שער הכוונות/דרושי תפילין/דרוש ב
דרושי תפילין - דרוש ב'
עריכהבסדר כתיבת התפילין
הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי, ויתפרם וישחירם. ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם.
גם צריך ליזהר לכתוב כל הד' פרשיות של ראש או של יד רצופים יחד, ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר. ומכל שכן באמצעים[1]. ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד' פרשיות ביחד -- יכתוב שלשה פרשיות הראשונות ביחד ואח"כ יכתוב הד' לבדה. ואם גם זה קשה עליו יכתוב על כל פנים ב' פרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח"כ יכתוב ב' הפרשיות האחרות יחד. והנה אם כתב ב' הפרשיות הראשונות והפסיק, אח"כ כשיבוא לכתוב פר' שמע צריך שבתחילה יעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת "וידבר" של פרשת קדש ועל תיבת "והיה" של פרשה שניה ואח"כ יכתוב משמע ואילך ועל ידי כן נקרא קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק -- אז יעבור הקולמוס גם על תיבת "שמע" שבפרשה שלישית ואח"כ יכתוב פר' רביעית כולה ביחד.
גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר "ירמי"א ו"א יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה' אלקינו ותצילינו מטעות הכתיבה ומטעות הכונה אכי"ר ויהי נועם ה' אלקינו כולי". ואח"כ יתחיל לכתוב תכף עם הכונות הנ"ל.
גם יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י' ספירות, וכנגד יו"ד של ההויה פשוטה כנ"ל. ובפרשה שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות ה"א במילוי אלפין. ובפרשה הג' יש ששה פסוקים כנגד אות ו' שבפרשה הזאת כנ"ל. ובפרשה הרביעית יש ט' פסוקים לרמוז שהיא במלכות המקבל מן ט' ספירות שעליה (שהם כח"ב חג"ת נה"י).
גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע פרשיות הנזכר הם בגי' שם 'אל' היוצא משם ס"ג כנזכר בזוהר פרשה פנחס בר"מ שהוא שלשה יודין וא'. גם הוא כנגד שם 'אל' היוצא משם 'אהיה' במילוי יודין שיש שם גם כן ג' יודין וא'. והכונה זאת היא בארבע פרשיות תפילין של ראש. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם 'אל' היוצא משם 'אהיה' במילוי יודין כנ"ל וגם אל שם 'אל' שהוא בחסד כמו שכתוב "חסד אל כל היום" כנזכר בזוהר פרשה ויקרא.
גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פרשיות התפילין הם כ"א אזכרות כמנין אהיה. ולכן כשכותב ההויה הראשון יכוין לאות א' של אהיה, ובחמשה הויות אחרות יכוין בה' של אהיה, ובעשרה הויות האחרות יכוין לי' של אהיה, ובחמשה הויות האחרונות הנשארות יכוין בה' אחרונה של אהיה.
אמנם סדר פרטן הם
- ז' הויות בפרשה ראשונה,
- וז' הויות בפרשה שניה,
- וג' הויות בפרשה שלישית,
- וד' הויות בפרשה רביעית
ויכוין להמשיך
- ז' הויות שבפרשה ראשונה בג' הויות שבפרשה שלישית,
- וז' הויות שבפרשה שניה בד' הויות שבפרשה הרביעית
בסוד חכמה וחסדים בינה וגבורה כמשי"ת לך בע"ה ממה שיתבאר למטה והנני כותב הטעם לפניך.
הנה בתפילין של ראש יש כ"א אזכרות כמספר שם 'אהיה' כנ"ל, ובהם ד' בתים כנגד ד' אותיות של שם אהיה, ובהם ד' פרשיות כנגד ד' אותיות של שם הויה (כנזכר בתיקונים בהקד' דף ט ע"א). ונבאר טעם לזה, איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם חיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה, והפרשיות שהם בחינה אמצעית נרמזים בשם 'הויה'? גם נבאר טעם אל ארבע שיטות שיש בכל פרשה ופרשה מהד' פרשיות תפלה של ראש.
והענין הוא במה שנודע שהתפילין הם סוד אימא על ברא (כנזכר בתיקונים), וכבר הודעתיך כי ד' בתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות 'אהיה', וד' פרשיות כנגד ארבע אותיות 'הויה', וכ"א אזכרות שבהם כנגד שם 'אהי'ה (שהוא בגי' כ"א) -- והרי הם ג' שמות אהיה הויה אהיה בתפילין של ראש שהם גי' חיים ונקרא 'חיי המלך' לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין של ראש דז"א. ועל כן ארז"ל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו -- כי המלך הוא ז"א וחיי המלך הנזכר נמשכים לו מאבא ואמא (הנקראים "חיים" כנודע).
וכבר הודעתיך כי ג' בחינות היו בז"א ושנים מהם -- הראשונה והשלישית -- נקראו 'עיבור', והאמצעי נקרא 'זמן היניקה'. ולכן הראשונה והשלישית נרמזים בשם 'אהיה'; ששם אהיה מורה על בחינת העיבור (וכמ"ש פר' ויקרא דאהיה ר"ל אנא זמין לאולדא). והענין הוא כי בתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כי אם ג' כלילן בג' (דהיינו ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה), ונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל ה-ו' (כמבואר אצלינו פרשת בלק דף ר"ג ע"ב). והנה בהיות הנוקבא שם הנה כל אחד כלולה מן הז"ת (שהם הו' קצוות והמלכות היא ז' בסופם כנזכר), אבל לפי שאינם רק ג' לכן הם ג' פעמים ז' ג' פעמים ז' שווה 21 והם גי' כ"א אזכרות. ולפי ששם היו במעי אימא והיו מעולים שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי' מוחין להיותם תוך אימא -- ולכן נרמזו בבחי' אזכרות והויות.
וענין היותם ד' פרשיות הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו"ק שלימים. ואז המלכות היתה ז' להם, ואז נוקבא אין בה רק ב' מוחין בלבד (כנודע), ולוקחת אותם מן הו' קצוות. והד' הנשארים מן הו' הם נשארים אל ז"א עצמו, וכנגדם הם ד' פרשיות כנגד שם 'הויה'; כי שם 'אהיה' אינו נרמז אלא בבחי' העיבור כנזכר.
וענין היותם ד' בתים הוא כנגד העיבור הב' למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד' מוחין לז"א (שהם כחב"ד) -- אז יהיו חו"ב ודעת-כלול-מב' או חכמה ובינה וב' עטרין דדעת (שהם חו"ג) והם כנגד ד' אותית 'אהיה' המורה על זמן העיבור כנזכר.
ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל טעם אל היות העיבור השני הזה נקרא בשם 'אהיה' לפי שכיון שהוא בחי' עיבור -- לכן נתקשרו שם כל הז' קצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז' בסוד ג' זימנין ז', כמו שביארנו בעיבור ראשון. ולכן נקרא גם הוא 'אהיה' שהוא כ"א שהם ג' פעמים שבעה כנזכר.
וטעם היותו נרמז בד' בתים ולא בד' פרשיות שהן מוחין עצמן -- הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחינת מוחין, ועתה נעשית בית ממש אליהם (כמו שנתבאר אצלינו זאת ההקדמה). גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי מוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאבא ואמא (משום דתרוייהו כחדא שריין לעולם), וא"כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחינות בתים אל ארבע מוחין דאבא; כי אימא בית לאבא, והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם 'אהיה' שהוא באימא כנודע.
וענין היות בתפלה של ראש ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה כלולה מארבע שיטין.
וענין תפילה של יד -- הנה כ"א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין של ראש כי גם הנוקבא כלולה מכל הז' ג' זמנין; והרי הם כ"א אזכרות.
וענין ד' פרשיותיה הוא במה שנודע כי תרין מוחין דילה הם נצח-הוד דדכורא, וכל אחד מהם כלול משנים (לפי שהנקבה נעשית מאחורי נצח-הוד דז"א הנקרא "תרי פלגי גופא"), והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב' פלגי גופא -- הרי הם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה. והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד פלגין כנ"ל -- נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד, ולכן הם בית אחד לבד, והוא כנגד שם 'אדני'.
וענין היות ז' שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקבבא הם נצח-הוד כנזכר, והנה היא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז"א בעלה דידה. והנה ד' מוחין דיליה, ועוד חג"ת דיליה -- הרי הם ז', כנודע שמשם נמשך הארה בנ"ה, וכנגד זה היו ז' שיטין.
וענין המעברתא של התפילין הוא סוד ג' שמות הנזבר (שהם אהיה הויה אדני) והם בגי' יב"ק. וזהו סוד "ויעבר את מעבר יבק", כי דרך ג' שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו.
וענין ד' קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נתבאר בברכת אבות דראש השנה, עיי"ש.
גם דע כי לעולם יש בחי' מוחין -- בין בז"א בין בנוקבא. אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחינת רוח (כי כן ז"א הוא רוח), ואז יש לנוקבא בחי' נפש (כי כן נוקבא היא נפש). אבל אחר הנחת תפילין אז יש לז"א מוחין בבחינת נשמה ולנוקבבא בבחי' רוח. ונלע"ד כי אלו הנקראים 'רוח' הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע.
גם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה.
- ואח"כ כשכותב אות י' יכוין שנחלקת לשלשה קוים (והם כח"ב), ובהם נכללין כל הי' ספירות; בעבור שהכתר כולל כל קו האמצעי (שהם כתר ת"ת יסוד), והחכמה כולל כל קו ימין (שהם חכמה חסד נצח), ובינה כוללת כל קו שמאל (שהם בינה גבורה הוד), והמלכות כוללת את כולם.
- וכשכותב אות ה' יכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשים שעריה מחולקים בחג"ת נ"ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות
- וכשכותב אות ו' יכוין לחג"ת נ"הי והמלכות כוללתם בשיתא סדרי משנה שלה כנודע. ותכוין אל ראש אות ו' אל הדעת העליון הנמשך מכח"ב
- וכשכותב אות ה' אחרונה יכוין אל י' ספירות הנכללין בה. כי היא אות ה' וציורה היא ד'ו' -- שהם עשר.
גם תכוין ביוד אל שם ע"ב, ובה' אל שם ס"ג, ובו' אל שם מ"ה, ובה' אחרונה אל שם ב"ן.
גם בצורת האותיות של כתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם:
- באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו"ד מלמעלה (כנז' בתיקונים סוף תיקון י"ט), ומלמטה תהיה בצורת ד' (כנזכר בתקונים שם שצורת א' היא יו"ד). וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין של ראש הם אימא על ברא כנזכר בתיקונים, ולכן כל צורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנזכר -- א'. משא"כ בשאר כל האותיות (כמו השינין והעיינין והצדי וכיוצא בהם) -- כי כולם הם בחינת יודין, לא צורת זיינין.
- באות ה' ראשונה של שם ההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו' זעירא שבתוך אות ה'. והוא הנז' בזוהר בשם "פסיעה לבר" בזוהר בלק דף ר"ג ע"ב כמבואר שם אצלי. וזה צורתה [ ה' ]
- באות ו' כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה [ ו' ]
- באות י' כולם יהיו להם ג' קוצין -- אחד למעלה ואחד למטה ואחד באמציעתה. וזו צורתה [ י' ].
- באות ט' כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז'. וזה צורתה [ ט' ].
- באות ע' כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין זיינין. וזה צורתה [ ע' ].
- באות צ' כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה כעין י' הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה; ויוד ישרה על ראש הנון כפופה. וזה צורתה [ צ' ].
- באות ש' כולם יהיו הג' קוים שבהם כעין ג' ווין, ולא כעין ג' זיינין. וזה צורתה [ ש' ].
ושאלתי את פי מורי ז"ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש בין כתיבת הספרדים לכתיבת האשכנזים ואמר לי כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה; כי לכמה ציורים ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות. ואמר לי כי בפרט בענין צורת הא' שכותבים האשכנזים שעושים י' ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בספר התיקונים.
גם תעיין במ"ש בזהר פר' ויקרא בענין כתיבת ההויה הנזכר שם היטב. ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיבה שלה.
- ^ אולי צריך לומר "באמצעם" -- ויקיעורך