משנה תמיד א דפוסים

| משנה תמיד א דפוסים | >>

משנה אעריכה

בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש.

בבית אבטינס, בבית הניצוץ, ובבית המוקד.

בית אבטינס ובית הניצוץ היו עליות, והרובים שומרים שם.

בית המוקד, כיפה, ובית גדול היה, מוקף רובדים של אבן, וזקני בית אב ישנים שם, ומפתחות העזרה בידם.

ופרחי כהונה איש כסתו בארץ.

לא היו ישנים בבגדי קדש, אלא פושטין ומקפלין ומניחים אותן תחת ראשיהן, ומתכסין בכסות עצמן.

אירע קרי לאחד מהן, יוצא והולך לו במסיבה ההולכת תחת הבירה, והנרות דולקין מכאן ומכאן, עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם, ובית כסא של כבוד.

וזה היה כבודו, מצאו נעול, יודע שיש שם אדם.

פתוח, יודע שאין שם אדם.

ירד וטבל, עלה ונסתפג, ונתחמם כנגד המדורה, בא וישב לו אצל אחיו הכהנים עד שהשערים נפתחים, יוצא והולך לו.

משנה בעריכה

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח, משכים וטובל עד שלא יבוא הממונה.

וכי באיזו שעה הממונה בא? לא כל העתים שוות, פעמים שהוא בא מקריאת הגבר, או סמוך לו מלפניו או מלאחריו.

הממונה בא ודופק עליהם, והם פתחו לו.

אמר להן, מי שטבל יבוא ויפיס.

הפיסו, זכה מי שזכה.

משנה געריכה

נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידם.

ונחלקו לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח, ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב.

היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום [ בית ] עושי חביתים.

הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום, הכל שלום.

העמידו עושי חביתים לעשות חביתים.

משנה דעריכה

מי שזכה לתרום את המזבח, הוא יתרום [ את המזבח ], והם אומרים לו, הזהר שמא תגע בכלי, עד שתקדש ידיך ורגליך מן הכיור, והרי המחתה נתונה במקצוע בין הכבש למזבח במערבו של כבש.

אין אדם נכנס עמו, ולא נר בידו, אלא מהלך לאור המערכה.

לא היו רואין אותו, ולא שומעין את קולו עד ששומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור, והן אומרים הגיע עת.

קידש ידיו ורגליו מן הכיור, נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח, ופנה את הגחלים הילך והילך, חתה מן המאכלות הפנימיות, וירד.

הגיע לרצפה, הפך פניו לצפון, הלך למזרחו של כבש כעשר אמות.

צבר את הגחלים על גבי הרצפה רחוק מן הכבש שלשה טפחים, מקום שנותנין מוראות העוף ודישון מזבח הפנימי והמנורה.

| משנה תמיד א דפוסים | >>