תולדות תנאים ואמוראים/ד/רב דימי מנהרדעא
רב דימי מנהרדעא עריכה
זה דבר ברור שסתם רב דימי אינו רב דימי מנהרדעא כמפורש ע"ז יא. כי אתא רב דימי ואח"כ אמרו רב דימי מנהרדעא מתני אפכא.
הוא היה בזמן רב יוסף כב"ב כב. שר"ד מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה א"ל ריש גלותא לרבא פוק חזי אי צורבא מרבנן הוא נקיט ליה שוקא. ושלח רבא לרב אדא בר אבא, אזל בעא מיניה ולא ידע להשיבו כראוי וטפח ליה בסנדליה וא"ל אנא רבך ורבא רבה דרבך ולא נקטו ליה שוקא ופסיד גרוגרות דידיה, ואתא רב דימי להתאונן לקמיה דרב יוסף, ורב יוסף א"ל מאן דלא שהייה לאוניתא דמלכא דאדום לא נשהייה לאוניתיך ושכיב רב אדא בר אבא, ורב דימי אמר שלכן מת יען שפסיד גרוגרות דידיה.
וכפי הנראה היה הריש בעיר "בי הדיא" כיבמות קכא. שאחר נטבע ברכמי (שם עיר או נר) ואסקיהו "אבי הדיא" לבתר ג' יומין ואנסבא רב דימי מנהרדעא לדביתהו.
הלכותיו מצינו מו"ק יב. שאמר זופתין חביתא (במועד) ואין זופתין כוזתא, וב"ב כא. פליג על רבא ואומר מותבינן דדייק ולא גריס שבשתא כיון דעל על, ושם סג. האי מאן דמזבין וכו', ושם קלח: אמר הלכתא חוששין לב"ר טועין, ובריש הוריות אמר עד שיאמרו להן מותרין אתם לעשות, ובמנחות לה. פליג עם רביי ששי"ן של תפלין אין צריך שיגיע למקום התפר, ובחולין טו: אמר הלכתא השוחט לחולה בשבת מותר לבריה באומצא, ובמנחות לז: אמר האי מאן דחייטיה לגלימיה וכו'.
וכן מצינו ר"ה כ., ב"ב צא., ע"ז יא:, חולין קיא. ר"ד מנהרדעא מתני איפכא.
ובאגדה נזכר שבת קכז. שאמר גדולה הכנסת אורחין יותר מהשכמת בהמ"ד.
ובחולין קיג. שהיה מולח במלחא גללניתא ומנפיץ ליה. והיה מקפיד על זוגות כפסחים קי:.
האומרים בשמו מצינו אך אמימר כחולין נא: נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעיים, ובסה"ד כתב שא"ל מר זוטרא, ושגגה היא כי מר זוטרא אמר לאמימר ולא לרב דימי מנהרדעא.
וכפי הנראה שבימי רב יוסף היה עוד עול ימים מאוד כי ע"פ עדות רש"ג באגרתו ח"ג פ"ח שרב דימי מנהרדעא מלך בפומבתיא מן שנת תרצו לשטרות אחר רב זביד עד תרצט, וזה ששים וחמש שנים אחר פטירת רב יוסף שנפטר תרלד. א"כ היה אז לערך אך כבן עשרים או פחות מזה.