פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על בראשית מה


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

להתאפק — לסבול.

לכל הנצבים עליו — טעמו: עד שיצאו כל הנצבים עליו. והוצרך לקרוא, להוציאם:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

בבְכי — במקום הפסקה. וכמוהו "ראה עֳני" (איכה ג, א):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי האלהים — שלחני.

לאב — טעמו למורה; וכן: "אבי כל תופש" (בראשית ד, כא):

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)

פן תורש — כמו תכרת; וכן: "להוריש גוים" (דברים ד, לח):

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כי פי — ידוע, כי "פה" מוכרת; וכאשר יהיה סמוך, ישוב הה"א הנעלם ליו"ד נעלם, כמו: (כי) "פי צדיק" (תהלים לז, ל). גם כן לשון רבים, "ופי רשעים" (משלי י, ו). ובהתחבר זה היו"ד עם יו"ד סימן המדבר, חסרו האחד, כמו כי פי המדבר. והטעם, שהיה מדבר בלשונם עמם, בלא מליץ:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

צוְּארֵי — ימצא לשון רבים ויחיד, ועם תוספות נו"ן, אכן האל"ף לא נעדר:

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)

טענו — שימו משא. ו"מטועני חרב" (ישעיהו יד, יט) קרוב ממנו.

בעירכם — בהמתכם. וכן "אנחנו ובעירנו" (במדבר כ, ד):

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)

חלב הארץ — כמו שומן:

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)

חליפות שמלות — מלבושים, אין זה כמו זה, והפחות שתים:

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם כזאת — מחליפות שמלות, מהטובות שהיו במצרים.

בר — דגן.

ולחם — כמשמעו.

ומזון — אפונים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ותאנים וצימוקים ותמרים, כי אלה לבדם הם מזון, חוץ מדגן ושעורה:

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם אל תרגזו — שיכעוס איש על אחיו בעבור מכירתו:

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפג לבו — מגזרת "אל תתני פוגת לך" (איכה ב, יח). והטעם, שעמד לבו ודמם, כטעם "וימת לבו" (שמואל א כה, לו), כי לא האמין. ויהי כראות העגלות, ותחי רוחו. ואל תתמה על מלת ויפג, כי כן דרך הנביאים לדבר; כמו: "ונשמה לא נשארה בי" (דניאל י, יז):

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

רב עוד יוסף — רב לי זאת השמחה:

​​