תנחומא על סדר וירא אליו ה'
א. [ עריכה ]
ילמדנו רבינו כמה ברכות מתפלל אדם בכל יום כך שנו רבותינו בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ולמה שמונה עשרה, א"ר שמואל בר נחמן כנגד י"ח פעמים שהאבות כתובין בתורה, הראשון שבהם (בראשית, נ) ואלהים פקד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב, והאחרון (דברים, לא) ויאמר ה' אלי זאת הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב, ואם יאמר לך אדם הרי הן י"ט שכך כתיב אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו', אמור לו אין זה מן המנין שאין יעקב נמנה עמהן, ור' יוחנן אמר כנגד י"ח צווים שבמשכן שהן בסוף ספר ואלה שמות, והן כאשר צוה ה' את משה י"ח פעמים, ורבי סימון אמר כנגד י"ח חוליות שבשדרה שבשעה שאדם מתפלל וכורע צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה, שנאמר (תהלים, לה) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך, ור"ש אמר כנגד י"ח מזמורים שמראש ספר תהלים עד יענך ה' ביום צרה לומר תענה בתפלתך, ולכך נאמר יענך ה' ביום צרה, לכך נאמר בסוף י"ח מזמורים יענך ה', רבי יהושע בן לוי אמר כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים (תהלים, כט), ולמה מתפללין כ"ד בתעניות כנגד כ"ד רננות שאמר שלמה בשעה שהכניס את הארון לבית קדשי הקדשים בתעניתו, ולמה מתפללין בראש השנה תשעה ברכות אמר רבא בר חנינא כנגד תשעה אזכרות שאמרה חנה בתפלתה מן (שמואל א, ב) ותתפלל חנה ואילך, אתה מוצא י"ח מתפללין בכל יום ואינן כלן לשבחו של הקב"ה אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות ושתים עשרה ברכות כלן לצורכו של אדם ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו נזכר ברופא חולי עמו ישראל והוא מיצר, והשבת נתנה לישראל לקדושה לענג ולמנוחה ולא לצער לכך מתפלל ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות והמנוחה באמצע, ולפיכך אמר דוד (תהלים, קיט) שבע ביום הללתיך, אלו ז' ברכות שמתפללין בשבת ואיזה זה יום המיוחד והמנוחה שאין כיוצא בו שנא' (שמות, כ) זכור את יום השבת לקדשו, בכל דבר אפילו ממצוא חפצך ודבר דבר, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל הוו זהירין בתפלה שאין מדה אחרת יפה הימנה והיא גדולה מכל הקרבנות שנאמר (ישעיה, א) למה לי רוב זבחיכם וגו' כי תבאו לראות פני לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת וגו' חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ובפרשכם כפיכם וגו' גם כי תרבו תפלה וגו', מכלל שהיא גדולה מן הקרבנות, ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו ולעשות חסד עמו כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו שכך כתיב בו (תהלים, כה) כל ארחות ה' חסד ואמת, הקדמתי חסד לאמת וצדק למשפט שנאמר (תהלים, פט) צדק ומשפט מכון כסאך וגו'. א"ר שמלאי תדע שכל דרכיו חסד שהרי בתחלת התורה קשט את הכלה דכתיב (בראשית, ב) ויבן ה' אלהים את הצלע וגו', שכן בכרכי הים קורין לכלה בונה, ובסופה קבר את המת ויקבר אותו בגי (דברים, לד) ובאמצעיתה בקר את החולה כיון שמל אברהם בא הוא ופמליא שלו ובקרו ממה שקראו בענין וירא אליו ה':
ב. [ עריכה ]
רבי ברכיה בשם רבי לוי פתח (תהלים, יח) ותתן לי מגן ישעך וימינך תסעדני וענותך תרבני. כיון שנגלה עליו היה הקב"ה עומד ואברהם יושב שנאמר והוא יושב, א"ל הקדוש ברוך הוא אל תתמה שאף לבניך אני עושה כן כשיהיו יושבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואני נצב עליהם שנאמר (תהלים, פב) אלהים נצב בעדת אל, בנוהג שבעולם כשהתלמיד חולה והרב הולך לבקרו התלמידים מהלכין תחלה ואומרים שליחות הרב לביתו של חולה לומר שהרב מבקש לבקרו. והקב"ה אינו כן כשמל אברהם והיה מצטער מן המילה אמר למלאכים לילך לבקרו, עד שהמלאכים הולכין קדמן הקדוש ברוך הוא שנאמר וירא אליו ה' ואחר כך וישא עיניו וירא, יש עניו גדול מזה, אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת בשבעה מקומות השוה הקב"ה עצמו עם הבריות הנמוכין שנאמר (דברים, י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, מה כתיב אחריו עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו', ואומר (תהלים, קלח) כי רם ה' ושפל יראה וגבוה וגו', ואומר (ישעיה, נז) כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו', ואומר כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו' וכתיב (ישעיה, סו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי, ואומר (תהלים, י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, מה כתיב אחריו תאות ענוים שמעת ה', ואומר(תהלים, סח) שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו, מה כתיב אחריו אבי יתומים ודין אלמנות, ואומר (תהלים, קמו) עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם עושה משפט לעשוקים וגו' ואומר יתום ואלמנה יעודד, כיון שמל אברהם נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו שנאמר וירא אליו ה' רבי יצחק נפחא פתח (שמות כ, כ) מזבח אדמה וגו' ואומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, אמר הקב"ה ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו אברהם שזבח את עצמו לפני על אחת כמה וכמה לכך נאמר וירא אליו ה', אמר רבי אחא בא וראה שנתן הקדוש ברוך הוא כח באברהם שביום שמל את עצמו מל ישמעאל ואת כל אנשי ביתו והיה הדם מנטף, וכמה היו ילידי ביתו שי"ח, מקנת כספו על אחת כמה וכמה, שנאמר ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו' וכתיב בעצם היום הזה נמול וגו' וכל אנשי ביתו וגו' עד שהעמיד אברהם מן הערלות גבעה ונהר של דם יוצא מביתו ואמר להן הקב"ה למלאכי השרת בואו ונבקר את החולה, אמרו לו רבש"ע מה אנוש ותדעהו בן אדם ותחשבהו אתה הולך למקום הטנופת למקום של דם ושל שקץ וסריות, אמר להם חייכם ערב עלי אותו דם של ערלות ממור ולבונה, וכן שלמה אומר (שיר השירים, ד) עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור, זה אברהם שנקרא מור שנאמר (תהלים, מה) מור ואהלות קציעות כל בגדותיך:
ג. [ עריכה ]
באלוני ממרא ולמה באלוני ממרא יתברך שמו של הקדוש ברוך הוא שאינו מקפח שכר של בריה שלשה אוהבים היו לו לאברהם ענר אשכול וממרא, וכיון שאמר לו הקדוש ברוך הוא שימול הלך לקחת מהם עצה הלך אצל ענר אמר כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא, א"ל ענר בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם, הניחו והלך אצל אשכול אמר ליה כך וכך אמר לי הקב"ה, א"ל אשכול אתה זקן אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה ולא תוכל לסבול ותמות, הניחו והלך אצל ממרא, א"ל כך וכך אמר לי הקדוש ברוך הוא מה תיעצני, א"ל ממרא בדבר הזה אתה מבקש עצה הלא הוא שהצילך מכבשן האש ועשה לך כל הנסים והצילך מן המלכים ואלולי כחו וגבורתו היו הורגין אותך והציל רמ"ח אברים שבך ומקצת אבר אחד אתה מבקש עצה עשה כמצותו, אמר הקב"ה יתברך אתה שנתת עצה שימול איני נגלה אליו אלא בתחומך הה"ד וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האהל כחם היום, מהו כחם היום הרתיח הקדוש ברוך הוא אותו היום כדי שלא יהו עוברים ושבים באים, וילך אברהם ויצטער להכניסם לכלכלם, ד"א עד שיפוח היום זה יום הדין שנאמר (מלאכי, ג) כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה' צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף, ונסו הצללים שאין בו צל לרשעים שנא' (איוב, לד) אין חשך ואין צלמות להסתר שם פעלי און, אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקריבין בו מור, ואל גבעת הלבונה זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה:
וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם, התחיל הדם מילה לטפטף אמר ליה הקב"ה בשכר חייך שבזכותך אני אחוס על בניך בשני דמים ואפרע משונאיהם שנאמר (יחזקאל, טז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך שני דמים שנא' ואומר לך בדמיך חיי זה דם פסח ואומר לך בדמיך חיי זה דם המילה, וירא וירץ לקראתם, א"ל הקדוש ברוך הוא בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה, ואלו הן שלש ריצות של אברהם וירא וירץ לקראתם, ואל הבקר רץ אברהם, וימהר לעשות אותו, מה פרע לבניו בסיני שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים, לג) אתה אמרת להן יוקח אני נותן לבניך מצות פסח שנאמר (שמות, יב) ויקחו להם איש שה, אתה אמרת להן נא אני נותן לבניך מצות פסח אל תאכלו ממנו נא (שמות, יב) אתה אמרת מעט אני אגרש את שונאיהן מעט מעט שנא' (שמות, כג) מעט מעט אגרשנו מפניך, אתה אמרת מים אני נותן להם באר מים במדבר שנאמר (במדבר, כא) עלי באר, אתה אמרת ורחצו רגליכם אני ארחצם מכל טומאה שנאמר (ישעיה, ד) אם רחץ ה' את צואת בנות ציון אתה אמרת והשענו תחת העץ אני נותן להם מצות סוכה דכתיב (נחמיה, ח) צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ זמן ועלי הדס וגו', אתה אמרת ואקחה פת לחם אני ממטיר לכם לחם (שמות, טז) אתה לקחת חמאה וחלב אני אתן להם חמאת בקר וחלב צאן (דברים, לב), מכאן שנו חכמים שהצדיקים אומרים מעט ועושין הרבה שאמר להן אברהם ואקחה פת לחם וסעדו לבכם ובאחרונה עשה להן שלשה שוורים ותשעה סאין שנאמר וימהר אברהם האהלה וגו' מהרי שלש סאים כמשמען קמח שלשה הרי ו' סלת שלש הרי תשעה, ומנין שהיו ג' שוורים דכתיב ויקח בן בקר רך וטוב, בן אחד בקר שנים רך ג', וי"א רך וטוב ד', אף הקב"ה אמר לישראל מעט ועשה הרבה שנא' (בראשית, טו) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי, לא אמר לו אלא בדל"ת ונו"ן לסוף נפרע מהן בע"ב אותיות שנאמר (דברים, ד) או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי וגו', א"ר יודן מלבא לקחת לו גוי עד מוראים גדולים ע"ב אותיות הוא, ומנין שהרשעים אומרים הרבה ואפי' מעט אינן עושין שכן מצינו בעפרון שאמר לאברהם השדה נתתי לך וגו' (בראשית, כג) ולסוף אמר ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא, מה דלא הוי שויא, דא"ר חנניה כל שקלים האמורין בתורה סלעים ושבנביאים ליטרין ושבכתובים קנטרין, בר משקלי עפרון דאינון קנטרין, דכתיב בכסף מלא יתננה לי בתוככם לאחזת קבר: