תפארת ישראל על שביעית א
משנה שביעית, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
תפארת ישראל · על שביעית · א · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
יכין עריכה
משנה א עריכה
עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית: ר"ל בשנה ששית:
בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי: של ששית:
ובית הלל אומרים עד העצרת: בשדה אילן. ובשדה לבן עד הפסח. ואף דמהלמ"ס מותר בעבודת קרקע ואילן עד ל"י קודם ר"ה דשביעית. וגם רק בזמן שבהמק"ק אסור אח"כ. חכמים גזרו אפילו באין בהמק"ק על ב' זמנים הללו. משום דאח"כ נראה כחורש לשביעית. מיהו ב"ד שלאחריהן כשראו שיש הפסד גדול עי"ז. שהקרקעות מתקלקלים נמנו והתירו הכל עד ר"ה באין בהמק"ק. ואף דכבר נאסר במניין ואין יכול לבטל דברי ב"ד הראשונים. הכא שאני דמעיקרא כך תקנו שכל ב"ד שיראו צורך לבטל יבטלו התקנה [וכמ"ק ד"ג ב'] ואף דלהוסיף מחול על הקודש דאו' [לרוב פוסקים. וכרכ"מ פ"א משביתת עשו' ודלא כרמב"ם שם] עכ"פ במוסיף מעט סגי [וכתוס' מו"ק ד"ד א]:
וב"ש מחמרי:
משנה ב עריכה
כל שלשה אילנות לבית סאה: קרקע שהיא נ' על נ' אמה ופשוט דבית סאה דהכא ובמשנה ה'. אין ר"ל שקצת אילנות עומדים על גבול הנ' אמה. והשאר באמצע במרחק שוה. אלא אפי' עומדים כולם סמוכים רק בריחוק ד"א. אפ"ה משערים כאילו עומדים כולם באמצע רבוע של בית סאה וחורשים כל הרבוע בשבילן סביב. ולאפוקי כשקצת מהם עומדין חוץ להרבוע של הבית סאה אז אין מצטרפין. אבל אין רשאי לשער כאילו כל האילנות עומדים בגבול הבית סאה וליתן כל הרווח מצ"א. אלא משערי' כאילו הן באמצע הבית סאה:
אם ראויין לעשות: כל אחד אע"ג שבאמת אינן עושין. רק שגזען עבין וחזקים וענפיהן רבי' שראויין לעשות כן. כ"כ הר"ש. ולר"מ פ"ג משמיטה סגי בכולן יחד ראויין לעשות ככר. וגם רבינו אלי' ווילנא פי' שיהיו כולן ראויין לעשות ככר:
ככר דבילה: תאנים יבשים דרוסים בעיגול כככר לחם:
משקל ס' מנה באטליא דמנה ק' דינרים. ודינר ו' מעין. ומעה ט"ז שעורות בינונית:
ולפמ"ש בס"ד [שבועות פ"ו סי' ב'] בשם רבינו מעדני מלך. דצ"ו שעורות הם קווינט שלם. אם כן יהיה משקל ככר דבילה של ס' מנה. כמשקל מ"ח פפונד וכ"ד לאטה:
חורשים כל בית סאה בשבילן: עד עצרת:
פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה: המלקט הפירות:
וסלו: סל שמאסף לתוכו הפירות:
חוצה לו: ר"ל כשמעמיד הסל לצד חוץ. דאז צריך רווח טפי. משאם מעמיד הסל בינו לאילן. וכל שחוץ מרווח זה דינו כשדה לבן. ואינו חורשו רק עד הפסח:
משנה ג עריכה
רואין אותן כאילו הם תאנים: דגם בסרק על כל פנים מתעב' הגזע על ידי חריש. ושיערו בתאנה. לקולא. מדפירותיה גסין ורבין:
אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה כאיטלקי: ומשערין לפי גודל האילן:
משנה ד עריכה
היה אחד עושה ככר דבלה וב' אין עושין: ר"ל שאין כ"א ראוי לעשות ככר. ולר"מ הנ"ל סי' ו' ר"ל ב'. אינן ראויין לעשות כ"א שליש ככר:
עד שיהיו מג' ועד ט': יש להן דין א'. דט' נמי אם א' אין ראוי לעשות חלק הט' מהככר. אף שחסר רק מעט [כך הוכיח הראב"ד מירושלמי פ"ג משמיטה] אין חורש רק לצורכן. ולר"ש הנ"ל דככר לכ"א בעינן. א"כ וודאי בג' עושין סגי. רק ר"ל דאף בט' בעי ג' עושין:
היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין: אף שאין ראויין לעשות. שהן דקין או שעומדין בין החולות:
חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר: ארישא קאי דמש"ה אין חורשין:
אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית: דכבר נכתב. ומה"ט נמי א"א דקאי אשבת בראשית:
אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית: וה"ק קרא בחריש דששית. שחרישתו בזמן היתר רק שקצירתו בזמן איסור. ובקציר. ר"ל אם הקציר בזמן היתר. רק שהחרישה בשביעית היה. תשבות:
וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית: וה"ה ספיחי שביעית דאסירי:
ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר: ס"ל אשבת קאי קרא. וקמ"ל קרא. מה חריש רשות. דהרי ליכא שום חרישה דמצוה. דאפי' לעומר. במצא חרוש אינו חורש. אף וכו'. יצא קציר העומר דצריך לשמה. דוחה שבת:
משנה ה עריכה
שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן: עד עצרת וככל הנך דלעיל. ומה דקאמר בירושל' הכא עד ר"ה. היינו למשנה אחרונה וכסי' ג' לעיל:
וכמה יהא ביניהם: בין אילן לאילן. וקאי אכולהו בבי:
רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו: ר"ל ד"א. דבפחות מזה למיעקר קיימי [ועי' עירובין פ"ג מ"א] אבל בטפי מד"א וודאי שרי:
משנה ו עריכה
עשר נטיעות: ילדות:
מפוזרות בתוך בית סאה: ר"ל שנחלק הב"ס לי' חלקים שוים. ובכל חלק נטע אילן א':
חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה: מהלמ"ס. ואפי' אינן ראויים לעשות ככר. רק שאין מרוחקין זמ"ז פחות מד' אמות. ולא גזרו בהו כבשאר אילנות כסי' ג' וכמ"ד. דמדהן רכים. נפסדים כשלא יחרישום. [כך נ"ל. ותמוהים דברי רבינו רש"י זצוק"ל תענית ד"ג ע"א דיהיב טעמא להלממ"ס] מיהו בפחות מי'. אינן צריכים לכל הב"ס. וביותר מי' למיעקר קיימו. ולרמב"ם אפי' ביתר מי' שרי:
היו עשויות שורה: שאינן מפוזרות רק עומדים סמוכים זא"ז כשורה או מוקפות וכו':
ומוקפות עטרה: גדר. ותוך הגדר פחות מב"ס. וי"א דפי' עטרה שעומדות בעיגול:
אין חורשין להם אלא לצרכן: כמלא אורה וסלו לכל א'. והשאר דינו כשדה לבן:
משנה ז עריכה
הנטיעות והדלועים: אפי' דלעת מצרית שאינו גדולה כאילן:
מצטרפין לתוך בית סאה: והו"ל כי' נטיעות. ודוקא אם הנטיעות הן הרוב:
רשב"ג אומר כל עשרה דלועים: ודווקא בדלעת יוונית שהן גדולות כאילן:
משנה ח עריכה
עד אימתי נקראו נטיעות: דאף שאין עושין כלל חורשין כל הב"ס בשבילן עד ר"ה:
רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו: שיחללום ויפדום הפירות בשנת ד'. ואם לא נפדו. עד שיעשו חולין בלא פדיון בשנת ה':
בת שנה:
אילן שנגמם: שנכרת גזעו:
והוציא חליפין: שיצאו ענפים משרשיו:
מטפח ולמטה: בלא נשאר מהגזע טפח ממעל לארץ אז כנכרת כולו דמי [ככלאים פ"ב מ"ד]. ולהכי שפיר פסק הרמב"ם כר"ש מדסתם משנה כוותיה [ועתוי"ט. ובתוס' חדשים רצה להביא ראיה מב"ב (ד"פ ע"ב). ואינו מוכרח]:
כנטיעה: לחרישה בשביעית ולערלה: