ראש השנה כ א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן משום אדמצוה לקדש על הראייה איכא דאמרי א"ר נחמן אף אנן נמי תנינא על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר משום הכי מחללינן דמצוה לקדש על הראייה אלא אי אמרת זמנין מלא זמנין חסר אמאי מחללינן נעבריה האידנא ונקדשיה למחר אי דאקלע יום שלשים בשבת ה"נ הכא במאי עסקינן דאקלע יום שלשים ואחד בשבת דמצוה לקדש על הראייה מתיב רב כהנא כשהמקדש קיים מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן מדכולהו לאו משום דמצוה לקדש על הראייה ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראייה אי אמרת בשלמא זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי מחללינן אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן תיובתא כי אתא עולא אמר עברוה לאלול אמר עולא ידעי חברין בבלאי מאי טיבותא עבדינן בהדייהו מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא רבי אחא בר חנינא אמר משום מתיא מאי בינייהו איכא בינייהו יוה"כ שחל להיות אחר השבת מאן דאמר משום מתיא מעברינן ומאן דאמר משום ירקיא לאימת קא בעי להו לאורתא לאורתא טרח ומייתי ולמ"ד משום ירקיא לעבריה משום מתיא אלא איכא בינייהו יו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה מ"ד משום ירקיא מעברינן ומאן דאמר משום מתיא אפשר בעממי ולמ"ד משום מתיא לעבריה משום ירקיא אפשר בחמימי אי הכי מאי שנא לדידן אפילו לדידהו נמי לדידן חביל לן עלמא לדידהו לא חביל להו עלמא איני והתני רבה בר שמואל ביכול כשם שמעברין את השנה לצורך כך מעברין את החדש לצורך ת"ל (שמות יב, ב) החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש אמר רבא לא קשיא כאן לעברו כאן לקדשו והכי קאמר יכול כשם שמעברין את השנה ואת החדש לצורך כך מקדשין את החדש לצורך תלמוד לומר החדש הזה לכם כזה ראה וקדש וכי הא דאמר רבי יהושע בן לוי גמאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו איני והא שלח ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אמי הוו יודעין שכל ימיו של רבי יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראוהו יאמרו ראינו אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דתניא אחרים אומרים אין בין עצרת לעצרת ואין בין ראש השנה לראש השנה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה רב דימי מנהרדעא מתני איפכא מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואין מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו מ"ט
רש"י
עריכה
אלא אי אמרת לעולם חסר - ואי נמי לא אתו עדים מקדשין ליה האידנא למה להן לחלל:
על הראיה - על פי עדים דכתיב (שמות יב) החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש:
איכא דאמרי כו' - קא סלקא דעתיה חילול משום מצוה לקדש על הראייה הוא:
משום הכי מחללינן - שאם לא יחללו נמצא שיתקדש החדש בלא עדים:
אלא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר - מכדי בב"ד תליא כדאמרינן לקמן (דף כה.) אתם אפילו מזידים:
אמאי מחללינן - ליתקנו ב"ד שימתינו עד יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את השבת וילכו ויעידו למחר ויקדשו על פיהם:
נעבריה האידנא - מיום ל' זה יעברו את אדר:
אי דאקלע יום שלשים בשבת - וראו בו את הלבנה:
ה"נ - דמעברינן ולא מחללינן:
הכא - דקתני מחללין כגון דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא נראה החדש אתמול אלא היום דאי נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך מחללין לקדש על הראייה:
מפני תקנת קרבן - מוספי ר"ח שיקרבו בזמנן:
ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראייה - הוי חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות בזמנן לפי תולדות הלבנה:
אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן - בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן ליה:
ידעי חברין בבלאי - כלומר נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם בני ארץ ישראל שעיברו את אלול:
משום ירקיא - להפריד שבת ויום טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר יו"ט או ביו"ט שאחר שבת:
משום מתיא - להפריד שבת ויום הכפורים זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר:
מאי בינייהו - תרווייהו איתנהו:
יום הכפורים שחל להיות אחר שבת - אם לא יעברוהו:
מ"ד משום מתיא מעברין - ודחינן ליום הכפורים ליום שני בשבת:
אימת בעי לה - לירקות:
לאורתא - למוצאי יום הכפורים:
לאורתא טרח ומייתי - ואין צריך ללקט ע"ש הלכך לא מעברינן:
אפשר בעממי - דאמר מר (ביצה דף ו.) מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין:
