תפארת ישראל על שבת יא

משנה שבת, פרק י"א:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על שבת · יא · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

הזורק:    אחר שפירש דיני הוצאה. פירש נמי דיני זורק ומושיט. דהו"ל תולדת מוציא. ועי' ריש מכילתן:

א' מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב:    דס"ל מדקלוט באויר רה"ר. הו"ל כהונח שם ודוקא למטה מי"ט. אבל למעלה מי"ט. דהו"ל מקום פטור. ד"ה פטור. וכמו כן למטה מג' לכ"ע קלוטה כהונחא דמיא (כשבת צ"ז א' רש"י ד"ה תוך ג'). ולרמב"ם למטה מג'. לרבנן דוקא בנח ע"ג משהו חייב (כפ"ג משבת הט"ז). מיהו בזרק מרה"ר לרה"י. או איפכא. לכ"ע אפי' דרך למעלה מיו"ד חייב. דהוה כזורק מרה"ר לחור דג"כ חייב (כשבת ד"ק ע"א):

משנה ב

כיצד:    רבנן קאמרי כיצד. דמדתני סתמא. משמע אף בגזוזטרא שלמטה מיו"ד פוטר את הזורק. והיינו כרבנן (ואף דמתני' מייתי ראי' מעגלות של משכן. והן היו גבוהות י'. מדהו"ל רה"י. י"ל דרק לענין מושיט מייתי ראי' מעגלות. דבדיוטא א' חייב מושיט בכל גוונא אפי' למעלה מיו"ד מדהוה דוגמת הושטה שבעגלות המשכן. אבל מתני' בכל גוונא מיירי. דאפי' למטה מיו"ד פטור הזורק):

שתי גזוזטראות:    בניין בולט מאמצע כותל מעלייה לרה"ר לישב שם. (אלטאן) בל"א. ובלשון רומי קסיסטום:

זו כנגד זו ברשות הרבים:    בב' צדי רה"ר. ושניהן למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים:

המושיט והזורק מזו לזו פטור:    מדלא אשכחן במשכן הושטה וזריקה מרה"י לרה"י ורוחב רה"ר באמצע:

היו שתיהן בדיוטא אחת:    בצד א' ברה"ר. ועכ"פ יש הפסק אורך רה"ר ביניהן:

המושיט חייב:    אף שמושיט למעלה מי'. עכ"פ מדהוה דכוותה במשכן. וכדמסיק. חייב:

שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים:    קרשי המשכן:

מזו לזו:    מעגלה לעגלה. ועגלה רה"י היא. מדגבוה י' ואורך רה"ר באמצע:

אבל לא זורקין:    מפני כובד הקרשים. וי"א מפני קדושתן:

חולית הבור:    העפר שחפרו מהבור. שהניחוה סביב שפתה. נקרא חולית הבור. וגבוה י' בצירוף עומק הבור:

והסלע:    ר"ל או סלע שגבוה בעצמו י"ט:

שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן:    והניח ברה"ר:

והנותן על גבן:    ממה שנטל מרה"ר:

חייב:    דכרה"י דמי:

משנה ג

הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים:    שזרק דבילה שמינה ד"א בר"ה. ונדבקה בפני הכותל למעלה מי"ט:

כזורק באויר:    דלמעלה מי"ט מקום פטור הוא. ומותר לכתחילה:

למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ:    וחייב וקמ"ל דאף שהן ד"א מצומצמות אין עובי הדבילה ממעט הד"א. מדלא מבטל הדבילה בכותל: ואילה"ק מ"ש מלעיל (פ"י מ"ב) דברוב הקופה מבחוץ. אפ"ה פטור מדמיעוט עדיין בפנים א"כ כ"ש הכא דרוב הדבילה בפנים להד' אמות. י"ל שאני הכא שהכותל מפסיק ומעכבו להוליכו להלן. משא"כ התם. מדלא הוציא כולו. ש"מ דלא ניחא ליה להוציא כולו. ופשוט דאם היה זורק דבילה עד סוף ד' אמות מצומצמות ברה"ר. כיון שקצת מהדבילה עדיין תוך ד' אמות הי' פטור. וכבקופה הנ"ל:

זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור:    מדלא התכוון לזריקת חיוב:

חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב:    והוא דנח קצת קודם שנתגלגל לפנים. רק דלרמב"ם צריך שינוח ממש ע"ג משהו קצת. ולרש"י ושאר פוסקים סגי בנתעכב באויר מעט ע"י רוח:

הזורק בים ארבע אמות פטור:    דים כרמלית הוא. וה"ה נהרות. רק נקט ים. דסתמו עמוק י' ורחב ד'. הא נהר שאינו עמוק י' או אינו רחב ד'. דינו כרשות שהוא עובר בתוכו (כמג"א שנ"ו סק"א):

אם היה רקק מים:    (זומפף). ואורחא דמלתא נקט. שע"י שרבים בוקעין בו מתערב שם עפרורית ונעשה רקק:

ורשות הרבים מהלכת בו:    שרבים רגילים לילך בו ברגל (רש"י שבת ד"ח א' ד"ה ורה"ר):

הזורק לתוכו ארבע אמות חייב:    דדינו כרה"ר:

וכמה הוא רקק מים:    ר"ל כמה יהא עמיק שיחשב עדיין רה"ר:

פחות מעשרה טפחים:    ואף ע"ג דאדרבה גומא פחות מעומק י"ט ברשות הרבים. ה"ל כרמלית. ובעומק י"ט הו"ל רה"י (כא"ח שמ"ה סי"א). התם באינו עשוי להילוך רבים. משא"כ הכא:

רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:    אף דכבר שמעינן לה. ה"ק "כל רקק מים וכו'" אפילו רחב ד' אמות. לא אמרינן דבכה"ג אינן טורחים לעבור ד' אמות בתוכו. ואקיפי מקפי ליה ולהוי כרמלית. קמ"ל. דכיון דעכ"פ יכולים לעבור בו. עוברים בו קצת. ודינו כרה"ר. מיהו מדנקט מהלכת מהלכת ב' פעמים. ולא נקט בקיצור. רקק מים ובו רה"ר. קמ"ל דדוקא הלוך על ידי דחק שמיה הלוך. אבל תשמיש ע"י דחק לא שמיה תשמיש לחשבו עי"ז כרה"ר. ומש"ה גומא ברה"ר רחב ד' ועמוק ט'. אע"ג דחזי לאצנועי שם דבר. אפ"ה אין דינו כעמוד גבוה ט' ורחב ד'. דהוה רה"ר משום דיכולין לכתף עליו. דשאני עמוד דניחא תשמישתי'. משא"כ גומא צריך לשחות ביותר כשישתמש בה. ולהכי דינו ככרמלית:

הזורק מן הים ליבשה:    דהוי ליה מכרמלית לרה"ר:

ומן היבשה לים ומן הים לספינה:    דהו"ל מכרמלית לרה"י. ודוקא*) בתוך י"ט ממעל למים וכשמחיצות הספינה גבוהין י"ט. דאל"כ דינה ככרמלית ומותר לטלטל פחות מד"א מתוכה לים ומים לתוכה. ואף דאין כרמלית בכלים. היינו כשהכלי עומד ברה"ר. משא"כ כשעומד בכרמלית. כספינה כאן (מג"א שנ"ה סק"ו):

ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו:    ובאם הם משל ב' בנ"א. צריך שיעשו ערובי חצירות. והא דבקשורות זב"ז מותר. עכ"פ צריך שלא יהא ביניהן ד"ט (א"ח שנ"ה):

אם אינן קשורות אע"פ שמוקפות:    ר"ל סמוכות:

אין מטלטלין מזו לזו:    דכשיפרשו מהדדי יפסיק כרמלית בינייהו ובטל העירוב שעשו:

הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו:    קודם שתנוח נזכר ששבת הוא. דלא הו"ל תחלתן וסופן בשגגה [אב"י נ"ל דלהכי קאמר לאחר וכו'. ולא קאמר בקיצור "ונזכר קודם שנח". דק"ל דדוקא ביציאת' מידו אינו פטור רק בנזכר. הא באגדו בידו כליכתא ומיתנ' דהיינו כלי שקשור בחבל. וזרק הכלי והחבל נשאר בידו. אפילו תחילתו וסופו בשגגה פטור]:

קלטה אחר:    ר"ל או שלא נזכר קודם הנחה. אבל קלטה אחר קודם שהונחה. ואע"ג דיד הקולט חשובה כמקום של ד' אמות. ואפילו לא נתכוין הזורק שיפול לתוך יד הקולט. ולא אחשביה לידיה. אפ"ה יד חשוב כמקום של ד' אמות (כשבת ד"ה א'). עכ"פ מיירי הכא בנעקר הקולט ממקומו וקלט את דבר הנזרק. דהו"ל כב' שעשאוהו דפטורים:

קלטה כלב:    ר"ל או שקלטה הכלב קודם שהונח. דאע"ג שלא נעקר הכלב ממקומו לקלוט את הנזרק. ולא הו"ל כב' שעשו. עכ"פ כיון שלא התכוון הזורק שיקלוט הכלב הדבר הנזרק. אין פה הכלב חשוב כמקום שהוא ד' אמות להנחה. מיהו אם נתכוון הזורק לכך. מחשבתו משוי לי' לפיו כמקום של ד' אמות (גמ'):

או שנשרפה:    שנשרף באויר קודם שהגיע לפחות מג' סמוך לארץ (עיין לעיל כ"א):

זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור:    קמ"ל חבורה דאע"ג דלענין חיוב מלאכת חבורה חיובו בא תיכף כשיצא מידו דבשעה שחובל הוא לאו מידי עבד. אפ"ה לענין מלאכת הוצאה כיון שנזכר בינתיים פטור. דתו אינו שוגג בשעה שנח:

זה הכלל:    לאתויי מעביר חפץ ממקום למקום ונזכר קודם שהניח פטור:

תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה:    תמוה דכבר תנא ליה. ונ"ל דלעיל ס"ד דר"ל שהי' שוגג מתחלה ועד סוף. אבל הכא קאי אתחלתן שגגה וסופן זדון דפטור. קאמר תנא עד שיהא וכו' דאפילו מפסיק זדון בינתיים. חייב. דאין ידיעה לחצי שיעור. מדאין בידו להחזיר (עי' ספי"ב):