פתיחת התפריט הראשי

תשובה דעריכה

עוד שאלת בכתב אחרון אם יכול אדם מאנוסי הזמן לדרוך ענבים בגת של ישראל ויהיה היין כשר כאילו דרכו ישראל אם אין. גם כן יש אנוסין רבים עושין יין בביתם או באוצרות מיוחדים להם ומעידים שעשאוהו בהכשר כראוי הנוכל לסמוך עליהם לשתותו ואם ישאוהו מעבר לים להעיד עליו שהוא כשר. וגם אנוס שיזמין ישראל לאכול עמו וישים לפניו בשר ויין היבטח בו שהוא כשר כדבריו ויעמידהו על חזקתו שלא יניח ההיתר ואכילהו איסור בידים ואף על פי שחטא ישראל הוא ולא יחוש לכליו אולי בשל בהם דבר אסור. ולענין שחיטתן ומגען אם נחשבם כישראלים גמורים אם אין. עד כאן.

תשובה:    דע שמי שעבר על כל מצות התורה באונס ואפילו עבד עבודה זרה, שהדין שיהרג ואל יעבור, אם עבר ולא נהרג – לא נפסל לעדות וכישראל הוא לכל דבריו כיון שעשה כן באונס ומפני אימות מות נפלו עליו. שהרי אין בית דין עונשין אותו על כך דאנוס רחמנא פטריה מ"ולנערה לא תעשה דבר". ואף על פי שבאותן עברות שהדין בהם שיהרג ואל יעבור, אם עבר ולא נהרג – לא קיים מצות "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וכו'", ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מן ישראל לא קיים מצות "ונקדשתי בתוך בני ישראל" ועבר על "לא תחללו את שם קדשי" – מכל מקום כיון שלא חללו אלא מתוך האונס – לא נפסל לעדות כיון שאין בית דין עונשין אותו.

וזהו לשון הגמרא בפרק זה בורר "עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר" בתמיהא, עם היות שבעברה אחת שחייבין עליה מלקות נפסל לעדות כמו שכתב הר"ם ז"ל פרק י' מהלכות עדות. ועוד כתב בפרק שני מהלכות סנהדרין: "כל מי שעושה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס אין ממיתין אותו ואפילו היה מצוה שיהרג ואל יעבור, אף על פי שחלל את השם – הואיל והוא אנוס – אינו נהרג שנאמר "ולנערה לא תעשה דבר" זו אזהרה לבית דין שלא יענשו האנוס", עכ"ל.

וגם בדיני שמים פטור מן הכרת כמו שדרשו רז"ל בתורת כהנים (קדושים פרשה ד יג) מה שנאמר בנותן מזרעו למולך ""ושמתי פני באיש ההוא" – לא אנוס ולא מוטעה".

גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה:

"ישראל שנשתמד מחמת יראה אף על פי שחטא, ישראל הוא. ואף על פי שהיה לו ליהרג ואל יעבור מדכתיב "ונקדשתי בתוך בני ישראל", מכל מקום כיון שמחמת יראה הוא עשוה, ר"ל מפחד שלא יהרגוהו, כיון שאין עליו חיוב בית דין בשביל כך, וכתיב "וחי בהם" ולא שימות בהם – ישראל הם ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען", עד כאן.

אמנם ראוי להבין שזהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכלתו. אבל אם אפילו בינו לבין עצמו שלא במקום שיראוהו גוים עובר על אחת מכל עברות שבתורה שחייב עליהן מלקות כגון שאוכל נבלות וטרפות, בין לתאבון בין להכעיס, הרי הוא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר. אף על פי שמשומד לדבר אחד אינו משומד לכל התורה כולה – אמנם משומד הוא לאותו דבר אין צריך לומר אם עובד עבודה זרה או שמחלל שבת בפרהסיא שזה משומד לכל התורה כולה והרי הוא כגוי גמור לכל דבריו כמוזכר בריש מסכת חולין. ואף על פי שתחלת השמד היה באונס – הרי הוא עתה עובר ברצון כיון שעושה כף אף בינו לבין עצמו ושלא במקום רואים שירא מהם שיעלילוהו וימסרוהו למלכות.

ולזה אלו האנוסים אשר נשארו בארצות השמד כל זה הזמן ולא יצאו להמלט על נפשם כאשר עשו רבים, מהם עשירים ומהם עניים מרודים – כבר יצאו מחזקת כשרות וצריכין חקירת חכם שיחקור עליהם אם הם מתנהגים בכשרות בינם לבין עצמם ושאין בידם לצאת ולהמלט אל מקום שיוכלו לעבוד את השם בלי פחד. ואם הם בגדר זה הרי הם כישראלים גמורים וסומכין על שחיטתן ואין אוסרין יין במגען. ואם עוברים ברצון על אחת מן העבירות, אפילו בינם לבין עצמם, אם העבירה היא עבודה זרה או חלול שבת בפרהסיא – הרי הם כגוים גמורים לכל דבר ושחיטתן נבלה כשחיטת נכרי ואוסרים יין במגען.

ואם העבירה היא משאר איסורין הרי הוא משומד לאותו דבר ולא לדבר אחר אך אינו אוסר יין במגעו כיון שאינו כגוי גמור. אמנם היין שבידו אסור לפי שאין האנוסים הדרים בבלנסי"ה או בשאר ארצות נזהרין להשמר מסתם יינן. ואף אם נזהרין בו אין יכולין להזהר במגע גוי ביינם. וכולם חשודים שאם נגע גוי ביינם אין אוסרין אותו לא בהנאה ולא בשתייה. וכיון שהם חדושים לאותו דבר – אינן נאמנין על של עצמם לכולא עלמא.

אבל אם נאמנין על של אחרים אם לאו – בהא איכא פלוגתא בבכורות פרק כל פסולי המוקדשין דרבי מאיר סבר החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו, ורשב"ג פליג עליה ואמר נאמן הוא על של חברו ואינו נאמן על של עצמו. ויש מי שפוסק כר' מאיר משום דהתם בפרק עד כמה איכא סתמא כותיה דתנן התם "זה הכלל כל החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו". אבל רוב הפוסקים ז"ל וכל האחרונים פסקו כרשב"ג משום דבפרק בתרא דיומא איפסקא הלכתא בהדיא כותיה ולא חיישינן לההוא סתמא דבפרק עד כמה דסתם ואחר כך מחלוקת הוא. הלכך נאמן על של חברו ואינו נאמן על של עצמו. וכן כתב הר"מ ז"ל (פרק יא מהלכות עדות). וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשובה.