משנה תמיד א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק א · משנה ג | >>
נטל את המפתח ופתח את הפשפש, ונכנס מבית המוקד לעזרה, ונכנסו אחריו ושתי אבוקות של אור בידםטז.
ונחלקו לשתי כתות, אלו הולכים באכסדרא דרך המזרח, ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב.
היו בודקין והולכין עד שמגיעין למקום [ בית ] עושי חביתים.
הגיעו אלו ואלו, אמרו שלום, הכל שלוםיט.
העמידו עושי חביתים כ לעשות חביתים.
נָטַל אֶת הַמַּפְתֵּחַ וּפָתַח אֶת הַפִּשְׁפָּשׁ,
- וְנִכְנַס מִבֵּית הַמּוֹקֵד לָעֲזָרָה.
- וְנִכְנְסוּ אַחֲרָיו,
- וּשְׁתֵּי אֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר בְּיָדָם.
- וְנֶחְלְקוּ לִשְׁתֵּי כִּתּוֹת,
- אֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמִּזְרָח,
- וְאֵלּוּ הוֹלְכִים בָּאַכְסַדְרָא דֶּרֶךְ הַמַּעֲרָב.
- הָיוּ בּוֹדְקִין וְהוֹלְכִין,
- עַד שֶׁמַּגִּיעִין לִמְקוֹם בֵּית עוֹשֵׂי חֲבִתִּים.
- הִגִּיעוּ אֵלּוּ וָאֵלּוּ, אָמְרוּ:
- שָׁלוֹם,
- הַכֹּל שָׁלוֹם.
- שָׁלוֹם,
- הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִתִּים לַעֲשׂוֹת חֲבִתִּים.
נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,
- ונכנס מבית המוקד לעזרה,
- ונכנסו אחריו - ושתי אבוקות של אור בידן.
- נחלקו לשתי כיתות -
- אלו הולכין באכסדרה דרך המזרח,
- ואלו הולכין באכסדרה דרך המערב.
- היו בודקין והולכין - עד שהן מגיעין למקום בית עושי חביתין.
- הגיעו אלו ואלו, אומרין: "שלום - הכל שלום".
- העמידו עושי חביתין - לעשות חביתין.
כבר בארנו פעמים שאכסדרא הוא החצר, הנקרא בלעז "פורגא", שלפני הבתים, והם זיזים של עץ שיוצאין מן הבתים, ואין מותר לעשות כן במקדש, והוא שנאמר "מניין שאין עושין אכסדראות במקדש, תלמוד לומר לא תטע לך אשרה כל עץ". ולפיכך אמרו בתלמוד שהאכסדרא הנזכרת כאן הוא גוף בולט מגוף כתלי העזרה שסביב על כולה, והוא שאמרו "אכסדראות של בניין היו", ולא היה שם גג של קורות כשאר הזיזים.
ופירוש פשפש - פתח קטן בתוך גוף פתח גדול, כגון אלו הנקראים "פושטיק".
ומה שאמר אלו הולכין ואלו הולכין - רוצה לומר הולכין אחר נושא האבוקות, וההולכין גם כן אחר נושאי האבוקות השנית.
ועושי חביתין - הם העושין חביתי כהן גדול. וכשנצייר המקדש יתבאר לך מקום הבית הזה, באיזה מקום היתה מן העזרה:
פשפש - פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול, ובו היו נכנסים מבית המוקד לעזרה טו:
אלו היו הולכין באכסדרא שבעזרה - דרך המזרח. שהיו אכסדראות סביב לעזרה מבפנים, עמודים יוצאים חוץ לכותלי העזרה יז, ומן העמודים ועד כותלי העזרה היה סכך על גביהן והן קרויין פורטיק"ן בלע"ז, ומן העמודים ולחוץ היה בלא סכך, והמזבח היה שלא במקום הסכך. והיו מתחלקים לשתי כתות, כדי שיהיו בודקים ורואים כל כלי שרת שיהיו כולן במקומן בשלום. והיו הולכים באכסדראות העשויות לצד רוח צפונית יח, אלו מהלכים בה בחציה של צד מזרח ואלו מהלכים בה בחציה של צד מערב, עד שפוגעים זה בזה במקום שעושים מנחת חביתין של כהן גדול, שהיה מביא בכל יום מחציתה בבוקר ומחציתה בערב, והיא היתה סמוך לשער ניקנור, ושם היו אומרים זה לזה שלום, הכל שלום, כלומר מצאנו כל הכלים בשלום ולא נפקד מהם כלי:
פשפש. פי' הר"ב פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול והך סתמא ר' יהודה דמדות [פ"ק משנה ז'] דאמר פתח קטן היה לו וכו' כ"כ המפרש. והרמב"ם בסוף הלכות בית הבחירה כתב כדברי ר"י וגם במדות משמע דלא פליגי.
ושתי אבוקות של אור בידם. לכאורה מדסתם תנא ולא תני חוץ מלילי שבת ויוה"כ [משמע] דאף בהן היו עושין כן. וטעמא רבא איכא. דטלטול נרות אינו אלא שבות ואין שבות במקדש כדאיתא בסוף ערובין. אבל הרמב"ם כתב בסוף הלכות ב"ה דבליל שבת אין בידם אור. אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע"ש וכתב הכ"מ דאע"ג דאינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש. ע"כ. ומצינו ג"כ הרבה שבות שהן במקדש כמ"ש בסוף עירובין [ועיין מ"ש בפ"ה משנה ה' בד"ה נתפזר כו'] ועוד נראה לי דלישא אבוקה של אור בידו יש בו משום הטיית הנר שהוא מבעיר ממש. כמ"ש הר"ב במשנה ג' פ"ק דשבת. דכך לי מטה השעוה או הזפת או חלב שבאבוקה כמו מטה השמן שבנר [ולפי שהוא קרוב לשיטה גזרו בו במקדש ג"כ]: באכסדרא. פי' הר"ב סביב לעזרה מבפנים עמודים יוצאין חוץ לכותלי העזרה. כלומר רחוק מכותלי העזרה. ואמרי' בגמ'. דשל בנין היו. כלומר של אבנים. דהא כתיב (דברים ט"ו) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך. וה"ק לא תטע לך אשרה לא תטע לך כל עץ וכמ"ש בס"פ בתרא דמדות. [וע"ש פ"א משנה ו' ופ"ב משנה ו'] ומ"ש הר"ב העשויות לצד רוח צפונית. שבית המוקד היה בצפון כדתנן במשנה ג' פ"ג:
[בית עושי חביתין. עיין במשנה ד' פ"ק דמדות].
שלום הכל שלום. כפל לשון כ"כ המפרש.
העמידו עושי חביתים לעשות חביתין. לאו דחביתין קדימי שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמין לרבוכה. גמ' [דף כ"ח] :
(טו) (על הברטנורא) והך סתמא ר' יהודה דמדות פרק קמא משנה ז':
(טז) (על המשנה) בידם. ובלילי שבת ויום טוב כתב הר"מ דאין בידם אור, אלא בודקין בנרות הדולקים שם מע"ש. ואע"ג דאין שבות במקדש, הכא גזרו, דלישא אבוקה של נר בידו קרוב לודאי להטות הנר שהוא מבעיר ממש:
(יז) (על הברטנורא) כלומר, רחוק מכותלי העזרה. ואמרינן בגמרא דשל בנין היו, כלומר של אבנים. דהא כתיב לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח ה' אלהיך, וה"ק לא תטע אשרה וכל עץ אצל וגו':
(יח) (על הברטנורא) שבית המוקד היה בצפון:
(יט) (על המשנה) הכל כו'. כפל לשון. מפרש:
(כ) (על המשנה) העמידו כו'. לאו דחביתין קדימי, שאין הסדר שנוי כך לקמן. אלא מעמיד אותם להחם חמין לרבוכה. גמרא:
בפירוש רעז"ל פשפש פתח קטן שבתוך גופו של פתח גדול כתב עליו הר"ר יהוסף ז"ל פירוש זה קשה טובא כי מה ענין בית המוקד שהיה בצפון ופתח הגדול שהיה במזרח ויותר נראה לפרש דהיינו הפשפש שהוא בבית המוקד עצמו כדתנן במסכת מדות פ"א ע"כ:
נטל את המפתח: מתחת הטבלא של שיש ולא היה פותח שערי עזרה עד שיעלה עמוד השחר אלא נטל את המפתח ופתח את הפשפש והך סתמא ר' יהודה דמדות היא דאמר התם פ"ק פתח קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה:
ושתי אבוקות של אור בידם: כתב הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות בית הבחירה כסדר הזה עושין בכל לילה ולילה חוץ מלילי שבת שאין בידם אור אלא בודקין בנרות הדלוקין שם מע"ש ע"כ. וכתב שם הכ"מ דאע"ג דאינו אלא שבות שאני הכא דאפשר בנרות הדולקים מע"ש:
אלו הולכין באכסדרא דרך המזרח ואלו וכו': באכסדרא של בנין מוקי לה בגמרא דשל עץ אסור לעשות בעזרה ויליף לה בברייתא בגמרא מקרא דכתיב לא תטע לך אשרה כל עץ יתירה הוא לדרשה לא תטע לך אשרה ולא תטע לך כל עץ אצל מזבח וגו'. אלו הולכין תחת אכסדראות של העזרה כגון מזרח ואלו הולכין דרך מערב עד שהגיעו למזרח אצל חבריהם למקום עושי חביתין דלשכת עושי חביתין הי' בעזרה כדאמרינן במנחות דלישתן ועריכתן צריך לעשות בפנים ובמזרח היתה כדתנן בפ"ק דמסכת מדות עכ"ל המפרש שבדפוס ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל נטל את המפתח פי' נטל הממונה את המפתח ופתח את הפשפש פתח קטון הי' עשוי בבית המוקד כדי שיהו יכולין ליכנס מתוכו לעזרה לפשפש את כל העזרה כדרך השרים שעושין פתח קטן בתוך פתח גדול או אצלו פתח מן הצד מפני שקשה היה להם לפתוח פתח גדול בלילה ועל שם שהיו מפשפשין את העזרה נקרא פשפש דהכי תנן במסכת מדות שני שערים היו לו לבית המוקד אחד פתוח לחיל ואחד פתוח לעזרה זה שהיה פתוח לעזרה פשפש קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה לפי שכל העזרה בנויה באכסדראות ע"ג עמודים ומקורה אבל באמצע העזרה מקום המזבח והכבש ומקום שחיטה לא היה מקורה ומש"ה נקט טפי אלו שני רוחות מזרח ומערב משום דבהני פגעי ברישא דבמסכת מדות אמרינן דבית המוקד בצפון קאי כיון שמבית המוקד היו נכנסין לעזרה נמצא דהך כת אחת דקא קיימי לצד מזרח קפגעא במזרח ברישא והך דקיימא לצד מערב קפגעא במערב ברישא וזו הכת שהלכה לצד מערב צריכה לסבב מערב ודרום שהרי לא היו מגיעין אלו לאלו אלא במקום עושי חביתין ואותה הלשכה היתה במזרח העזרה כדאיתא במסכת מדות ואח"כ כשפגעו זה בזה אמרו שלום הכל שלום כפל לשון כלומר הכל מצאנו בשלום כל הכלים במקומן ולא חסר דבר:
הגיעו אלו לאלו: כך מצאתי מוגה:
העמידו עושי חביתין והקיצום. כדי שיעשו חביתין: עכ"ל [הראב"ד] ז"ל:
העמידו: מאותם כהנים עושי חביתין לעשות חביתין ולהחם חמין לרביכה מן המפרש שבדפוס. ובספר כ"י מצאתי לעשות חביתיו וכתב הר"ר יהוסף ז"ל עד שהן מגיעין למקום עושי חביתין נ"ל דלאו היינו לשכת עושי חביתין כי היא היתה בצד מזרח בצד השער סמוך למקום הכניסה כדתנן במסכת מדות פ"א אלא מקום מיוחד היה בעזרה שבו היו עושין את החביתין ולשכת עושי חביתין היתה לשכה מיוחדת לכליו עכ"ל ז"ל. ובגמרא פריך למימרא דחביתין הוי קדמי דמדקתני לעשות חביתין מכלל דהשתא הוו מקטרו ליה ע"ג המזבח והתניא וערך עליה העולה העולה ללמד שתהא עולה ראשונה ותירץ ר' ירמיה לתקן הרבוכה במחבת להחם חמין ולא שיהא מקטירה קודם עבודת התמיד וכדפרישנא. וכן תרצוה ג"כ בירושלמי דשקלים פ"ז ודס"פ שני דמגלה. וביד שם ר"פ ששי:
יכין
נטל את המפתח: הממונה נוטל המפתחות ממקום שהיו מונחים תחת הטבלא כלעיל סי' י':
ופתח את הפשפש: הוא דלת קטן שבתוך דלת הגדול שבשער שנכנסין בו מבית המוקד לעזרה. ואין פותחין עדיין הדלת הגדולה עד שפותחין שער הגדול שבמזרח העזרה קודם שחיטת התמיד כלעיל סי' כ"ו:
ונכנסו אחריו: כל הכהנים שבבית המוקד שטבלו ולבשו בגדי כהונה ביני ביני נכנסו אחריו:
ושתי אבוקות של אור בידם: ובשבת היו עומדים מע"ש נרות דלוקית סביב. [ואע"ג דטלטול נר אבוקה לית בה חשש שמא יטה, ואינו אסור רק מדרבנן משום מוקצה, והרי אין שבות במקדש. י"ל דאין כל השבותין שוין בהיתר במקדש (כתוס' שבת דצ"ה א'. ותוס' מנחות דצ"ז א' ד"ה לא ורתוי"ט בשם הירושלמי עירובין פ"י מי"ב). אבל אי"ל דגם במקדש באפשר בלא שבות עדיף טפי, וה"נ הרי היה אפשר להעמיד הנרות דולקות מע"ש (כרכ"מ פ"א מבחירה), דליתא, דהרי היו מטילין עששיות מלובן מערב יו"כ להמקוה שטובל בה כה"ג ביו"כ (כיומא ל"א ב'), אף דהיה אפשר לחמם מים מעיו"כ וליתנן להמקוה בי"כ. ואי"ל דהתם ה"ט כדי שלא יאמרו כה"ג טובל בשאובין (כירושלמי פ"ג דיומא ה"ה), ליתא, דעל כרחך מה"ט לחוד לא סגי. דא"כ בכל חייבי טבילות ניחש הכי. אע"כ מדהותר שבות במקדש, בטעם כל דהו מותר, אף באפשר בלי שבות. ורק באפשר בקלות מאד אינו נדחה. כהבאת פסח מחוץ לתחום וחתיכת יבלתו שאפשריים קודם שבת כבשבת (כפסחים ס"ו א' ומנחות צ"ז א') ועי' לקמן פ"ה סי' ל"ו. אמנם לרתוי"ט כאן יש חשש איסור דאורייתא כשיטלטל אבוקה כשיטנה (ועי' אשל א"ח רע"ו י')]:
ונחלקו לשתי כתות: כל כת עם אבוקה אחת, מלבד הנרות הדולקות מכאן ומכאן, כדי לבדוק יפה:
ואלו הולכים באכסדרא דרך המערב: בכותלי העזרה מבפנים היה אכסדרה סביב. והוא כעין תקרה בולטת מאמצע הכותל, והתקרה נסמכת על עמודים של אבן [דשל עץ אסור בקרקע עזרה משום לא תטע לך כל עץ]. והעמודים עומדים להלאה מהכתלים כעין פאדלווען שיש להבתים. והיו ב' הכתות מקיפין סביב תחת האכסדרה, ובודקין לאור האבוקות, אם כל הכלים במקומן. ומתחילין מבית המוקד שהיא בקצה המערב שבצד צפון, והולכת כת א' קצת צד צפון וקצת צד מזרח. והכת הב' סובבת קצת צד צפון, וכל המערב אחורי בית הכפורת, וכל הדרום, וקצת צד מזרח, עד שפגשו כת בכת בלשכת החביתין:
עד שמגיעין למקום בית עושי חביתים: הוא לשכה שהיתה מדרום לשער נקנור שבמזרח עזרה, ששם עושין החביתין. והן הי"ב חלות שמקריבין משל כה"ג בכל יום מחציתן בבוקר ומחציתן בערב [ועי' פ"א דמדות מ"ד]. וכשהגיעו הכת שהקיפו דרך המזרח לאותה לשכה, המתינו על הכת האחרת שהקיפו דרך המערב ששהו יותר בהקפתן, מדהקיפו ד' צדדים, צפון מערב דרום מזרח:
הגיעו אלו ואלו: כשהגיעו לשם ב' הכתות:
אמרו שלום הכל שלום: כל כת שאלה לחבירתה שלום. ר"ל הכי לא חסרי כלום מכלי המקדש. והשיבו כת האחרת הכל שלום ועומד על מכינו [ומצינו דוגמתו במשנה שהשאלה והתשובה סמוכים לקמן פ"ג מ"ב, ומדות פ"ב מ"ב]:
העמידו עושי חביתים לעשות חביתים: ר"ל העמידו שם אנשים להחם מים ללוש העיסה לעשות חביתין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת