איוב ו
קיצור דרך: t2706
תנ"ך > איוב > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב
הפרק במהדורה המוטעמת
ו א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃
ב ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י
והיתי וְ֝הַוָּתִ֗י בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־יָֽחַד׃
ג כִּֽי־עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד
עַל־כֵּ֗֝ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃
ד כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י
אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י
בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַעַרְכֽוּנִי׃
ה הֲיִֽנְהַק־פֶּ֥רֶא עֲלֵי־דֶ֑שֶׁא
אִ֥ם יִגְעֶה־שּׁ֝֗וֹר עַל־בְּלִילֽוֹ׃
ו הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־מֶ֑לַח
אִם־יֶשׁ־טַ֗֝עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃
ז מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י
הֵ֗֝מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃
ח מִֽי־יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶׁאֱלָתִ֑י
וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃
ט וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִידַכְּאֵ֑נִי
יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִיבַצְּעֵֽנִי׃
י וּ֥תְהִי־ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י
וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל
כִּי־לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃
יא מַה־כֹּחִ֥י כִֽי־אֲיַחֵ֑ל
וּמַה־קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃
יב אִם־כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י
אִֽם־בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃
יג הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י
וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃
יד לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד
וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃
טו אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־נָ֑חַל
כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃
טז הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־קָ֑רַח
עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־שָֽׁלֶג׃
יז בְּעֵ֣ת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ
בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃
יח יִ֭לָּ֣פְתוּ אׇרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם
יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃
יט הִ֭בִּיטוּ אׇרְח֣וֹת תֵּמָ֑א
הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־לָֽמוֹ׃
כ בֹּ֥שׁוּ כִֽי־בָטָ֑ח
בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃
כא כִּֽי־עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם לֹ֑א
תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃
כב הֲֽכִי־אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י
וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃
כג וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־צָ֑ר
וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃
כד ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ
וּמַה־שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃
כה מַה־נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־יֹ֑שֶׁר
וּמַה־יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃
כו הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ
וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃
כז אַף־עַל־יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ
וְ֝תִכְר֗וּ עַֽל־רֵיעֲכֶֽם׃
כח וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־בִ֑י
וְעַל־פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־אֲכַזֵּֽב׃
כט שֽׁוּבוּ־נָ֭א אַל־תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה
ושבי וְשׁ֥וּבוּ ע֗֝וֹד צִדְקִי־בָֽהּ׃
ל הֲיֵשׁ־בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה
אִם־חִ֝כִּ֗י לֹא־יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א ויען איוב ויאמר ב לו שקול ישקל כעשי והיתי [והותי] במאזנים ישאו יחד ג כי עתה מחול ימים יכבד על כן דברי לעו ד כי חצי שדי עמדי אשר חמתם שתה רוחי בעותי אלוה יערכוני ה הינהק פרא עלי דשא אם יגעה שור על בלילו ו היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות ז מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי ח מי יתן תבוא שאלתי ותקותי יתן אלוה ט ויאל אלוה וידכאני יתר ידו ויבצעני י ותהי עוד נחמתי ואסלדה בחילה לא יחמול כי לא כחדתי אמרי קדוש יא מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נפשי יב אם כח אבנים כחי אם בשרי נחוש יג האם אין עזרתי בי ותשיה נדחה ממני יד למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב טו אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעברו טז הקדרים מני קרח עלימו יתעלם שלג יז בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם יח ילפתו ארחות דרכם יעלו בתהו ויאבדו יט הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו כ בשו כי בטח באו עדיה ויחפרו כא כי עתה הייתם לא [לו] תראו חתת ותיראו כב הכי אמרתי הבו לי ומכחכם שחדו בעדי כג ומלטוני מיד צר ומיד עריצים תפדוני כד הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי כה מה נמרצו אמרי ישר ומה יוכיח הוכח מכם כו הלהוכח מלים תחשבו ולרוח אמרי נאש כז אף על יתום תפילו ותכרו על ריעכם כח ועתה הואילו פנו בי ועל פניכם אם אכזב כט שבו נא אל תהי עולה ושבי [ושובו] עוד צדקי בה ל היש בלשוני עולה אם חכי לא יבין הוות
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר. ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ. ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת. ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי. ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ. יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי. יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ. יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי. יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ. טז הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ. כ בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ. כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לא [לוֹ] תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ. כב הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי. כד הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ. כז אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם. כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב. כט שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה ושבי [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי בָהּ. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת.
(א) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר.
(ב) לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי והיתי [וְהַוָּתִי] בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד.
(ג) כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ.
(ד) כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי אֲשֶׁר חֲמָתָם שֹׁתָה רוּחִי בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי.
(ה) הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי דֶשֶׁא אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ.
(ו) הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת.
(ז) מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי.
(ח) מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ.
(ט) וְיֹאֵל אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי יַתֵּר יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי.
(י) וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה לֹא יַחְמוֹל כִּי לֹא כִחַדְתִּי אִמְרֵי קָדוֹשׁ.
(יא) מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל וּמַה קִּצִּי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי.
(יב) אִם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחִי אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ.
(יג) הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי.
(יד) לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב.
(טו) אַחַי בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ.
(טז) הַקֹּדְרִים מִנִּי קָרַח עָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם שָׁלֶג.
(יז) בְּעֵת יְזֹרְבוּ נִצְמָתוּ בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם.
(יח) יִלָּפְתוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם יַעֲלוּ בַתֹּהוּ וְיֹאבֵדוּ.
(יט) הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא הֲלִיכֹת שְׁבָא קִוּוּ לָמוֹ.
(כ) בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ וַיֶּחְפָּרוּ.
(כא) כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לא [לוֹ] תִּרְאוּ חֲתַת וַתִּירָאוּ.
(כב) הֲכִי אָמַרְתִּי הָבוּ לִי וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי.
(כג) וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי.
(כד) הוֹרוּנִי וַאֲנִי אַחֲרִישׁ וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי.
(כה) מַה נִּמְרְצוּ אִמְרֵי יֹשֶׁר וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם.
(כו) הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ אִמְרֵי נֹאָשׁ.
(כז) אַף עַל יָתוֹם תַּפִּילוּ וְתִכְרוּ עַל רֵיעֲכֶם.
(כח) וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי וְעַל פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב.
(כט) שֻׁבוּ נָא אַל תְּהִי עַוְלָה ושבי [וְשׁוּבוּ] עוֹד צִדְקִי בָהּ.
(ל) הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת.
א וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: ב לוּ שָׁקוֹל יִשָּׁקֵל כַּעְשִׂי, (והיתי) וְהַוָּתִי מכתי בְּמֹאזְנַיִם יִשְׂאוּ יָחַד תשקל כולה. ג כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד, עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ התפרצו. ד כִּי חִצֵּי שַׁדַּי עִמָּדִי חצים שה' ירה בי תקועים בי, אֲשֶׁר חֲמָתָם את הרעל שעל החצים שֹׁתָה רוּחִי, בִּעוּתֵי דברים נוראים ומפחידים שישלח אלי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי יעמדו מולי למערכה, למלחמה. ה הֲיִנְהַק פֶּרֶא חמור בר עֲלֵי דֶשֶׁא כאשר יש לו מה לאכול (אני משמיע את קולי כי אני סובל)? אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ כאשר הוא עומד ליד תערובת המזון שלו? ו הֲיֵאָכֵל תָּפֵל האם אנשים אוהבים לאכול אוכל תפל? ודאי שלא, ולכן איוב שחולה וכל מאכל לא טעים לו סובל מאוד מִבְּלִי מֶלַח? אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר חַלָּמוּת בנוזל שבצמח (החַלָּמוּת מזוהה כחוטמית רפואית)? ז מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי אותם הדברים שנפשי לא רצתה לגעת בהם, הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי הם אותם הדברים הדומים ללחמי הטמא, לאוכל שלא טעים לי (שהוזכר בפסוק הקודם). ח מִי יִתֵּן תָּבוֹא שֶׁאֱלָתִי, וְתִקְוָתִי יִתֵּן אֱלוֹהַּ. ט וְיֹאֵל ירצה אֱלוֹהַּ וִידַכְּאֵנִי, יַתֵּר ישלח יָדוֹ וִיבַצְּעֵנִי ישים קץ לחיי. י וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי אם אמשיך לסבול בחיי, לפחות תהיה לי נחמה אחת (בסוף הפסוק), וַאֲסַלְּדָה אתרחק בְחִילָה ברעד לֹא יַחְמוֹל ואף אם ה' לא יחמול עלי, כִּי לֹא כִחַדְתִּי הנחמה שתהיה לי (מכל יסורי) היא שלא הסתרתי אִמְרֵי קָדוֹשׁ את מה שיש לי להגיד על ה' הקדוש.
יא מַה כֹּחִי כִי אֲיַחֵל אין בי כח לקוות לעתיד טוב יותר, וּמַה קִּצִּי מידת ימי חיי כִּי אַאֲרִיךְ נַפְשִׁי כך שאבליג (חיי קצרים מכדי שיהיה לי סבלנות להמתין לישועה בעתיד). יב אִם כֹּחַ אֲבָנִים האם חזק כמו אבנים כֹּחִי? אִם בְּשָׂרִי נָחוּשׁ עשוי נחושת חזקה (והתשובה: ודאי שלא, ולכן אין בי כח לשאת את יסורי)? יג הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי בכוחות עצמי (אינני צריך את עצתכם, כי אינכם מחדשים לי דבר)? וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה האם העצה התרחקה מִמֶּנִּי. יד לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד (...האם התושיה רחקה ממני ועברה ל...) לאיש שמאס בברית החסד שכרת עם רעהו (איוב עוקץ את אליפז על כך שהעצות שלו לא ראויות לחבר), וְיִרְאַת ולאדם ש- שַׁדַּי יַעֲזוֹב. טו אַחַי מופנה בפרט כלפי אליפז, אך איוב רואה בו כמייצג את עמדת כל רעיו בָּגְדוּ כְמוֹ נָחַל, כַּאֲפִיק נְחָלִים יַעֲבֹרוּ בו הנחלים זורמים. טז הַקֹּדְרִים המכוסים מִנִּי קָרַח, עָלֵימוֹ על הנחלים יִתְעַלֶּם יערם שָׁלֶג. יז בְּעֵת יְזֹרְבוּ אבל כשנצרבו בחום השמש נִצְמָתוּ נכרתו, בְּחֻמּוֹ נִדְעֲכוּ מִמְּקוֹמָם. יח יִלָּפְתוּ יתפתלו אָרְחוֹת דַּרְכָּם, יַעֲלוּ בַתֹּהוּ יתאדו ויעלמו וְיֹאבֵדוּ. יט הִבִּיטוּ אָרְחוֹת תֵּמָא שיירות האנשים הבאים מארץ תימא, הֲלִיכֹת שְׁבָא שיירות הבאים מארץ שבא קִוּוּ לָמוֹ לשתות מהנחלים. כ בֹּשׁוּ התאכזבו כִּי בָטָח סמכו על הנחל שבינתיים יבש, בָּאוּ עָדֶיהָ עד הנחל וַיֶּחְפָּרוּ והתאכזבו. כא כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לֹא הפכתם לאין (אכזבתם אותי כמו נחלים שיבשו), תִּרְאוּ חֲתַת ראיתם את משברי וַתִּירָאוּ ואתם מפחדים מה' שיביא גם עליכם אסון, ולכן אתם באים בתלונות אלי ולא אליו. כב הֲכִי אָמַרְתִּי "הָבוּ לִי הביאו לי כסף, וּמִכֹּחֲכֶם מכספכם שִׁחֲדוּ תנו כופר בַעֲדִי. כג וּמַלְּטוּנִי מִיַּד צָר, וּמִיַּד עָרִיצִים תִּפְדּוּנִי". כד הוֹרוּנִי למדו אותי דבר טעם וַאֲנִי אַחֲרִישׁ, וּמַה שָּׁגִיתִי הָבִינוּ לִי. כה מַה נִּמְרְצוּ מה רע יש ב- אִמְרֵי יֹשֶׁר, וּמַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם אחד מכם כנגד דברי. כו הַלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ וּלְרוּחַ במלים הדומות לרוח אִמְרֵי נֹאָשׁ באמירות שאין בהם ממש. כז אַף עַל יָתוֹם עלי (איוב מדמה את עצמו ליתום שמוכרים אותו לעבד) תַּפִּילוּ תפילו גורל למוכרני, וְתִכְרוּ תסחרו עַל רֵיעֲכֶם. כח וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי הסתכלו אלי, וְעַל מול פְּנֵיכֶם אִם אֲכַזֵּב אני נשבע שלא אשקר. כט שֻׁבוּ נָא, אַל תְּהִי עַוְלָה אל תעשו עוול, לנטוש אותי, (ושבי) וְשׁוּבוּ עוֹד חזרו להקשיב לי עוד צִדְקִי בָהּ כי הצדק בטענתי. ל הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה, אִם חִכִּי שהרי הפה שלי לֹא יָבִין הַוּוֹת יודע לזהות מה הם דברי רשע.
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: