אלון בכות (אייבשיץ) על איכה ב כב

| אלון בכות על איכהפרק ב' • פסוק כ"ב |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כב • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


איכה ב', כ"ב:

תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהֹוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃


תקרא כיום מועד וכו'. דאי' בגמ' דשבת אמר הקב"ה למלאך לך וכתוב על מצחות האנשים וכו' על הצדיקים ת' תמות. ואגב אמר אמ"ו זלה"ה בשם מוכיח מפורסם אחד שבא לעיר אחת וראה האנשים שבתוכם שלא היו מגדלים זקנם רק היה להם חתימת זקן קטן מאוד כמין קמץ והכיחם על זה. ואמר דעי"ז מבין כוונת הגמ' לך והתוית ת' תחיה ת' תמות וקשה לכאורה במה יודע איפוא להמלאך איזה ת' פירושה תחי' ואיזה תמות וצ"ל דאותן האנשים שהיה להם חתימת זקן קטן כמין קמץ הרי להם קמץ תחת התי"ו ופירושה תמות. והיוצא לנו מזה שמחשבת הקב"ה היה להחיות הצדיקים שבהם רק ע"י קטרוג המקטרג אמר מה נשתנו אלו מאלו כדאי' בגמ' מיד אמר הקב"ה הרגו כל האנשים אשר בתוכה וכו' וכן הרגו צדיק ורשע. וידוע דבפסח מצרים היה הבחנה בין צדיק לרשע ע"י הדם אשר על המשקיף לאות. וז"ש המקונן בתחלה תקרא כיום מועד הכוונה שמחשבת הקב"ה היה תחלה שיהיה כיום מועד כיום פסח להתות ת' תחי' ת' תמות להבחין בין צדיק לרשע אמנם אח"כ ניתן רשות למשחית להשחית הכל ולא היה ביום אף ה' שריד ופליט וק"ל: אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. דידוע דביתר נחרבה על דלא התאבלו על ירושלים והרבו להאיר מאורות על סעודתם עד שראו גושפנקא ברחוק מיל כידוע. ומן הדין מיום שחרב בהמ"ק למעט בתשמיש ונחשב להם לאיסור במה שהרבו בנים. וז"ש אשר טפחתי ורביתי באיסור שלא כדין אויבי כלם כנ"ל וק"ל:

נשלם בע"ה פ' מגילת איכה יעיב