תפארת האדם/א
א עריכה
"ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ. ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א, כו-כז).
יונתן בן עוזיאל: וברא ה' ית אדם בדיוקניה בצלמא ה' ברא יתיה במאתן וארבעין ותמני איברין, בתלת מאה ושיתין וחמשא גידין וקרם עלוי מושכא (=עור) ומלי יתיה בסרא ואידמא דכר ונוקבא בגוהון ברא יתהון.
רש"י: "נעשה אדם". ענוותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו, לפיכך נמלך בהן. וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו וכו'. אף כאן בפמליא שלו נטל רשות, אמר להם: יש בעליונים כדמותי, אם אין כדמותי בתחתונים הרי יש קנאה במעשה בראשית. "ויברא וגו' בצלמו". בדפוס העשוי לו, שהכל נברא במאמר והוא נברא בידים, שנאמר (תהלים קלט): "ותשת עלי כפכה", נעשה בחותם כמטבע העשויה ע"י רושם שקורין קוני"ץ (בל"א: שטעמפעל). וכן הוא אומר (איוב לח): "תתהפך כחומר חותם". "בצלם אלהים". פירש לך שאותו צלם המתוקן לו צלם דיוקן יוצרו הוא. "זכר ונקבה ברא אותם". ולהלן הוא אומר (בראשית ב): "ויקח אחת מצלעותיו" וגו'. מדרש אגדה, שנבראו שני פרצופין בריאה ראשונה, ואחר כך חלקן.
מגילה ט, א: "זכר ונקבה בראו" ולא כתבו "בראם".
- רש״י: דמשמע שני גופין ברא, כל אחד זכר ונקבה, שני פרצופים; לכך כתבו "בראו", שכך נברא אדם, בשני פרצופין.
ראב״ע (בראשית א, כד): נפש חיה. כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ, גם האדם. בהמה. שהם עם בני אדם לצרכם, לרכוב ולאכול וכו׳.
שם, שם כו: ועתה אפרש. דע, כי כל מעשי בראשית, לכבוד האדם נברא במצות ה׳. והצמחים, הוציאה אותם הארץ, והמים, וכל נפשות החיות. ואחר כן אמר ה׳ למלאכים: נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ. ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם, כי המדבר אדם, גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם. וכן אמר: 'פי הארץ' (ע"פ במדבר טז ל), "יד הירדן" (במדבר יג כט), "וראש עפרות תבל" (משלי ח כו). וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אמר: "ואל מי תדמיוני" (ישעיהו מ כה). ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בחיותה לשם, ושאיננה גוף, והיא מלאה כולו. וגוף האדם כעולם קטן, יהי השם מבורך, אשר בגדול החל ובקטן כלה. וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם (יחזקאל א כח). והשם הוא האחד, והוא יוצר הכל והוא הכל, ולא אוכל לפרש. ואדם נברא בתחילה בשני פרצופין, והנו אחד וגם הוא שנים. והנה בצלם אלהים – מלאך, והוא נברא זכר ונקבה.
רמב״ן שם: נעשה אדם. נתיחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו. והפשט הנכון במלת נעשה הוא, מפני שכבר הראית לדעת (לעיל פסוק א) כי האלהים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו, ואחר כך מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה. וכאשר נתן במים כח השרוץ לשרוץ נפש חיה, והיה המאמר בהם "ישרצו המים" (פסוק כ), והיה המאמר בבהמה "תוצא הארץ" (פסוק כד) — אמר באדם: נעשה, כלומר: אני והארץ הנזכרת נעשה אדם שתוציא הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב: "וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב ז), ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון, כדכתיב: "ויפח באפיו נשמת חיים" (שם). ואמר: "בצלמנו כדמותנו", כי ידמה לשניהם: במתכונת גופו – לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים, שאינה גוף ולא תמות. ואמר בכתוב השני: "בצלם אלהים ברא אותו" (פס' כז), לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים. וזה פשט המקרא מצאתי לר׳ יוסף הקמחי וכו׳. ופירוש צלם, כמו תואר: "וצלם אנפוהי אשתני" (דניאל ג יט) וכו׳. ו"דמות" הוא דמיון בצורה ובמעשה, כי הקרובים בעניין יקראו דומים זה לזה. והנה האדם דומה לתחתונים ולעליונים בתאר והדר, כדכתיב: "וכבוד והדר תעטרהו", והוא מגמת פניו בחכמה ובדעת וכשרון המעשה. ובדמות ממש, שידמה גופו לעפר, ונפשו לעליונים.
רמב״ן שם[1]: נעשה אדם. רוצה לומר, הקב״ה אמר לארץ נעשה, את תתן בגוף החומר, ואני הנשמה. ואף שכל בעל חי יש להם נשמה, לזה אמר: בצלמנו כדמותנו. וכן מצינו שנתראה הקב״ה ליחזקאל בדמות אדם, שאדם יש לו חלק אלוה ממעל, ובהר סיני כדמות זקן ובים כדמות גיבור; ממילא מתיישב טפי בצלמנו לשון רבים.
ספורנו: אדם. מין ממיני נפש חיה שיצרתי ששמו אדם, כאמרו (בראשית ב, ז): "ויהי האדם לנפש חיה", נעשהו בצלמנו, שהוא עצם שכלי ונצחי. ובזה פתח האל יתברך פתח בתורתו לקנות ידיעות בעצמים הנבדלים בידיעת נפשנו.
כדמותנו. בעניין המעשיות, שידמה בהם קצת לפמליא של מעלה בצד מה, שהם פועלים בידיעה ובהכרח וכו׳. אמנם בחירות האל יתברך הוא לעולם לטוב, כן הבחירה האנושית, ועם זה הנה האלהית על אופן נכבד מאד, יותר מן הבחירה האנושית. ולכן אמר כדמותנו, כמו דמותנו, לא כדמותנו האמיתית.
הערות עריכה
- ^ אינו ברמב"ן לפנינו, אולם הובא בספר חנוך בית יהודה בשמו