תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים)
תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים) מתוך 
תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), התשל״ט–1978
ק״ת תשל״ט, 83; תש״ם, 1315; תשמ״ד, 1955; תש״ן, 582; תשנ״ה, 1205; תשנ״ח, 1065; תש״ס, 352, 669; תשס״א, 868; תשס״ו, 389; תשס״ט, 294; תשע״ב, 1553; תשע״ה, 1317; תשפ״ב, 908.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 206 ו־400 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ״ה–1995, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
הגדרות [תיקון: תשמ״ד, תש״ס]
בתקנות אלה –
”נכה“ – נכה המקבל קיצבת נכות לפי פרק ט׳ לחוק;
”קיצבת יחיד מלאה“ – כמשמעותה בסעיף 200(ב) לחוק;
”פעולות־יומיום“ – פעולות לבישה, אכילה, שליטה בהפרשות, רחצה, ניידות עצמית בבית והקשור בהן;
”השגחה“ – השגחה ופיקוח על הנכה למניעת סכנה לעצמו ולאחרים;
”שירותים מיוחדים“ – שירותים הניתנים לטיפול אישי בנכה ולעזרת בית לשירותו האישי ולמשק ביתו לביצוע פעולות יומיום ולהשגחה;
”קיצבה מיוחדת“ – קיצבה לשירותים מיוחדים על פי תקנות אלה.
הזכאי לקיצבה [תיקון: תש״ס, תשפ״ב]
(א)
נכה התלוי בעזרת הזולת בביצוע פעולות יומיום ברוב שעות היממה עקב נכותו, יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת על פי תקנות אלה אם נקבע לו אחוז נכות לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 40% לפחות והוא זקוק לשירותים מיוחדים.
(ב)
לענין קביעת אחוז הנכות לפי סעיף קטן (א) לא יובאו בחשבון הליקויים המפורטים בתוספת.
שיעור הקיצבה המיוחדת [תיקון: תשס״ט, תשע״ה, תשפ״ב]
(א)
נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל־50% מקיצבת יחיד מלאה.
(ב)
נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היומיום ברוב שעות היממה או הזקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל־111.9% מקיצבת יחיד מלאה.
(ג)
נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היומיום בכל שעות היממה וכן נכה התלוי בעזרה רבה מהזולת בביצוע כל פעולות היום־יום ברוב שעות היממה ונוסף על כך זקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל־188% מקיצבת יחיד מלאה.
(ד)
נכה התלוי לחלוטין בעזרת הזולת במידה רבה במיוחד בביצוע כל פעולות היום יום, בכל שעות היממה, או נכה התלוי בעזרה רבה במיוחד מהזולת בביצוע כל פעולות היום יום בכל שעות היממה ונוסף על כך זקוק להשגחה מתמדת, זכאי לקיצבה מיוחדת בסכום השווה ל־235% מקצבת יחיד מלאה; אך אם היה נכה כאמור זכאי לתוספת כאמור בתקנה 3א(ב) או זכאי לתוספת בשל היותו נכה מונשם מכוח הסכם בדבר תשלום תוספת לזכאים לקיצבה מיוחדת ולגמלת ילד נכה הזקוקים למכונת הנשמה באופן רצוף – יהיה זכאי לקצבת מיוחדת בסכום השווה ל־188% מקצבת יחיד מלאה.
תוספות לקיצבה מיוחדת [תיקון: תשפ״ב]
(א)
נכה הזכאי לקיצבה מיוחדת לפי תקנה 3, ומצוי בחזקתו ילד שטרם מלאו לו 3 שנים, יהיה זכאי לתוספת לקיצבה האמורה בשיעור של 10.7% מהסכום הבסיסי, ובלבד שלא תשולם התוספת האמורה בעד יותר משני ילדים; לעניין זה, ”ילד“ – כהגדרתו בסעיף 238 לחוק.
(ב)
נכה הזכאי לקיצבה מיוחדת לפי תקנות 3(ג) או (ד), שמתקיימים לגביו כל אלה בחודש שהקיצבה משולמת בעדו, יהיה זכאי לתוספת לקיצבה בשיעור 253.07% מקצבת יחיד מלאה:
(1)
הוא זקוק, לדעת רופא המוסד, בשל מצבו הרפואי ותלותו בזולת, לשני מטפלים;
(2)
הוא בעל שני היתרים להעסקת עובד זר כמשמעותם בסעיף 1יג לחוק עובדים זרים, התשנ״א–1991;
(3)
הוא העסיק בפועל שני עובדים זרים או עובד זר ועובד נוסף במשרה מלאה, שאינו בן משפחה;
(4)
הוא אינו זכאי לתוספת בשל היותו נכה מונשם מכוח הסכם בדבר תשלום תוספת לזכאים לקיצבה מיוחדת ולגמלת ילד נכה הזקוקים למכונת הנשמה באופן רצוף.
לעניין זה –
”עובד זר“ – כהגדרתו בחוק עובדים זרים, התשנ״א–1991, שאינו שוהה שלא כדין בישראל לפי סעיף 324ב לחוק;
”בן משפחה“ – בן זוג, הורה, הורה הורה, ילד, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, חם או חמות, נכד או נכדה וכן בו זוגו וילדו של כל אחד מהם, לרבות בן משפחה כאמור שהוא שלוב.
[תיקון: תשמ״ד, תש״ס]
(בוטלה).
תנאי למתן הקיצבה המיוחדת [תיקון: תש״ן]
(א)
נכה יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת על פי תקנות אלה, אם הוא נמצא בישראל וכל עוד הוא נמצא בישראל.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הנכה יצא את ישראל ובתכוף לפני יציאתו קיבל קיצבה מיוחדת במשך חדשיים רצופים לפחות, יימשך תשלום הקיצבה לתקופה נוספת של 6 חדשים מהחודש שבו יצא את ישראל; המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, להאריך את התקופה האמורה עד 24 חדשים מהחודש שבו יצא הנכה את ישראל, אם מתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא יצא לחוץ לארץ לצורך טיפול רפואי;
(2)
הוא עובד בחוץ לארץ בשליחות מטעם מעביד ישראלי או שהוא גר עם בן זוגו העובד בחוץ לארץ בשליחות כאמור.
נכה הנמצא במוסד
נכה המוחזק בדרך כלל במוסד בו ניתנים שירותי רפואה, שירותי סיעוד או שירותי שיקום, לא יהיה זכאי לקיצבה מיוחדת.
החלטה לזמן מוגבל
המוסד רשאי ליתן קיצבה מיוחדת לזמן מוגבל, אם לדעתו קיימות נסיבות העשויות להשפיע על זכאותו של הנכה לקיצבה מיוחדת או על שיעורה.
דיון מחדש על ידי המוסד [תיקון: תשמ״ד]
(א)
המוסד רשאי בתום שישה חדשים מיום שנקבעה לאחרונה זכאותו של נכה לקיצבה מיוחדת, לבדוק ולהחליט מחדש בדבר זכאותו של הנכה לקיצבה מיוחדת או שיעורה.
(ב)
התגלו עובדות שלדעת המוסד לא היו ידועות בעת מתן ההחלטה ושהיה בהן כדי להשפיע על קביעת הזכאות לקיצבה מיוחדת, או שיעורה, רשאי המוסד להחליט בענין הזכאות מחדש, אף אם טרם חלפו ששה חודשים מיום החלטת פקיד התביעות.
(ג)
נוצרו עובדות חדשות שלדעת המוסד יש בהן כדי להגדיל את שיעור הקיצבה המיוחדת, רשאי המוסד להחליט בענין הזכאות מחדש, אף אם טרם חלפו ששה חדשים מיום החלטת פקיד התביעות.
דיון מחדש על פי בקשת הנכה
חלפו שישה חדשים מיום שנדחתה תביעתו של נכה לקיצבה מיוחדת, או מיום שנקבע שיעור הקיצבה המיוחדת והנכה המציא אישור רפואי כי חלה החמרה במצבו הרפואי שיש בה כדי להשפיע על זכותו לקבלת קיצבה מיוחדת או על שיעורה, ידון ויחליט המוסד מחדש על זכאותו של הנכה לקיצבה מיוחדת, על פי בקשתו.
[תיקון: תשנ״ח]
(בוטלה).
קיצבה מיוחדת למבוטח שאינו נכה [תיקון: תש״ן, תשנ״ה, תש״ס, תש״ס־2]
(א)
מבוטח שנקבעה לו נכות רפואית לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 75% לפחות, אך אינו נכה כהגדרתו בתקנה 1, יחולו עליו תקנות אלה כאילו הוא נכה, אם מתקיימים בו כל אלה:
(1)
נעשה זכאי לקצבה מיוחדת והגיש את תביעתו לקבלה בהיותו מבוטח כהגדרתו בסעיף 195 לחוק;
(2)
הוא אינו מקבל קיצבה מיוחדת לפי סעיף 112 לחוק או תשלום עבור עזרת הזולת או עבור עזרה בבית לפי חיקוק כלשהו וכן אינו מקבל הטבה לפי ההסכם בדבר גימלת ניידות (להלן – הסכם הניידות), ואם קיבל הטבה כאמור, החזיר את ההלוואה העומדת שניתנה לו לרכישת הרכב שבבעלותו; לענין פסקה זו –
”הטבה לפי ההסכם בדבר גמלת הניידות“ – למעט הטבה הניתנת למוגבל בניידות משתכר, אם מתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא זכאי לקצבה מיוחדת בסכום השווה לקצבת יחיד מלאה;
(2)
נקבעו לו 100% מוגבלות בניידות לפי הסכם הניידות;
(3)
הועדה הרפואית קבעה כי הוא זקוק לכיסא גלגלים ומשתמש בו או שבשל ליקוי בגפיו התחתונות אינו מסוגל ללכת בכוחות עצמו ובשל מוגבלותו אינו מסוגל להשתמש בכיסא גלגלים;
”מוגבל בניידות משתכר“ – כהגדרתו בהסכם הניידות וכן כל אחד מאלה:
(1)
מי שמשתלמת לו קצבת ניידות, לפי הוראות סעיף 20א(ג)(2) להסכם הניידות;
(2)
מי שהוא חסר רכב כמשמעותו בסעיף 15 להסכם הניידות ואין משתלמת לו קצבת נכות בשל כך שמתקיים בו אחד מאלה:
(א)
הוא מקבל דמי מחלה כמשמעותם בסעיף 180 לחוק;
(ב)
אי הכושר להשתכר נגרם לו כשלא היה תושב ישראל;
(ג)
הוראות סעיפים 320(ג) ו־323 לחוק;
(3)
הכנסתו החדשית מעבודה או הכנסתו לחודש ממשלח יד אינה עולה על סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(3), אם ההכנסה עולה על סכום השווה לארבע פעמים השכר הממוצע, תשולם הקיצבה בשיעור של 50% מהקיצבה – אם ההכנסה לא עולה על סכום השווה לחמש פעמים השכר הממוצע.
(ג)
חלה עליה בהכנסה החדשית, שיש בה כדי להשפיע על הזכאות לקיצבה לפי תקנה זו או על שיעורה – יימשך תשלום הקיצבה ללא שינוי בעד שלושה חדשים, בכל שנה, שבהם היתה עליה בהכנסה כאמור ובכל מקרה לא יותר מאשר בעד שלושה חדשים רצופים אף אם אינם באותה שנה.
[תיקון: תש״ס, תש״ס־2, תשס״א]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ס־2]
(פקעה).
תחילת הזכאות [תיקון: תשמ״ד, תש״ן, תשס״ו, תשע״ב, תשפ״ב]
(א)
הזכאות לקיצבה מיוחדת תתחיל ב־1 בחודש שבו הוגשה הבקשה לקיצבה מיוחדת, אולם לא לפני שחלפו 90 ימים מהתאריך הקובע ואם הזכאות לקיצבה היא לפי תקנה 10א – לא לפני שחלפו 90 ימים ממועד תחילתה של הנכות הרפואית בשיעור של 75% לפחות.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), ראה המוסד –
(1)
כי נתקיימו במבוטח התנאים המזכים בגמלה בתקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם הגמלה בעד התקופה האמורה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 6 חודשים שבתכוף להגשת התביעה;
(2)
כי מבוטח, שמתקיימים בו התנאים המפורטים להלן, אינו זכאי לקצבה רק משום שטרם חלפו 90 ימים כאמור בתקנת משנה (א), תשולם לו הקצבה בעד היום ה־31 ואילך:
(א)
נקבעה לו נכות רפואית לפי סעיף 208 לחוק בשיעור של 75% לפחות;
(ב)
הוא תלוי בעזרת הזולת, כאמור בתקנה 3(א), (ב) או (ג) או (ד), למשך תקופה של שישה חודשים רצופים לפחות;
(ג)
(נמחקה).
מעקב
המוסד יקיים מעקב מזמן לזמן על השימוש בקיצבה המיוחדת.
הוראת מעבר [תיקון: תש״ם]
על אף האמור בתקנות אלה יוחל בהפעלתן בהדרגה והן יחולו –
(1)
על נכים שמלאו להם 40 שנים – מיום תחילתן של תקנות אלה;
(2)
על נכים שמלאו להם 30 שנים – מיום ט״ו בניסן תש״ם (1 באפריל 1980);
(3)
על נכים שמלאו להם 18 שנים – מיום כ״א בתשרי תשמ״א (1 באוקטובר 1980).
תחילה
תחילתן של תקנות אלה ביום ד׳ בניסן תשל״ט (1 באפריל 1979), אולם נכה יהיה רשאי להגיש את תביעתו למן יום פרסומן.
תוספת
(תקנה 2(ב))
רשימת סעיפי הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט״ז–1956:
י׳ באלול תשל״ח (12 בספטמבר 1978)
- ישראל כץ
שר העבודה והרווחה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.