ברטנורא על שביעית א

משנה שביעית, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

ברטנורא על · שביעית · א · >>

(א)

עד אימתי חורשים בשדה האילן - לקמן מפרש אי זהו שדה אילן:

ערב שביעית - שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:

כל זמן שהוא יפה לפרי - כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית:

עד העצרת - דעד העצרת יפה לפרי ותו לא , ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן והתירום ומותר לחרוש עד ר"ה של שביעית :

(ב)

לבית סאה - קרקע שהיא נ' אמה על נ' אמה:

ככר דבלה - התאנים היבשים עשויין במעגלה כעין ככר לחם קרוים ככר דבלה:

באיטלקי - במנה של איטליא של יון, ולפי שהיה כך בימי משה משערים בו והמנה מאה דינרים והדינר שש מעות ומשקל כל מעה ט"ז שעורות בינוניות:

פחות מכאן - מככר של ששים מנה אין חורשים כל בית סאה אלא תחת האילן לבד וחוצה לו:

כמלא אורה וסלו - המלקט תאנים קרוי אורה כמו גודר בתמרים ובוצר בענבים. וסלו, הסל שנותן בו מה שהוא לוקט, ושאר השדה חשוב שדה הלבן ואין חורשין אותו אלא עד הפסח:

(ג)

אחד אילן סרק - שאינה עושה פירות ונטועין שלשה לבית סאה:

אם ראויין לעשות - רואין כל אילן ואילן בפני עצמו אם אילן של תאנה כיוצא בו היה עושה ככר דבלה ולמה שיערו בתאנה על שפירותיה גסין ועושה הרבה :

לצרכן - מלא אורה וסלו חוצה לו:

(ד)

עד 'שיהיו מג' ועד ט' - כלומר דין זה שאמרנו היינו מג' ועד ט' , אבל אם היו עשרה או יותר אע"פ שאינן עושין חורשין:

שנאמר בחריש ובקציר תשבות - ארישא קאי, דתנן "אין חורשין להן אלא לצרכן", ומנין שאין חורשין כל הבית סאה? שנאמר "בחריש ובקציר תשבות", ואם אינו ענין לשבת בראשית, שכבר נאמר (שמות כ) ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ולא לשמטה, שכבר נאמר (ויקרא כה) שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, תנהו ענין לאיסור ב' פרקים של ערב שביעית, מפסח לשדה לבן, ומעצרת לשדה אילן. והכי קאמר קרא: "בחריש" שקצירו אסור, ואיזה זה - חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית, "תשבות". "ובקציר" שחרישו אסור, ואיזה זה - קציר של שביעית שיוצא למוצאי שביעית, נמי "תשבות", שספיחים שגדלו בשביעית או שעבר וזרע בשביעית אסור לקצרם בשמינית:

ר' ישמעאל אומר - לעולם בשבת משתעי קרא כפשטיה ואתא לאשמעינן מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר רחמנא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דבעינן קצירה לשמה שזה דוחה את השבת:

(ה)

הרי אלו מצטרפין - ונחשבין כאילו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:

וכמה יהא ביניהן - בין אילן לאילן:

כמלא בקר וכליו - צמד בקר עם העול, והיינו ד' אמות. אבל פחות מכאן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:

(ו)

נטיעות - ילדות, ולזקנות קרי אילן, והכא קמ"ל דאע"ג דשלשה אילנות לבית סאה קרוי שדה אילן וחורשין כל בית סאה בשבילן, בנטיעות ילדות אין חורשין עד שיהיו עשרה:

שורות - שנטועות במקום א' כחומה ואינן מפוזרות:

אין חורשין אלא לצרכן - משום דכשמפוזרות נראה כחורש לצורך האילן, אבל היכא דקיימי במקום אחד נראה כמתקן את הארץ לצורך שביעית ולא לצורך האילנות:

שורה - תרגום חומה שורה:

עטרה - גדר סביב:

(ז)

הנטיעות והדלועים מצטרפין לבית סאה - בדלעת יונית דוקא איירי במתניתין שהיא גדולה כאילן ולא בשאר דלועין. וצריך שיהיו הנטיעות רבות על הדלועים כגון שהיו הנטיעות ששה והדלועים ארבעה מצטרפין לעשרה וחורשין כל בית סאה בשבילן:

רשב"ג אומר - אפילו היו כל העשרה דלועין חורשין כל בית סאה בשבילן, לפי שהן כנטיעות. והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

(ח)

עד שיחולו - עד שיצאו לחולין בשנה הרביעית ע"י פדיון, ואם לא פדאן בשנה הרביעית עד שיעשו חולין מאליהן בשנה החמישית:

נטיעה כשמה - בת שנתה קרויה נטיעה ותו לא. פ"א כשמה כל זמן שבני אדם קוראין לה נטיעה ואין קוראין לה אילן. והלכה כרבי עקיבא:

שנגמם - שנחתך:

חליפין - גידולים, לשון גזעו מחליף:

כנטיעה - בין לענין חרישה בין לענין ערלה. והלכה כרבי שמעון: