משנה שבת יא רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) הזורק -

מרשות היחיד - לרשות הרבים,
או מרשות הרבים - לרשות היחיד,
חייב.
מרשות היחיד - לרשות היחיד,
ורשות הרבים באמצע -
רבי עקיבה - מחייב.
וחכמים - פוטרין.


(ב) כיצד?

שתי כצוצריות -
זו כנגד זו - ברשות הרבים,
המושיט, והזורק - מזו לזו,
פטור.
היו שתיהן - בדייטי אחת,
המושיט - חייב.
והזורק - פטור.
שכן הייתה עבודת הלויים,
שתי עגלות - זו אחר זו, ברשות הרבים,
מושיטין את הקרשים - מזו לזו,
אבל - לא זורקין.
חולית הבור, והסלע -
שהן גבוהין - עשרה,
ורוחבן - ארבעה,
הנוטל - מהן,
והנותן - על גבן,
חייב.
פחות מכן -
פטור.


(ג) הזורק ארבע אמות - בכותל,

למעלה מעשרה טפחים - כזורק באוויר.
למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ.
הזורק בארץ ארבע אמות - חייב.
זרק - לתוך ארבע אמות,
ונתגלגל - חוץ לארבע אמות,
פטור.
חוץ לארבע אמות,
ונתגלגל - לתוך ארבע אמות,
חייב.


(ד) הזורק בים ארבע אמות - פטור.

אם היה רקק מים,
ורשות הרבים - מהלכת בו,
הזורק בתוכו - ארבע אמות,
חייב.
כמה הוא רקק מים?
פחות מעשרה טפחים.
רקק מים,
ורשות הרבים - מהלכת בו,
הזורק בתוכו - ארבע אמות,
חייב.


(ה) הזורק -

מן הים - ליבשה,
ומן היבשה - לים,
ומן הים - לספינה,
ומן הספינה - לים,
ומספינה - לחברתה,
פטור.
ספינות -
קשורות - זו בזו,
מטלטלין - מזו לזו.
אם אינן קשורות,
אף על פי - שהן מוקפות,
אין מטלטלין - מזו לזו.


(ו) הזורק,

ונזכר - לאחר שיצאת מידו,
קלטה אחר,
קלטה כלב,
או שנשרפה,
פטור.
זרק - כדי לעשות חבורה,
בין באדם - בין בבהמה,
ונזכר - עד שלא נעשת חבורה,
פטור.
זה הכלל -
כל חייבי חטאות,
אינן חייבין, עד שתהא -
תחילתן, וסופן - שגגה.
תחילתן - שגגה,
וסופן - זדון,
תחילתן - זדון,
וסופן - שגגה,
פטורין, עד שתהא -
תחילתן, וסופן - שגגה.


הדף הראשי של משנה שבת יא