תוספות יום טוב על תמיד א

משנה א עריכה

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. משום דבעי לאורויי במעשה דתמיד עבודת כהנים נקט תחלה שמירתן ומקום שכיבתן עד שהוא מסדר כל הסדר שתחלה טובלין וכו' כ"כ המפרש. ואינו פירש"י כנראה מסוגית לשונו ועוד שנמצא כתוב בו בשם רש"י.

בשלשה מקומות הכהנים שומרים כו'. כתב הר"ב ילפינן מדכתיב והחונים לפני המשכן קדמה וגו' שומרי משמרת המקדש למשמרת בני ישראל ואע"ג דקרא קאמר והחונים וגו' משה ואהרן ובניו מפרש בגמ' דה"ק והחונים וגו' משה והדר אהרן ובניו מדכתיב והחונים וכתוב שומרי חונים לחוד ושומרים לחוד:

הכהנים שומרים. עיין בריש מסכת מדות:

שומרים. כתב הר"ב וגדולה הוא לבית שלא יהא בלא שומרים כו' עיין עוד לשונו ריש מס' מדות ומ"ש שם.

בבית אבטינס. מפורש בפי' מ"ה פ"ק דיומא [ויותר מזה בסוף מדות]:

בבית הניצוץ. לא שמעתי בו טעם למה נקרא כן. לשון המפרש:

ובבית המוקד. פר"ח בפ"ק דיומא [דף כ"ו ע"ב] על שם שלא היה האש כבה משם לעולם מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח. דאמרי' בת"כ שמצוה להביא מן ההדיוט. שנאמר (ויקרא א') ונתנו בני אהרן אש על המזבח אע"פ שהאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט [ובמס'] שבת [ספ"ק] תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו'. לשון המפרש. ועיין בפי' הר"ב מ"ג פ"ג:

היו עליות. ל' הר"ב בנויות בצד שערי העזרה. ואפילו היו אותן עליות מקצתן בעזרה יכולין כהנים לישב כשהיו עייפים. דגגים ועליות לא נתקדשו כדאמר בפסחים [דף פ"ה ע"ב]. ובעזרה אין אדם יכול לישב. דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד [כמ"ש הר"ב ברפ"ז דיומא] ל' המפרש:

והרובין. לשון הר"ב ילדים תרגום ילד רביא והם כהנים שלא הגיעו עדיין לעשות עבודה כגון פחותים מי"ג. ולפי שעדיין לא הגיעו לעשות עבודה ואין יכולים לעשותה עבדינן להו שומרים שאותן שיכולין לעבוד אינן רוצין לשמור ועוד הואיל ויכולין לעבוד אין אנו מניחין אותן לשמור. ל' המפרש:

כיפה. לשון הר"ב ארקוולט"ו בלע"ז ובל' אשכנז (גיוועלב) וז"ל הרמב"ם כיפה היא ידועה שגגה דומה למקצת עגולה. ע"כ. ועמ"ש במשנה ה' פ"ט דסנהדרין:

וזקני בית אב ישנים שם. בחציה שבחול. עיין בפי' הר"ב דסוף מדות:

ומפתחות העזרה בידם. כלומר בידי אותם הכהנים [הישנים] לשם היו מונחות כל מפתחות העזרה ומפרש במס' מדות [ספ"ק] היכן היתה [הנחתן] מקום היה שם אמה על אמה וכו' לשון המפרש:

ופרחי כהונה. פירש הר"ב בחורים שמתחיל שער זקנם לפרוח והן היו השומרים. ובגמ' אמרי' התם קרו להו רובים הכא קרו להו פרחי כהונה. אמרי אין. התם דלא מטו למעבד עבודה קרי להו רובים. הכא דמטו להו למעבד עבודה קרי להו פרחי:

תחת ראשיהם. פירש הר"ב כנגד ראשיהם כו'. ואין מותר להשתמש בהן אלא בשעת עבודה. אבל ליהנות נתנו אפילו שלא בשעת עבודה. כמ"ש הר"ב בריש פ"ז דיומא. ועיין במשנה ב' פ"ט דכלאים.

תחת הבירה. פי' הר"ב כל המקדש קרוי בירה כו'. עמ"ש במ"ח פ"ז דפסחים. [ומדורה היתה שם. עיין בפי' הר"ב משנה ז' פ"ק דמדות]:

ירד וטבל. והא דתנן במסכת מגילה [פ"ב משנה ד ] לא מזין ולא טובלין אלא ביום. [לפירש"י והר"ב דהתם] היינו בחייבי טבילה שצריכין ספירה. כמו טמא מת. או זב או מצורע וכשיגיע יום [ז'] וספר מקצתו יטבול. דסד"א הואיל [והיום [הולך] אחר הלילה] מתחלת הלילה הוי שביעי קמ"ל דלענין טבילה עד דהוי יום. דכתיב (ויקרא ע"ו) וספרה לה שבעת ימים. ימים ולא לילות. ונדה ויולדת טבילתן בלילה שהרי כל שבעה שלהן הן טמאין הלכך ליל שמיני הן טובלים. לשון המפרש.

[ונסתפג. פירש הר"ב קינח כו' עמ"ש משנה ה' פכ"ב דשבת].

יוצא והולך לו. עיין בספ"ה. ופירש הר"ב. לפי שטבול יום משתלח חוץ לעזרה כדאמרינן באלו דברים [דמסכת פסחים דף ס"ז] וכל זב לרבות בעל קרי ועיין במשנה י"א פרק בתרא דזבים ומ"ש שם ועיין במשנה ח' פ"ק דכלים. וא"ת והיאך יכול לישב בבית המוקד עד שהשערים נפתחים. זה פי' הר"ב בסוף פ"ק דמדות.

משנה ב עריכה

משכים וטובל. פירש הר"ב שלא היה אדס נכנס לעזרה לעבוד וכו' כדתנן במשנה ג' פ"ג דיומא. ושם מפורש בס"ד.

[הממונה. עמ"ש ברפ"ג דיומא בס"ד]:

ודופק. לשון דופק מורה על המקיש בפתח בנחת. כמו קול דודי דופק (שיר ה') . הרמב"ם.

יבא ויפים. בכאן בחצי בית המוקד הבנוי בקדש דאין מטילין פייס אלא בעזרה במקום הקדוש דבעינן בית אלהים נהלך ברגש כדמפרש במסכת יומא [דף כ"ה] והפיסו בחצי בית המוקד המקודש ואע"ג דשאר פייסות היו בלשכת הגזית כדמפרש ביומא [וכדמוכח ספ"ב דלקמן] התם היינו טעמא מפני שאותם כהנים שהיו בעזרה היו קרובים ללשכת הגזית. וכיון דלשכת הגזית מקריבתו [להתם] הוי מפייסי. אבל הכא כיון דהוו בבית המוקד שעדיין לא ירדו לעזרה ואיכא נמי בבית המוקד מקום מקודש הוו מפייסי התם ובעזרה א"א לפייס כו'. [כמ"ש בספ"ב] כ"כ המפרש. אבל הרמב"ם ריש פ"ו מה"ת כתב יבואו ויעמדו בלשכת הגזית ויפייסו פייס ראשון ושני.

משנה ג עריכה

פשפש. פי' הר"ב פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול והך סתמא ר' יהודה דמדות [פ"ק משנה ז'] דאמר פתח קטן היה לו וכו' כ"כ המפרש. והרמב"ם בסוף הלכות בית הבחירה כתב כדברי ר"י וגם במדות משמע דלא פליגי.

ושתי אבוקות של אור בידם. לכאורה מדסתם תנא ולא תני חוץ מלילי שבת ויוה"כ [משמע] דאף בהן היו עושין כן. וטעמא רבא איכא. דטלטול נרות אינו אלא שבות ואין שבות במקדש כדאיתא בסוף ערובין. אבל הרמב"ם כתב בסוף הלכות ב"ה דבליל שבת אין בידם אור. אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע"ש וכתב הכ"מ דאע"ג דאינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש. ע"כ. ומצינו ג"כ הרבה שבות שהן במקדש כמ"ש בסוף עירובין [ועיין מ"ש בפ"ה משנה ה' בד"ה נתפזר כו'] ועוד נראה לי דלישא אבוקה של אור בידו יש בו משום הטיית הנר שהוא מבעיר ממש. כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ק דשבת. דכך לי מטה השעוה או הזפת או חלב שבאבוקה כמו מטה השמן שבנר [ולפי שהוא קרוב לשיטה גזרו בו במקדש ג"כ]: באכסדרא. פי' הר"ב סביב לעזרה מבפנים עמודים יוצאין חוץ לכותלי העזרה. כלומר רחוק מכותלי העזרה. ואמרי' בגמ'. דשל בנין היו. כלומר של אבנים. דהא כתיב (דברים ט"ו) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. וה"ק לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ וכמ"ש בס"פ בתרא דמדות. [וע"ש פ"א משנה ו' ופ"ב משנה ו'] ומ"ש הר"ב העשויות לצד רוח צפונית. שבית המוקד היה בצפון כדתנן במשנה ג' פ"ג:

[בית עושי חביתין. עיין במשנה ד' פ"ק דמדות].

שלום הכל שלום. כפל לשון כ"כ המפרש.

העמידו עושי חביתים לעשות חביתין. לאו דחביתין קדימי שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמין לרבוכה. גמ' [דף כ"ח] :

משנה ד עריכה

והם אומרים לו הזהר. אע"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו שהוא יהא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע ומתוך שמזהירין אותו הוא נזהר. לשון המפרש:

עד שתקדש כו'. דלינה פוסלת מן קדוש ידים ורגלים. וצריך לחזור ולקדש [כר' בברייתא פ"ב די"ט] המפרש:

והרי המחתה. כל זה היה אומר לו. הרי המחתה נתונה כו'. המפרש:

בין הכבש למזבח במערבו של כבש. כלומר באלכסון היא נתונה ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש. דהיינו בין הכבש למזבח. המפרש.

אין אדם נכנס עמו. שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה. וכי היכי דאדם אסור ליכנס בין אולם למזבח הכי [נמי] הוא דאסור ליכנס בין אולם לכבש דכבש הוא כמזבח לכל דבר. [כדתנן ספ"ט דזבחים] המפרש:

ולא נר בידו. לשון המפרש לפי שהולך יחידי. ע"כ. ונ"ל שר"ל דמשום שהולך יחידי הוה אמינא שהיה נר בידו קמ"ל מתני' דלא:

לא היו רואין אותו. לפי שהיו מצד [אחר] של כבש במזרחו [דהא] גובה הכבש שהוא גובה [הרבה] אמות. היה מפסיק. המפרש.

ולא שומעין את קולו. מפני שרוצה לומר עד שיהיו שומעין את הקול וכו' [תני] ולא היו שומעין את קולו. המפרש:

מוכני. פירש הר"ב גלגל הסובב שעל ידו משקעים כו'. הארכתי בזה בס"ד במשנה י' פ"ג דיומא. ומ"ש הר"ב שהרמב"ם אומר שהמוכני הוא כלי סביב לכיור כו'. הקשה על זה בכף נחת מה קול היה בהוצאת הכיור מן המוכני. ע"כ. ואשתמטתיה מ"ש הרמב"ם בפירוש משנה ח' פ"ג דמכילתין דשם כתב וז"ל. בגמ' יומא [דל"ז] נתבאר שהמוכני שעשה בן קטין היה מכסה [עולה] ויורד בגלגל והוא מה שאמרו מאי מוכני גלגלא דהוו משקעי ליה והיו שומעין לגלגול הגלגל ההוא [קול גדול]. ע"כ. וגם מהכ"מ אישתמטתיה להא בספ"ג מהל' בית הבחירה אדכתב שם הרמב"ם כדבריו שבכאן ובפ"ה מהל' ביאת מקדש כתב שמשקעים אותו כתב הכ"מ שאפשר שמפרש שני פירושים. וכאן כתב האריך ושם כתב האחר. ע"כ. וזה דוחק לומר כן לפי ששני הפירושים אינם עולים כאחד ונמצא הרמב"ם יהיה כמסתפק. אבל מלשונו זה שבפי' בפ"ג דלקמן מוכח שדבריו עולים בסגנון אחד. שהיה כלי סביב ושהיו משקעים אותו הכלי:

הגיע עת. לקדש. המפרש.

המאוכלות הפנימיות. פירש הר"ב הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב כו' דאשר תאכל האש כתיב (ויקרא ו') ועמ"ש בס"ד במשנה ג' פ"ד דיומא.

הפך פניו לצפון. כלומר לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה. אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו לדרום המזבח:

הלך למזרחו של כבש כעשר אמות צבר את הגחלים וכו'. וא"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח ונהי דכבש כמזבח לכל מילי [כמ"ש לעיל] מ"מ היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמות [לפי המדה דתנן במשנה ג' פ"ג דמדות] אמר לי רבי דמוהשליך דכתיב במוראה ונוצה דייקינן. דכתיב במוראה ונוצה (שם א') והשליך אותה אצל המזבח קדמה וקים להו לרבנן דלא מקרו השלכה פחות [מכ'] אמות ועולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית [כדתנן במשנה ה' פ"ו דזבחים] הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח כ' אמות מקום שנותנים שם מוראה ונוצה כו'. כ"כ המפרש:

מקום שנותנין מוראת העוף וכו'. וכל אלו נבלעים במקומן אבל תרומת הדשן נ"ל דלא היתה נבלעת [אע"ג דדשון מזבח פנימי ומנורה נבלעים כמ"ש הר"ב בספ"ג] מדאמרינן ביומא [דף כ"א] עשרה נסים נעשו לאבותינו וכו'. ופרכינן ותו ליכא והאמר אביי מוראת העוף ודשון מזבח הפנימי [ודשון המנורה] נבלעים במקומן ואם איתא דתרומת הדשן כמו כן נבלעת הוי ליה לאחשובה ואמרינן בכריתות [דף ו'] ושמו מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן כ"כ המפרש. וכלומר כיון שטעונין גניזה אלמא דלא הוה נבלע במקומו. אבל התוס' דיומא [שם] כתבו די"ל דקרא לאו אניסא סמך. וה"ק אי לרו הוה ניסא שיהא נבלע במקומו טעון גניזה. א"נ נ"ל אם חפר שם והוציא אותו קאמר דאפר הקדש לעולם אסור. וכן פירש"י בסוף תמורה ע"כ. ועוד כתבו התוס' רפ"ו דזבחים דף ס"ד דאין ראיה מדלא חשיב תרה"ד. דה"נ אשכחן בת"כ כו':