באר היטב על אבן העזר קכו

סעיף אעריכה

(א) הגט:    אבל בחתימות העדים אין קפידא. אם כל א' כותב בלשון אחר דכל חתימה ענין בפני עצמו מיהו חתימה של אותו עד צ"ל בחד לשון. ובלבוש כתב שני מיני כתבים נמי יש קפידא. ובח"מ כתב שני כתבים אין קפידא.

(ב) מותרת וכו':    משמע הא"מ אינו תורף רק הוספה הוא. אבל בש"ס משמע הא"מ תורף ב"ש.

(ג) אחר:    ובכ"ש דאין להכשיר בלשון אחר כי מי יוכל לסדר הגט בלשון אחר. ולכתחלה כותבין בכתב ס"ת. ומה שמיקל במקום עיגון כתבתי בסימן הקודם. בדיעבד שכבר ניתן הגט ג"כ כשר דהוי כמו עיגון. רק היכא שנכתב ולא ניתן עדיין. ואינו במקום עיגון יש להחמיר.

סעיף בעריכה

(ד) יו"ד:    ובדיעבד אין לפסול אם כתב החסר מלא. או להיפך. וכן הוא בסמוך ס"ד אם כתב שלשה או שמנה מלא כשר אפילו לא ניתן עדיין אלא נכתב כשר ב"ש.

סעיף געריכה

(ה) בשבת:    ולא יכתוב לשבת ואצל ירח כותבין לירח עיין אחרונים.

סעיף דעריכה

(ו) ביום ר"ח:    יכתוב ביום אחד לירח פלוני כנ"ל. ובעת הצורך נותנים גט בר"ח וכותבים ביום אחד לירח פלוני כ"כ הב"ח. ובנ"ש דף ט"ו הכריע לכתוב באחד לירח פלוני.

(ז) לבסוף:    וסימנך ימים ימימה ר"ל במקום ימים כותבים בה"א. ובשמנה אין חילוק בין זכר לנקיבה בה"א לבסוף. רק החילוק בניקוד ובקריאה. לזכר הנו"ן בקמץ. ולנקבה בסגול. עיין ב"ש.

(ח) ימים:    ואם כתב יום לא מיפסל בדיעבד כמו אם כתב ימים במקום יום כמ"ש אח"ז ח"מ.

(ט) יום:    המנין מועט. בלשון זכר אחד ולא אחת. ומנין מרובה בלשון נקיבה וכותבים יום ולא ימים וכן מצינו במקרא עשתי עשר יום ב"ש.

(י) יום:    וכן כותבים עד עשרים כגון י"ט יום. אבל מעשרים ואילך כתב הב"י שראה גיטין שנכתב ימים. ובתשובת מהרי"ו משמע שכותבים יום וכ"פ הד"מ והש"ג עיין ב"ש.

(יא) בוי"ו:    ה"ה אם כתב שיני ושישי מלא הואיל ואין הענין משתנה במלא וחסר ח"מ.

(יב) שני:    נראה דקאי ג"כ על בשני בשבת אם כתב שני בשבת שני ימים לירח וכו' כשר ח"מ.

(יג) כשר:    משמע אפילו אינו שעת הדחק ולא ניתן הגט. ובלבוש כתב אף בזה אינו כשר אלא בשעת הדחק או אם כבר ניתן הגט.

סעיף העריכה

(יד) עשרה:    בשנים הוא להיפך מימים. דכותב המנין המועט בלשון נקיבה ומנין המרובה בלשון זכר. ומעשרים ואילך כותבין מנין מרובה קודם ובימים לעולם מנין מועט קודם ב"ש ועיין בתשובת אמונת שמואל.

(טו) כשר:    משמע אפילו לא ניתן ואינו שעת הדחק. ואם כתב במקום אחד אחת או להיפך יש להסתפק אם ג"כ כשר ח"מ. ואם כתב במקום אחד עשר עשרה וא' צ"ע אם יש קפידא לבוש ב"ש.

סעיף ועריכה

(טז) אייר:    ואם כתב רק ר"ח אייר או כתב להיפך ר"ח אייר שהוא שלשים של ניסן כשר תשובת הרא"ש ב"ש ח"מ.

(יז) לירח פלוני:    אע"ג דבסעיף ד' כתב המחבר שכותבים ביום אחד לירח פלוני כתב ב"ח דחילוק יש בין אם ר"ח רק יום א' או שני ימים ע"ש ועיין ב"ש.

(יח) ר"ח:    אם לא במקום שיש חשש לעיגון. כתב החלקת מחוקק ביום א' דר"ח אין ליתן גט אלא במקום עיגון. אבל ביום ב' דר"ח אינו אלא חששא בעלמא כמו אם ר"ח רק יום א' ראש חודש.

סעיף זעריכה

(יט) אדר ראשון:    בסדר הגט של מהר"י מינץ בסימן נ"א כתב אדר הראשון בה"א הידיעה כמו אדר השני עיין ח"מ.

(כ) כשר:    כן ס"ל לרוב פוסקים וכ"כ באורח חיים סימן (תכ"ב) [תכ"ז] . ובחושן משפט סימן מ"ג. ואין חילוק בין אם ידע שהוא מעובר ובין אם לא ידע. וביורה דעה סי' רכ"ב הביא המחבר דעת הרמב"ם דמחלק בין אם ידע ובין אם לא ידע. וש"ך שם הקשה למה לא חשש כאן לדעת הרמב"ם וב"ח פסק ג"כ אם ידע שהוא מעובר ספק גט הוא ואין להקל. וב"ש כתב דוקא שם בנדרים שהוא איסור דאורייתא חשש לדעת הרמב"ם אבל כאן ליכא א"ד לכן לא חשש להביא דעת הרמב"ם וכ"כ ט"ז.

(כא) אייר בשני יודי"ן:    רמז לדבר אברהם יצחק יעקב רחל.

(כב) יו"ד:    כתב בת"ה אם נודע תיכף יתן גט אחר ואם לא נודע אלא אח"כ א"צ ליתן גט אחר. ויש מחמירין ליתן שני גיטין באייר ד"מ בשם מהרי"ל עיין ב"ש. מרחשון חד תיבה. כסלו חסר. ואם כתב כסליו מלא כשר. כמו שמנה וכן כלם אחרונים.

סעיף חעריכה

(כג) פב"פ:    ואיך כשר ואם כתב ח"מ ב"ש.

סעיף טעריכה

(כד) ודין:    דמשמע דין הוא שמגרש ואם אין הדין נותן במגרש לא הוי גט.

(כה) יו"ד:    לפרש"י לשון גג הוא. לפ"ז הוי שינוי פירוש המלה. ולהרמב"ם משמע לשון זונה כלומר אם זנית להוי גט ואם לא זנית לא להוי גט א"כ הוי שינוי גט ופסול אפילו בשעת הדחק וכתבו התוספת דצריך לכתוב ואגרת בוי"ו דבלא וי"ו משמע דשולח אגרת בעלמא ולא לשם גירושין. ויקרא הדל"ת של ודין בצירי ויכתוב בדין בתחלת השיטה כדי שיהא ספר תרוכין עד פטורין בשטה אחת ולא בשטה אחרונה סדר הגט מהר"ם פדוואה ב"ש.

סעיף יעריכה

(כו) רצופין:    לפרש"י הטעם דאי לא כתב אלא ב' יודין מתקרי דיתהויין נשים דעלמא. אבל אם כתב ג' יודין משמע שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה. והרמב"ם כתב אם כתב ב' יודין משמע שהוא מדבר עם שתי נשים. ונמצא שאינו מגרש לזו אלא לשתי אחרות. ומהאי טעמא יש פוסלין אם כתב דיתיהוויין בשני שיטות ועיין סוף הסימן. ויקרא הויו של דיתיהווייין והבי"ת דיתיצבייין בשו"א. וחירק תחת היו"ד עם הנו"ן לבסוף לבוש ב"ש.

(כז) בחמשה יודין:    ובדיעבד אין להקפיד אם לא כתבו יו"ד בין תי"ו לדי וכן בין תי"ו לה"א ח"מ.

(כח) א':    ואפילו אם כותב בשיטה אחד לא ירחק מלת די הרבה רק מעט לבוש. מיהו במקום הדחק או שכבר ניתן הגט כשר דהא ליכא שינוי משמעות הגט עיין ב"ש. בתשובת שבות יעקב ח"א שאלה קי"ח התיר בשעת הדחק אם כתב תיבת רשאי ביוד כיון שאינו מעיקר הגט ע"ש.

סעיף יאעריכה

(כט) דתירוכין:    הטעם משום דאי מחזי כיו"ד משמע דקאי על נשים דעלמא ואינו מדבר עם אשתו. ולהרמב"ם הטעם דהוי כאלו היא גרשה אותו. וי"ו של פיטורין תליא בהא. אם כותבים יו"ד אחר הפ"א אין חשש טעות ואין צריך להאריך הוי"ו. אבל אם לא כתב היו"ד אז צריך להאריך ג"כ הוי"ו של פיטורין. הרא"ש. ולמהך חסר יו"ד. ובקריאה ימהר המ"ם אל הלמ"ד בדלא אניסנא יש לזהר שאל תהיה הבית ככ"ף. ויכתוב בחד שיטה. ועיין תשובת מהר"א ששון סי' למ"ד. ברעות יקרא הרי"ש בפתח והעי"ן בשו"א והוי"ו בפתח לבוש והפר"ח כתב שהוא הבל ושטות ע"ש. וי"ו של וכדו צריך להאריך דלא מחזי כיו"ד דהיה משמע בלא כלום בלא ספר הוא מגרש. הה"א של מהך צריך שאל יראה כחי"ת דאז הוי לשון צחוק מצחק אני בך. ימחא יקרא היו"ד בשו"א. מ"ם בפת"ח. חי"ת בצירי. נ"ש ב"ש.

סעיף טועריכה

(ל) להתנסבא:    הטעם שמא ירחק לה מן תנסבא ומשמע לא יתנסבא לא תנשאי וב"ש ס"ק כ"ו כתב לאתנסבא לא ירחיק לא מן נסבא וכו'. משמע מלשונו דכותבין בגט לא תנסבא ואינו כן וצ"ע.

סעיף יטעריכה

(לא) כאחד:    כמו שנתבאר לעיל סי' קכ"ה סעיף י"ו בהג"ה ע"ש כי שם מסיים אם הוא בטופס. ויפה כתב הרב ח"מ שם מאי אם דקאמר ע"ש ס"ק למ"ד ומ"ש שם הרב ב"ש דאתי לאפוקי אם שם הבעל ישראל ע"ש. לא דק דהא קאמר אם כתב וישראל עיין ב"י שהביא תשובת הרא"ש ומה שהקשה עליו ע"ש.

סעיף כעריכה

(לב) אחת:    עיין ס"ס בטופס אפי' נחסר יותר כשר. ועיין ב"י מ"ש בשם העיטור כל שניכר שהוא ט"ס כגון שנחסר השי"ן של ששי או ריש של רביעי כשר חוץ בשמות הבעלים ועיין ברש"י מנחות דף ל"ב דצריך לדקדק בתורף בחסר ויתיר מדאורייתא ב"ש.

סעיף כבעריכה

(לג) ווי"ן:    היינו שלא כתב תואר וי"ו אלא כתואר יוד מש"ה פסול. אבל אם כתב ווי"ן אלא שלא האריך אותה יותר משאר ווי"ן כשר ב"ש ע"ש.

סעיף כזעריכה

(לד) למנין שאנו מנין וכו':    כצ"ל. ומ"ש בנוסחא שלנו מונין בו"ו הוא ט"ס ב"ש.

סעיף כחעריכה

(לה) פלוני:    ל"ד אף שהעיר אינה יושבת על נהר אלא נהר מקיף אותה. דאין הכוונה ישיבה ממש אלא ר"ל שמסתפקין ממנו מהרד"ך ריש בית ד'.

סעיף מאעריכה

(לו) אדם:    כתב (הרמב"ם) [הרמב"ן] אם לא כתב קרוב בעיני אם נשאת תצא. וצריך לכתוב והרי בוי"ו. מותרת בוי"ו ואם כתב בלא וי"ו אפשר שפסול אפי' בדיעבד לבוש. ב"ש.

(לז) אחת:    כדי שיהא נקרא בבת אחת ולא יפסיק ב"ש.

סעיף מדעריכה

(לח) יו"ד:    ויקרא המ"ם בחיריק ונו"ן בקמץ ואלף בחיריק. דהוית הוי"ו בצירי לבוש.

סעיף מטעריכה

(לט) נערה:    אבל עלמא באלף כשר אפילו לכתחלה ב"ש.