כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יָֽסַד־אֶ֭רֶץ עַל־מְכוֹנֶ֑יהָ
בַּל־תִּ֝מּ֗וֹט עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
יסד - הזכיר הרקיע והעבים הרוח ועתה הזכיר הארץ.
וטעם יסד – כי היא מוצק בשמי השמים ומכונה כפי תולדתה בכח השם, על כן לא תמוט, כי אין לה תנועה כי היא כולה קטנה, כנגד השמים כנקודה בעגולה.
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
מצודת דוד
"
על מכוניה" - על כנה ובסיסה לבל תהיה נוטה לפול עד עולם
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
יסד", על ידי כן "
יסד ארץ על מכוניה", שהוא מאמר יקוו המים ותראה היבשה, שכבר בארתי בפר' ראשית שתחלה היה יסוד המים מעורב עם יסוד האויר, ועל כן כסה את כל כדור הארץ מסביב, וע"י האור נתהווה הרקיע, היינו שהתחילו האדים לעלות לרקיע שהוא עיגול הנשימה, ואחר שכל המים היו אדיים מעורבים באויר, עלו כולם למעלה עד עיגול הנשימה, ושם נתקבצו ונעשה מהם עבים וגשם, כפי חק הגשם הנעשה מאדים העולים עתה באויר שיופרש ג"כ מהם האויר המעורב עמהם, וירד למטה מים בלתי מעורבים באויר כמים שלנו, כמ"ש במדרש משל לעשר נאדות נפוחים מונחים בטרקלין הוצרך למקומם הוציא הרוח מהם, שכן הוציא ה' הרוח מן המים ונתקבצו ונתצמצמו וירדו לים אוקינוס ונראה היבשה, (וכמ"ש עוד מזה בפי' איוב סי' כ"ו), ועי"כ "
יסד ארץ" שהיא היבשה שקראה אז בשם ארץ, ונעשה באופן "
שבל תמוט עולם ועד":
