אבן עזרא על תהלים קד

<< · אבן עזרא על תהלים · קד · >>

פסוק א

ברכי נפשי את ה' - בדרך הסברא גם זה המזמור לדוד, כי תחלתו וסופו שוה כראשון ובמזמור הזה יספר מעשה בראשית והחל מהאור, כי הוא ההוה בתחלה ואח"כ השמים והארץ והדשאים והמאורות ודגי הים וחית השדה, האדם והברכה שתברך הנפש סוד הוא שתודה ותאמר לשם, כי הוא גדול מאד על דרך ומרומם על כל ברכה ותהלה.

וטעם הוד והדר לבשת – רוב הודך והדרך ילאו עיני הנשמה החכמה לראות כבודך, כאשר ימנע המלבוש לראות עצם הלובש.

פסוק ב

עוטה - הזכיר כי הנראה ממלבושו הוא האור והוא עוטה אותו כשלמה על דרך כבגד יעטה וזה האור, הוא הנזכר במעשה בראשית הנברא ביום הראשון.

נוטה כיריעה - ביום השני כדרך: וימתחם כאהל לשבת.

פסוק ג

המקרה - כמו: המה קרוהו.

עליותיו - הם העבים והם בכדור הסגריר.

וטעם רכובו – לרוצם.

וטעם המהלך – בעבור הגזרות היורדות בהם וישלחם אל המקומות.

וטעם כנפי רוח – במרוצה.

פסוק ד

עושה, רוחות - הם מלאכיו, כדרך ורוח סערה עושה דברו.

ומשרתיו - האבן השורפת שריחה ממית, והאש היורד מהשמים הברקים.

פסוק ה

יסד - הזכיר הרקיע והעבים הרוח ועתה הזכיר הארץ.

וטעם יסד – כי היא מוצק בשמי השמים ומכונה כפי תולדתה בכח השם, על כן לא תמוט, כי אין לה תנועה כי היא כולה קטנה, כנגד השמים כנקודה בעגולה.

פסוק ו

תהום - עתה הזכיר הים.

תהום - המקום העמוק בים, כי בהראות היבשה היה מקוה המים.

וטעם על הרים יעמדו מים – זה הדבר ידוע ונראה בלב, כי יש מימי הים על הרים גבוהים, גם על חומות שהיו בנויים.

וטעם כלבוש כסיתו – כי התהום הוא עומק הארץ והוא מכוסה במים, כי חצי הארץ היא מגולה וההופך דברי אלהים חיים על מים יעמדו הרים – תהפוכות בלבו.

פסוק ז

מגערתך - יספר גלי הים בבא עליהם רוח סערה, גם הרעם יעשה מעשה גדול בים.

פסוק ח

יעלו הרים - וטעם אל מקום הוא שהזכיר אחריו - גבול - הזכיר בל ישובון – לאות, כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים ובחפץ השם, דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר, כאשר פרשתי במעשה בראשית.

פסוק ט

[יעלו הרים - וטעם אל מקום הוא שהזכיר אחריו -] גבול - הזכיר בל ישובון – לאות, כי בתחלה היתה הארץ מכוסה במים ובחפץ השם, דחק הרוח אל המים ונראתה היבשה אחר שנברא האור שהיה עיקר, כאשר פרשתי במעשה בראשית.

פסוק י

המשלח - אחר שהזכיר הים וידוע כי האיד יעלה מהים והוא סבת הגשם. וכן כתוב: הקורא למי הים ומימי המטר יהיו המעיינים ומהם הנחלים.

פסוק יא

ישקו - המעיינים והנחלים.

והזכיר פראים - דרך משל במדבר קדש ותחסר מלת בהם ישברו פראים צמאם.

פסוק יב

עליהם - בעבור המעיינים.

ישכון - כל עוף, כי המקום ציה, אין חי בו.

עפאים - יש אומרים: שעיפים. והנכון בעיני: כמו עלים, ועפיה שפיר.

יתנו קול - כמו: ניגון.

פסוק יג

משקה - הגשם שימטירו העבים.

מפרי מעשיך - הם האילנים.

פסוק יד

מצמיח, ועשב - המוכן לעשות ממנו לחם.

וטעם לעבודת האדם – כי כאשר תעבד האדמה תוציא צמח נכבד.

פסוק טו

ויין - הזכיר הלחם והיין, כי שניהם חיי האדם, ובעבור שהזכיר מעשה היין הזכיר מעשה הלחם.

להצהיל - לתקן להאיר.

פסוק טז

ישבעו - לאשר החל דבר הגשם משקה הרים.

ישבעו עצי ה' – הם הנותנים פרי, ישבעו פעם אחרת.

ארזי לבנון - שהם גדולים.

פסוק יז

אשר - הזכיר כי העצים הגבוהים, כמו נוה לעופות.

פסוק יח

הרים - כמו שהם הרים נוה ליעלים, והסלעים כמו מחסה.

פסוק יט

עשה - מפרשים רבים אמרו: כי השם עשה הירח בעבור קביעות מועדי השם ואין זה מטעם המזמור, רק יספר מעשה בראשית. והזכיר השמש והירח ולא הכוכבים, כי אלה שניהם המושלים וטעם להזכירם במקום הזה, כי הם סבת הגשמים כפי תנועתם ומבט המשרתים עליהם וכפי תולדת המזלות שיהיו בהם.

ופירוש עשה ירח למועדים – כי אחר התחברו עם השמש מועדים ידועים בסוף כל חדש יתחדש הירח ולא כן הכוכבים, וכפי תוספת אורו וחסרונו יתחדשו דברים במתכות ובצמחים ובחיים, וכפי נטות השמש בצפון או בדרום, יתחדשו שינויים בכל מקומות היישוב. יש אומרים: כי השם לבדו ידע מבוא השמש וזה איננו נכון, כי ידוע הוא מבואו בראיות גמורות, רק ספר ללבנה שינויים רבים באורה ותנועותיה ודרך אחד לשמש לזרוח ולשקוע, ועת שקיעתה אז הוא חשך, וזה הוא -

פסוק כ

[ש אומרים: כי השם לבדו ידע מבוא השמש וזה איננו נכון, כי ידוע הוא מבואו בראיות גמורות, רק ספר ללבנה שינויים רבים באורה ותנועותיה ודרך אחד לשמש לזרוח ולשקוע, ועת שקיעתה אז הוא חשך, וזה הוא -] תשת חשך - וי"ו חייתו נוסף.

פסוק כא

הכפירים - הזכיר הגבורה בבהמה.

פסוק כב

תזרח, יאספון - אחר התפרדם וינומו.

פסוק כג

יצא אדם - להפך, כי בלילה הוא ישן.

פסוק כד

מה רבו - כמשמעו רבים, או מגזרת על כל רב ביתו וכולם לאות על חכמתך.

וטעם מלאה הארץ קניניך – כי אין בארץ מקום רק זה, אחר שהזכיר הנבראים בארץ הזכיר הנבראים בים: וטעם זה – הנה הוא ידוע ונראה גדול בארך.

ורחב ידים - מקומו רחב.

פסוק כו

שם - כי בעלי האניות יספרו לנו על חיות גדולות שראו בתוך הים.

לויתן - שם לכל דג גדול כמותו, או הוא שם לכל מין ידוע ובו שב אל הים, כי כל הדגים מאכל לו והוא איננו מאכל.

פסוק כז

כלם - שב אל חיות הארץ, גם הים בעבור שהזכיר כי הלויתן משחק בו, כי מאכלו מוכן. אמר: כי כולם ישברו - אל השם או כל אחד, בעבור שהוא צריך או שהוא מנהגו.

פסוק כח

תתן, תפתח ידך - לבדך.

פסוק כט

תסתיר - הטעם כאשר לא תפתח ידך כאילו שכחתם או אינך רואה אותם, או יבהלון.

תוסף - כמו תאמר כדרך רוחו ונשמתו אליו יאסוף.

ואל עפרם ישובון - כי העצמות הם בחיות הארץ ובם.

פסוק ל

תשלח - אנשי המחקר אומרים: כי כל חי אחר מותו יקום. וחכמי התושיה אומרים: כי הכללים שמורים והפרטים אובדים.

וטעם יבראון – אחרים, והמבין בו יבין דרך האמת.

פסוק לא

יהי כבוד ה' - הם הנבראים כי בדברו נעשו.

וטעם ישמח – על עמידת הכללי.

פסוק לב

המביט - הטעם כי הוא תולה ארץ והוא נושאה בכוחו, והזכיר כי לא תמוט לעולם, ואילו היה רוצה היתה רועדת וההרים שרופים.

ויש אומרים: כי טעם ותרעד – כל יושבי הארץ.

פסוק לג

אשירה - חייב אני להודות לשם העושה כל אלה הגבורות בעודי חי.

פסוק לד

יערב - ייטב.

אנכי אשמח בה' - כנגד ישמח ה' במעשיו. והטעם: כי תעמוד נשמתו ותהיה כמו הכלל.

פסוק לה

יתמו - תפלת הנביא בעבור שלא יודו השם ולא יבינו פעולותיו, או הזכיר זה בעבור שאמר: אנכי אשמח בה' ולא כן החטאים, כי יתמו ויאבדו.

עוד אינם - הטעם כפול.

ברכי נפשי את ה' - על אבוד הרשעים וחתם לאמר למשכילים: הללויה.