קטגוריה:בראשית יא ז

"נָבְלָה" - שורש 'בלל' - מבולבל, מעורב, מתבולל.

אלוהים רוצה לבלבל את שפתם, כדי שלא תהיה להם "שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים" (ביאור:בראשית יא א), ואז הם לא יוכלו לעבוד וליצור בשיתוף פעולה, ובהיפוך - "יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת" (ביאור:בראשית יא ו).

הכתוב טוען שאלוהים רצה שהאנשים לא ישמעו ולא יבינו את שפת רעהו. אלוהים רצה פיצול ופיזור, הוא רצה לגרום להם צרות.

הדבר הזה אכן קרה בעולם, וכל קבוצה של אנשים שנדדו ממקום למקום, התחילו לשנות את שפתם, ושכחו את המקור. אפילו בשכונות שונות בעיר, אנשים יוצרים מילים חדשות או פרוש שונה שיתאימו לצרכיהם. כך נוצרו כל השפות השונות בעולם, למרות שבכל השפות אנשים אומרים ומדברים על אותם דברים. ייתכן שהנטיה להמציא שפות היא דרך חשאית להתנכל לאחרים, לבודד ולזהות את חברי הקבוצה השבטית.

אולם התופעה הזאת של רבוי שפות יצרה מעודפות ליהודים. היהודים שהתפזרו בעולם שמרו על שפתם ולמדו את השפות השונות בקרבתם, וכך השפה העברית הפכה לשפה בין-לאומית. והיהודים, ששמרו על דתם ותרבותם, היו יכולים לעבור בכל קצוי העולם ולמצוא אנשים מקומים שמבינים את שפתם, ומקבלים אותם כאחים. כך היהודים הקימו והפעילו רשת מסחר מאירופה עד הודו וסין - את דרך המשי.

כל הסיפור הוא נבואה אלגורית. הסיפור מנבא את גורל היהודים ותפקידם!

אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.

לאחר חורבן הבית ביהודה, גלות בבל, ושיבה ליהודה, היהודים סוף סוף הבינו את אלוהים ועשו את רצונו. הם קיבצו את ספרי התנ"ך וערכו אותם. הם התחילו להתעמק, להתווכח, ולכתוב את המשנה ואת התלמוד, כאילו שזה מגדל ענקי שראשו בשמים, כדי לעשות לעצמם ולאלוהים "שֵׁם", וזאת כדי שהם לא יפוצו "עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית יא ד), ויאבדו.

עכשו שאלוהים ראה שהיהודים חזקים ונאמנים, "[ו]לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת", הגיע הזמן להפוך את כל היהודים לשבט לוי, ככתוב "וּלְלֵוִי אָמַר ... יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב, וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל" (דברים לג י). שבט לוי זכה ונבחר לתפקיד חשוב ביותר. הם הופצו בכל השבטים, לא קיבלו נחלה ואדמה בכנען, ככתוב: "וְנַחֲלָה לֹא יִהְיֶה לּוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו, יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ" (ביאור:דברים יח ב), אולם קיבלו לנהל את ערי המקלט, וקיבלו את התפקיד ללמד את העם את חוקי אלוהים. דברי יעקב ללוי, "אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (בראשית מט ז) הם למעשה ברכה ולא קללה, ולכן רק שבט לוי שרד בשמו ביחד עם שבט יהודה.

כך אלוהים יצר רבוי שפות לעמים השונים שנוצרו מבניו של נח. העמים היו מבודדים ולא יכלו לסחור במרחקים. אולם היהודים בגולה מצאו שיש תועלת להתפזר בין הגויים, ללמוד את שפתם ולהשתמש בעברית כשפה בין לאומית. היהודים העסיקו רק יהודים אחרים, וסחרו עם יהודים אחרים בין כל הערים ברחבי העולם. בכל עיר הסוחרים היהודים התקבלו כאחים, וכך רוב היהודים חייו ברווחה גדולה אלפי שנים, וסיפקו לגויים שרותי מסחר.

כך היהודים התפזרו בעולם, הדגימו ולימדו את דרך אלוהים לגויים, ואז הם הביאו ברכה לגויים והצלחה לעצמם.