שער הכוונות/דרושי תפילין/דרוש ג

דרושי תפילין דרוש געריכה

דרוש ג': נבאר בו ענין תפילין ש"ר למה יש להם ארבעה בתים ושל יד בית א' לבד.

ובמקום אחר ביארנו טעם אחד לזה ונבאר עתה יותר בפרטות במה שנעורר שאלה אחרת. והוא, כי הנה גם הד' בתים דתפילין של ראש הן מנה"י דאימא וא"כ לא היה צריך אלא שיהיו שני בתים בלבד -- אחד מנצח-הוד (תרי פלגי גופא), ואחד מן היסוד? ושם תירצנו שהיסוד נבקע ונחלק לשני בתים בצאת אורו לחוץ (בסוד אוה"מ), אבל ענין הנצח-הוד עדיין צריך לתרץ; שיהיו שניהם בבית אחד בלבד?

אבל הענין הוא שבמלכות אין הנצח-הוד דז"א עצמן נעשים בתים במלכות, רק הארתם בלבד בולטת ויוצאת לחוץ אליה, ולכן אינן נחשבין בה שניהם רק לבית אחד. אבל בז"א אשר הנצח-הוד עצמן דאימא נכנסין בתוכו -- לכן נחשבין לשני בתים.

גם יובן זה במה שכתבנו (שעמ"ר בראשית כא:) בפר' בראשית דף כ"א ע"ב (ח"א כא, ב) כי שמואל אתנבא מן הוד דרגא רביעאה. והקשינו שם שהנצח הוא הרביעי, לא ההוד?    ושם ביארנו שהענין הוא שנצח-הוד דז"א הם מועילים ומשמשים לזו"ן, ומהם נעשים שניהם, וכותל אחד מפסיק בין שניהם. אמנם מצד פנים הנצח-הוד הם נחלקים לשנים (לפי שלגבי ז"א הם לו בחינת שני רגלים ולכן נחלקים לשנים), אבל מצד האחוריים שלהם הם מחוברים יחד משום דלגבי הנקבה הם משמשים לה בבחי' הראש שבה (כי מהם ממש נעשה הראש של הנקבה, ולכן הם מוכרחים להתחבר ולהיות בחינה אחת).

ובזה תבין ענין מ"ש כי נצח-הוד הם תרי פלגי גופא, כי זהו עיקר הטעם, כי הנצח-הוד הם שנים נחלקים מצד פניהם ומצד אחוריהם הם בחינה אחד בלבד, ולכן אין בנקבה רק בית אחד בתפלה שלה כי גם זה הוא ענין מ"ש באדרא זוטא וז"ל ונהירו דתרי מוחין גליפין בה -- שאין בה רק תרין מוחין ושניהם נעשו אחד לסיבה הנ"ל.

וגם לסיבה זו נקרא בית זו של תפלה של יד בשם 'אדני' (כנזכר בשם התיקונים) לפי שהוא עצמו מתהפך ונעשה ראש ממש אל הנקבה הנקרא 'אדני', כי בחי' האחוריים דנצח-הוד דז"א אינם נקראים כלל על שם ז"א, כי אם רישא דנוקבא ממש. ולכן נקרא 'אדני' על שמה ולא על שמו.    אבל דנצח-הוד דאימא -- אינם הם עצמם בחי' הראש דז"א אמנם הם מתלבשים בתוך ראשו, ובהתלבשם בתוכו נשארים נחלקים בחללי גלגלתא דז"א ואינן צריכין להתחבר -- ולכן שם הם נקראים בשם שני בתים נפרדים זה מזה.

ולטעם זה גם כן נתבאר למה אינם נקראים הבתים דתפילין של ראש בשם 'הויה' (כדרך שנקרא בית תפילין של יד 'אדנ'י ע"ש הנקבה), אבל הטעם הוא כי שם מתהפכין ונעשים ראש שלה ממש ולכן נקרא על שמה. אבל כאן -- שאינם נעשים בז"א בחינת ראש אלא שמתלבשים בתוכו -- ולכן נקראים הבתים ע"ש הבינה עצמה בשם 'אהיה'.