פתיחת התפריט הראשי

פרשת פרהעריכה

תרל"א

תשא ופ' פרה. אא"ז ז"ל הגיד בפרשת פרה שמטהר מטומאת מת והוא הסתלקות חיות הפנימיות והעצה להיות בטל כעפר ואפר אל חיות השי"ת. ועל ידי זה מתחדש החיות. ולכך פ' החודש אח"כ. עכ"ד פח"ח:

ובמדרש מי יתן טהור מטמא כו' לא יחידו של עולם כו'. כי בכל דבר יש נקודה חיות רק שצריך להיות האדם מקושר בנקודה מיוחדת שנק' זאת. פי' אא"ז מו"ר טעם שמלכות שמים נק' זאת משום שכל מה שיש דבר הוה. הוא רק מזאת הנקודה כמ"ש מלכותו בכל משלה כו'. והוא היפוך מ"ש בעגל אלה אלהיך שהוא מכוחות הנפרדים [כמ"ש ימשם יפרד]. אבל בנ"י דבוקין בפנימיות חיות השי"ת שהיא נקודה הנ"ל הנקראת זאת. והוא ענין פרה להיות בטל לנקודה הנ"ל. וכתיב זאת חקת וכתוב במדרש שאוה"ע אומרים מה טעם כו' חוקה חקקתי כו' אמרתי אחכמה כו'. כי וודאי גם לפרה יש טעמים. אבל הם למעלה מעולם הטבע. וע"י שבני ישראל מקבלין החק אף בלי טעם. זוכין לטעום גם מבחי' הטעם. וכמ"ש לך אני מגלה טעמי פרה שמשה רבינו ע"ה הוא בחי' הדעת ושלימותן של ישראל. אמרתי אחכמה כשהמכוון לידע אז רחוקה ממני. רק כשהקבלה כדי לקיים רצונו ית' זוכין לידע ג"כ. ופרה הי' תיקון העגל ג"כ כענין שכתוב ולא שתו איש עדיו כו'. וע"י ההכנעה המשיכו חיות מחדש. [כמו כן ד' פרשיות. שקלים שהוא נדיבות פנימיות ישראל. שהוא נקודה שנק' בת נדיב. ואח"כ התפשטות הנקודה לכל מעשה האדם וזהו זכור להיות כל מעשה דבוק בנקודה הנ"ל. ועי"ז זוכין להיות נכנע באמת לחיות השי"ת. ונתחדש חיות האדם]:

מ"ש מטהר טמאים ומטמא טהורים. כי יש בחי' עצלות מבחי' עפר ג"כ ומטמא. ולהיפוך בחי' ביטול שהוא ג"כ בחי' עפר והוא חיות פנימי נטמן בשפלות האדם ומטהר אם כי נראה מבחוץ שהכל ענין אחד:

אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד על מה שהי' מרע"ה מ' ימים שניים בהר. אף שכבר קיבל במ' ימים הראשונים. ואמר שהוא כענין במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ולכך הי' אח"כ קבלתו באופן אחר ממקודם. עכ"ד. ואף כי מרע"ה לא חטא. ואיך קיבל בבחי' בע"ת. אמת כי כלל ישראל נוגע למרע"ה ג"כ. אך כי יכול להיות בחי' תשובה בלי חטא. והוא החזרת החיות לשורשו. והוא בחי' פרה שהוא הביטול. ונק' תשובה שחוזר החיות לכמו שהי' קודם שנשתלח בעוה"ז. כמו כל תשובה על חטא. שחוזר לכמו שהי' קודם החטא:



תרל"ב

צו ופ' פרה. איני זוכר כסדר על מוקדה כו' עד הבוקר. בזוה"ק מחשבה רעה הוא העולה כו' שכל מחשבה זרה שעולה לאדם רק כדי להעלות' ע"י האדם בעת שיהי' לו ישוב הדעת כראוי. וזהו עד הבוקר שמבורר אצלו האמת. רק להיות אש התבערה והרצון והתשוקה להשי"ת תמיד וזהו על מוקדה. גם בפרה עץ ארז ואזוב שנתגאה כו' ישפיל כאזוב. א"כ למה ארז. רק שיעלה גם מה שהי' מתגאה אז. שיתברר לו שכל הגיאות רק להשי"ת. והוא הנותן כח אף בזה שיוכל להתגאות. ועי"ז שב כראוי להשי"ת. וזה ענין מטהר טמאים ומטמא טהורים. כמ"ש במד' מי יתן טהור מטמא כו'. יחידו של עולם. כי בכל דבר יש פנימיות ומכוון לכבודו ית'. ולפעמים מבחוץ אינו כן. ומי שזוכה יוכל לברר גם את זה כנ"ל. אא"ז מו"ר ז"ל פי' טומאת מת שעושה הכל בלי חיות כו'. והוא כנ"ל שבכל דבר יש חיות ממנו ית' וצריך להיות כל מעשה דבוק בחיות פנימי כנ"ל. וע"י הביטול יכול להעלות הכל כנ"ל. ובזוה"ק הפרש בין זאת התורה לחקת התורה כו'. פי' חקת. הצורה שחקק השי"ת גם בחומריות. כמ"ש המהר"ל ז"ל שבכל דבר יש חומר וצורה. וצורה הוא חיות הפנימיות כנ"ל. וזה מי צוה. גזר כן. שהמצות שנתן השי"ת בעניני עוה"ז הם כחוקה וגזירה. משא"כ דברים רוחניים הכל מובן שם בטעמו. וזאת חקת התורה הוא חיות התורה שיש בכל הבריאה. דבאורייתא ברא קוב"ה עלמא כו'. ופרה הוא הביטול להשי"ת. והוא ע"י בחי' אמת שהוא בריח התיכון כו'. כי האמת מקיים הכל. והרי נמצא באמת חיות לכל הדברים. א"כ יש להם הארה פנימיות באמת. רק למי שמתנהג בשקר נדמה לו כהתנגדות לאמת. כי במדה שאדם מודד כו'. ולכך ביעקב כתיב שהתנהג עם כל אחד כמו שהוא. עם חסיד תתחסד כו'. והוא בחי' טהרה להיות אצל האמת שלא לנטות למה שנראה מבחוץ. שהוא רק הסתר ומכסה על הפנימיות. וכשנשאר כמו שהי' הוא טהור כנ"ל. וזה הכנה לגאולה. ומהר"ל ז"ל באור חדש פי' האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה. שמחזיר הדבר לשורשו. וכן הגאולה לצאת מההסתר אל הפנימיות להתדבק בשורש החיים ע"ש. וכבר כתבנו מזה פעמום רבות. וזה פרה קודם חודש שכשהוא אצל האמת כמו שהי' נמשך התחדשות מהשורש כנ"ל יביא גאולה:



תרל"ד

תשא ופ' פרה בפסוק אך את שבתותי תשמורו. וקשה דכבר כתיב זכור כו'. ופרש"י למעט ממלאכת המשכן כו'. וי"ל דבישר להם הקב"ה אחר החטא שנשאר להם קדושת שבת. וביאור הדברים דפרה הי' תיקון העגל. ואיתא במדרש מי יתן טהור מטמא כו' עוה"ב מעוה"ז כו'. דיש ב' בחי' קדושה וטהרה כמ"ש בזוה"ק. ובני ישראל נבראו להיות קודש לה' כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית כו'. והיינו שלא יהי' להם שייכות לעוה"ז כלל כפי' קדוש נבדל. וכן הי' בלוחות ראשונות חירות כו'. ואחר החטא הי' התיקון ע"י בחי' טהרה. טהור מטמא. שע"י היגיעה בעוה"ז לברר האמת ולהנצל מסט"א. עי"ז יבוא כל אחד על מקומו. וכן המשכן והקרבנות שהתחיל אחר החטא הוא ג"כ ענין טהור הנ"ל. ובשבת נשאר הקדושה כמ"ש קודש הוא לכם. וכן איתא כי בשבת מחזיר מרע"ה לישראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע. ואיתא אם אין דעת הבדלה מנין. ושבת נותן דעת כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדישכם כו'. שע"י השבת ניתן דיעה בבנ"י להבחין בין טוב לרע. והבדלה זו הוא בחי' עה"ד טו"ר. ולוחות ראשונות היו בחי' עץ החיים. ואח"כ נשאר התיקון להתדבק בהטוב לשרוף הרע. וע"י ההבל מהתורה שבלב כל איש ישראל שצריך עי"ז ההתלהבות לשרוף כח היצה"ר שבו כמ"ש בית יעקב אש כו' עשו לקש וע"י השריפה ניתן הטהרה. וחז"ל סמכו פרשת פרה אחר זכור כי וודאי עמלק פעל זה להיות נמצא הטומאה כמ"ש אשר קרך. כ' ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. פי' שיש לכל אומה שורש בקדושה אך בנ"י קודש לה' ועמלק בא בהעזה וחוצפה להתדמות לבנ"י. ופעל בזה שנצרכו בנ"י לבוא לנסיונות. כי האמת שבנ"י מיוחדין להשי"ת ובכוחם לברר עה"ד טו"ר כאשר יהי' לעתיד. ולכן בחר בנו השי"ת. רק שע"י עמלק הוצרכו להוציא זאת מכח אל הפועל. וראשית של ישראל יש להם אחרית כיון שכוונתם לשם שמים כמ"ש במ"א על הגמרא שרשה בתחלתה. אבל עמלק ראשיתו בגיאות ורשעות ואין לו אחרית. והכל ע"י עמלק הוצרכו בנ"י לברר בחי' עה"ד טו"ר. והוא גרם כל ענין פרה שהוא כענין סוטה ועומר שהוא בדיקה ונסיון. כמ"ש בזוה"ק דאשת חיל סמא דמותא לאשת זנונים ע"ש פ' אמור. וזהו סמיכות זכור לפרה שע"י התקשרות נקודת הנדיבות שיש בכל איש ישראל בלבו. עד שע"י התלהבות זאת שונא לעמלק. ועי"ז שורף הרצונות הרעים ונעשה טהור. ויוכל אח"כ לחדש מעשיו לטוב:



תרל"ה

מה שקבעו פ' פרה בשבת. נראה כי השבת מסייע לטהרה זו. דאיתא לך אני מגלה טעמי פרה ולאחרים חוקה. דוודאי יש טעם לפרה רק שמי שטעם טעם חטא אינו יכול להשיג זה הטעם. כי הוא תיקון חטא העגל שמקודם היו דבוקין בעץ החיים. וע"י החטא אינם יכולין להשיג טעמי פרה. ולכן מרע"ה השיג הטעם. ולכן בשבת שמרע"ה מחזיר לשראל הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע שזוכין לקבל הארה מלוחות הראשונות יכולין להשיג מטעמי פרה. ולכן מבקשין יגלה לן טעמי. כי בחי' הטעמים שהם למעלה מגופי תורה מתגלין בשבת קודש. וכפי מה שיכולין להשיג טעמי פרה באין לטהרה. אף שאין לנו אפר פרה כענין העוסק בתורת חטאת כו':

ברש"י עץ ארז ואזוב שהגבוה שחטא ישפיל כאזוב. וקשה למה לי ארז. רק שצריך להיות השפלות מתוך זה הגיאות שע"י שמיישב עצמו איך מלאו לבו להתגאות בפני אדון הכל. עי"ז עצמו צריך לבוא לשפלות ובושה והכנעה. וזה תיקון חטא הגיאות:



תרל"ו

אלה הד' פרשיות שקלים וזכור ופרה וחודש. נראה כי ה ב' פרשיות אחרונות הם כענין הראשונים עפ"י הפסוק לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי. ושקלים הוא נדיבות הלב וזוכין עי"ז לרוח חיים כי לעולם יש נקודה בכל נפש ישראל להשי"ת. וע"י התעוררות זאת הנקודה אף שאינו בתיקון השלימות זוכה לרוח. ואח"כ צריך האדם לשוב לתקן הנדיבות שיהי' בטהרה בלי תערובות פסולת. ואז זוכה להתחדשות הרוח. כי הכלל שכשיש קצת הרגשה לאדם צריך לבוא מזה לתשובה כי הוא התעוררות משמים לתשובה ולא לבוא ח"ו לידי גבהות. וכשזוכה לשוב עי"ז זוכה אח"כ להשיג עומק הרגש הראשון כראוי. כי בפעם הראשון אינו מתקיים עוד כמאמר שנה הכתוב לעכב. ובכל עת שצריכין להתחדשות צריכין מקודם לדבק בנקודה הקטנה כמו שהיא וכשזוכה להפיק רצון מה' אז ישוב בתשובה ויתחדש רוח חיים בקרבו והוא ענין הד' פרשיות ודו"ק:



תרל"ח

פ' צו ופ' פרה מצות תרומת הדשן שעל ידי שריפת המחשבות רעות כמ"ש היא העולה מחשבה רעה ע"ש בזוה"ק. ע"י מתרומם האדם אח"כ ואש המזבח תוקד בו. עי"ז לא תכבה. כי כפי מה שפועל התלהבות התורה לשרוף על ידה מחשבות היצר כפי הכח זה שנמצא בה מתקיימת ומתחזקת. וכן הוא סדר אלה הפרשיות שקלים הנדיבות שנמצא בבנ"י ענין צדיקים גמורים. שנמצא בבני ישראל נקודה התלהבות להבורא ית'. אך אח"כ בא התנגדות מצד יצה"ר והוא זכור מלחמת עמלק. וכשזוכין לשרוף אלה ההבלים בכח התורה שנק' אש כמ"ש משכהו לביהמ"ד. עי"ז מתעלה למקום שבעלי תשובה עומדין ואין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. ומתרומם האדם ובא להתחדשות. והוא למעלה מן הטבע דאין כל חדש תחת השמש. כתיב אמרות ה' אמרות טהורות לכן בניסן שמתחדש העולם דבניסן נברא העולם. אע"ג דאיתא נמי בתשרי נברא העולם נראה דבניסן הוא בחי' עשרה מאמרות ובתשרי בחי' עשרת הדברות שבב' אלו מתקיימים העולמות. לכן מקודם זה צריכין להתטהר כדי לקבל ההתחדשות כח מאמרות טהורות הנ"ל. ואחר מחיית עמלק יכולין לבוא לטהרה. כי אמו"ז ז"ל פי' ענין טומאת מת חסרון החיות שעושין מעשים בלי חיות פנימיות כו'. והוא כח עמלק דכתיב אשר קרך כו'. וחכמים קבעו לקרות פ' פרה בשבת שבשבת בנקל לבוא לבחינת הטהרה כי כל הטומאות באין ע"י חטא העגל. כמ"ש שפרה מתקן חטא העגל. וכשנסתלק חטא הנ"ל בא הטהרה. ובשבת יש תיקון לחטא הנ"ל כמ"ש במ"א שלכך בשבת מחזירין לבנ"י הכתרים של הקדמת נעשה לנשמע. לכן מבקשין בשבת וטהר לבנו כו'. והנה כל חטא הנ"ל בא ג"כ מעמלק כמ"ש וישמע יהושע כו' ויאמר כו' קול מלחמה במחנה. וכי טעה ח"ו יהושע. אבל הרגיש שנתעורר מלחמת עמלק דכתיב בי' מלחמה לה' בעמלק כו'. והוא שהתחיל ללחום עם בנ"י. וחכמים דרשו סתם מלחמה על עמלק כמ"ש ע"פ בראותם מלחמה זו מלחמת עמלק כו'. וכן איתא מלחמה שנוצחת הוא מידי עשו כו'. ומזה המלחמה בא חטא העגל כמ"ש. לכן אמר קול מלחמה במחנה שהוא הי' הלוחם עם עמלק והרגיש כחו. ולכן אחר מחיית עמלק ניתקן החטא. בא הטהרה. ואלו הפרשיות י"ל שהם מכוונים למדריגות אלו שנאמר רוח גדולה כו' אחר הרוח רעש. ואחר הרעש אש. אח"כ קול דממה דקה כו'. רוח הוא רוח נדיבה שיש בנפשות בני ישראל. זה שקלים. רעש הוא מלחמת עמלק. אש הוא שריפת פרה ושורש הטהרה. כמ"ש חז"ל דברי כאש. מה אש אינו מקבל טומאה כו'. לכן אש התלהבות להתורה הוא בחי' פרה. אח"כ באין לנקודה זכה וברורה כמ"ש החודש הזה נגד בחי' קול דממה דקה כו'. וע' בזוה"ק צו ד' ל'. וי"ל דזה הרמז החרש הי' לבם כי זה ההתחדשות שהוא נקודה דקה ואח"כ נעשה מזה שבת הגדול כמ"ש בזוהר שם:

בטעם עץ ארז כו' ישפיל עצמו ויתכפר לו. הגם כי אין ניכר בהזאה ענין הרמז שבשעת שריפת הפרה. מ"מ בכל מצוה יש ענין מיוחד מסוגלת במצוה זו. כמו כן הזאת פרה מביא הכנעה לאדם. ואיתא בשכר שאמר אברהם אנכי עפר ואפר ניתן אפר פרה לבניו. והענין כנ"ל שמרוב הכנעה רבה שהי' באברהם אע"ה זכו בניו אחריו להיות כל איש ישראל בכחו להכניע עצמו ע"י מצות אפר פרה. והנה גם עתה ע"י קריאת הפרשה מתעורר הכנעה וביטול זה בלבות בני ישראל:



תרל"ט

תשא ופ' פרה ערבובי דברים סדר פרשיות אלו מקודם קבלת התורה שהי' תיקון הבריאה. ואחר החטא איתא קלקלתם נעשה לכן נתקן ע"י המשכן. וכמו בעת הבריאה נברא אדם בסוף. אח"כ השבת. כמו כן בסדר מעשה המשכן אחר כך ראה קראתי בשם בצלאל. אח"כ השבת. כי האדם צריך לעלות ולחבר כל העשי' בשורשו. וביום השבת עולין כל המעשים כפי עבודת האדם בימי המעשה. לכן שבת יום מנוחה גם בעבודת הבורא ית'. כי כמה נפילות יש גם לצדיק כמ"ש שבע יפול צדיק וקם וע"י יום השבת שאין בו מגע נכרי כמ"ש ביני ובין בני ישראל אות הוא וכדאיתא בגמרא שניתן בצנעא ונק' מתנה בבית גנזי. שאף שנמסר לבנ"י מ"מ הוא בדרך גניזה והסתר. ולכן מה שפעל האדם בימי המעשה נתקן בש"ק לעלות לשורשו ונמצא נגמר פעולה הטובה בהיות האדם מחזיק במעוזו רק ששת הימים עד בוא יום השבת קודש כאמור:

חז"ל קבעו לקרות פרשת פרה בסוף השנה להיות כ"א בא לטהר. כי מסוגלים הימים הללו שנטהרו כל בני ישראל קודם הפסח ממילא מתעורר השפעת טהרה בלבות בנ"י מן השמים כמאמר הבא לטהר מסייעין אותו. ועיקר הטהרה הוא בכח התורה וכמ"ש גזירה הוא מלפני לא המת מטמא כו'. א"כ עיקר הטהרה יש גם עתה בקריאת פרשה זו כמאמר אמרות ה' אמרות טהורות:



תר"מ

בקיצור גדול בשם מו"ז ז"ל בענין טהרת אפר פרה דכתיב מים חיים. והוא הארת התורה. וצריך להיות מקודם בטל כעפר לזכות לחיות התורה. לכן קדמה פרה לחודש. דאין כל חדש תחת השמש. רק ע"י ביטול הטבע מקודם. ולהוסיף ביאור כי הכנעה בפ"ע אינו עיקר המכוון. אבל צריך להיות בצירוף חיות התורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים. וצריך כל איש ישראל להיות חזק ותקיף בכח התורה וזהו עץ ארז. ובצירוף הכנעה שהוא אזוב כמ"ש שנדמה תורה למים שיורדין למקום נמוך ולכן כתיב מים חיים אל כלי שהוא כלים שבורים שמשתמש השי"ת בהם כמ"ש אשכון את דכא כו'. ועל ידי צירוף ב' אלו זוכין לטהרה:



תרמ"א

פ' צו ופ' פרה בשם מו"ז ז"ל הקדמת פרה לחודש שע"י הביטול כאפר יכולין למצוא ההתחדשות ודפח"ח. שע"י ביטול הטבע דאין כל חדש תחת השמש רק למעלה מהשמש ממשיכין ע"י הביטול וכמו כן בכל יום יש התחדשות ובנ"י ע"י מס"נ מעוררין ההתחדשות בכל יום כמ"ש בכל לבבך כו' נפשך כו' מאודך כו' אח"כ והיו הדברים כו' אנכי מצוך היום דייקא. וע"ז נתקן מקודם שקלים זכור פרה עפ"י הפסוק אל יתהלל חכם כו' גבור כו' עשיר כו' כי אם בזאת יתהלל כו'. פי' בזאת שמבטל חכמתו וגבורתו ועושרו. כי בודאי הדברים הניתנים משמים טובים ומסייעין לאדם רק הפעולה נגמר ע"י הביטול אליו ית'. ושקלים הוא ביטול העשירות. וזכור הגבורה הכובש יצרו מלחמת עמלק ובכח ביטול הכח אל אבינו שבשמים כמ"ש ירים משה ידו מסתכלין כלפי מעלה כו' עי"ז מתברכין. ופרה ביטול החכמה והשכל להשפיל עצמו כאזוב ותולעת אח"כ באין לההתחדשות הנ"ל:

ברש"י אש שנאמר בו להעלות נר תמיד אף הוא ממזבח החיצון תוקד. הענין הוא דיש אש שורף ואש מאיר וכמו כן באדם התלהבות הלב אל עבודת ה' [והוא בחי' שקלים]. ויש רוגז וכעס ללחום נגד היצה"ר ולשרוף כל תאוות עוה"ז. [וזהו בחי' זכירת עמלק] וב' אלו הם מ"ע ומל"ת. שעליהם נאמר נר מצוה ותורה אור נותנת כח ואש לב' בחי' הנ"ל למצות עשה ולמל"ת. שורף ומאיר. [וזה רמז פרשת פרה חוקת התורה כמ"ש בפסיקתא חביב טהרת פרה ככל התורה ויתבאר לקמן אי"ה]. והגם כי אור המאיר הוא פנימי וחביב יותר לכן הי' מנורה בפנים בהיכל ואש שורף מבחוץ בעזרה. וכ"ז נמצא גם בלב האדם. מ"מ גם אור המנורה ממזבח החיצון תוקד כנ"ל שכל האור תלוי באש השורף כמ"ש סור מרע ועשה טוב:

בפסוק זאת חקת התורה שהקדים הכתוב זה למצות פרה לרמוז כי כל התורה תלוי בטהרה כדכתיב אמרות ה' אמרות טהורות. ובמד' מזוקק שבעתים כו' ז' כיבוסים ז' כהנים ז' פעמים ז' ע"ש. והענין הוא דכמו שיש מ"ט פנים אל התורה. כן יש בנפש האדם מ"ט שערים. וכפי מה שמטהרין הלב כל שער ושער. כמו כן נפתח לאדם שער בתורה. לכן שקולה טהרה ככל התורה וכפי מה שזוכין לטהרה זוכין לתורה. לכן נק' חקת התורה שהוא הדרך והרשימה לקבל דברי תורה. וצריך להיות כל הרצון להתטהר כדי להיות כלי מוכן לקבל דברי תורה לבטל הטהרה אל התורה. ואז התורה מסייעת להטהרה. ומו"ז ז"ל אמר שזה רמז אפר על המים חיים שיהי' כל הביטול אל התורה שנק' מים חיים כנ"ל:

וקבעו חז"ל בסוף השנה קריאת פרשת פרה קודם פרשת החודש דכתיב לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש. שצריכין מקודם להיות כלי מוכן לקבל התחדשות. ובכל שנה יורד התחדשות לישראל וצריכין מקודם לטהר הלב ובסוף השנה יש לפשפש במעשיו ולתקן בתשובה כל החטאים כדי להיות מוכן לקבל התחדשות מחדש. כמ"ש אם שמוע בישן תשמע בחדש. כי כפי מה שמביא ההתחדשות מעשים טובים בישראל ועושה פירות. כמו כן מוסיף הקב"ה וב"ש התחדשות בשנה החדשה. וזמן זה מסייע לטהרה ע"י שבזמן המקדש היו כל בנ"י עסוקין בטהרה בימים אלו לטהר עצמן לקרבן פסח. לכן הזמן מבקש תפקידו ומסייע לטהרת הלב גם עתה:



תרמ"ו

פ' שמיני ופ' פרה חז"ל הקדימו פרה לחודש. כי בחודש ניסן מתעורר בחירה חדשה בכל שנה שהקב"ה בוחר בעמו ישראל. ומתחילה ביציאת מצרים החודש הזה לכם. ואח"כ אחר שנתקן החטא נתקרבו ג"כ אליו בחודש ניסן כמ"ש ביום השמיני. ויקרבו כל העדה כו'. וב' הבחי' אלו בחירה וקריבה הם תמיד לבנ"י. וע"ז אומרים אתה בחרתנו כו' וקרבתנו כו' לעבודתך. ועתה אין יכולין לבוא לבחי' בחירה רק בהקדמת בחי' קריבה ע"י התשובה. וזה הקדמת פרה לחודש. דכתיב כאשר עשה כו' צוה כו' לעשות דרשו חז"ל לעשות זו מעשה פרה. ויתכן שהוא רמז כי בכל שנה קודם ניסן מתקיים עשי' זו ויורד משמים טהרה לנפשות בנ"י המצפים לטהרה. ולא לחנם קבעו חז"ל לקרות פ' פרה בשבת זה רק שיכולין עתה לזכות לטהרה:

במדרש חקת מי יתן טהור מטמא לא אחד כו'. דאיתא בזוה"ק בפסוק ונטמתם בם בלא א' על ידי השקצים נדבק הטומאה בלא א' ע"ש. דיש מ"ט פנים טמא. ופן הנ' נראה שהוא האחדות ששם אין הפרש בין טומאה לטהרה והכל אחדות אחד רק בהתפשטות אח"כ חל עליו שם טומאה. ונקודה מזה השורש נמצא בכל השערים לכן נק' טמ"א מ"ט פנים ונקודה מאחדות שע"י זה נמצא טהור וטמא. ויכולין ליטהר מן הטומאה ע"י התשובה אל השורש. אך נטמתם הוא כשנעשה רע בלא תערובות השורש כלל. וזה החילוק בין טומאה של היתר לטומאה של איסור. ובגמ' ב"מ המעלה אתכם מארץ מצרים כו' אלמלי לא הוצאתי אתכם אלא שאין מטמאין בשרצים די כו'. פי כי זה ניתן לבנ"י ביצ"מ שהיו קרובים למ"ט שערי טומאה כדאיתא בשם האר"י ז"ל. והוא הגאולה לדורות שיהי' לבנ"י תמיד אחיזה בשורש שער הנ'. שמצד זה כל המ"ט פנים טומאה שלהם אינם נפרדים משורש האחדות ועי"ז זוכין לטהור מטמא. ואין מטמאין בשרצים שהוא נטמתם בלא א' כנ"ל:



תרמ"ז

קבעו חז"ל לקרות פרשת פרה קודם ניסן. כי כמו שיורד בניסן התחדשות לבנ"י כמו כן יורד מקודם טהרה לנפשות בני ישראל. כי הכל מאתו ית'. ובימים אלו שכל בנ"י טיהרו עצמם קודם הבאת קרבן פסח. מסוגלים הימים בעצמם למצוא רוח טהרה. ופרשה זו של דין טהרת מת. המייגעים בה יכולין לבוא לטהרה. וכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים כו'. ומאחר שבניסן עתידין לגאול ממילא בודאי מקודם הגאולה יתן השי"ת רוח טהרה בלבות בנ"י. לכן מסוגלים אלה הימים שהיה בהם הטהרה ושיהי' בהם הטהרה למצוא בהם גם עתה לב טהור כמ"ש במ"א כי כל עניני הקדושה נשאר מהם ברכה לאחרי'. ולפניה ג"כ יכולין להרגיש מעין הקדושה העתידה להיות אז:

ובמדרש חקת מי יתן טהור מטמא. אברהם מתרח ישראל מאומות עוה"ב מעוה"ז ע"ש. עוד אמרות טהורות כסף כו' מזוקק שבעתים כו'. כי הנה השי"ת עשה להיות זוכין לטהרה ע"י הנסיון והצירוף בעוה"ז. ולכן היו בני ישראל במצרים בכור הברזל ונשקעו במ"ט שערי טומאה עד שזכו לצאת משם לקנות הטהרה טהור מטמא. וכן הוא בכל גלות. וז"ש ישראל מאומות אין הכוונה שיצאו מהם שע"ז כבר אמר אברהם מתרח. רק שעל ידי הגלות בין האומות זוכין דוקא לטהרה. וכן זוכין לעוה"ב על ידי היגיעה בעוה"ז. ולכן קודם שנגאלו בניסן זכו לטהרה שנעשו ברי' חדשה כענין שנאמר לב טהור ברא לי אלקים. וכן הוא בכל שנה שכל שבת הוא זכר ליציאת מצרים כמ"ש במ"א שזוכין לצאת משערי טומאה לשערי טהרה בכל שבת ושבת. ובסוף השנה זוכין לטהרה ואח"כ לגאולת מצרים בפסח כמ"ש וחמשים עלו בני ישראל כו'. שנכנסו לחמשים שערי בינה. כי הטהרה היא מתנה משמים וכפי היגיעה והנסיון זוכין לזה. ולכן רמזו במדרש פרה אדומה תמימה רמז למלכיות מצרים בבל יון כו'. פי' שמכל אלה הגליות נזכה לטהרה השלימה לעתיד לבוא:

ובטהרת פרה כתיב חוקה. ובמדרש אמרתי אחכמה והיא רחוקה. כי כל טומאת מת נעשה ע"י חטא הראשון מעה"ד. והייתם כאלקים יודעי טוב ורע. ולכן הטהרה א"א להיות רק על ידי ביטול הדעת כמו שהי' רצונו ית' שלא יאכל מעץ הדעת והי' נמשך אחר החיים בלי תערובות. לכן שטן ואוה"ע מונין את ישראל מה טעם יש בה. שרוצון לפתות את בנ"י כנחש הקדמוני להיות רוצין להבין הכל עפ"י שכל השפל של האדם. אבל בנ"י נמשכין באמונתם אחר רצונו ית' בלי טעם ומזה זוכין אל הטהרה כנ"ל:



תרנ"ד

בענין טהרת הפרה שנק' חקה כדאיתא במדרש ע"פ אמרתי אחכמה והיא רחוקה שאין יכולין להשיג הטעם דיש תורה וחקים ומצות ומשפטים. ועיקר שבחן של ישראל שזכו לחקים. מאחר שאין משיגין הטעם. א"כ הוא עדות שיש לבנ"י חלק בעצמותם בתורת ה'. שחוקות התורה הם חקיקות ורשימות בנפשות בנ"י. ולכן מזה בא הטהרה כי הם רשימות וחקיקות בעצם בלי השתנות. כי הטעם יוכל להשתנות אבל הרשימה הוא חק ולא יעבור. ויש ד' יסודות ועפר למטה מכולם. שהרי כולם יש להם תנועה והעפר הוא דומם בלי שום תנועה אבל הוא חביב מכולם ונשאר לעולם כמו שהוא וכמ"ש והארץ לעולם עומדת וזה חקת התורה וטהרת אפר פרה כנ"ל:



תרנ"ו

מפ' ויקהל ופ' פרה בענין טהרת פרה שקבעו לקרות בשבת כי הנשמה טהורה כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה. ועיקר הטומאה מחלק הגוף. ולכן הרשעים בחייהם נקראים מתים מאחר שאין הנשמה מאירה בהם. ולכן בשבת שהוא יומא דנשמתין שהנשמה גובר ביותר על הגוף. ונק' נשמה יתירה. לכן זוכין בו לטהרה. והנה כ' זאת חוקת התורה וגם חז"ל דרשו על פרה הפסוק אמרתי אחכמה כו'. וכ' במ"א כי חטא הראשון בעץ הדעת גרם המיתה. כי הדעת הוא תערובות הנפש בגוף ולכן יש בו פסולת דעת טוב ורע. והשגה שאדם משיג בדעת אחר החטא אינה ברורה. ויש בו תערובות. ושמירת החוקים שלמעלה מהשגת האדם הוא בחי' עץ החיים. ומזה בא הטהרה. וכמו כן בחטא העגל הי' ג"כ שרצו להשיג בדעתם את האלקות. ומזה בא הפירוד כי אין דעת כל בני אדם שוה. ורמזו חז"ל אלה אלהיך אלהות הרבה איוו להם. ולכן כתיב כי פרוע הוא שנפרשו מן אחדות האמת שהי' להם. ולכן אחר התיקון כתיב ויקהל משה שחזרו אל האחדות. ובכח השבת שהוא ג"כ כענין החוקה מתנה טובה יש לי. ואינו תלוי בעבודת האדם. ולכן כל בנ"י מתאחדין בשבת. ואז יש להם דביקות בעץ החיים. וכ"כ זכרתי לך כו' אהבת כלולותיך לכתך אחרי כו' בארץ לא זרועה. כי שמירת החוקים להימשך אחר מצות השי"ת בלי טעם זה בחי' כללות בנ"י והוא בחי' השבת. מנוחה. כמ"ש ומצאן מנוחה אשה בית אישה. כי עיקר מנוחת האשה להיות סומכת ונמשכת אחר אישה. וזה הי' תחילת בחירת הקב"ה באברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך כו' אל הארץ אשר אראך:



תרנ"ט

מפרשת תשא ופ' פרה נסמך פסוק ויתן אל משה לפרשת השבת כמ"ש בשבת יעשה כולו תורה שכן כתיב וביום השביעי שבת וינפש ויתן אל משה. כי בששת ימי המעשה עשה השמים וארץ וביום השבת מיוחד אל התורה ובכל (השבת) [שבת] מתחדש נתינה זו. וכמו כן מרע"ה נותן התורה לבנ"י בכל שבת. כמ"ש מזמור שיר ליום השבת ר"ת למש"ה. וכתיב ואתה דבר אל בני ישראל כו' אך את שבתותי תשמורו. כי משה רע"ה נטע בבנ"י הארת השבת. וכחו של מרע"ה מתעורר בכלל ישראל ביום השבת. והוא הנשמה יתירה היורדת בשבת קודש. וקבעו חכמים לקרות בשבת פ' פרה. כי בקבלת התורה נתעלו נפשות בנ"י ונתדבקו בעץ החיים. והיו חירות ממיתה כמ"ש אמרתי אלקים אתם כי הנשמה בכחה להפוך הגוף להיות חי כמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים כו' ויהי האדם לנפש חיה. פי' שימשיך חיות גם להגוף. ואחר החטא ששלט בנו המיתה נסתלק אותו הנשמה. שא"י לשרות במקום שיש שם מיתה. רק שניתן לבנ"י טהרת פרה מעין תיקון העתיד. כמ"ש מי יתן טהור מטמא. וכתיב יתן לשון עתיד שאז בלע המות לנצח ויתעבר כל הסט"א מעולם. ובמצות הפרה מתעורר הכח שלעתיד וסט"א ערקית ויכולין ליטהר מהטומאה ושבת הוא ג"כ מעין עוה"ב לכן יכולים לבוא לטהרה בשבת קודש. והנה כתיב זאת חוקת התורה. לומר כי הטהרה בא בכח התורה כמ"ש אמרות ה' אמרות טהורות שאין מקבלין טומאה. כמ"ש חז"ל דברי כאש מה אש אינו מקבל טומאה. והנה במתן תורה היו נעשין בנ"י תורה ממש. וכן בלוחות ראשונות דכתיב חרות על הלוחות כמ"ש במ"א ההפרש שבלוחות ראשונות הי' הכל מעשה אלקים לרמוז שגם גופות בנ"י נהפכו לרוחניות ולא הי' מציאות הטומאה כלל. אבל אח"כ שבא רוח הטומאה. מ"מ ע"י רשימה קדושת התורה שנשאר בבנ"י זוכין עכ"פ להתטהר מן הטומאה בכח חקת התורה. וכן גם עתה כפי העסק בתורה זוכין לטהרה. והלא דברים ק"ו מה הטומאה מטמא בנגיעה. מכש"כ התורה שהיא עצם הטהרה. הנוגע בה זוכה לטהרה. מחובר לטהור טהור. ועיקר פי' הטהרה כמו זהב טהור שהוא בלי פסולת. ובאמת התורה חיות הכל. אבל בנ"י כשהם זוכין ומזדככין מתברר בהם חלק התורה בלי פסולת כמ"ש במ"א פי' דחז"ל וזאת התורה אדם כי ימות שאין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי'. פי' אז נעשה הוא בעצמו תורה. וכן הי' במתן תורה. וזה בחי' הנשמה יתירה שקבלו בהר סיני ושיורדת בכל ש"ק לבנ"י שנק' נשמת חיים דבוקה בשורש כמו מים חיים:



תרס"ד

מים חיים אל כלי. דמת הוא אבי אבות הטומאה, וכל זה מצד הגוף שעומד למיתה, והנשמה כתיב בה "ויפח באפיו נשמת חיים", והוא[1] שורש כל הנשמות בחינת "חי החיים", "עמך מקור חיים". וכל הטהרה מכח הנשמה כמו שנאמר "נשמה שנתת בי טהורה". ובשבת יש התגלות מנשמה זו, לכן אומרים "נשמת כל חי תברך", כ"ל ח"י גימטריה חיי"ם, זה נשמת חיים. דאיתא בזו"ח[2] שנתרעם הכ' במ"ש ויהי האדם לנפש חיה, כי נשתנה מבחינת נשמת חיים לנפש חיה ע"ש. וכפי התגברות הנשמה על הגוף כך זוכה לטהרה. ובמתן תורה נתחדש זו הנשמה באמרו "אנכי ה' אלקיך", ולכן כתיב "אמרתי אלקים אתם". ח"י חיי"ם גימטריה אלהי"ם. וזהו שורש כל המצוות לדבק הגוף אל חיות הנשמה, כמו שכתוב "וחי בהם" שנעשה הגוף כלי, על ידי המצוות, ואז הנשמה "מים חיים אל כלי". וזה רמז המים ואפר התקשרות הנשמה בהגוף, שמזה בא הטהרה. "זאת חקת התורה", דהתורה היא משיבת נפש והעוסק בתורה יוכל לחזור הנפש לבחינת נשמת חיים כבראשונה ואז נעשה טהור כמו נשיקה במים שמטהר:

  1. ^ ר"ל הקב"ה שעליו נאמר ויפח.
  2. ^ בזוהר חדש