אבן עזרא על בראשית יא ז

<< | אבן עזרא על בראשיתפרק י"א • פסוק ז' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • טז • כח • כט • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית י"א, ז':

הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ אִ֖ישׁ שְׂפַ֥ת רֵעֵֽהוּ׃


הבה נרדה — דיבור השם עם המלאכים.

ומלת ונבלה שם שפתם — כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל, וכמוהו "ונבקה רוח מצרים" (ישעיהו יט ג), וכן "אבלה נבלה" (ישעיהו כד ד). וזה רחוק, כי מה טעם "נרד ותתבלבל לשונם"? ולשונם לא נבלה בעבור הירידה. רק ונבלה כמו "ונעשה". והראיה, שאמר בסוף "כי שם בלל ה'" (בראשית יא ט). וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל, והיה ראוי להיותו שלם, "ונבלילה", ובבילוע הכפל "ונבלה" על משקל "ונסבה את ארון ה'" (דברי הימים א יג ג), ובחסרון הכפל ונבלה שם. ויפה תרגמו הזקנים "ואבלה" תחת "ונבלה". ואילו היה כדברי המדקדקים, למה חסרו הנו"ן?

ויש אומרים, שנהפך לבם לשנוא זה את זה, וכל אחד חידש לשון. ויש אומרים, כי המלמד לאדם דעת שיכחם דעת לשונם. והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם, והוא טוב להם, וכן אמר: "ומלאו את הארץ" (בראשית ט א):