פתיחת התפריט הראשי

תשובה געריכה

עוד שאלת אותן פידוויש של ישראל שעבר עליהם הפסח אם הם אסורין בהנאה כדין חמץ גמור או אם הם חמץ נוקשא ויהיו מותרין בהנאה.

תשובה:    איברא דחמץ נוקשא אפילו בעיניה אינו אסור בהנאה אחר הפסח שהרי לא עבר עליו התורה בבל יראה ובל ימצא כיון שאינו חמץ מן התורה דהא תנן "שיאור ישרף והאוכלו פטור". שיאור היינו נוקשא כדאיתא בגמרא אלא שחכמים הצריכו לבערו כדי שלא יבא לאוכלו ומשום הכי אמרו ישרף וכיון שלא עבר עליו בבל יראה ובל ימצא אלא מדרבנן נראה שמותר בהנאה ואסור באכילה. וכן כתב ה"ן ז"ל בפי'(?) ההלכות.

אבל איני רואה בשום פנים שיהיו הפידווי"ש נוקשא אלא חמץ גמור שאין נוקשא אלא כגון ג' מיני אומניות הנזכרים במשנת "אלו עוברין" שאינן ראוין לאכילה או שמא שאינו עדיין חמץ גמור כגון שיאור או לפי ר"ת חטי קרדנייתא דשרירן ויבישן אם נפל עליהם מים. וכן נמי עיסה שנילושה במים ומי פירות מעורבין כההיא דתפוח שרסקו בעיסה לפי שהמים שבעיסה מעורבין עם מיץ התפוח. וכי האי גונא ממהר להחמיץ אבל אינו חמץ גמור אלא נוקשא כדאיתא במסכת מנחות. אבל אלו הפידוו"ש שלשין עיסה הרבה ועושין מהן אלו הפידוו"ש מעט מעט והעיסה עומדת בלי עסק שיעור כמה מילין וכמה פרסאות -- אין ספק שהיא חמץ גמור.

וגם שמניחין אותן לשמש לייבש וגם זה מרבה בחמוצו. וגם שלא נילושה העיסה במים שלנו ומפני שהם דקים ויבשים מפני זה לא פקע שם חמץ מינייהו. ועוד שגם החטים יכולין להחמיץ אף בעודן חטים אם נתבקעו. ויש מי שאומר דכיון דאית בהו צירא אפילו לא נתבקעו כל שכן אלו שהם נעשים מעיסה ושוהין בעשייתן ומתחמצין אף אם העיסה לא נתחמצה ולכן אסורין בהנאה לאחר הפסח בלי ספק.