בחמימי - שורם בחמין וחוזרות לקדמותן:
לדידן חביל לן עלמא - אנו בני בבל חם לנו העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הרים וגבעות כא"י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משום מתיא ומשום ירקיא אלא בשבילנו:
איני - וכי מעברינן חודש לצורך:
כשם שמעברין את השנה לצורך - מפני האביב והתקופה ופירות האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין (דף יא:):
כזה ראה וקדש - כיון שתראה קדש בו ביום:
לעברו - לעשות את החסר מלא לצורך מותר:
לקדשו - ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה"כ סמוכין אין מקדשין לצורך: וה"ק יכול כשם שמעברין לצורך כך מקדשין לצורך ת"ל כזה ראה וקדש. ראה תחלה ואח"כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא:
מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו - ביום שלשים שיחרישו בשביל לעברו:
ואין מאיימין - ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צריכין לקדשו היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו ויעידו שקר:
היה מלמדנו מאיימין כו' - אם אנו צריכין לעשותו חסר:
בניסן ותשרי - שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך:
בשאר ירחי לא - ואם תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה ששנינו במסכת ערכין (דף ח:) אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתם מפרשינן הטעם ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש:
הא דתני רבה - שאין מעברין ולא מקדשין לצורך:
אחרים היא - דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת לעולם בסוף כ"ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים:
ארבעה ימים - אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ"ד ימים והשלש מאות וחמשים כולם שבועים נמצא נדחה להלן ארבעה ימים:
ואם היתה שנה מעוברת ה' - שמוסיפין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד:
תוספות
עריכה
מאי טיבותא (עבדינן). שמעברים אלול דמוטב שלא יעברו כדי שלא יהא תרי יומין מספק:
בין מלפניה בין מלאחריה. רבינו תם לא גרס מלפניה דאם חל ראש השנה וסוכות מלפניה תיפוק ליה משום מתיא דמקלע יום הכפורים באחד בשבת:
שלח ליה ר' יהודה נשיאה לרבי אמי. אין זה רבי יהודה נשיאה שהתיר השמן בפרק אין מעמידין (ע"ז דף לו. ושם) שהיה בימי רב ושמואל דההוא בנו של ר"ג בן רבי יהודה הנשיא והאי דהכא תלמידו של ר' יוחנן דהוה כייף לרב ושמואל:
הא בניסן ובתשרי. פי' בקונטרס שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך בשאר ירחי לא וי"מ איפכא:
ואם היתה שנה מעוברת חמשה. בערכין (דף ט:) פריך והא איכא יומא דתלתין שנין משום דכל שנה עודפת ארבעה ימים שמונה שעות תתע"ו חלקים ואותן חלקים מצטרפין ליום שלם לסוף שלשים שנה ומשני משום דליתיה בכל שנה לא קחשיב:
עין משפט ונר מצוה
עריכהראשונים נוספים
כי אתא עולא אמר עברוה לאלול. כלומר אצטריך כפי המסורת שהיתה ביד ב"ד ועברוה לאלול. מפני שקראו סוד העבור מפני שב"ד לא היו מגלין אותו אלא למזומנים לעיין בדבר זה והיה אותה שנה יום ל' לאלול יום הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. וכיון שראה עולא כי עברו ב"ד לאלול נדמה לו שב"ד מעברין על צורך השעה שלא יבא ר"ה בע"ש ולא באחד בשבת. שלא לחבר ב' קדושות כאחד מפני כבוד מתים. או כגון שמחת י"ט בתענוג ירקות וכיוצא בהן. וחלילה לעבר אלא על המסורת שמסורה בידם ממשה רבינו. אבל משלא נתגלו העקרים. מדומים כי על כל צורך מעברין. ועל זה אמר עולא אין שם צורך לדבר אלא משום ירקיא.
ורבי אחא אמר משום מיתיא.
פי' מ"ד משום מיתיא דהיכא דאקלע כ"ט באלול בשבת חל ר"ה להיות באחד בשבת ואם חל כ"ט באלול יום חמישי מקלע ר"ה בע"ש. ולא יתכן ב' קדושות כאחת. עולא אמר מעברין לאלול חשב בדעתו משום מיתיא דלא אסרחון. כלומר אם ישאר המת ב' ימים יסריח. וכן יוה"כ שחל להיות באחד בשבת או בע"ש כיוצא בו. אבל משום ירקיא לא מעברינן אפשר בחמימי. פי' אע"ג דחיימין ירקיא אפשר למיכל מיניהון. וי"א למישלקינהו ולבשולינהו ולמשבקינהו בחמימי דאכיל להן במוצאי יוה"כ ומ"ד משום ירקיא אמר מיתיא אפשר לקברן עממי והן נכרים. ודברים הללו שאמר עולא ור' אחא איכא למימר שעשו אותן ב"ד סעד למסורת שבידם שבהן מעברין כענין שעיקר עיבור השנה באביב. ותנינן (בסנהדרין יא) אין מעברין השנה לא מפני גדיין ולא מפני טלאין ולא מפני גוזלות שלא יפריחו. אבל עושין אותו סעד לשנה. והמסמך של עיבור [הוא] עיבור האביב. כדגרסינן [התם] דזמן אביבא לא מטא. ואקשינן עליהן אם נראה החודש בזמנו. והוא ליל ל' מעברין ליה לאלול משום צורך שנתראה לב"ד לעבר.
והתני רבה בר שמואל יכול כשם שמעברין את השנה לצורך מפני האביב כך מעברין את החודש ת"ל החודש הזה לכם. כזה ראה וקדש ופריק רבה אין מקדשין לצורך אבל מעברין החדש לצורך ותריץ להא דרבה בר שמואל הכי יכול כשם שמעברין את השנה על האביב ואת החדש לצורך השעה כך מחסרין ומקדשין את החדש לצורך ת"ל החודש הזה לכם כזה ראה וקדש.
וכי הא דאריב"ל מאיימין עלייהו כדי לחזור בהן ולא יתקיימו דבריהן ויעברוהו אי אצטריך לב"ד. ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו והוא ליל ל' כלומר אין מאיימין אותן לומר להן הזהרו והעידו כי ההוא שנראה לכם כעין כוביתא הלבנה היתה ומקדשין אותו יום שלשים אם הוצרכו ב"ד לחסורי אלא לא טרחינן עלייהו כדי לקדשו בעת שלא נראה בזמנו כלומר מעברין ולא מחסרין. ואקשינן לרבה איני והא שלח ליה ר' יהודה נשיאה לר' אמי הוו יודעין שכל שנותיו של ר' יוחנן היה מלמדינו מאיימין על העדים על חדש שלא נראה בזמנו לקדשו שאע"פ שלא ראו בעליל אלא כעין כוביתא יעידו כי ראינו. ופריק אביי ואמר הכי הא דריב"ל קיימא בכל החדשים זולתי ניסן ותשרי. ור' יוחנן קיימא בניסן ותשרי זולתי שאר ירחי ונתברר לנו דברי אביי כי כך הם כאשר פירשנו מתלמוד א"י דשקלי וטרי בהאי מלתא. בתחלת פרק ראוהו ב"ד וכל ישראל ואסקוה הכי ולא פליג מה דמר ר' זעירא בשם ריב"ל אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו בשאר ירחי. ומה דמר רבא מעמעמין על שלא נראה לקדשו ואין מעמעמין על שנראה לעברו על ניסן ועל תשרי.
רבא אמר הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא דלית ליה עבור בחדשין כלל. דתניא אין בין ר"ה לר"ה ואין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד. ואם היתה שנה מעוברת חמשה. פי' אין בשנה לעולם אלא אחד מלא ואחד חסר והן שנ"ד ימים. יוצאין [נ' שביעיות] ישארו ד' ימים. ואם היא מעוברת חדש העבור כ"ט ימים הוא כ"ח ימים יוצאין [ד' שביעיות] נשאר יום הרי ה' ימים.
רב דימי מתני אפכא מאיימין על העדים על חדש שלא נראה בזמנו לקדשו דאמרינן ההיא כוביתא שראיתם לבנה היתה דלא מתחזי כשיקרא ואין מאיימין על העדים על חדש שנראה בזמנו לעברו כי מאחר שאמר ראיתי יחזור ויאמר לא ראיתי מחזי כשיקרא.
מתוך: חידושי הרמב"ם על ראש השנה (עריכה)
ואיכא דאמרי (אמר רב נחמן) אף אנן נמי תנינן [משנה] דשמעית מינה דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר דתנן על שני חדשים מחללין את השבת על ניסן ועל תשרי אי אמרת בשלמא לעולם חסר ואי אפשר לעולם מלא אם חל להיות תשעה ועשרים בו יום ששי יוצאין יום שביעי שהוא יום שלשים כדי לקדש אראיה שאי אפשר שנעשה אותו שלשים אלא אי אמרת לפעמים חסר מכ״ט פעמים מלא משלשים אמאי מחלליו עליהן שבתות אם חל כ״ע יום ששי הואיל ואפשר שיהא מלא משלשים מעברינן ליה כדי שלא יחללו את השבת ומשלימין יום השבת לשלשים ונקדשיה למחר בחד בשבת שהוא יום ל״א ולא נחלל עליו את השבת ואמאי תנינא על ניסן ועל תשרי אלא שמע מינה דבעולם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. ואהדרינן ליה לרב נחמן אי איקלע יום שלשים בשבת הכי נמי פירוש לעולם פעמים מלא פעמים חסר עבדינן ליה והא דאמרת אם כן אמאי מחללין עליו את השבת ונעבריה האידנא ונקדשיה למחר הכי נמי אי איקלע יום שלשים בשבת אין מחללין ויוצאין בו אלא משלימין אותו ומקדשין חד בשבת ובו יוצאין והכא במאי עסקינן פירוש זה שאמרנו מחללין כגון דאיקלע יום אחד ושלשים שהוא ראש חדש ודאי חל להיות בשבת ומשום הכי מחללין עליו את השבת. ואתא רב כהנא ואקשי על רב נחמן קושיא אחריתי דאמר דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר מהא דתנן בזמן שבית המקדש קיים מחללין אך על כולם מפני תקנת הקרבן (שמעינן מינה דכל שנים עשר חדש אין מחללין עליהם אפילו ניסן ותשרי אלא משום תקנות הקרבנות) פירוש כדי שיקריבו קרבן ראש חדש אבל לקדש על הראיה לא שאלמלא מחללין לקדש על הראיה מאי איריא בזמן שבית המקדש קיים אפילו חרב נמי מחללין (כדי) לקדש על הראיה (אלא שמע מינה דאין מחללין לקדש על הראיה) ואין מחללין אלא אם כן נסתפק היום. בשלמא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר משום הכי יוצאין להודיען אדר זה שעבר אם מלא היה אם חסר אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין (והא דבר ידוע הוא. ואם תאמר כדי לקדש אראיה הא קיימא לן מהאי משנה דאמר) ובזמן שבית המקדש קיים מחללין אף על כולן דאין מחללין לקדש אראיה כמו שפירשנו. ועמדה התיובתא על רב נחמן אליבא דהאי לישנא בתרא דאיכא דאמרי.
כי אתא עולא וכו׳ פירשה רבינו חננאל ז״ל.
אלא אי אמרת לעולם חסר, אמאי מחללינן? תיובתא: ומכל מקום הני מילי לדידהו דמקדשי על פי הראיה אבל אנן דעברי' על פום קיבועא דירחא- עברינן ליה לעולם חסר.
ואיכא למידק שמעתין, אמאי מהדרי אדיוקי למפרך עלה, לותיב מרישא דמתניתין דקתני בהדיא "ועל ניסן מפני הפסח"?
• ותרצו בתוספות דכיון דסלקא בתיובתא לא דייקינן בה כולי האי.
• ולי נראה דלא קשיא, דטובא איכא בגמרא דמצי מוכח בהדיא מרישא דמתניתין ודייק מדיוקא דסיפא.
- בע"ז פרק ר' ישמעאל בשמעתא דהמטהר יינו של נכרי.
- וכן בתענית פרק כיצד סדר תעניות.
- ובסנהדרין פרק כהן גדול גבי כהן הדיוט מסתפר אחד לשלשים יום דפרכינן "אי הכי האידנא נמי!". ופרקינן "דומיא דיין. מה יין בזמן ביאה וכולי". ואקשינן "ויין בזמן ביאה שרי?! והתניא ר' אומר אני כהן אסור לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו. ואמר אביי כמאן שתו כהני האידנא חמרא? כמאן? כרבי. מכלל דרבנן אסרי" - ואף על גב דרבנן אמרי הכי ברישא בהדיא, ניחא ליה לאקשויי מדיוקא ומכללא.
ואף על גב דאיכא למימר טעמא בההיא, דאי מרישא הוה אמינא דרבנן בדינא פליגי עליה דרבי אבל במאי דקאמר "שתקנתו קלקלתו" לא פליגי - משום הכי קא דייק מהא דאביי - אבל מכל מקום טובא איכא בגמרא.
• ועוד יש לתרץ דאי מרישא הוה אמינא משום דסבירא ליה לתנא דמתניתין בעבור שנה חדש, ורצה חדש ורצה שלשים יום. והלכך צריכי למיפק אניסן. והא דלא נפקי אאדר שני - דילמא במצות הנוהגות בשני אי נוהגות בראשונה פליגי. הילכך לא מצי פריק ליה מינה כי היכי דלא לידחיה הכין.
ואי קשיא לך אכתי בשנה מעוברת בתחלתה מאי איכא למימר? אמאי נפקי אניסן? יש לומר כיון דבשנה פשוטה צריכי למיפק משום חשש שנה מעוברת, ובשנה מתעברת בסופא נמי צריכי למיפק - שנה מעוברת בתחלתה מיעוטא דמיעוטא הוא, אפשר דמשום רובא תנן במתניתין "על ניסן מפני הפסח".
אבל הרב בעל המאור ז"ל תירץ דאפילו אשנה מעוברת מתחלתה אמרו שיצאו שלוחים על ניסן מפני הפסח משום שהשליחות צריך בשביל הכל ומסורה היא לכל, ואין הכל בקיאין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ודילמא מקלקל להו פסח דאית ביה חיוב כרת. ואף על גב דלא הטריחו על אדר השני מפני הפורים - התם הקלו משום דליכא חיוב כרת אבל בחיוב כרת דחמץ לא הקלו. ואף על גב דמותיב רב נחמן מדתנן על שני חדשים מחללין את השבת ואי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן - התם שאני משום דעדות אינה מסורה אלא לבית דין שיודעין העיבור. ואף על גב דאקשינן לעיל "וכיון דנפקו אאלול למה להו אתשרי?" - דאלמא ידעי חדש זה מכלל חדש אחר - שאני התם שאין לחדש אלול שליחות בשביל עצמו אלא בשביל ראש השנה כדתנן "על אלול מפני ראש השנה". אבל אדר הסמוך לניסן שיש לו שליחות בפני עצמו מפני הפורים - דילמא טעו ולא ידעי מיניה ראש חדש ניסן. הילכך אף על גב שיצאו על אדר חוזרין ויוצאין על ניסן.
גירסת הספרים איכא בינייהו יום טוב של ראש השנה הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה. ורבינו תם ז"ל לא גריס "מלפניה" דאם כן אפילו למאן דאמר משום מתיא איכא, דהא אתי יום הכפורים באחד בשבת. ואיכא מאן דלא גריס "יום טוב ראשון של ראש השנה" אלא "יום טוב" סתמא, וביום טוב של עצרת קאי, דלמאן דאמר משום ירקיא איכא, דהא בעצרת נמי חביל עלמא, והילכך מעברינן אדר הסמוך לניסן. וכן כתב הרב בעל המאור ז"ל.
ובשם התוספות כתב דלעולם אין מעברין אלא משום תשרי בלבד, דבדידיה חביל עלמא וכדאמרינן "שלהי קיטא קשה מקיטא"; אבל משום ניסן ועצרת לא מעברין דלא חביל בהו עלמא, והכא בהא פליגי:
- דמאן דאמר "משום ירקיא" סבר דכל היכא דאתי יום טוב של ראש השנה סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה- מעברין. משום דאי אתי בערב שבת אתי נמי יום טוב הראשון של חג ושמיני עצרת בערב שבת, והיכא דמטו שלוחי תשרי חביל להו עלמא טובא ואיכא משום ירקיא. והיכא נמי דאתי מלאחריה הוי נמי יום טוב הראשון ושמיני עצרת באחד בשבת ואיכא נמי משום ירקיא. אבל משום מתיא ליכא לעולם דהא היכא דמטו שלוחין עד ערב יום הכפורים לא חביל להו עלמא דאכתי מקרבי טובא לארץ ישראל דלא חביל להו עלמא.
- ומאן דאמר "משום מתיא" - היכא דאתי מלפניה ודאי מעברין משום מתיא דאפילו הכי חביל עלמא, אבל לא משום ירקיא. ומלאחריה -דליכא משום מתיא- לא מעברין כלל.
נמצא דביום טוב הסמוך לשבת מלאחריה פליגי לגמרי. דלמאן דאמר "משום ירקיא" מעברין ולמאן דאמר "משום מתיא" לא מעברין כלל. וביום טוב הסמוך לשבת מלפניה, בין למר בין למר- מעברין, אלא בטעמא פליגי; למר משום מתיא ולא משום ירקיא ולמר לא משום מתיא ולא משום ירקיא.
והוא הדין דהוי מצי למימר "יום הכפורים הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה איכא בינייהו" אלא שלא היה מתברר טעם מחלקותם ביום טוב יפה יפה בלשון קצרה כדרך שהוא מתברר טעם יום הכפורים מכלל יום טוב.
אמר אביי לא קשיא. הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי: איכא מאן דמפרש דבניסן ותשרי מאיימין אפילו על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו משום תקנת כל המועדות אבל בשאר ירחי מאיימין לעברו ואין מאיימין לקדשו. ואף על גב ד-"החדש הזה לכם" דדרשינן מיניה "כזה ראה וקדש" גבי ניסן ותשרי כתיבי - לאו א-"החדש הזה" קאי אלא א-"לחדשי השנה" קאי. ואיכא מאן דמפרש איפכא. ומיהו לכולי עלמא מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו דאי לא תיקשי דעולא. והא דפריק אביי -[?] אההיא דר' יהודה נשיאה קאי דאמר משמיה דר' יוחנן דמאיימין על החדש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו.
אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללין: שהרי אין אנו צריכין לעדותן ומפרקין משום דמצוה לקדש ע"פ ראיה:
איכא דאמרי וכו' אא"ב לעולם חסר מ"ה מחללין: כשראוהו ביום שלשים שחל להיות בשבת כדי לקדשו ע"פ הראיה:
אא"א דזמנין עבדינן ליה מלא אמאי מחללין ליתבו בדוכתיה בשבתא ונעבדינה מלא ונקבעיניה יום א' בשבת שהוא שלשים ואחד. ומהדרינן אי איקלע יום שלשים (ואחד) בשבת ה"נ דשהו עד למחר הב"ע כשחל יום שלשים ואחד בשבת דתו לא אפשר לשהויי ובעינן דליתו היום כדי לקדשו ע"פ הראיה דקסבר אפי' שלא בזמנו מקדשין אותו ע"פ הראיה:
ומדכולהו לאו משום וכו': פי' כדקא מתרצינן לעיל וכיון דכן הדרן קושיין לדוכתיה:
אא"ב זמנין מלא וכו' ואסיקנא בתיובתא ובודאי בלאו מתניתין ה"מ לאקשויי א"ה דמשום מצוה לקדש ע"פ הראיה אפילו כולהו חדשים נמי ליחללו אלא דעדיפא למפרך ממתניתין דמוכחא הכי בהדיא והקשה בתוס' ואמאי לא אותביניה מרישא דמתניתין דקתני ועל ניסן מפני הפסח ואם איתא דאדר לעולם חסר כיון דנפקי על אדר למה להו דנפקי על ניסן ותירצו דכיון דסלקא בתיובתא לא דייקינן ביה כולי האי כלומר דתלמודא לא קפיד בהא אי מותיב מרישא אי מסיפא כיון דמ"מ מתני' תיובתא ודכותה אשכחן בע"ז בשמעתא דהמטהר יינו של נכרי וכן בתענית פ' סדר תענית ואחריני טובא דמצי פריך מרישא ופריך מסיפא.
והרב בעל המאור תירץ יותר יפה דעדיפא ליה למפרך (מרישא דמתני' מחללין) [מהא דמחללין] את השבת לבא לפני הב"ד דאיכא תרתי חדא דאיכא חלול שבת ועוד דב"ד הראויין לקדש את החדש מסתמא מידע ידעי הא דשלחו למר עוקבא דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ונמצאת הליכת העדים שלא [לצורך] דאלו מרישא שהשלוחים יוצאים להודיע לגולה ליכא פרכא כולי האי דכיון דאפשר לתקוני שלא בחלול מתקנינן דשליחות עדים לגולה לכ"ע מסורה וכ"ע לא ידעי להא דשלחו למר עוקבא ואע"ג דלעיל אמרינן דכיון דנפקי על אלול לא צריכי למיפק על תשרי אם איתא דאלול לעולם חסר לא דמי חדא דדילמא ההיא ידיעה טפי לכ"ע ועוד דכיון דיציאתן באלול אין בה צורך לאלול כלל נימא רמו אדעתייהו דמשום תשרי הוא דנפקי לפי שאלול לעולם חסר אבל הכא שיציאת שלוחין באדר לצורך אדר הוא מפני הפורים לא רמו אנפשייהו למידע מיניה קביעות ניסן ביום שלשים הילכך יוצאין שלוחין אף על ניסן וזה טעם מתוק ונכון והא דאסיקנא למר עוקבא בתיובתא ה"מ לדידהו דמקדשי ע"פ הראיה אבל אנן דעבדינן על פי קביעא דירחא עבדינן ליה לאדר הסמוך לניסן לעולם חסר:
כמה טיבותא כו': פי' שאנו מעברין לאלול לפעמים מחמתם ואמרינן מאי טיבותא עולא אמר משום ירקיא שלא יכמשו בי"ט הסמוך לשבת:
משום מתיא: שלא יסריחו כשחל י"ט סמוך לשבת ואמרינן מאי בינייהו בעיקר דינא ואסיקנא דאיכא בינייהו י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה אבל ר"ת ז"ל כתב דלא גרסי' מלפניה דא"כ האיך אמרינן דליכא משום מתיא הא ודאי איכא דכל שחל ר"ה בע"ש חל י"ה בא' בשבת ואיכא משום מתיא ויש דוחקין דגרסי' ליה והכא לא בי"ט של ר"ה עסקינן אלא בי"ט דעצרת דההיא שעתא הביל נמי עלמא ואיכא משום ירקיא וכי חזינן דהוה סמוך לשבת מלפניה או מלאחריה מעברינן לאדר כדי להרחיק עצרת מן השבת וזה דעת בעל המאור ז"ל אבל אינו נראה לרבני צרפת משום דבעצרת לא הביל עלמא כולי האי ולא אמרו דאיכא הבלא אלא בתשרי דהוא שלהי קייטא וקשה מקייטא ולדידי קשיא לי היכא גרסי' מלפניה דהא מלפניה לא משמע דאיכא משום ירקיא דהא אפשר לבשולינהו מע"ש לצורך שבת בע"ת תדע דהא לעיל אמרינן דהיכא שחל י"ה בא' בשבת למ"ד משום ירקיא לא מעברינן דלאורתא דמוצאי י"ה טרח ומייתי ואם איתא נהי דליכא משום ירקיא די"ה הא איתא משום ירקיא דמועדות דכל שחל י"ה בא' בשבת הרי חל י"ט של ר"ה בע"ש וכן יום א' דסוכות וכן שמיני עצרת ואמאי לא מעברינן משום ירקיא אלא ודאי לא מעברינן אלא כשחל י"ט לאחר השבת שהירקות מתכמשין בשבת שא"א לבשלם למחר (אלא) [אבל] כשחל בע"ש הרי מבשלין אותן בו ביום לצורך מחר דהכא משום ירקיא הצריכין להתבשל קאמר שנכמשין ואין בשולם יפה אבל הירקות הנאכלין חיים אין קפידא בכמישתן גם אין צורך להם כל כך והיינו דאמרינן לקמן אפשר בחמימי והא אפשר ודאי אין חמימי יפה אלא לירקות המתבשלין ולא לירקות הנאכלין כמו שהן חיים ואע"פ שרש"י ז"ל מפרש אותה בירקות הנאכלין חיים אינו נראה נכון מן הטעם שכתבתי ואע"פ שקצת הגאונים ז"ל פי' כן אפשר בחמימי אפשר לבשלם בקדירה מכלל דמ"ד משום ירקיא לאוכלן חיים בעי להו אבל אינו נכון בעיני מן הטעם שכתבתי.
ויש גורסין כגרסת הספר ומפרשים דת"ק איכא ביניהו י"ט הסמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה ומ"ד משום ירקיא סבר דמשום מתיא ליכא לעבורי לעולם דהא כל היכא דמטו שלוחים עד י"ה וידעי בקביעא דירחא מיקרבי טובא (לישראל) [לארץ ישראל] ולא הביל להו עלמא אבל משום ירקיא איכא לעבורי דהא כל היכא דמטו שלוחים עד סוכות ודאי הביל להו עלמא והא תלמוד כל היכא שחל י"ט של ר"ה סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה איכא משום ירקיא אף בי"ט ראשון של סוכות וביום שמיני עצרת ואמטולתיהו הוא דמעברינן (בהם תרי) ומ"ד משום מתיא סבר דאפי' היכא דמטי שלוחים עד י"ה הביל להו עלמא ואיכא לעבורי אמטולתיהו אבל משום ירקיא ליכא לעבורי דאפשר בחמימי כדמפרש ואזיל הילכך כשחל י"ט של ר"ה מלפניה מעברין משום מתיא אבל היכא דמקלע לאחריה דליכא משום מתיא לא מעברינן משום ירקיא אשתכח דהיכא דמקלע י"ט סמוך לשבת מלפניה מעברינן ובטעמא בלחוד פליגי דלמר מעברינן משום ירקיא ולמר משום מתיא אבל כד מקלע מלאחריה פליגי בעיקר דינא דלמ"ד משום ירקיא מעברינן ולמ"ד משום מתיא לא מעברינן וכ"ת א"כ דמ"ד משום ירקיא לא מעברינן משום מתיא אמאי לא אמרינן דאיכא ביניהו יום הכפורים שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה י"ל דאה"נ אלא שאלו כן לא היה מתברר טעם יפה מחלוקתם בירקיא דמ"ד משום מתיא לא חייש לירקיא דה"ל לאפוקי מדיוקא דכיון די"ה לאחריה י"ט לפניה ואיכא משום ירקיא וכ"כ בעל המאור ז"ל בשם בעלי התוס' ואין טעם זה נכון בעיני דהא תלמוד משמע דאנן מפשט פשיטא לן דכ"ע אית להו משום מתיא וכדפרכינן ומ"ד משום ירקיא נעברינה משום מתיא ואם איתא דבעינן למימר לא חייש למתיא האי טעמא ה"ל לפרושי בהדיא ולמימר דקסבר לא הביל להו עלמא ועוד אם איתא בהאי טעמא מסתיין לומר דאיכא ביניהו י"ה שחל להיות (בשבת) [בע"ש] מר חייש משום מתיא לחוד (ולא חייש משום ירקיא כלל) ומר לא חייש משום מתיא אבל משום ירקיא חייש כל היכא דאיכא למיחש ולמה לן ומנא לן לאוקמא פלוגתי אחריתי ביניהו דמ"ד משום מתיא לא חייש לירקיא כלל אלא שבזו י"ל דתלמודא משמע ליה דמר אמר משום ירקיא דוקא ולא משום מתיא ומר סבר משום מתיא דוקא ולא משום ירקיא ואעפ"כ אינו מחוור דהכי ה"ל למימר איכא ביניהו י"ט הסמוך לשבת מלאחריה א"נ י"ה הסמוך לשבת מלפניה למ"ד משום ירקיא מעברינן בי"ט הסמוך לשבת לאחריה ולא בי"ה הסמוך לשבת מלפניה ולבר פלוגתיה הוה איפכא דהכי שיטתא דתלמודא בעלמא:
אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא וכו': פרש"י ניסן ותשרי אין מאיימין לקדשו אלא מקדשין ע"פ הראיה וכדכתיב גבי ניסן כזה ראה וקדש כדי שיבאו כל המועדות כתקנן אבל בשאר חדשים מאיימין כדי לעברו או לקדשו וכ"ת בשאר חדשים מה צורך יש לנו לחסר או לעבר י"ל כגון אותה ששנינו במס' ערכין אין פוחתין מד' חדשים מעוברין בשנה ולא יותר על ח' ופעמים שיש לנו לחסר לפי שכבר עברו ח' חדשים מעוברין ופעמים שיש לנו לעבר כדי להשלים לד' וי"מ בהיפך דבניסן ותשרי מאיימין על החדש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו לתקן