודיע למקום נתינה שנשתנה שמו ומיהו מהרש"ל מכשיר אם החכם המסדר כתב לבני מקום נתינה שנשתנה שמו ע"י חולי. אפי' אם ידוע לבני מקום נתינה דנשתנה שמו ע"י חולי צריך להיות מנהגם ליקרא לס"ת בשני שמות בלא מתקרי דאין מנהג פשוט בכ"מ לקרוא בשני שמות בלא מתקרי כמ"ש בת"ה ב"ש.


(לב) שני:    עיין בב"י דלפי חילוק בתרא י"ל דהדין מתחלק לג' אופנים. אם השם הנשתנה. נקרא בו לפעמים. אז מקדימין אותו שם. וכותבין דמתקרי ע"ש הראשון ואם לא נקרא בשם שני כלל כגון שמת בחליו ולא עלה לס"ת באותו שם ולא חתם א"ע באותו שם א"צ להזכיר השם כשמגרש בנו את אשתו ואם הוא מגרש את אשתו בחליו אז צריך שני גיטין דאפשר שיתפרסם את השם ויעלה לס"ת באותו שם. ומ"ש כאן בש"ע ויש מי שמצריך שני גיטין וכו'. זהו לפי החילוק קמא דאפי' לא נקרא בשם השינוי ולא יתפרסם אותו שם מ"מ צריך שני גיטין. מיהו נראה עיקר אם נשתקע שם השני א"צ שני גיטין וכותב רק שם הראשון כחילוק בתרא דהא שם הראשון הוא ככינוי עכ"פ וכשר אפי' אם נצרך לכתוב שם השני מכ"ש די"ל דא"צ לכתוב שם השני גם יש לחוש שיאמרו דאין זה המגרש דהא א"י אותו שם. מיהו אם מגרש בחליו די"ל דיתפרסם אותו שם ויחזור לבוריו צריך שני גיטין. מיהו בדיעבד אם גירש בשם הראשון כשר. ובלבוש השמיט דיעה זו דמצריך שני גיטין עב"ש וכנה"ג קנ"ג.


(לג) פעמים:    ובשינוי זה כותבים דמתקרי כולם בלא ואו כי לעולם שם האחרון הוא עוקר שם הראשון לכן לא שייך לומר ומתקרי אבל בכינוין כותבין והמכונה כמ"ש לעיל המכונה זלמן והמכונה זעמיל. ואם נשתנה מחמת דבר אחר נראה דכותבין ודמתקרי דאז לא אמרינן דנעקר שם הראשון אא"כ אם נשתנה מתמת חולי מיהו אפשר לומר דלא פלוג. ואם נשתנה שמו ונשתקע שם הראשון כתב הב"י דיש ליתן ב' גיטין. ובמרדכי ובהג"א פרק השולח ובתשו' אשכנזית שהביא הב"י כתבו דאין לגרש אלא בשם השני וכ"פ הלבוש וכ"כ בסדר מהר"ם וכן עיקר. ועיין בכה"ג קנ"ג ע"א בד"ה ששה צדדים הם וכו' וכתב הלבוש אם כתב שם הנשתקע פסול אעפ"י שהוא היה שם הראשון ועיין מ"ש הב"ש.

סעיף יטעריכה


(לד) אחת:    דספר כתיב ולא ב' ספרי' תוספות דסוטה דף י"ח עיין ב"ח וכנה"ג.

סעיף כעריכה


(לה) אבינו:    ואם לא כתב אבינו צריך לכתוב הגר ואם לא נכתב הגר פסול ב"ש ולגיורת כותבין בת אברהם אבינו ס"ה להרשד"ם ועיין כנה"ג קנ"ד ע"א.

סעיף כאעריכה


(לו) גרשום:    גרשון וגרשום הם שני שמות כי גרשון בן לוי נכתב בתורה בנו"ן וא"ו אחר השי"ן. והוא לשון גירושין. וגרשם בן משה נכתב במ"ם וחסר וא"ו אחר השי"ן והוא לשון גירו' והיינו גר שם ועיין בסדר גיטין ב"ש וכנה"ג האריך בדין זה והעלה מי שירצה להחמיר לכתוב ב' גיטין אחד בשם גרשום מלא ואחד בשם גרשם חסר וא"ו לא הפסיד ואם עיקר השם בספק כגון שיש ספק אם נקרא בשם גרשון בנו"ן או נקרא בשם גרשם במ"ם יש לכתוב ג' גיטין א' בשם גרשון בנו"ן ומלא ושנים בשם גרשום אחד מלא ואחד חסר ע"ש.

סעיף כבעריכה


(לז) יכתוב אליהו:    כי מסתמא אדם מסיק שם בנו ע"ש אליהו הנביא והוא נכתב בוא"ו אלא בה' מקומות נכתב בלא וא"ו ועיין בסדר שמות. ירמיהו יש להסתפק אם כותבין אותו בוא"ו או בלא וא"ו ואם היה בא מעשה לידי הייתי נותן ב' גיטין מהר"י ווי"ל סימן ק"צ. ובסדר שמות לא פסק כן ע"ש.

סעיף כגעריכה


(לח) שם שמריה וכו':    בד"ה כתיב בלא וא"ו אלא פעם אחת כתוב בוא"ו והולכים אחר הרוב. ואם נכתב בוא"ו יש להסתפק ב"י. וא"צ לכתוב שמריה המכונה שמעריל ד"מ. ועיין במהר"י ווייל סי' קס"ט ק"פ ובסימן ק"צ כתב שמריה ולפעמים שמריהו ומכח ספק זה הוצרכתי לכתוב ב' גיטין באחד שמריה ובשני שמריהו ע"ש. וע' בכנה"ג דף קנ"ד ע"ב.

סעיף כדעריכה


(לט) שם מתתיה:    בב"י מבואר הטעם למנהג שקורין בחנוכה מתתיה בלא וא"ו. אז כותבין בלא וא"ו לפ"ז לדידן שקורין בחנוכה בוא"ו יש לכתוב בוא"ו וכ"כ הלבוש. ומהרש"ל כתב דיש ליתן שני גיטין הראשון בוא"ו והשני בלא וא"ו. אם כתב מתתי' באלף כשר בדיעבד ואף לכתחלה בשעת הדחק מהריב"ל ח"א. וכתב הכנה"ג עליו דלא אמר מהריב"ל דכשר אלא באלף שלבסוף שאינה נרגשת בקריאתה. אבל באלף שבאמצע התיבה אעפ"י שהמוציא א' יש להקפיד ע"ש ד' קנ"ד ע"ב.

סעיף כחעריכה


(מ) מלא:    רמז לדבר משה לעיני כל ישראל. ס"ת הילל. וכן אל מול פני המנורה. גם כיון דבמבטא הוא כאלו היה יו"ד כותבין יו"ד וכן כל כיוצא בזה כמו צפורה דכותבין מלא וא"ו כיון דמבטא הוא כאלו היה וא"ו כתב הלבוש אם כתב שם שצריך להיות מלא דכתב חסר כגון הילל או דבורה וכיוצא בזה כשר כיון דאין שינוי במבטא כי במבטא הוא כאלו היה מלא ב"ש ועיין כנה"ג קנ"ד וקנ"ה.

סעיף לעריכה


(מא) בנימין:    בד"מ הביא כמה דיעות דס"ל דכותבין מלא. ועיין בסדר השמות. ואין צריך לכתוב בנימן המכונה בונם.

סעיף לאעריכה


(מב) ירחמאל:    עיין כנה"ג קנ"ה ע"א.


(מג) כותבים כ':    ולא חיישינן שמא יקראו בדגש דא"כ ה"ל לכתוב קו"ף. אבל חי"ת אין כותבין דיש מקומות דקורין החי"ת כמו ההי"א.


(מד) רק רחל:    ובלבוש כתב המנהג הוא לכתוב רעכיל ועיין כנה"ג ד' קנ"ב ע"א שכתב דכותבין רחל דמתקריא רעכלין.

סעיף לבעריכה


(מה) האיש:    שם טוב כתבינן בתיבה א' ולא פסקינן ליה מהריב"ל ח"ג סי' ט'. אבי שלום כותב בתיבה א' בת שבע כותב בתיבה אחד. ומהור"ר שלמה אלגזי הביא ראיה לזה מהא דאמרי' בסנהדרין פרק כ"ג אמר רב באותו שעה קינחה בת שבע בשלשה עשר מפות וכתב רש"י שבמקרא הזה כתובים י"ג תיבות ע"כ ואם אנו מונין בת שבע לשתי תיבות י"ד תיבות הם אלא ודאי בת שבע בחד תיבה. וכן בשמות הנהרות אם כמשמען הם שתי תיבות ע"ל סימן קכ"ח ס"ק י"ד מש"ש.

סעיף לגעריכה


(מו) ועמינדב:    תיבה א' וה"ה צורי שדי.

סעיף לדעריכה


(מז) באלף:    טבריה כותב אותו בה"א לבסוף ולא באלף תשו' ב"י מדיני גיטין. כל היכא דמספקא לן בשם א' אם צריך לכתוב אלף בסוף או בה"א אז יש לכתוב ה"א והראי' כל שבמקרא בה"א לבסוף יהודה חוה יסכה וכו' מהר"י מינץ וכתב הכנה"ג עליו אין ספק שדבריו אפי' בשמות שאינן בלשון הקודש דאי לשמות שהן בל' הקודש נחזי אנן האיך כתבינן במקרא ואולי דוקא בשמות שהן בלשון הקודש אבל אינו נמצאי' במקרא. אבל תמהני דהא אשכחן במקרא שהן באלף לבסוף שבנא עמשא. עזרא. ועיין במהרש"ך ח"א סימן מ"ו: אילפא באלף לבסוף אין צריך לכתוב אלף לבסוף כ"א בשמות דגש כגון יוטא ובילא ס"ה למהר"י מינץ סי' כ"ו. ולענין שם שבנא האיך כותב אותו אם באלף או בה"א. פסק הכנה"ג דשם שבנא הנכתב בבית. כותב באלף לבסוף. אבל שם שכנא הכתוב בכ"ף כותבין אותו בה"א לבסוף ע"ש דקנ"ה. מצאתי שה"ה והוא הטעם לשמות המקומות שכל שאינו לשון הקודש כותבין אותו באלף לבסוף דהכי אשכחן שמות המקומות בתלמוד נהרדעא פומבדיתא. אספמייא קורטבא כולם באלף. כשנסתפק בשם מן השמות איך לכתוב בגט. מלא או חסר או בסופו אלף או ה"א. תוכל לסמוך על הכתבים הראשונים של החכמים אפי' באגרת שלומים ומוקמינן אחזקתיה שדקדקו אחר האמת כנה"ג קצ"ה ע"ב.


(מח) אלף:    וה"ה להיפוך אלף במקום ה'. כשר. וכל זה איירי אם אין ידועה איך היא חותם אבל אם שינה ולא כתב כאשר היה (חתום) [חותם] שמו י"ל דהוי שינה השם. כינוי הבא משום הקודש כגון סאיי' שבא משם שרה כותבין ה"א בסוף ויתבאר היטב בסדר הגט ע"ש.


(מט) הגט:    משמע אפי' אם כותבין בחד מקום ושולחים למקום אחר כותבים כמו שמדברים במקום נתינה ב"ש.