באר היטב על אבן העזר קכה

סעיף אעריכה

(א) עומד:    כ"כ הרמב"ם. והטור כתב שרישומו ניכר משמע אפילו אינו עומד הוי כתב עיין ב"ח.

סעיף בעריכה

(ב) פסול:    ל"ד פסול אלא הגט בטל מדאורייתא. ב"ש.

סעיף דעריכה

(ג) אינו גט:    אם נותן גט שנדפס כשר בדיעבד הרמ"ע מפאנו סי' צ"ג. וכ"כ הפר"ח.

(ד) כך:    דכיון שאינו עושה מעשה בגוף האות שנשאר אלא גורד ובזה נעשה האות וס"ל חק תוכות אבל היכא שעדיין צריך לכתוב ולהוסיף אחר שגרד ומחק כדי לשוייה אות אין זה חק תוכות. ואם נפל מעט דיו יוכל להוסיף דיו ולעשות מדיו שנפל ומדיו שהוסיף יו"ד או וא"ו ולא הוי חק חוכות אע"ג דתחלת האות הוא ע"י הדיו שנפל מ"מ כל שצריך לסייע לגמר האות כשר כ"כ הב"י. כתב הב"ש אם פסול כתב האות ועדיין לא נגמר וגו' הכשר כשר ויש לדחות ע"ש. והפר"ח כתב דיש לפסול בפשיטות ע"ש.

סעיף ועריכה

(ה) גוויל:    הטעם דאין האות נראית יפה כשהאותיות דבוקות. אבל ע"פ הדין כשר דיבוק בגט. ונ"מ מזה אם כתב איזה אות ואינו מוקף גויל למטה כשר לכ"ע. דאז האות נראית יפה. מיהו הרא"ש לא כתב טעם זה אלא כתב סתם נהגו להחמיר שיהא מוקף גויל י"ל הטעם דעושין לכתחלה כעין ס"ת לפ"ז אפי' למטה בעינן מוקף גוויל. וכתב המגי"ד דוקא כשהתינוק יוכל לקרותו אז כשר לדעת המכשירים אבל כשאין התינוק יוכל לקרותו לכ"ע פסול. ולדעת המחמירים אפי' אם התינוק יוכל לקרותו פסול כ"מ מסמ"ג ומהריב"ש סי' נ"ו עיין ב"ש.

(ו) יגרור:    ואין זה חק תוכות דהא אין נוגע בגוף האות.

(ז) להפריד:    לדעת רמ"א אין תקנה אלא בג' אופנים. א' כשהוא עת הדחק. ב' ברצון הבעל. ג' דוקא קודם החתימה ר"ל קודם שנכתב כדת משה וישראל. ולפי מ"ש לע"ל דאיירי כאן דוקא שהתינוק יוכל לקרותו. לפ"ז צריך ישוב מ"ש הרמ"א בסמוך בסעיף ט"ז אם רגלי הה"א וקו"ף נוגעים בגט כשר במקום עיגון. וצ"ל דשם איירי שכבר ניתן הגט. מיהו הב"י כתב אם כבר ניתן הגט כשר אפילו בלא עיגון או כשיש עיגון ולא ניתן וכ"פ בתשובת מהר"ם פדוואה סי' קכ"ד ובתשובת מ"ב סי' צ"ב. ואם עדיין לא חתמו העדים כשר אפי' בלא דחק ועיגון וכן עיקר. ואז טוב לתקן כיון דכשר ע"פ הר"ן בלא תיקון יותר טוב לתקן מפני מראית העין ואם עדיין לא חתמו יש לתקנו אפילו בלא עיגון והיינו כשהבעל מצוה לתקן. וענין דביקות מחלקים הב"ח וט"ז בין אם נדבק קצת לבין אם נדבק כל האות. ובח"מ פסק דתליא הכל בקריאת התינוק ע"ש ועיין ב"ש.

סעיף זעריכה

(ח) בידו:    ובדיעבד בשעת הדחק כשר ח"מ ב"ש.

סעיף חעריכה

(ט) דיו:    משמע מדאוריית' בטל. אפי' אם נפל טפת דיו אחר שנגמר האות. ואין חילוק בין אם האות לחה או יבשה ב"ח. ואם רוצה לגרד כל האות אין יוכל משום דאסור להיות גט בשום מחק או טשטוש. אפי' בין אות לאות משום חשש זיוף. מיהו במקום עיגון יש תקנה בכל הטעות אפי' טעות גמור יוכל לגרד ולכתוב אפילו לדידן דאין מקיימין שום מחק מ"מ כשר בשעת הדחק אע"ג שהרגיש בטעות אחר שנכתב כל הגט יוכל למחוק הטעות ולכתוב. אע"ג שכתב שלא כסדר אין עיכוב בגט אלא בתפילין אבל בגט כשר וכ"פ הט"ז. ובחתימת העדים אם אירע טעות באיזה אות מותר אפי' לכתחלה למחוק כל האות ולכתוב על המחק ואם כבר חתמו העדים בגט אין תקנה לתקן בגט דהא עכ"פ העדים חתמו בפסול הסכמת אחרונים. ואם נפלה טפת שעוה על האות או בתוך האות אע"פ שהאות אינה נכרת יוכל לגרר השעוה ולסלק' ואין כאן חק תוכות פר"ח וכ"כ מ"א באורח חיים סימן ל"ב.

סעיף טעריכה

(י) ניכר וכו':    החלקת מחוקק הקשה אם הכוונה להחמיר לכתחלה לא היה צריך לכותבו דהא כבר כתב לעיל דאין להפריד האותיות אם נוגעים ומשמע אף שהאותיות ניכרין היטב אין להפרידן ואם בנגיעה אות לאות מחמירין לכתחלה מכ"ש בטפת דיו על האות. ואם הכוונה להחמיר אף בדיעבד זה לא נמצא בתשו' מהרי"ק ע"ש ועיין ב"ש.

(יא) סי' ל"ב:    לא ידעתי לאיזה כוונה כתב לעיין שם. דהא התיקון שמבואר שם לגרוד כל החרטום וא"צ למחוק כל המ"ם זהו לא מהני כאן. דהא בגט אסור לעשות שום גרד מחק וטשטוש ואפי' אם זבוב משך קצת דיו אסור למחקו והכל הוא משום חשש זיוף. וי"ל דנ"מ במקום הדחק ועיגון דמותר למחוק כמו שכתבתי למעלה. ואשמעינן אם נמחק החרטום לבד כשר. אבל חק תוכות אפי' במקום עיגון אינו גט כמ"ש לעיל.

סעיף יעריכה

(יב) באבר:    אע"ג דמשרטט מבחוץ מ"מ נראה קצת מבפנים ב"י. מיהו נראה אם כבר נכתב אין קפידא ב"ש.

סעיף יאעריכה

(יג) שיטין:    משום גט עולה י"ב עיין תוס' ריש גיטין.

סעיף יבעריכה

(יד) שיטה י"ג:    כתב הד"ם אותן ב' שורות יהיו רחבים כמו שיטה אחת דכל מה שאנו יכולים לקרב העדים אל הגט אנו מקרבים.

(טו) קודם:    כדי שלא יפסוק בין הכתיבה להנתינה. מיהו בדיעבד או במקום הדחק י"ל דאין קפידא ב"ש ע"ש.

(טז) רחוקה:    עיין ב"י וד"מ מבואר בכל הני דינים בסי' זה במקום עיגון ועדיין לא ניתן הגט או בדיעבד שכבר ניתן הגט ואינו במקום עיגון כשר. וכן מ"ש בסמוך אם כתב בצד השער במקום עיגון כשר וכן הוא בכל הסי' ב"ש.

סעיף יגעריכה

(יז) רחבו:    הטעם כדי שיהיה כדין ספר ונראה דיש קפידא בדבר כמו בשרטוטין עיין ב"ש.

סעיף ידעריכה

(יח) לחוץ:    ה"ה אפי' רוב אות ב"ח. ובמקום עיגון ושעת הדחק יש להקל אפילו נכתבו כמה אותיות חוץ לשיטה ח"מ ב"ש ע"ש.

סעיף טועריכה

(יט) טשטוש:    משום חשש זיוף. וכתב הד"מ יזהר שלא ירד שום זילוף או שום לכלוכית על הקלף משום כשכותבים עליו נראה כמחוק. וכשיפלו גשמים על הכתב אין נותנים הגט דנעשה שחור והוי כדבר שיוכל לזייף. ולא יכתבו על המחוק מטעם הנ"ל אע"ג דעפ"י הדין מותר לכתוב ע"ג דבר שיוכל להזדייף כמ"ש סימן קכ"ד ס"ד והיינו אם עידי מסירה לפנינו מ"מ לכתחלה יש לזהר כי שמא ימותו ע"מ וכן אם זבוב מושך האות לא ימחוק. ואל יהיה בין תיבה לתיבה. בין אות לאות שום דבר מחוק ודבר שיוכל לזייף לכן אין כותבין ע"ג דבר גרד. וכבר כתבתי במקום עיגון כשר. כתב הד"מ אם ניקב בצד האות ולא באות כשר. ב"ש.