כל המועדות משום ירקיא או משום מתיא אבל בשאר ירחא אין מאיימין לקדשו ואע"ג דהחדש הזה דרשינן מיניה כזה ראה וקדש גבי ניסן כתיב לאו אהחדש הזה קאי אלא אלחדשי השנה קאי ודכ"ע מאיימין על החדש שנראה בזמנו לעברו בניסן ותשרי ואף לפירושא קמא דאי לא תקשי דעולא והא דפריק אביי אההיא דר' יהודא נשיאה קאי שאמר מש"ר יוחנן דמאיימין אפי' על החדש שלא נראה בזמנו כדי לקדשו וק"ל מאי האי דפרכינן ממאי דשלח ר' יהודא משמא דר"י לאידך דריב"ל והלא בכמה מקומות נחלקו ר"י וריב"ל וי"ל דלישנא דקאמר כל שנותיו דר"י היה מלמדנו משמע מלמדנו בלא שום מחלוקת ולפי זה אידך פירוקא דאמר רבה בסמוך הא דתני רבה בר שמואל אחרים היא לאו אפירוקא דאביי קאי דההיא ודאי הא מצרכינן ליה לתרוצי בין מימרא דריב"ל ומימרא דר' יהודא נשיאה משמא דר' יוחנן אלא אפירוקא דרבה דלעיל קא מהדר דמתרץ לעיל מתניתא דרבה בר שמואל ומחסר ומוסיף בלישנא דמתניתא ורבא השתא לא ניחא ליה לשבושי לישנא דמתניתא ומוקי לה כאחרים כך שמעתי ואינו מחוור והנכון בעיני בעיקר קושיא דלעיל מדר' יהודא נשיאה משמא דר' יוחנן לאו אדריב"ל היא אלא אעיקר מתניתא דרבה בר שמואל דתירצה רבה בשיטתא דריב"ל ולהכי אקשינן דא"כ פליגא ההיא מתניתא עליה דר"י ואתא אביי ופריק הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחא ורבא פריק דאה"נ דההיא מתניתא פליגא אדר"י ומיהו אחרים היא ור"י דאמר כרבנן דפליגי עלייהו דאחרים ופליג אדריב"ל ומיהו ריב"ל אפי' כרבנן אמר לה והשתא קאי פירוקא דרבא על פירוקא דאביי כפשטא לישנא דגמרא:
רב דימי מנהרדעא וכו' עד האי מחזי כשקרא: פי' דכיון שנראה בזמנו כי מעברינן ליה מיחזי כשקרא אבל כשלא נראה ומקדשין אותו לא מיחזי כשקרא דלא ראינו אינו ראיה והוי יודע שלעולם אין מקדשין אותו אלא ביומיה ממש ולא לאח"כ ולא נזכר (אינם) [איום] עדים אלא קודם קדוש דאלו לאחר שעברוהו ובאו עדים שראוהו אין צריך לאיים כלל דכיון שעבר יומו בטל קדושו ואין מקדשין אותו וכדמוכח בהדיא לקמן ובפ' ראוהו ב"ד יש לרמב"ם ז"ל בזה דברים שאינם מחוורין:
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
כי אתא עולא אמר עברוה לאלול נ"ל שלעולם לא היו מעברין אלא משום יוה"כ שלא יבא סמוך לשבת בין מלפני' ובין מלאחרי' כדאמרי' בפ' החליל אבל ליו"ט הסמוך לשבת לא חששו מעולם לעבר דאי משום מתיא איפשר בעממי ואי משום ירקא דילמא סברי כר' יוחנן דאמר נולדה בזה מותרת בזה דלית ליה הכנה דרבה וכן נמי ירק שתלשו גוי בזה א"נ כיון דביו"ט מותר לבשל היו מבשלין הירק ולא הי' נפסד ומש"ה כי אמרי' לקמן איכא ביניהו יוה"כ שחל להיות אחר השבת לא חש לר"ה וחג הסוכות דחיילי בערב שבת ומאי דמסיק בתר הכי איכא בינייהו יו"ט שחל להיות סמוך לשבת כו' אינו אלא דיוקא בעלמא לאקומי מאי ביניהו ואינו עיקר שלעולם לא עיברו אלא בעבור זה וכדי למצוא מאי ביניהו אמר כל זה דכל טעם העיבור אינו אלא בעבור יוה"כ ומר אמר טעמא חדא ומר אמר טעמא חדא ולא פליגי וכזה ימצאו בתלמוד סברות הרבה שמעמידים כן מפני דוחק המקשה ואין לסמוך עליהם:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה