פתיחת התפריט הראשי

פרק שבעה עשרעריכה

אעריכה

רבי יוסי אומר, יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך:

בעריכה

[יהי ממון חברך חביב עליך כשלך] כיצד, מלמד כשם שאדם רואה את ממונו, כך יהא רואה את ממון חברו. וכמו שאדם רוצה שלא יצא שם רע על ממון שלו, כך יהיה רוצה שלא יצא שם רע על ממון חברו. ד"א יהי ממון חברך חביב עליך כשלך כיצד, בזמן שתלמיד חכם נכנס אצלך לומר שנה לי, אם יש בידך לשנות שנה לו, ואם לאו פטרהו מיד, ואל תקח ממנו את ממונו. שנאמר, (משלי ג, כח) "אל תאמר לך ושוב ומחר אתן ויש אתך":

געריכה

התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, כיצד, בשעה שראה משה רבנו את בניו שאין בהן תורה, שיעמדו בנשיאות אחריו, נתעטף ועמד בתפילה. אמר לפניו: רבנו של עולם, הודיעני את מי יכנס, את מי יצא בראש כל העם הזה. שנאמר, (במדבר כז, טו) "וידבר משה אל ה' לאמר, יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם". אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: משה, קח לך יהושע. לך ועמוד לו תורגמן, וידרוש לפניך בראש גדולי ישראל. באותה שעה אמר לו משה ליהושע: יהושע, עם זה שאני מוסר לך, איני מוסר לך תיישים אלא גדיים. וכבשים איני מוסר לך, אלא טלאים, שעדיין לא נתעסקו במצוות, ועדיין לא הגיעו לתיישים. שנאמר, (שיר השירים א, ח) "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים":

דעריכה

פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי מהלך בשוק. ראה ריבה אחת שמלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתן של ערביים. אמר לה, בתי מי את, שתקה. שוב אמר לה, בתי מי את, שתקה. אמרה לו: המתן לי. נתעטפה בשערה וישבה לפניו. אמרה לו: רבי, בתו של נקדימון בן גוריון אני. אמר לה, בתי, וממון של אביך היכן הוא, אמרה לו: רבי לאו כדין מתלא מתלין בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד. אמר לה, של בית חמיך היכן הוא, אמרה לו: רבי בא זה ואבד זה. באותה שעה אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: כל ימי הייתי קורא מקרא הזה "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן", ולא למדתי מה שכתוב בו, עד שבאתי היום ולמדתי מה שכתב, שנתחייבו ישראל לאומה שפלה שבאומות, ולא באומה שפלה בלבד אלא לגללי בהמתן. שוב אמרה לו: רבי, זכור אתה כשחתמת על כתובתי, אמר לה, הן. אמר לתלמידיו: העבודה, אני חתמתי על כתובתה של ריבה זו, היו קורין בה אלף אלפים דינרי זהב בדינרי צורי. מימיהם של בית אביה של ריבה זו לא היו נכנסים מבתיהם לבית המקדש, עד שפורסין לו כלי מילת:

העריכה

מעשה בריבה אחת שנשבית היא ועשר שפחותיה, ונטלה יווני אחד, והיתה מתגדלת ובאת בתוך ביתו. יום אחד נתן לה כדה ואמר לה צאי והבא לי מים. עמדה אחת משפחותיה ונטלתו ממנה. אמר לה, מהו, אמרה לו: חיי ראשך אדוני, אני הייתי מחמש מאות שפחות של אמה של ריבה זו. כיון שמע את דבריה שגרה בת חורין, היא ועשר שפחותיה:

ועריכה

שוב מעשה בריבה אחת שנשבית, ונטלה יווני אחד, והיתה מתגדלת ובאת בתוך ביתו. בא לו בעל החלום ואמר לו, הוצא ריבה זו מתוך ביתך. אמרה לו אשתו: אל תוציאנה. שוב בא לו בעל החלום, אמר לו, אם אין אתה מוציאה הריני הורגך. עמד והוציאה. והיה מהלך אחריה. אמר, אלך ואראה מה יהא בסופה של ריבה זו. כשהיא הולכת בדרך, צמאתה וירדה לשתות מים על המעיין. כיון שהניחה ידה על הכותל, יצא עליה נחש ונשכה ומתה. והייתה צפה על פני המים. ירד ונטלה והעלה וקברה. ובא ואמר לאשתו: עם זו שאתה רואה, לא כעס עליהם אלא אביהם שבשמים:

זעריכה

וכל מעשיך יהיו לשם שמים, לשם תורה, שנאמר, (משלי ג, ו) "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך":

חעריכה

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע ובתפלה, וכשאתה מתפלל אל תעשה תפלתך שיחה אלא תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא. שנאמר, (יונה ד, ב) "כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד וניחם על הרעה". רבי אליעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודבר אחד בתורה אל תשתכח ממך: דע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל בריתך: