פתיחת התפריט הראשי

הבהרה: דף זה הוא דף במרחב הביאור של ויקיטקסט. משמעות הדברים, שבנוסף לטקסט המבואר דף זה עשוי להכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. למעבר לביאורים מסורתיים לטקסט (במידה וקיימים) יש לחפש דף שהמילה "ביאור:" אינה מופיעה בתחילת שמו

<< · ביאור · שיר השירים ב · פסוק א · >>


חבצלת השרון שושנת העמקיםעריכה

הכלה בשיר השירים אומרת על עצמה:

אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים (שיר השירים ב א).

חבצלת השרון = כנראה חבצלת החוף, פרח ריחני בעל שישה עלי-כותרת לבנים, הגדל בחולות לחוף הים התיכון (פירושים נוספים).

שושנת העמקים = כנראה נרקיס מצוי – גם הוא פרח ריחני בעל שישה עלי-כותרת לבנים, הגדל גם בהרים וגם בעמקים (פירושים נוספים).

מדוע הכלה משוה את עצמה לפרחים אלה?

  1. בפסוק הקודם אמרו החתן והכלה, שמרוב אהבה הם מוכנים להתחתן למרות שאין להם כסף לדירה, ויגורו ביער (שיר השירים א יז): "קרות בתינו ארזים, רחיטנו ברותים" (פירוט). בפסוק זה אומרת הכלה, שהיא כמו פרח שמסתדר טוב דווקא בטבע: חבצלת הגדלה על חוף הים בשרון (במערב), או שושנה הגדלה בעמקים ובביצות (במזרח).
  2. בנות ירושלים מזלזלות בכלה בגלל עורה השחום, כפי שהיא אומרת (שיר השירים א ו): "אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש..." (פירוט). כאן היא אומרת, שגון עורה הטבעי הוא לבן, כמו העלים הלבנים של החבצלת ושל השושנה (ע"פ דעת מקרא).
  3. הכלה אומרת שהיא כבר מוכנה לנישואין, כמו פרח בשל שכבר מוכן להיקטף (ע"פ הרב יובל שרלו, "אחריך נרוצה"; ראו בסיכום של איתן פינקלשטיין).
  4. יש מפרשים, שהחבצלת והשושנה הם למעשה שני זנים של אותו פרח, וההבדל ביניהם נובע רק מהמיקום: ""שושנת העמקים – נאה משושנת ההרים, לפי שמרטבת תמיד, שאין כח החמה שולט שם"" (רש"י). ""אני חבצלת השרון – פירוש: חבצלת ושושנת ביאורם שהם עצם אחד, אפס יבדלו לפי מקומות מושבותיהם. אם היא עומדת בשרון, שהיא מקום מיושר ומגולה לעין השמש, אז היא יבשה ותשתנה לירקון, שהיא בעל משכב השמש; וכשהיא עומדת בעמקים, ואין מגיע לה השמש, אז היא לחה ומליאה ועומרת במראיתה וגוונה צח ואדום"" (הגאון מווילנה). הכלה רומזת, שכאשר תהיה במקומה הטבעי – לאחר נישואיה – תהיה יפה עוד יותר.

שושנת העמקים - שושנה בין החוחיםעריכה

בפסוק הבא, החתן משתמש באותו דימוי ואומר (שיר השירים ב ב): "כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות"; הוא מאשר את הדימוי שכלתו משתמשת בו, ומדגיש שהיא "שושנה בין החוחים": כל שאר הבנות הן קוצים לעומתה (פירושים נוספים).

משל ונמשלעריכה

1. חז"ל דרשו את השמות המופיעים בפסוק על האומה הישראלית (ראו שיר השירים רבה ב א):

  • חבצלת – מלשון חיבה – משל לכנסת ישראל החביבה על ה' ומחבבת אותו; וכן רמז לבצלאל בונה המשכן.
  • חבצלת – מלשון חבויה בצל – משל לכנסת ישראל, שתכונותיה הטובות חבויות כאשר היא נמצאת בצילן של אומות העולם, אך בסופו של דבר מתגלות. והוא גם משל לדברים רבים שתכונותיהם הטובות חבויות, כגון המדבר והארץ.
  • השרון – מלשון שירה – משל לכנסת ישראל השרה שירי תשבחות לה'.
  • שושנת העמקים – פרח לח ורענן – משל לתכונות הטובות שנמצאות בעומק הנשמה של עם ישראל, ומשל למעשים הטובים שבני ישראל עושים כשה' דולה אותם ממעמקי הצרות. והוא ע"פ הפסוק (הושע יד ו): "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה".


2. יש שדרשו, שהאומה הישראלית נמשלה לשושנה בגלל חילוקי הדעות הרבים בעם ישראל, התורמים לגיוון ולעניין: "השושנה זכתה למחקרים מרובים ולמספר הזיהויים הגדול ביותר, ו"כמעט שאין פרח נאה מצמחי הארץ (ואף כאלה שלא גדלו בה) שלא הוצע לשושנה על ידי המתרגמים, המפרשים וחוקרי התנ"ך" (פרופ' פליקס) ... עם המשפחה נמנים כ-250 סוגים וכארבעת אלפים מינים (אנציקלופדיה עברית). נראה לנו כי זאת אחת הסיבות שבגללן נמשל עם ישראל לשושנה: ארבעת אלפים מינים, מאתיים וחמישים סוגים, האין זה מרמז על חילוקי הדעות הרבים בעם שנמשל לשושנה?" (עקיבא צימרמן).

3. ע"פ הקבלה, חבצלת מסמלת חיבוק (אולי בגלל הדמיון באותיות), ושושנה מסמלת נישוק (ע"פ (שיר השירים ה יג): "לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים, שפתותיו שושנים נטפות מור עבר"). החיבוק מסמל את האהבה שהאדם אוהב את ה', והנישוק מסמל את החכמה שהאדם לומד ויודע את ה': "הצדיק יקח את התורה שבעל-פה, הינו השכינה, מהגלות..., ומעלה אותה לשורשה, ממדרגה למדרגה: מתחילה לבחינת חיבוק, ואחר־כך לבחינת נישוק, ואחר־כך לבחינת זיווג; כמו שכתוב, אני חבצלת השרון: בתחילה היא ירוקה כחבצלת (עיינו בזהר ויחי רכא. אמור קז.)... וזה בחינת חיבוק, וימינו תחבקני... ואהבה, שהצדיק מקבל את החרפה באהבה, זה בחינת חיבוק וימינו תחבקני....
ו...כשהצדיק משכיל בחכמתו ויודע מאיזה צירופין של תורה שבעל־פה נעשה אלו הצרופין שהלמדן דובר עליו, והצדיק לומד אלו הצרופין ועושה מהם צרוף הלכה שהיה מקודם שנתקלקל; כשיש לו זאת החכמה, אזי על־ידי החכמה הזאת, השכינה היא מבחינות שושנת העמקים, מבחינת נשיקין, בחינת שפתותיו שושנים, בחינת אתדבקות רוחא ברוחא. ואז מתעורר זיווגא דגופא בגופא...
" (ליקוטי מוהר"ן יב ד).

הפסוק שלנו הוא המקור לשמות היישובים חבצלת השרון ושושנת העמקים.

בעברית, החבצלת והשושנה הם לשון נקבה, ולכן ברור שהדוברת בפסוק היא הכלה; אולם בתרגום הלטיני, החבצלת והשושנה תורגמו לפרחים בלשון זכר, ולכן המפרשים הנוצרים טעו ופירשו שהדובר הוא החתן (פירוט).

ראו גם:

  • פסוקנו בשמורת נאות קדומים: ""אתם רואים את האדמה האדמדמת הזאת, החמרה? הבאנו אותה מהשרון. פה אנחנו משקמים את יער השרון כפי שהיה פעם... יש בשרון גבעות ויש עמקים... בגבעות יש חמרה, ובעמקים יש אדמה כבדה שנמצאת פה. הסביר ביותר להניח הוא ש´חבצלת השרון´ הוא הפרח שמכונה ´צבעוני השרון´, כי הוא באמת טיפוסי מאוד לאדמות החמרה שבשרון. ´שושנת העמקים´ יכול להיות רק הנרקיס, הגדל באותן אדמות כבדות שבהן גדלים גם החוחים ("כשושנה בין החוחים"). לנרקיס הזה יש שישה עלים, ועל אותה בריכה ששלמה עשה שנקראה ´ים של שלמה´ נאמר "ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושן". מכירים את הנרקיס? יש לו בדיוק כוס שכזו, וסביבה העלים"" (נגה הראובני, ראיון מאת משה שטרן) .



מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה באתר הניווט בתנך בתאריך 2009-02-13.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חבצלת השרון שושנת העמקים

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mgilot/jj-02-01


<< · ביאור · שיר השירים ב · פסוק א · >>