פתיחת התפריט הראשי

פרק ששה עשרעריכה

אעריכה

רבי יהושע אומר, עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם.

עין הרע כיצד, מלמד שכשם שאדם רואה את ביתו של עצמו, כך יהא רואה ביתו של חברו. וכשם שאדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשתו ובניו, כך יהא אדם רוצה שלא להוציא שם רע על אשת חברו ועל בניו של חברו. ד"א עין הרע כיצד, שלא תהא עינו של אדם צר במשנתו של חברו. מעשה באדם אחד שהיה עינו צרה במשנתו של חברו נתקצרו חייו ונפטר והלך לו:

בעריכה

יצר הרע כיצד, אמרו שלוש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר טוב. ממעי אמו של אדם היה גדל ובא עמו. והתחיל מחלל שבתות אין ממחה בידו, הורג נפשות אין ממחה בידו, הולך לדבר עבירה אין ממחה בידו.

לאחר י"ג שנה נולד יצר טוב. כיון שמחלל שבתות, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר, (שמות לא) "מחלליה מות יומת". הורג נפשות, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר, (בראשית ט) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך". הולך לדבר עבירה, אומר לו: ריקה הרי הוא אומר, (ויקרא כ) "מות יומת הנואף והנואפת".

בזמן שאדם מחמם את עצמו, והולך לדבר זימה, כל אבריו נשמעין לו, מפני שיצר הרע מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים. כשהוא הולך לדבר מצווה, התחילו מתעצלים לו כל אבריו, מפני שיצר הרע שבמעיו מלך הוא על מאתים וארבעים ושמונה אברים שבאדם. ויצר טוב אינו דומה אלא למי שהוא חבוש בבית האסורין, שנאמר, (קהלת ד) "כי מבית הסורים יצא למלוך" זה יצר טוב.

ויש אומרים, זה יוסף הצדיק. כשבאתה אותה רשעה היתה מענה אותו בדבריה. אמרה לו: אני אחבשך בבית האסורין, אמר לה, ה' מתיר אסורים, אמרה לו: אני אנקר את עיניך, אמר לה, ה' פוקח עורים, אמרה לו: אני אכפוף את קומתך, אמר לה, ה' זוקף כפופים, אמרה לו: אני עושה אותך רשע, אמר לה, ה' אוהב צדיקים, אמרה לו: אני עושה אותך ארמאי, אמר לה, ה' אוהב את גרים, עד שאמר "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת".

אל תתמה על יוסף הצדיק, שהרי רבי צדוק היה גדול הדור כשנשבה. נטלתו מטרוניתא אחת ושגרה לו שפחה אחת יפה. כיון שראה אותה, נתן עיניו בכותל שלא יראנה, והיה יושב ושונה כל הלילה. לשחרית הלכה והקבילה אצל גבירתה. אמרה לה: שווה לי המות משתתנני לאיש הזה. שלחה וקראה לו, ואמרה לו: מפני מה לא עשית עם אישה זאת כדרך שיעשו בני אדם, אמר לה, ומה אעשה, מכהונה גדולה אני, ממשפחה גדולה אני, אמרתי שמא אבוא עליה והרביתי ממזרים בישראל. כיון ששמעה דבריו צותה עליו ופטרתו בכבוד גדול.

ואל תתמה על רבי צדוק, שהרי רבי עקיבא גדול ממנו. כשהלך לרומי אוכילו קורצא אצל שלטון אחד, ושיגר לו שתי נשים יפות. רחצום וסכום וקשטום ככלות חתנים, והיו מתנפלות עליו כל הלילה. זאת אומרת חזור אצלי, וזאת אומרת חזור אצלי. והיה יושב ביניהם ומרקק, ולא פנה אליהן. הלכו להן והקבילו פני השלטון, ואמרו לו, שווה לנו המות משתתננו לאיש הזה. שלח וקרא לו, אמר לו, מפני מה לא עשית עם הנשים הללו כדרך שבני אדם עושים לנשים, לא יפות המה, לא בנות אדם כמותך הן, מי שברא אותך לא ברא אותם, אמר לו, מה אעשה, ריחן בא עלי מבשר נבלות וטרפות ושרצים.

אל תתמה על רבי עקיבא, שהרי רבי אליעזר הגדול גדול ממנו, שגדל את בת אחותו י"ג שנה עמו במטה עד שבאו לה סימנים. אמר לה, צאי והתנשאי לאיש. אמרה לו: הלא אמתך אנכי לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך. אמר לה, בתי כבר זקנתי, צאי והתנשאי לבחור שכמותך. אמרה לו: לא כך אמרתי לפניך, הלא אמתך אנכי לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך. כיון ששמע את דבריה, נטל ממנה רשות לקדשה ובא עליה:

געריכה

רבי ראובן בן אצטרובלי אומר, היאך מתרחק אדם מיצר הרע שבמעיו, לפי שטיפה ראשונה שאדם מטיל באישה הוא יצר הרע. ויצר הרע אינו שרוי אלא על מפתחי הלב, שנאמר, (בראשית ד) "לפתח חטאת רובץ". אמר לו לאדם בשעה שהתינוק מוטל בעריסה האיש מבקש להורגך, הוא רוצה שיתלוש ממנו בשערו. תינוק מוטל בעריסה הניח ידו על גבי נחש או על גבי עקרב ועקצתו, לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו. הניח ידו על גבי גחלים ונכוה, לא גרם לו אלא יצר הרע שבמעיו, לפי שיצר הרע זורקו בבת ראש. אבל בוא וראה בגדי או בטלה, כיון שהוא רואה את הבאר, הוא חוזר לאחוריו, לפי שאין יצר הרע בבהמה.

רבי שמעון בן אלעזר אומר, אמשול לך משל, למה הדבר דומה: יצר הרע דומה לברזל שהטילוהו בתוך האור. כל זמן שהוא בתוך האור, עושין ממנו כל כלים שירצו. אף כך יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה שהן כאש, שנאמר, (משלי כה) "אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים, כי גחלים אתה חותה על ראשו, וה ישלם לך". אל תקרי ישלם לך אלא ישלים לך.

רבי יהודה הנשיא אומר, אמשול לך משל למה הדבר דומה: יצר הרע דומה לשני בני אדם שנכנסו לפונדק אחד. נתפס אחד מהם משום לסטות. אמרו לו, מי עמך, יכול הוא שיאמר לא היה עמי חברי. אלא אומר, הואיל ואני נהרג, יהרג חברי עמי. אף כך אומר יצר הרע: הואיל ואני אבוד לעולם הבא, אני אאבד את כל הגוף.

רבי שמעון בן יוחי אומר, מכאן שאין ישראל רואים פני גיהנם לעולם. משלו משל, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו שדה זבורית. באו בני אדם והשכירוה בעשרת כורין חטים בשנה. זיבלוה, עדרוה, השקוה וכסחוה, ולא הכניסו ממנה אלא כור אחד חטים בשנה. אמר להם המלך: מהו זה, אמרו לו, אדונינו המלך, אתה יודע בשדה שנתת לנו, שמתחלה לא הכנסת ממנה כלום. ועכשיו שזבלנוה וכיסחנוה והשקינוה מים, לא הכנסנו ממנה אלא כור אחד חטים בלבד. כך עתידים ישראל לומר לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אתה יודע ביצר הרע שהוא מסית בנו, שנאמר, (תהלים קג) "כי הוא ידע יצרנו":

העריכה

ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכווין אדם לומר אהוב את החכמים ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם, ושנא את האפיקורסין והמסיתים ומדיחין, וכן המסורות. וכן דוד אמר (תהלים קלט) "משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי" הלא הוא אומר (ויקרא יט) "ואהבת לרעך כמוך אני ה" מה טעם "כי אני בראתיו", - ואם עושה מעשה עמך אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו.

ר שמעון בן אלעזר אומר, בשעה של גדולה נאמר דבר זה: "ואהבת לרעך כמוך" אני ה' בראתיו. אם אתה אוהבו, אני נאמן לשלם לך שכר טוב. ואם לאו אני דיין לפרוע: