פתיחת התפריט הראשי

בחוקתיעריכה

תרל"ב

ב"ה מפ' בחקותי במד' חשבתי דרכי. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני לדירה פלו' אני הולך והיו רגלי מביאות כו'. כי בכל דבר וכל מקום יש חיות הש"י. ורק בכל מקום הוא דירה ולבוש מיוחד לחיות בכמה אופנים שונים. אבל הפנימיות הכל אחד. וזה ענין הדרכים שבחזקת סכנה. ומה שאדם נקרא מהלך להיות מושך חיותו ית' בכל דבר וכל מקום כנ"ל ע"י המחשבה קודם כל דבר עי"ז יוכל למצוא נקודה אמיתית שבכל דבר. עדותיך הוא הבירור שצריך להיות האדם עד לברר ולהעיד כי הכל מהש"י כנ"ל. בתי כנסיות ר"ל להכניס הכל תוך הכלל שלא להיות נפרד משורש החיות שמחי' כל כנ"ל. והרצון מהאדם הוא הביטול באמת כל השכל וכל הדעת אל רצון הש"י. הגם כי מתחלה בא ע"י החשבון והסתכלות השכל. וז"ש חשבתי דרכי עכ"ז המבוקש צריך להיות להתדבק עי"ז ברצון עליון לבטל השכל אליו. רק שגם זה בא ע"י הדעת וחשבון כנ"ל. וז"ש בחקותי שתהיו עמלים בתורה שלא להיות כוונת הלימוד לידע ולהשיג. רק כדי שיוכל להתבטל אליו כראוי. ולרצות תמיד לבא למה שאינו משיג. וזה היגיעה תמיד בתורה להתבטל הדעת אל שלמעלה מהשגה. ועי"ז משיג יותר כדי להתבטל יותר זהו עמל בתורה כנ"ל:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' המדרש הנ"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו'. כי כל אדם נברא על דבר מיוחד מה שא"א לאדם אחר לתקן רק הוא. וכן כל שעה ושעה. ואעפ"כ כשאני לעצמי מה אני. שהעיקר לבטל עבודתו לכלל ישראל. וז"ש והיו רגלי מביאות לבתי כנסיות כו' עכ"ד. והשייכות לפ' אם בחקותי כנ"ל שמי שאינו חפץ לגרמייהו רק להיות בטל להשי"ת בוודאי הוא רק ע"י ביטול לכלל ישראל:

בעשרה מאמרות נה"ע כו'. וקשה ממ"נ אם עתה בנקל יותר לעבוד הש"י מה ליתן ש"ט לצדיקים וכן להיפוך קשה. רק בוודאי שיש לכל מאמר הסתר מיוחד. והצדיקים מקיימים העולם שנברא בע"מ. פי' שמבררין ומעידין שחיות הכל מעשרה מאמרות. מקיימים הוא כמו קיום שטר שמעיד ומאמת הדבר. ופי' מאמר הוא המשכה והתדבקות בשורש החיות כמ"ש האמירך עשנו חטיבה אחת כו':



תרל"ה

במד' חשבתי דרכי כו'. פי' ע"י שחושב אדם קודם כל מעשה להיות לשמים ומביא הדעת לתוך המעשה שעושה הכל בדעת וכן בכל יום ויום כשמקבל עליו עמ"ש בבוקר זה הרצון מיישר כל מעשיו לטוב. וז"ש בחקותי תלכו להיות עול מלכותו ית' על האדם שלא יוכל לעשות מעשה קטנה וגדולה קודם ההסתכלות אם הוא כרצונו ית'. וקודם העבודה נראה הכל כמו חוקה וע"י קבלת העול זוכה להבין ולהרגיש טעם המצות. וזה עצמו השכר כמ"ש שכר מצוה מצוה שמתקרב אל פנימיות המצוה. וכן מה שלא נזכר בתורה שכר עוה"ב כי הוא פשוט ומובן מעצמו. אבל זה ברכה יתירה להיות נמשך כל ברכת עוה"ז ע"פ התורה וחקותי'. וז"ש גשמיכם בעתם כמ"ש בזוה"ק ע"פ לכל זמן ועת כו'. והיינו שיהי' גם הגשמיות נמשך אחר השורש. והוא כמו שאחז"ל יפה שעה א' בתומע"ט בעוה"ז כו' א"כ זה הבטחה יתירה מעוה"ב:

ובמד' ג' דברים במתנה התורה והגשמים כו'. פי' התורה א"י להשיג ע"פ זכות האדם רק במתנה וגשמים פי' זה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק רשעים משלמים להם בעוה"ז אבל הצדיק ע"פ דין בעל חסרון הוא בעוה"ז רק התורה מבטיחה כי הקב"ה יתן במתנה לכל החוסים בו כי הוא כל יכול ולכן הבטחת עוה"ז לצדיקים היא מתנה גמורה. ובנ"י זכו לזה ע"י קבלת התוכחה. כי גם עונשים אינם בעוה"ז ע"פ דין. רק שבנ"י מקבלים באהבה עונשין כדי שלא יתרחקו ח"ו מדביקותם בהקב"ה ע"י החטאים. ובקבלה זו זכו למתנת עוה"ז ג"כ בעשותם הטוב. והוא עצה מהש"י לבנ"י כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו:

והשיג לכם דיש כו' בציר ובציר כו' זרע. דכתי' אור זרוע לצדיק והוא הארת התורה שאדם מקבל בלבו ועושה פירות. ואח"כ צריך לברר מעשיו להיות בלי פסולת. וכפי הבירור זוכה אח"כ לקבל הארה אחרת וכן לעולם. וזהו רמז הכתוב והשיג לכם דיש שהוא הבירור כנ"ל:

ורדפו כו' חמשה מאה כו'. ברש"י אין דומה מרובין העושים התורה. והוא הרדיפה עצמו שהוא רדיפת האמת ללחום מלחמת ה' בעמלק. וכל המחלוקת צריך להיות לשם שמים ולהכניס עצמו בכלל ישראל. וב' הדברים נסמכו במשנה כל כנסי' לש"ש ומחלוקת לש"ש כו'. כי המחלוקת צריך להיות בכח הכנסי' באהבת ישראל והקב"ה. וכ"כ ורדפו מכם חמשה כו':



תרל"ו

ב"ה מפ' בהר בחקותי במד' בחקותי. חשבתי דרכי כו'. פי' כי יותר צריכין להחזיק במצות ה'. ועי"ז נקח כח לכל התישרות המעשים והמחשבות. מע"י שכל אנושי. וחכמת אדם מה היא. ונאמר ואל בינתך אל תשען. וז"ש חשבתי דרכי ולבסוף ואשיבה רגלי. עדותיך הם פקודי ה' וחקותיו. אך חכמת האדם כדי להבין שצריך לקיים מצות הבורא ולהתבטל אליו. וברש"י מת"כ בחקותי שתהיו עמלים בתורה. כי קיום מצות אמור במ"ש מצותי תשמרו כו'. דאיתא כשור לעול וחמור למשא. פי' שהמצות ומעש"ט הם להמשיך כל הדברים שבעולם העשי' להיות מתעלין ע"י האדם שנק' מהלך. והוא בעסק התורה ועי"ז ממשיך כל המעשים אשר נושא אותם. ושור לעול הוא מה שמשעבד עצמו להיות נמשך אחר רצון הבורא. וכחמור למשא הוא לישא עמו גם כל הברואים אשר הם מתעלים ע"י האדם. לכן עי"ז ונתתי גשמיכם כו' ע"י שיתעלו המעשים בכח התורה. יתמשך חיות הקדושה גם לגשמיות. ועץ השדה יתן פריו. פירש"י אילני סרק שעתידין לתת פירות. פי' שבכח האדם להמשיך החיות גם במקומות השפלים כנ"ל:

ואולך אתכם קוממיות פירש"י מת"כ בקומה זקופה. אע"פ שאמרו חכמים שאסור לילך בקומה זקופה אך כאשר יהי' התיקון כראוי כמו לעתיד יוכל האדם לקבל מורא שמים אף בקומה זקופה. כי הרי כך נברא רק שבעוה"ז מחמת הבלי עולם א"א לקבל היראה רק ע"י כפיפות קומה והכנעה רבה. וזה עצמו ענין אמרם ז"ל בתו"כ על והתהלכתי בתוככם לא תהיו מזדעזעים כו' יכול לא תיראו כו' אני ה"א כו'. פי' שיוכלו לקבל עומ"ש כמו שהם בלי השתנות ושפלות יתירה כנ"ל. והיא ההבטחה שיוכלו לילך בקומה זקופה כנ"ל:

ואולך אתכם קוממיות ב' קומות. פי' כי ציור האדם הוא רק לבוש לאור נשמת חיים אשר בקרבו וזה דיש ב' קומות אשר אחר תיקון כל הקומה מראשו ועד רגלו אז זוכה לקומה עליונה החופפת עליו בשלימות תיקון קומת הגוף. וכלל הדברים דאיתא קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. ואיתא כי אית באורייתא סתים וגליא כמו שמא דקוב"ה סתים וגליא כו'. וכמו כן נפש איש ישראל אית בי' סתים וגליא וע"י תיקונו הנגלה זוכה להפנימיות שהוא חיות הנסתר באדם. וזה קוממיות והבן כ"ז:



תרל"ז

ב"ה בהר בחקותי במד' חשבתי דרכי כו'. רגלי היא דרגא תחתונה שבאדם ומחשבה בראש האדם. וסוף מעשה במחשבה תחלה. וע"י שמביאין כח המחשבה תוך המעשים להיות כל מעשה בישוב הדעת עי"ז מתרומם הגשמיות ומדרגה התחתונה שבאדם. וזהו אם בחקותי תלכו שהיא בחי' הביטול אל השורש כי לכל דבר יש שורש בשמים. בפרט לנפש האדם. ובנ"י ע"י התורה הם מתדבקין בהקב"ה שיש לכל איש ישראל חלק בתורה. וע"ז מבקשין ותן חלקנו בתורתך וע"י היגיעה בתורה יכול להתברר לאדם חלקו. כי כל הדברים חקוקים בתורה. וכן נפשות בנ"י יש לכ"א חקיקה בתורה. וז"ש בחקותי תלכו ודרשו חז"ל להיות עמלים בתורה. ועי"ז יכולין להתדבק בשורש הנשמה למעלה מהטבע. ומזה בא מ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. ונתתי גשמיכם בעתם היא התדבקות הגשמיות בשורש כמ"ש לכל זמן ועת כו':



תרל"ח

במד' חשבתי דרכי כו'. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות. ובמ"ד כו' דקשה לשון בחקותי תלכו כי חוקה בלי טעם. והליכה שייך בדבר שמשיגין טעמו. אבל הענין הוא דכל מחשבות ועצות האדם ע"י התבוננות הדעת ועומק הסתכלות השכל בתורה הכל רק עצה כדי לזכות אח"כ לביטול הדעת אל רצון הבורא ית' בלי טעם. רק שהטעמים מביאין לאדם לבא אל האמת ולראות כי לעשות רצונו. ית' הוא טוב יותר מכל הטעמים שבעולם. וז"ש חשבתי דרכי וכ"ז הי' עצה אל ואשיבה כו' אל עדותיך. אף שהייתי מחשב ואומר למקום פלוני כו' בענינים פרטים הסוף בא ע"י שהיו רגלי מביאות לבתי כנסיות כו'. שהוא כח הכלל שיש בכנס"י מצד בחירת הש"י שבחר בנו וקדשנו במצותיו כנ"ל. וז"ש בחקותי תלכו שיהי' סוף רצון ההילוך כדי לבוא לבחי' החוקות כנ"ל. ושכר ע"ז ונתתי גשמיכם כו' שהם ברכות בעוה"ז. פי' שע"י שאדם מבטל השכל אל רצון הבורא ית'. עי"ז. השכר שגם הטבע והגשמיות תוכל לקבל הארה משפע עליונה. [וזה יש לפרש בטל רצונך כו' כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך. שהוא רצונות של סט"א המתנגדים לעובדי ה'] כי שכר עולם הבא ידוע רק זה שכר יותר טוב מה שנוכל לתקן גם עניני עולם הזה והטבע. ומזה הוציאו חכמינו ז"ל שיפה שעה אחת בעולם הזה בתשובה ומעשים טובים מכל חיי עולם הבא. כענין אמרם ז"ל שכר מצוה מצוה:

ואכלתם ישן נושן כו'. דאיתא א"ש תשמע אם שמוע בישן תשמע בחדש. שצריך להיות האדם מתפעל ע"י ידיעת האמת ולא יצטרך להתעורר התפעלות רק ע"י השגת חדשות. והוא סימן אמת. וברכה זו היא שכ' ז"ל אוכל קימעא ומתברך במעיו. כמ"ש ומתברכין מילין בגוייהו. דאיתא לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו. וצריך להיות כשבא השפע לתוך בנ"י מצא מין את מינו ומתגברת ומתחזקת והבן היטב. וסוף הברכות ואולך אתכם קוממיות הוא תיקון כל קומת האדם וחז"ל דרשו ב' קומות. ופרשנו כי שורש נשמת האדם היא קומה השני' כפי תיקון קומה שלמטה מתדמין ב' הקומות. והאדם צריך לתקן קומת הגוף שהוא כלי לקבל הארת הנשמה. ואיתא במשנה תלמידיו של א"א אוכלין בעוה"ז ונוחלין לעוה"ב שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא. פי' שיכולין לקבל השפע גם בעודם בעוה"ז ועי"ז מתקנים הגוף שהוא כלי לקבל השכר כדאיתא המשל יש לך כלי לקבל. כי בוודאי השכר בעוה"ב אין לו סוף והשי"ת בטובו חפץ ליתן לכל ברי'. אבל כפי תיקון האדם בעולם הזה מכין לו כלים ואוצרות לקבל השכר ז"ש ואוצרותיהם אמלא. וז"ש על ידי שאוכלין בעולם הזה נוחלין לעוה"ב כמ"ש:



תר"מ

ב"ה בהר בחקותי במד' בחקותי. חשבתי דרכי כו' והיו רגלי מביאות אותי כו'. ופי' אא"ז ז"ל ע"פ המשנה אם אין אני לי כו' שיש לכל איש ישראל דבר מיוחד שאין אחר [*יכול] לתקנו רק הוא. וכמו כן לכל שעה דבר מיוחד שא"י לתקנו רק בשעה זו. וזהו אם לא עכשיו אימתי. אעפ"כ אחר תיקון הפרטים צריך להכניסו בכלל. וז"ש וכשאני לעצמי מה אני. וז"ש אחר שהי' מחשב בפרט למקום פלוני אני הולך אח"כ היו רגלי מביאות לבתי כנסיות שהוא הכלל עכ"ל. ולהוסיף ביאור הענין לפסוק בחקותי תלכו. כמ"ש במד' בחקותי הם חקות שהבורא ית' מקיים אותם כו' ע"ש. והענין הוא כי המצות הם רמזים תלוין באורות עליונים וע"י המצוה במעשה גשמי יכול לעלות מדרגה אחר מדרגה עד שיהי' לו התקשרות לשורש המצוה. וע"ז איתא מצוה גוררת מצוה. פי' בכל מצוה יש מדרגות רבות עד מצות ה' ממש. וז"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך דייקא. שהגם שבתחלה חשבתי דרכי. מ"מ המצוה מסייעת עד שבא אל מצות ה'. והיו רגלי מביאות כו'. פי' אף שאינו בכח האדם. לכן איתא אם אין אני לי מי לי. כי אדם צריך לפתוח ראשון ואח"כ המעש"ט מרוממים את האדם מדרגה אחר מדרגה כנ"ל. וזה ג"כ בכלל. וכשאני לעצמי מה אני כי בלתי סייעתא דשמיא א"א לתקן הכל. וז"ש אם אין הקב"ה עוזרו כו'. רק ע"י התחלת עבודת האדם. המעשים מקרבים אותו עד שמכניס עצמו בכלל ישראל ובשורש המצות ובכלל ישראל יש השראת כח השכינה כנ"ל:

בפסוק כ"ל ב"י עבדים עבדי הם. אף שבנ"י הם בנים. צריכין לקבל עליהם עול מלכותו ית' בכלל כל הברואים להיות רצון האדם להיות הוא וכל הברואים כאחד עבדים להש"י. ועי"ז זוכין בנ"י אח"כ להיות נק' בפרט עבדי הם. וז"ש עבדי אתה ישראל א"ב אתפאר. פי' השי"ת מתפאר בזה שבנ"י מכניסים עצמם לבחי' עבדות כנ"ל:



תרמ"א

במד' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. כי עיקר השבח שזוכין ע"י התורה לתקן גם הטבע ומדרגות תחתונות. כאשר חכמים הגידו גדולה התורה שנותנת חיים לעושי' בעוה"ז ובעוה"ב. ומקודם אמר דרכי שהי' לו עדיין נגיעה. ואח"כ בא אל הביטול מכל וכל. וב' מדרגות אלו רמז התנא באומרו עשה רצונו כרצונך אח"כ בטל רצונך כו'. כענין מ"ש מתוך שלא לשמה בא לשמה. וכתי' ושם דרך אראנו בישע אלקים דרשו חז"ל המשים אורחותיו בעוה"ז כו' בישע אלקים הוא הפנימיות לשמה כנ"ל. וזה עיקר הברכה ונתתי גשמיכם בעתם כו' תיקון כל עניני עוה"ז להיות נמשכים אחר הקדושה כמ"ש רש"י אפי' אילני סרק עתידין לעשות פירות. והוא עיקר השלימות כמו שיהי' לעתיד כמ"ש ונתתי שלום בארץ פרש"י שלא תאמרו הרי מאכל ומשתה אם אין שלום אין כלום. והיינו כמ"ש ושבעת השמרו לכם. לכן צריכין לשמור עצמו מתענוגי עוה"ז. רק בש"ק שנק' שלום ויש בו עלי' ודביקות להשורש מצוה להתענג. ולכן הבטיח הכתוב ונתתי שלום שיוכלו לקבל כל התענוגים וישארו בדביקות השורש כנ"ל:

בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה כו' רבבה. פרש"י וכי כך החשבון. ופשוט נראה ע"פ מ"ש ולאום מלאום יאמץ שע"י שרדפו חמשה מאה ניתן הכח לבנ"י ורודפין אח"כ מאה רבבה. וגם לפי פרש"י יתכן לפרש כן שכ' אין דומה מרובין העושין את המצוה. וקשה למה לא ירדפו מיד מאה רבבה. רק שכפי מה שמאבדין את הרשעים יכולין הצדיקים להתאסף כראוי. והכל מדרגות זו אחר זו בכל אלה הברכות עד ואולך אתכם קוממיות שהוא תיקון כל הקומה של כללות בנ"י:



תרמ"ב

במדרש הנ"ל בכל יום הייתי מחשב לאיזה מקום אני הולך כו'. שבכל יום מתחדשין הלכות למעלה כמ"ש חז"ל ע"פ והגה מפיו יצא. וזה ענין מחדש בטובו בכל יום מ"ב והאדם המחשב דרכיו בכל יום זוכה למצוא הדרכים הטובים המתחדשים בעולם בכל יום. לכן צריך אדם בכל יום להתגבר ולקבל עליו עמ"ש כמ"ש אנכי מצוך היום ממש. ולכן זה לעומת זה יש התגברות היצר ג"כ בכל יום והמשים אורחותיו זוכה לישועת ה' למצוא הדרך האמת. וחז"ל דרשו שזוכה לראות בעוה"ב בישועת הקב"ה. והיינו שגם מי שאינו משיג בשלימות זוכה ע"י היגיעה וחיפוש בכל יום לגמור ההשגה בעוה"ב. ומ"מ גם הפשוט אמת כענין בא לטהר מסייעין אותו. ז"ש דהע"ה ע"י חשבתי דרכי בכל יום לכן לבסוף ואשיבה רגלי א"ע. שע"י כל הקבלות שמקבלין מלכות שמים בכל יום תמיד. זוכין לבסוף לתקן הכל. רגלי הוא הגשמיות להיות מתעלה ג"כ בדביקות הדעת. כמ"ש לעיל פי' ונתתי גשמיכם בעתם. וכ"כ בכל דרכיך דעהו ועי"ז יישר אורחותיך. והכל ע"י שתהיו עמלים בתורה שהוא בחי' הדעת:



תרמ"ג

ב"ה מפ' בחקותח בקיצור בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם. כי יש לכל נפש מישראל שפע מיוחד אליו. וכמו כן בכל שעה יש שפע מיוחד. וכן לכל מקום. בג' בחי' עולם שנה נפש. וע"י התורה יכולין להעלות ולדבק כל הדברים בשורשם. וזה גשמיכם המיוחד לכם בעתם המיוחד להשפע. וזה עיקר ההבטחה שבכח התורה נוכל להעלות הכל להשורש. ומה שהקשו המפ' למה לא כ' שכר עוה"ב. הלא המשנה אומרת יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז כו'. שעה אחת כשמעלין הכל לשורש האחדות כנ"ל. וכן רמז במדרש תנחומא אם חרוצים ימיו כו' ע"ש חוקיו עשית ולא יעבור. כששומרין שלא לעבור מדרך התורה זוכין להשיג מה שנחרץ ומיוחד מעולם:

ופי' בחקותי תלכו. שהאדם נק' מהלך. כמו בגוף הגשמיי הולך וגדל ומתחזק. כן צריכין בנ"י לראות להיות תהלוכות שלהם בצירוף החקיקה ורשימה של תורה ומצות החיות שברמ"ח איברים ושס"ה גידים כוחות הנשמה שתתרחב ותתחזק בכל יום. כי הנה הקב"ה מחדש בטובו בכ"י מ"ב. ומכ"ש שכח הנשמה מקבל חיות חדש בכל יום. אך הכל צריך להיות בהתעוררות התחתונים. לכן אמרו חז"ל שאסור לאכול קודם התפלה. א"ת על הדם קודם שתתפללו על דמכם. פי' לבקש מקודם בכל חיות ברכה בחיות הנשמה וחיי עולם שנטע בתוכנו קודם שמבקש צורכי הגוף. וכן אחז"ל בפסוק על עזבם את תורתי כו' ולא הלכו בה שלא ברכו בתורה תחילה. הוא כנ"ל שאם זוכר האדם בראשית הכל התורה יכול להמשיך ברכה שיתפשט ויתרחב הארת התורה בנפשו. וזה בחקותי תלכו שיהי' ההילוך באמצעיות התורה. גם בחקותי ממש ב' בריתות שיש לכל איש ישראל תמיד מילה ותפילין מילה ושבת לזכור בהם תמיד שלא להיות נפרד מהם. והשכר ע"ז והתהלכתי בתוככם. כמו שהאדם מתחזק שלא להיות נפרד מהש"י וחקותיו לשתף שם שמים בכל תהלוכותיו כנ"ל בחקותי תלכו. כמו כן כביכול הקב"ה מצמצם קדושתו להיות מתהלך בתוכנו. וזה אמרם ז"ל עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו היינו בלי פירוד והשתנות כלל:

בפסוק ורדפו מכם חמשה מאה ומאה כו' רבבה. וקשה וכי כך החשבון. וי"ל כי הרמז ורדפו מכם חמשה הוא הנבחרים מכללות ישראל שהם עומדים להלחם מלחמות ה'. כענין אלף נכנסים למקרא יוצאין מאה למשנה וא' לתלמוד. כן הנבחרים מתוך כללות ישראל והמה באים בכח הכלל. ולכן יתכן שאם זוכין בנ"י להעמיד מאה אנשים כאלה בוודאי רבבה ירדופו. ומצינו בגדולי ישראל שאמרו אין בנו כח לרדוף כו' הרי כי הרודפים הם כדוד וכדומה דכ' בי' ארדוף אויבי ואשיגם:

בפסוק והשיג לכם דיש כו' בציר ובציר כו' זרע. י"ל כי הם מדרגות בצדיקים שיש אנשים צדיקים שהם בחי' דיש הוא הבירור טוב מרע. ויש גדולים מאלה נק' בציר ומחצדי חקלא שהם יכולין לקבל השפע היורדת משמים. ויש גדולים מאלה שנק' זרע שהם המעלין מ"נ במעשיהם הטובים. ואלה הצדיקים צריכין להיות נמצאין תמיד בישראל לעלות תמיד ממדרגה למדרגה. ומיד יקום הפחות ממנו וימלא מקומו. וזה השיג לכם דיש את בציר כנ"ל. וכמו כן נמצא אלה המדרגות בפרט כל איש ישראל ג"כ כי מה שיש בכלל יש בפרט:



תרמ"ד

במד' חשבתי דרכי. בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות כו' דכ' מה' מצעדי גבר כו' ודרכו יחפץ. פי' שיש דרכים מיוחדים לאיש ישראל והעובד ה' אשר משתוקק תמיד למצוא הדרכים המיוחדים אליו ינחהו ה' בדרך האמת. כמ"ש והיו רגלי מביאות כו' ע"י זה שבכל יום היה מחשב ומשתוקק למצוא דרך ה'. וז"ש אם בחקותי תלכו שהוא בכח האדם לראות הדרכים והחקיקות שחקק הקב"ה בנפש האדם כמ"ש במד' חוקים שהם חקוקים על היצה"ר כו'. פי' כמו שיש המשכות בהרגשת הנפש לתאות היצר. מכ"ש שנמצא ממש מיוחד דרכים ושערים בנפש האדם מיוחדים להשי"ת. והם רשימות וחקיקות בנפש האדם. אך להוציא מכח אל הפועל הוא בעזר השם ע"י הרצון של האדם והיגיעה בתורה כמ"ש יגעתי ומצאתי תאמין. וז"ש חשבתי דרכי לשון רבים שחישב תמיד למצוא הדרכים המיוחדים אליו. ומרוב המחשבות שהרהר תמיד בהם היה לו סייעתא דשמיא. ואשיבה רגלי כו' הוא תיקון הטבע והרגילות להכניס בהם אור החכמה והדעת. וכאשר חכמים הגידו הרהורי עבירה קשין מעבירה יש לנו ללמוד כי הרהורי מצוה נוחין מהמצוה גופה. שתיקון הנפש תלוי ברוב הרהור ותשוקה לעבודת הבורא ית':

בפסוק ועץ השדה יתן פריו. דרשו חז"ל אילני סרק עתידין לעשות פירות. נראה כי הכל תלוי בעבודת האדם כי האדם נק' עולם קטן ויש בו מכל פרטי הבריאה. וכפי התעוררות האדם בכל קומה שלימה שלו לעבודת השי"ת. כך מעורר כל הברואים. וכמו שיש בעולם אילנות מפירות ויש אילני סרק. כן נמצא כזה באדם אברים שהחיות מתרבה בהם. ויש שהחיות מועט בהם. וכשהאדם מתקן הכל וזה כענין החוקים שאין האדם מרגיש הטעם. אעפ"כ נמשך אחר גזירת המלך. ובזה מתקן אותן המקומות שאין החיות מתגלה בהם. וזהו אילני סרק שעתידין לעשות פירות. הלא מצינו קורות ביתו של אדם מעידין עליו דכ' אבן מקיר וכפיס מעץ יעננה. מכל שכן הצדיק במעשים טובים בוודאי משמיע קולו למרחוק לעורר ישנים. ומכש"כ בכללות ישראל כאשר יתקנו הכל אז ירננו כ"ע היער:



תרמ"ו

בפסוק אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם. יובן ע"פ מ"ש בפסוק ויתן לך האלקים דרשו חז"ל יתן ויחזור ויתן פרשנו שם שבנ"י מקבלין ההשפעה מידו של הקב"ה כי מתנה היא הניתן מיד ליד. ואם כי הקב"ה מחי' כל הברואים. אבל בנ"י המה המקבלים המתנה וזה השבת שנק' מתנה טובה. ונק' כלי המחזיק ברכה שלום. כי הנה הקב"ה מחדש בכ"י מעשה בראשית. וזה ההתחדשות אין כולם יכולין לקבל ובנ"י הם כלים לקבל זאת ההתחדשות. כדכ' החודש הזה לכם. והכל ע"י שמבטלין עצמם אליו ית'. וזה הטעם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם פי' בכל עת הצורך משפיע להם הקב"ה מחדש. ולא כקבלת כל הברואים בדרך הטבע שהטביע הקב"ה להיות נמצא קיום הטבע מכח הנטבע בו. אבל בני ישראל ניתן להם בכל עת מחדש כנ"ל:

והנה חז"ל דרשו תלכו להיות עמלים בתורה. וא"כ נכלל ג' המדרגות מחשבה דיבור מעשה. כי מצותי תשמרו היא הרצון כמ"ש רש"י ע"מ לעשות וע"י דיבור ומחשבה זוכה אח"כ לעשות כי העשי' קשה מכולן. ועיקר ע"מ לעשות הוא לתקן עצמותו כמ"ש חז"ל ועשיתם אותם כאילו עשיתם את עצמיכם. כי תרי"ג מצות מתקנים אברי וגידי האדם. ועי"ז זוכה לקבל הנפש ונשמה ונקרא ברי' חדשה. והכל ע"י היגיעה בתורה כמ"ש בזוה"ק בפ' ישרצו המים כו' נפש חי':



תרמ"ז

במד' חשבתי דרכי כו' אמו"ז ז"ל אמר ע"פ המשנה אם אין אני לי מי לי. כי כל אדם צריך לתקן דבר מיוחד שאין אחר יכול לתקנו וכמו כן כל שעה מיוחד לענין אחד. וזה וא"ל עכשיו אימתי. ומ"מ מהפרט צריך להעשות כלל וזה כשאני לעצמי מה אני. וז"ש המדרש בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני כו' בפרטות ואח"כ ואשיבה רגלי להכלל עכ"ד פח"ח. ולהוסיף ביאור ע"ד קדשו. כי החקים והמצות יש להם כמה מדרגות ולהם שורש בכל העולמות כמ"ש במד' חקים שבהם חקקתי שמים וארץ חקים שחקוקים על היצר. חקים שמביאין האדם לחיי עוה"ב. ודורש שם עוד בחקותי ממש שהם חקים של הקב"ה שמקיים אותם ע"ש. וע"ז אמרו חז"ל מצוה גוררת מצוה שכר מצוה מצוה. פי' ע"י שמקיימים בעוה"ז פשטי המצות זוכין לפנימיות המצות מדרגה אחר מדרגה. ובוודאי בפרט א"א ליחיד לעשות המצוה כראוי לעורר שורש העליון. רק בכלל ישראל נמצא כל אלה המדרגות. וז"ש מקודם חשבתי דרכי שהוא בפרט וגם שבתחילה הוי כמו לגרמייהו לתקן הנפש. אך אח"כ זוכין ע"י שמכניסין עצמו בכלל לקיים המצוה לשמו ית' בלבד. כמ"ש ואשיבה כו' עדותיך דייקא. וזה בחקותי תלכו שהוא זכי' גדולה לזכות למדרגה זו. לכן השכר ונתתי גשמיכם בעתם היא מדה במדה ע"י שמעלין כל המעשים לשמו ית' ממש כנ"ל אז הקב"ה משפיע לבנ"י שגם הגשמיות ושפע היורדת לעולם יהיה נמשך משורש העליון כי עת הוא השורש כמ"ש לכל עת כו':

בפסוק ונתתי גשמיכם בעתם. כבר כתבתי לעיל הפי' להיות השפע דבוק בשורש. ונסמך לפ' שמיטין ויובלות כי ע"י אלו המצות היה הברכה בארץ ישראל משורש העליון וכתיב אשריך ארץ שמלכך בן חורים והוא כשהיו בנ"י שולטין על הארץ שהם דביקות בחירות ונק' בן חורין מכח התורה כדכ' חז"ל אין לך ב"ח אלא העוסק בתורה. ושריך בעת יאכלו הוא כמ"ש בעתם. בגבורה ולא בשתי בגבורה של תורה כדכ' גבורי כח כו' דרשו חז"ל בשומרי שביעית. שנמסר בידם כח מעשיו. והם כ"ח עתים שהוא הנהגתו ית' את כל העולם. וזה הכח נמסר לבנ"י. ואיתא בזו"ח ע"פ וקוי ה' יחליפו כח שהוא בשמיטין ויובלות. פי' ששומרי שביעית נק' קוי ה' שבוטחין בו ית' בלבד ואין זורעין וחורשין. ולכן מקבלין כח חדש ונשמה חדשה מלמעלה. כדאיתא בזוה"ק בכוחך זו נשמתא וכן בכל ש"ק ניתוסף בישראל נשמה יתירה והיא גם כן. בכלל קוי ה' יחליפו כח:



תרמ"ח

אם בחקותי תלכו כו' ונתתי גשמיכם בעתם. היינו בעתם דחקותי ומצותי. דהנה יש כ"ח עתים שהעולם מתנהג בהם כמ"ש לכל זמן ועת כו' תחת השמים. אבל יש עת למעלה מכל אלה העתים והוא הנהגה שבכח התורה. ובמד' מטות שלש מתנות כו' אימתי כשהן מתנות שמים ובאין בכח התורה כו'. שבתי וראה תחת השמש כו' לא לחכמים כו' עושר כו' עת ופגע יקרה. ע"י שהעתים משתנים כנ"ל ועוד שם אל יתהלל חכם כו' בזאת יתהלל כו' ע"ש. ומדכתיב אל יבא בכל עת כו' בזאת יבא כו'. משמע דהיינו דכ' כ"א בזאת הוא עת רצון. שכולל כל העתים שלמטה. ובנ"י צריכין לקבל כל אלה הדברים בכח התורה ומצות והן מתנות שמים כמ"ש ונתתי וע"ז כתיב השכל וידוע אותי. שיהיה דביקות לאלה המתנות בו ית"ש. וכמו שיש בהנהגת הטבע עתים מיוחדים. כן יש בשורש התורה עתים מיוחדים שבתות וי"ט שבהם נפתחין שערי ברכה. ואלה העתים מיוחדים לבנ"י וזוכין לזה אם בחקותי תלכו. פי' אמו"ז ז"ל להיות נשאר רשימה וחקיקה בלב מדברי תורה ודפח"ח שזה הוא בחי' תורה שבע"פ. וע"ז אמרו עשה תורתך קבע וצריך האדם לילך תמיד בזאת הרשימה וחקיקה שנחקק בו מן התורה. כמ"ש בזוה"ק ואתחנן פי' ודברת בם בשבתך כו' להנהיג כל הדברים ע"פ התורה. וכ' מקודם אשר אנכי מצוך היום. שבכל יום מתחדש חקיקה מדברי תורה באיש ישראל. וצריך האדם להלוך בזה כל היום. וזהו בחקותי תלכו. ולכן השכר גשמיכם בעתם כמ"ש לעיל:



תרמ"ט

תלכו פרש"י מת"כ להיות עמלים בתורה. זהו נק' עמל בתורה להלוך בחקיו ית' לכן אפילו אינו מבין מ"מ מייגע עצמו בתורה שחביב בעיניו להגות במאמרו יתברך אפילו שאינו זוכה להשיג הטעם. כי התורה נעלמה מעיני כל חי והאדם צריך לעסוק בתורה אחר הידיעה שא"א להשיג א' מני אלף שבה. ואז יש לו חלק בשורש התורה. לכן כתב המהר"ל שמברכין לעסוק בדברי תורה הגם שא"י להשיג מ"מ עוסק הוא בתורה. וכ"ה תמיד בזוה"ק לאשתדלא באורייתא. ובגמ' נדרים ולא הלכו בה שלא בירכו בתורה תחלה. פי' פשיטא אחר שזוכין לטעום טעמי תורה. מי פתי לא יתמלא שמחה וחדוה לברכו ית'. אך העיקר בתחילה קודם שמשיג רק מתאוה להגות בדברי קודש דברי אלהים חיים. ומסיים הפסוק ונתתי גשמיכם. כי הגם שאז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. היינו מצד השכל ועבודת האדם כך הוא. אבל באמת הש"י נתן חוק להיות כל עוה"ז תלוי בתורה. כדאיתא באורייתא ברא קוב"ה עלמא. וזאת התקשרות היא למעלה מן השכל. ומי שמבטל עצמו כענין בחקותי תלכו כו'. אז התורה נותנת לו מזון גם בעוה"ז כנ"ל:

והנה בחקותי תלכו. מצותי תשמרו ועשיתם כולל מחשבה דיבור ומעשה. ובמד' ועשיתם כאילו עשיתם אתם. עצמכם. זוכה לרוה"ק ע"ש כל הג' מדרגות הם כמ"ש אשר קדשנו במצותיו הוא שורש המצוה בשמים. וצונו הוא בדיבור בתורה. להתעטף להניח הוא המעשה. דכמו שיש באדם נ"ר נשמה בכל הג' יש שורש התרי"ג מצות. במעשה הוא תיקון רמ"ח ושס"ה אברי הנפש. בדיבור הרוח. ובמחשבה הנשמה. וכן יש ג' עולמות שיש לכל ישראל חלק בהם וכולם מתוקנים ע"י המצות. עצמכם תיקון נפש האדם. עשיתם אתם היינו המצות הכתובין בתורה. רוה"ק הוא השורש בשמים. וע"ז מבקשין ויהי נועם ה' עלינו בחי' רוה"ק הנ"ל. ומעשה ידינו כוננה עלינו הוא עשיות תיקון הנפש. ומעש"י כוננהו הוא עשיתם אתם המצות הכתובין בתורה. ודו"ק:



תרנ"א

אם בחקותי תלכו כו' ונתתי כו' ועץ השדה יתן פריו. ודרשו חז"ל אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות. ועוד בת"כ שברכות אלו יהיו כמו שהי' בזמן אדה"ר ע"ש. והענין הוא כי ע"י התורה צריכין לתקן החטא להוציא אדמה מארורה שנעשה ע"י החטא. שבאמת הכל תלוי באדם שהוא עולם קטן. וע"י שנתערב בו פסולת ממילא גם בעולם קוץ ודרדר תצמיח. ועיקר התיקון בחקותי תלכו שהוא היפוך חטא הראשון מעץ הדעת והייתם כאלקים יודעי. אבל העיקר הוא לעשות רצונו ית' ולא השכלת הדעת בלבד. ולכן אבותינו הקדימו נעשה לנשמע לברר שהעיקר העשי'. ולא מה שהדעת מסכים כי זה הדרך מסוכן שיש בו תערובת טו"ר. אם כי הדעת מתנה טובה היא אבל להיות בטל אל העשי' היינו כשלומד לשמה ע"מ לעשות. ולשון ע"מ. פי' שאינו סומך על בינתו וח"ו אם יסור לבו ע"י הדעת מבטל כל דעתו ואינו רוצה ללמוד ולהבין רק בתנאי לעשות ואז תלמודו מתקיים בידו ובא לידי מעשה. ולימוד זה נק' עמלים בתורה לייגע עצמו לעמוד על רצונו ית' שלא יהיה שגגת לימוד עולה זדון. וע"י שמירת החוקים כנ"ל מתקנין חטא הראשון ומתברר הטוב מתערובת הפסולת. וממילא נתקן כל העולם. ובמדרש חשבתי דרכי כו'. הוא ענין רצוא ושוב כי באמת צריך האדם לחפש בדעתו כפי השגת ידו. אבל בכל עת צריכין לחזור להיבטל אל חקות הבורא ית"ש. והוא ענין ימי המעשה חשבתי דרכי כו' ובשבת ואשיבה רגלי כו' אבל באמת ב' עבודות אלו הם נוהגין תמיד. והעיקר הוא העזר אלקי מתורה ומצות וז"ש דוד והיו רגלי מביאות אותי כי תכלית כל העבודות לזכות בסוף לסייעתא דשמיא:



תרנ"ב

במד' חשבתי דרכי בכל יום הייתי מחשב במקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לב"כ ובתמ"ד. כי האדם שיש לו דעת מחויב לייגע עצמו בשכלו לידע את דרך הישר והצדק. אבל באמת אין בכח שכל האדם בעצמו למצוא דרך הישר. אך צריך לבטל כל שכלו להתורה ומצות ה'. ובזה הביטול שמבטל שכלו לבסוף מתעלה גם כל המחשבות שהתבונן בשכלו למצוא דרך הישר. וז"ש חשבתי דרכי כו' בכל יום שהיו לי כמה מחשבות ועצות ולבסוף היו רגלי מביאות לבטל עצמי אל עדותיך. וז"ש בחקותי תלכו להיות עמלים בתורה. והליכה היא בשכל ודעת רק שיהי' תכלית כל השכל לבטל עצמו לחוקות ה'. כמ"ש במ"א פי' הפסוק בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה ואחז"ל משעמל בה נק' תורתו. אעפ"כ בתורת ה' חפצו דייקא שהגם שיש לו הרבה חכמה ודעת ובתורתו יהגה יומם ומ"מ עיקר חפצו בתורת ה' כי תורת ה' אין לה חקר וצריך האדם לייגע בתורה למצוא רצונו ית' ולבטל שכל עצמו כי חכמת מה לו:



תרנ"ד

במד' ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמורו אשרי ואשריכם כשיתקיימו כל התנאים הללו כו'. דהנה המפ' הקשו למה לא נאמר בתוכחה שכר ועונש הנפש רק מענין הגוף בעוה"ז. אכן באמת עיקר כריתות הברית ביחוד לבנ"י הוא בעוה"ז דוקא. כי הג"ע לצדיקים וגיהנם לרשעים כבר הוכן מימי בראשית. אבל לבנ"י בקבלת התורה נכרת עמהם ברית שנקראו בנים. וכדאיתא בזוה"ק ההפרש שבין עבד לבן שעבד יכולין לגרשו אבל הבן א"א לגרש רק ליסרו להפוך דעתו לטוב. וזה החילוק בין עשרה מאמרות שניתן הבחירה לאדם כמ"ש במשנה להפרע ולתת שכר. הרי אמרו שיכולין הרשעים לאבד העולם שנברא בעשרה מאמרות. ועליהם נאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. אבל העשרת הדיברות הם גזירות והנהגות אמיתיות חיים וקיימים לעד. ולכן ניתן עם התורה כל העונשים שבעוה"ז כמ"ש סייף ומקל ירדו עם התורה וז"ש בתוך העונשין וזכרתי כו' בריתי יעקב כו' כי זה כריתות הברית שאע"פ שיחטאו יענשו בעוה"ז ולא יהיו נכרתין ח"ו משורש דביקותם בהקב"ה ובוודאי כן הוא בכלל ישראל וזה עצמו מ"ש הראשונים ז"ל כי אפי' תמה זכות אבות ברית אבות לא תמה. פי' זכות האבות שמסייעת שילכו בנ"י בדרך אבות. אבל אפי' כשיתרחקו מדרך האבות. הי' הברית שיענשו בגוף עד שיתקנו מעשיהם לטוב. ולכן אמר אשרי ואשריכם כמ"ש רש"י ז"ל פ' נצבים הואיל ונשבע לאבותיכם וא"י לנתק מכם לכן אוסר אתכם בשבועות הללו ע"ש:

ובמד' וזכרתי כו' בריתי יעקב כו' גפן ממצרים תסיע כו' ע"ש שדורש שנמשלו בנ"י לגפן שנשענין בזכות אבות. כי כל עבודת בנ"י להיות נמשכין אחר מעשה האבות כדאיתא חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי א"י ויעקב. ואיתא במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם אח"ז עשרה נסיונות נתנסה אברהם אח"ז עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים. ובוודאי ע"י עשרה נסיונות של אברהם תיקן כל התערובת טו"ר שהי' בבחי' עשרה מאמרות דכ' ומצאת כו' לבבו נאמן לפניך. לבבו היא כמ"ש בכל לבבך ביצ"ט וביצה"ר. וכדאיתא שלשה לא שלט בהם יצה"ר. והקב"ה כרת הברית שיתמשכו בנ"י אחר מעשיהם. ווה לא הי' בכחם רק בעזרת הש"י ובנסים שעשה לנו במצרים. ומה שתיקנו האבות בעצמם כמ"ש ויעל אברם ממצרים כו'. וזה קיים הקב"ה בנו ביד חזקה ובנפלאות. כמ"ש גפן ממצרים תסיע וכ"כ אני ה"א אשר הוצאתי אמא"מ כו' ואשבור מוטות עולכם. פי' א"כ אתם מוכנים לתקן הכל ולהמשך אחר מעשי אבות. וכתי' פנית לפני'. כמ"ש אנכי כו' המעלך מא"מ הרחב פיך שהכל מוכן לפנינו רק להיות לנו פה לאכול והכל בכח התורה. וכמ"ש לעיל כי דרך התורה הוא להיות נענשים בעוה"ז. ולעומת זה גם השכר יכולין למצוא בעוה"ז מעין עוה"ב בכח התורה. וזהו שכ' ונתתי שלום בארץ ורמזו חז"ל באמרם שמא תאמר הרי מאכל ומשתה אם אין שלום אין כלום לכך כ' ונתתי שלום. פי' כי א"א לקבל הנחה בעוה"ז בלא חסרון כמ"ש ושבעת השמרו לכם. אבל בכח התורה לקבל בשלימות גם הנאת עוה"ז. ומעין זה בשבת שהוא מעין עוה"ב והיא פריסת סוכת שלום וזה דרך אבות הראשונים שנאמ' בהם בכל מכל כל שתיקנו כל היצה"ר וכל עניני עוה"ז כמ"ש ומצאת כו' לבבו נאמן. וע"ז כתיב לבבתני אחותי כלה כו' באחד ענק מצורניך דרשו על אברהם אע"ה. ויש להפליא בפי' לבבתני הרי אמרו חז"ל כי למלאכים רק לב א'. אבל גדלה מעלת הצדיקים שיכולין לתקן יותר ממלאכי עליון והוא תיקון עה"ד טוב ורע. וזה לנ"ר לפניו ית"ש ביותר וז"ש לבבתני והבן:



תרנ"ה

אם בחקותי כו' איתא בת"כ המקום מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה וכ"כ לו עמי שומע לי כו' ודריש אם לשון בקשה. והענין דהמפ' הקשו על שנכתב שכר בעוה"ז ולא עיקר השכר דעוה"ב. אכן נראה דבאמת כל מה שנאמר בתורה הוא לימוד לבנ"י שע"ש זה נקראת תורה. ושכר הזה שנכתב בתורה הוא ג"כ מצוה שכן רצונו ית"ש להיות עמי שומע לי כו' ומצור דבש אשביעך. וכן פי' המשנה ששכר מצוה מצוה. שמה לי שרצונו ית' בעשיות המצוה או במה שרצונו ית' להשביענו מטובו. הלא אדרבא זה תכלית רצונו ית'. ובמה שמסגלין מעש"ט עד שהקב"ה נותן את ברכתו זה השכר עצמו מצוה. וכן פי' שכר עבירה עבירה כי מלבד גוף העבירה שהוא נגד רצונו ית' גם העונש שמהפכין הרשעים מדת רחמנותו למדה"ד זה עצמו עבירה עוד ביותר כמ"ש. וזה ענין אמרם ז"ל הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס. כי השכר עצמו צריכין לקבל לשמו ית' ולהתענג ביותר מזה שנעשה רצונו שהוא להטיב לכל שזה רצונו ית' בזה הצדיק משמח ביותר מגוף הטובה שמרגיש בהנאתו. ואיתא בזוה"ק פ' לך לך כו' ואעשך לג"ג ואברכך כו' וילך אברם כאשר דבר כו' דאבטח לי' בכולי הבטחות כו'. ותמוה דח"ו עביד ע"מ לקבל פרס. אך אדרבא זה הפי' שהלך כאשר דיבר אליו והי' שוה אצלו לקיים דבר ה' בהליכתו ובקיבול שכרו הכל לעשות רצונו ית'. והיא עבודה עבד נאמן. וז"ש שלא ע"מ לקבל פרס שלא להיות נוגע אפי' פרס משהו בהנאתו רק לעשות רצונו ית"ש. ולכן נכתב זה השכר בתורה שהקב"ה מצונו לעשות זאת שנזכה לקבל אלה הברכות:



תרנ"ז

במד' הלומד ע"מ לעשות מעלה עליו הכ' כאילו עשיתם אתם. עצמכם. עוד שם זוכה ומקבל רוה"ק כו'. כי התורה ניתנה לבנ"י להמשיך אור התורה במצות מעשיות. כמו שיש באדם נשמה ונפש וגוף כן בתורה שלפנינו הוא כמו גוף התורה אבל פנימיות התורה גבוה מעל גבוה והלומד ע"מ לעשות פי' להביא הארת התורה בעשי' ונמשך הארה מנשמת התורה אל התורה ערוכה שלפנינו. וכמו זה ממש ממשיך הארת הנשמה שבו לגופו כמ"ש בזוה"ק בפסוק ישרצו המים כו' נפש חי'. שע"י עסק התורה זוכין להארת הנשמה שהוא מרחפת ע"פ המים זו תורה. וכ"כ ויפח באפיו נשמת חיים כו' לנפש חי' לרוח ממללא. נמצא העוסק בתורה לשמה עושה את התורה ואת עצמו ומקבל רוה"ק המיוחד אליו ולנשמתו. ולכן שכר עמל בתורה ונתתי גשמיכם בעתם. הגם כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא רק גדולה תורה שנותנת חיים לעושי' בעוה"ז ובעוה"ב. ופי' לעושי' כנ"ל שמביא הארת התורה בעשי':

ובמד' חשבתי דרכי כו' בכל יום הייתי מחשב כו' רגלי מביאות אותי כו'. דאמרו חז"ל בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה פי' עמלים למצוא בכל דבר אור התורה כדאיתא בשביל התורה שנקראת ראשית א"כ ה' בחכמה יסד ארץ שיש בכל דבר חלק בתורה וע"ז אמרו א"ת מפליג לכל דבר להפרישו משורש התורה שאין לך דבר שאין לו מקום פי' בתורה ואז"ל מה יתרון לאדם בכל עמלו כו' יכול אפי' בתורה ת"ל בעמלו אינו עמל אבל עמל בעמלה של תורה. עוד דרשו תחת השמש אין לו למעלה יש לו. א"כ משמע דעמלה של תורה שייך ג"כ תחת השמש להיות עמל למצוא רשימות וחקיקות של התורה שחקק הקב"ה בכל מעשה בראשית. זהו בחקותי תלכו. כמ"ש חשבתי דרכי שעמל בהם עד שהשיבם אל שורש התורה כמ"ש דהע"ה אם אתן שנת כו' עד אמצא מקום:

בפסוק וזכרתי להם ברית ראשונים. אחז"ל זו ברית השבטים. וכ' שבועות מטות אומר סלה. פי' שברית השבטים לעולם נשאר בבנ"י כמ"ש ואף גם זאת כו' לא מאסתים כו' דכ' וזאת אשר דיבר להם אביהם. כי הנה ברית האבות הוא בשורש האחדות למעלה למעלה כמ"ש ז"ל האבות הן הן המרכבה. ולכן כתי' בריתי אברהם בריתי יצחק בריתי יעקב שהם עצמם הברית. ומדרגות השבטים אחר האבות שהם המקבלים בראשונה ולכן נק' ברית ראשונים והלא האבות היו ראשונים מהם. אך כי הם בחי' ראשון. ולכן הי"ב ראשי חדשים בחי' הי"ב שבטים. אבל בחי' אחד הוא למעלה מראשון כי ראש הוא התחלה. אבל אחד הוא אין סוף ואין תכלית. ולכן השבת מיוחד לג' אבות שהוא בחי' אחדות למעלה מהזמן. וי"ב חדשי השנה יש בהם בחי' ראשי חדשים בחי' השבטים כנ"ל. ובחי' זאת נשאר לעולם לבנ"י. ולכן בברית אבות נחלקו חז"ל עד כמה נמשך שהיו דורות שנמשכו אחר ברית האבות הנ"ל:



תרנ"ט

בפ' ונתתי גשמיכם בעתם. בת"כ כמו שהי' באדם הראשון ביום שנזרע עושה פירות ע"ש. הענין בקיצור לפי מ"ש בזוה"ק בפסוק תוחלת ממשכה כשבא השפע ממדרגה למדרגה משתנית. וכשבא ע"י התורה עץ חיים תאוה באה. מיד בלי השתנות. וזה גשמיכם בעתם שנוכל לקבל השפע כמו שהיא בלי השתנות כמו שהי' קודם החטא. ובכח התורה עץ החיים ניתקן חטא אדה"ר. ולכן אלו הברכות הגם דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל ע"י המצות ניתקן החטא ומקבלין הברכה כמו שהי' קודם החטא ואין זה ענין שכר מצוה. וקצרתי בזה:



תר"ס

במד' חשבתי דרכי אמר דוד בכל יום הייתי מחשב למקום פלוני אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות. הוי ואשיבה רגלי אל עדותיך. דכ' כל פעל ה' למענהו אחז"ל לעדותו להעיד עליו. וזה העדות מוטל על איש ישראל כמ"ש אתם עדי. לכן צריך האדם למצוא בכל דבר ובכל מקום זה העדות. וכן התפאר עצמו דהע"ה כי כל המחשבות שעברו לפניו כל היום בירר מהם עדות ה'. ובגמ' סוף ברכות איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוין בה בכל דרכיך דעהו. למצוא זה העדות בכל הדברים. וענין לבתי כנסיות ובתי מדרשות. דאיתא גדלו וטובו מלא עולם. גדלו בחי' בריאת עולם בעשרה מאמרות. טובו זו התורה עשרת הדברות. והם מלא עולם שאין לך מקום ודבר שאין בהם כח מעשרה מאמרות ומעשרת הדברות. ואיש ישראל צריך לברר זאת ולמצוא הארת התורה בכל מקום. וכל אותן הדברים והמחשבות העוברין על האדם כולם לברר זה העדות והם בחי' דרישות וחקירות ובדיקות שבודקין העדים והוא בירור העדות. וכמו דשבת סהדותא איקרי וכל הדברים שבששת ימי המעשה מתברר מהם הטוב שיש להם עלי' בשבת וזה עדות השבת. כמו כן בנ"י נק' עדים שעל ידיהם מתברר טוב מרע וע"י האדם מתברר ומתעלה למעלה הטוב מזה התערובות לכן כתי' אתם עדי:


תם ונשלם ספר ויקרא