סעיף טזעריכה

(כ) בדיעבד:    כלומר אפי' תינוק דלא חכים יוכל לקרותו דכל שאין צורת האות עליו כמו שנמסרה למשה בסיני אין שם אות עליו. ח"מ ב"ש.

(כא) עיגון:    כלומר אם כבר נתן הגט כן לאשה בלי הפרדת סכין ותיקון ויש כאן עגון אם נצרך גט אחר כשר במקום הדחק. ואם עדיין לא ניתן הגט מ"מ במקום דחק יתקן ויתן הגט ח"מ ב"ש. כתב בתשובת מ"ב סי' נ"ב אפילו קודם חתימת העדים אינו יוכל לתקן אא"כ במקום עיגון אע"ג דבדבקות האותיות יוכל לתקן קודם החתימות אפי' בלא עיגון כמ"ש לעיל שאני דיבוק ה"א וקוף שהוא תיקון בגוף אותיות עיין ב"ש.

(כב) יתקן:    נראה אף דתינוק אין יוכל לקרותו כלל או בטעות אחר אפי' טעות גדול כגון שינה שמן יוכל למחוק מה שכתב בטעות ויכתוב מה שצריך לכתוב עיין לעיל ס"ק ט'.

(כג) סי' (קנ"ד) [קכ"ו] סעיף מ"ח:    דשם כתב דאפי' בתורף יש להכשיר בעיגון.

(כד) כדמ"ו:    הטעם שלא יהיה מחוסר מעשה אחר גמר הכתיבה קודם הנתינה. ויוכל לתקן אפילו אינו שעת הדחק כיון דליכא תיקון כ"כ ולא דמי לפירוד אותיות עיין ב"ש.

(כה) חתימה:    אבל לאחר חתימה אין מועיל שום תיקון דבר הצריך תיקון כיון שנחתם בפסול. וכשמתקן צריך הסופר דוקא לתקן כי הוא שליח הבעל ולא אחר ח"מ.

(כו) בכה"ג:    כלומר בתינוק דלא חכים יוכל לקרותו וזה איירי לאחר החתימה ממילא אין תקנה אלא בדיעבד ובמקום עיגון. אבל קודם חתימות העדים יתקן אפילו בלא עיגון כמ"ש רמ"א לפני זה אם צריך לתקן כגון שלא נוגעים וכו' יתקן. משמע אפילו בלא עיגון וכ"כ בסדר מהר"ם דיבוק אותיות או נגיעת הההי"ן או קופי"ן אפי' קודם החתימה אין לתקן אא"כ במקום עיגון. אבל אם אינו נוגע שפיר מה שראוי ליגע יש לתקן קודם החתימה אפי' בלא עיגון. ועיין באורח חיים סי' ל"ב שם מבואר אם לא היה נוגעין היודי"ן דינם שוה לתיקון אותיות דבוקות. גם מבואר שם אם כתב במקום צדי"ק נו"ן יו"ד גרע טפי עיין ב"ש.

(כז) עיגון:    דלא גרע מחסרה כל האות דיש להכשיר בטופס כ"כ ב"י סי' קכ"ו. ח"מ.

(כח) בטופס:    לאפוקי אם שם הבעל הוא ישראל אז הוי תורף ועיין ח"מ. וכן אם שני תיבות נקראים כתיבה אחת בטופס כשר בחורף פסול ד"מ.

(כט) של יו"ד:    היינו כפופה שבצד השמאל נוגע אבל היו"ד גופה אינו נוגע מש"ה מכשיר כאן. אבל כשהיו"ד בעצם נוגע פסול ואין להכשיר בלא עיגון עיין ב"ש.

סעיף יזעריכה

(ל) בלבול:    עד שאפשר שיקרא ממנו ענין אחר הרי זה פסול כנ"ל ואינו בטל הואיל ונקרא ענין גירושין ויש בו משמעות גירושין אבל אם מחמת העיקום וכו' נשתנה הענין ואין בו משמעות גירושין כלל הרי זה אינו גט כלל. הרמב"ם.

סעיף יחעריכה

(לא) הצדדים:    ואגודה כתב תינוק היודע האותיות ואינו יודע לצרף התיבות. ותוס' פרק המגרש כתבו היודע לקרות אותה התיבה.

(לב) שימשוך וכו':    ב"ח סי' זה וסי' ק"ל ס"ה הביא ראיות ברורות שבזמן חכמי החלמוד אינן מעורין וכך נוהגין. בכל שאר מלכיות אינן כותבין כלל מעורה לכן אפי' שלא במקום עיגון אם טעה וכתב שיטין שאינן מעורין א"צ לכתוב גט אחר כלל ונותן גט זה לאשה לכתחלה ע"ש וכ"כ כנה"ג דף קמ"ג ע"ב ע"ש. וב"ש כתב דלדידן דאין כותבין ע"ג דבר שיוכל לזייף צריך לערות כדי שלא אתי לזייף בין שיטה לשיטה ע"ש. כתב בסדר הגט יעקם הנו"ן של פיטורין קצת לימין כדי שיוכל להאריך הלמ"ד של ישראל למעלה שלא תגע בנו"ן פשוטה ותהיה ג"כ אותה שיטה מעורה ע"ש. וכתב הד"מ ומזה יש לדקדק שכל השיטות יהיו מעורות וכן נוהגין. ואני אומר דיש לדחות הראיות של הב"ח דאפשר לומר נמי בזמן חכמי התלמוד היה מעורות. דהיינו מקצת הגט היו מעורות ולא כל שיטה ושיטה כלדידן. א"כ לפ"ז אינו ראיה מהך דשייר מקצת הגט וכו' מה שהביא הב"ח ע"ש. דלאו כל שורה ושורה הי' צריכין להיות מעורה רק מקצת הגט ממילא לא איכפת לן אם אין שיטה שבסוף דף הראשון מעורה עם השיטה שבראש דף השני מאחר שבשאר שיטין היה מעורות. והראיה מה שהביא מדף כ' ע"ב ל"צ דמעורה ע"ש. ג"כ אינו ראיה לפ"ז. די"ל דתרצן משני ל"צ דמעורה ר"ל שכלן השיטין היו מעורין. ומדוייק שם לישנא דמקשן שהקשה ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים וכו'. ויש לדקדק מה שנים ושלשה הא הגט בעי י"ב שיטין. וי"ב ספרים הל"ל אלא ודאי דצריך להיות מעורה במקצת הגט. מש"ה הקשה רק דהוי שנים או שלשה. והשיב התרצן ל"צ דמעורה ר"ל דכולה מעורה עיין ודו"ק. ובזה יהיה דברי כנה"ג דף קמ"ג ע"ב ג"כ בטילין ומבוטלין ע"ש. א"כ לפ"ז י"ל אם לא עירה כלל י"א דפסול אם לא במקום עיגון. רק אם מקצת הגט השיטין היו מעורות ומקצת השיטין לא היו מעורות א"צ לכתוב גט אחר כלל אפי' בלא עיגון.

(לג) לחלל ד':    דאז נשתנה האות ונעשה ה"א. וה"ה בשאר אותיות אם נשתנו. אלא בדלי"ת מסתמא משתנה ח"מ ב"ש.

סעיף יטעריכה

(לד) בגט:    מיהו במקום עיגון או בדיעבד כשר אפילו אינו מקויים כיון דאיכא עידי מסירה. ועיין ב"י איזה נקרא תורף. וזמן נקרא ג"כ תורף ב"ש.

סעיף כעריכה

(לה) קרוע:    עיין בתשובת מ"ב סי' כ"ג אפילו אם קרוע לתוך האות והוא מטורף כשר לכ"ע ליתן לה הגט לכתחלה כשאינו קרוע שתי וערב. והיינו כשהאות אינו משתנה ומ"מ למעשה אין להקל שלא במקום הדחק אם נקרע תוך האות. ועי' בש"ך ח"מ סימן נ"ב ס"ק ז' מש"ש. ופר"ח כאן חולק עליו ע"ש. ועיין תשובת מהר"ן ששון סימן למ"ד ועיין כנה"ג.

סעיף כבעריכה

(לו) קנה:    ואין נוהגין כן. והרוצה להחמיר אין שומעין לו דלא אתי להוציא לעז על גיטין ראשונים. אבל בקולמוס של ברזל יש להקפיד כמ"ש לעיל סעיף ד'.