פתיחת התפריט הראשי

בביאור המופת הראשון שייסד הרב בהקדמות אלו.

וסידרו כך:

לפי שהוא מחויב בחומר הזה ההווה הנפסד, שיש לו מניע, כמו שהתבאר בהקדמה הכ"ה. וכשיבוקש המניע, מה הניעו, ובאיזה מין היה מן התנועה, אשר התבאר בהקדמה הד' היותו בארבעה מאמרות, הנה לא ילך אל בלתי תכלית, כמו שהתבאר בהקדמה הג'. ואין ספק שיכלה אל תנועת ההעתק, אשר היא הקודמת שבתנועות, כמו שהתבאר בהקדמה הט"ו, אשר סיבתה תנועת הגלגל, ואליה יכלו כל אלו התנועות. וכאשר נבקש לה מניע, אין הימלט משיהיה המניע בו, אם לא. ואם הוא בו, אין הימלט משיהיה כוח מתפשט בו ומתחלק בהיחלקו, כחום באש. ואם שלא יהיה מתחלק בהיחלקו, כנפש והשכל. וזאת החלקה הכרחית. ואם אין המניע בו, אין הימלט משיהיה גשם, או נבדל. וזאת החלוקה הכרחית גם כן. ואם הוא נמנע שיהיה המניע השלושה הראשונים, יחויב בהכרח שיהיה הרביעי, והוא שיהיה נבדל. ואולם איך יתבאר זה? הנה ממה שייאמר.

לא יתכן שיהיה המניע כוח בו, אם שלא יהיה כוח בו מתחלק בהיחלקו, למה שיהיה הגלגל גשם והוא בעל תכלית, כמו שהתבאר בהקדמה הי"ב, ולזה היה נמנע שיהיה תנועתו נצחית ובלתי בעלת תכלית, הפך מה שהתבאר בהקדמה הכ"ו. התבאר אם כן שאין המניע כוח מתחלק בהיחלקו. וכן יתבאר שאין המניע כוח בו בלתי מתחלק, כנפש והשכל. וזה, שאם היה כן, היה המניע מתנועע במקרה, והנה התבאר בהקדמה השמינית שהמתנועע במקרה ינוח בהכרח. ולזה יתחייב שיהיה המניע נח. והוא מחויב, שינוח המתנועע בנוחו. אי אפשר אם כן בתנועת הגלגל שתהיה נצחית, הפך מה שהונח בהקדמה הכ"ו.

ויתחייב שיהיה לו גשם מניע, אחר שהתבאר שאין המניע בו, וכן יתחייב זה בגשם האחר, ולבלתי תכלית. וימצאו גשמים בלתי בעלי תכלית למספרם, הפך מה שנתבאר בהקדמה השניה. התבאר אם כן במופת, היות המניע נבדל מן הגשם, ולא גם כן כוח בגשם. ולזה אין למניע תנועה, לא בעצם ולא במקרה, והחלקה והשינוי נמנעים בחוקו, כמו שהתבאר בהקדמה השביעית. ואולם להיותו נבדל, הוא מחויב היותו אחד, ולא יותר. לשיקרות הימנות הנבדלים, אלא בהיות האחד עילה והאחר עלול, כמו שהתבאר בהקדמה הי"ו. התבאר אם כן, היות מציאות האל יתברך, ושאינו גוף ולא כוח בגוף, ושהוא אחד, בלתי מקבל השינוי והחלוקה והריבוי.