שער הכוונות/דרושי שבת/דרוש ו

סדר קבלת שבתעריכה

סוד קבלת שבת יצא אל השדה ויאמר לכה דודי נצא השדה ויכוין במלכות הנקרא שדה שהוא חקל תפוחין קדישין ויכוין כי חק"ל בגי' הוא הוי"ה אהי"ה הויה אדנ"י. גם ד' מילויים של ד' הויות הם בגי' חק"ל‏[1]. גם יכוין כי מלת הבו הוא בגי' י"ג והם ג' הויות שבג' עולמות שבהם י"ב אותיות, ועם הכולל הם כמנין הבו -- י"ג.

גם יכוין להעלות ג' ראשונות-דעשיה לנה"י-דיצירה, והמלכות דיצירה מתרחבת ומתפשטת כדי לקבל בתוכה כל הג' ראשונות דעשיה כי היא נקראת 'ארץ צבי' שאין עורו מחזיק את בשרו. וג' ראשונות דעשיה נעשים מלבוש וחיצוניות אל נה"י דיצירה עד הלילה. ובחינת עלייה זו נקרא 'תוספת שבת' מחול על הקדש.

ודע כי לא עלו רק רוחניותם אבל הכלים שלהם נשארו במקום, ולכן העושה מלאכה בזמן תוספת שבת אינו חייב מיתה לפי שעדיין הכלים דעשיה נשארו למטה ולא יש מקום חלל בין הקליפה אל העשיה. אבל העושה מלאכה ביום שבת עצמו חייב מיתה לפי שבשבת עולים גם הכלים דעשיה, ונמצא כי מקום ג' תחתונות דעשיה נשאר מקום פנוי וריקן ואין שם קליפה, ואמנם עכ"ז עדיין נשאר שם קצת רשימו של קדושה כנודע ולכן חייב מיתה כי העלה והכניס את הקליפה למקום חלל הקדוש וזהו סוד מחלליה מות יומת:

ונחזור לענין, כי בעלות ג' ראשונות דעשיה אל היצירה הרי יש ביצירה י"ג ספירות כמנין הב"ו, וכן בכל ג' עולמות אצילות בריאה יצירה, יש בכל אחד י"ג, וכנגדם הם ג' פעמים הבו. משא"כ בעולם העשיה שאין בו רק ז' ספירות בלבד ולכן אין הבו ד' כנגדו.

ובאומרו הבו לה' בני אלים יכוין אל בחי' נשמות ניצוצי שרשי קין הנקראים "בני האלקים" כי עליהם נאמר ויראו בני האלקים כו'. ולפי שעתה הוא יום שבת שהוא רחמים לא נזכר שם 'אלהים' שהוא דין רק 'אלים' חסר ה', כי בה תלוי סוד הדין (כנודע שהוא סוד ה"י, ה' על י' שהוא דין):

אח"כ יכיון להעלות ג' ראשונות דיצירה בבריאה על דרך הנ"ל, ויאמר ג' פעמים באי כלה. וכיון שעולים שם ג' ראשונות -- נמצאו בבריאה י"ג ספי' כמנין בא"י כלה על דרך מה שנתבאר במלת הבו. גם יכוין אל ג' הויות דע"ב ס"ג מ"ה שהם י"ג אותיות עם הכולל על דרך הנזכר במלת "הבו".

ובקונטרס אדם אחד מצאתי כי מיצירה לבריאה עולים תחילה הז' תחתונות שביצירה ע"י ז' שמות היוצאים מן ז' אותיות אהי"ה יה"ו (הנקראים ז' מרגלאן דבריאה) והם ג' אותיות מצד ימין וג' מצד שמאל ואות ה' אחרונה דאהי"ה באמצען. והם כדמיון ז' קני מנורה שכולם מאירים כנגד האמצעי; והם חג"ת מצד זה, ונה"י מצד זה, ומאירים נגד המלכות שהיא ז' באמצען.

וכך יכוין:

  • שאות א' ואות ו' שהם חסד ויסוד יביטו באמצעית ויצאו משם שתי שמות -- הויה פשוטה מאות א', ושם א"ל מאות ו'. ועל ידיהם יעלו חסד ויסוד דיצירה.
  • ואח"ך הב' ההין שהם גבורה והוד יביטו באמצעית ויוציאו שתי שמות -- מן ה' ראשונה הויה בניקוד אלהים ומן ה' ב' שם אלהים. וע"י יעלו גבורה והוד דיצירה.
  • ואחר כך הב' יודין שהם ת"ת ונצח יביטו באמצעית ויוציאו שתי שמות -- מן יו"ד ראשונה מצפ"ץ ומן יו"ד שני מצפ"ץ. וע"י יעלו ת"ת ונצח דיצירה.
  • ואח"ך ה' האמצעית שהיא מלכות תוציא שם י"ה אדנ"י. וע"י עולה מלכות דיצירה.


אח"ך תכוין להעלות ג' ראשונות דיצירה ע"י שתאמר ג' פעמים "באי כלה". והנה ג' פעמים י"ג עולה ט"ל שהוא סוד יה"ו דמילוי אלפין השולט בעולם היצירה.

אח"ך תכוין להעלות הבריאה לאצילות ע"י שתאמר "מזמור שיר ליום השבת". והנה להעלות הג' ראשונות תכוין בר"ת ט'וב ל'הודות שהוא ט"ל -- י"ג לכל אחד על דרך הנזכר בג' פעמים הבו, ולהעלות הז' תחתונות תכוין בתיבת ליהו"ה שהוא הויה דמ"ה דאלפין ויש בה מ"ב אותיות כנודע.

ואחר כל הכונות האלו יכוין לקבל שפע קדוש מן האלף עלמין דנפקין ונוצצין מן בינה, ואלו האלף הם סוד ז' מרגלאן הנזכר היוצאים מן ז' אותיות אהי"ה יה"ו שהם בבריאה הנקרא "יום השבת", והם עולים בגימט' תתמ"ט. ועם הכונה שנתכוין בטבילה אל שם אהי"ה דההין שהוא בגי' קנ"א -- הרי אלף. ועל ידי כל זה יזכה האדם לתוספת נר"ן בשבת.

האמנם שתי בחינות הם: האחד היא הנקראת 'תוספת שבת' ואינה שבת עצמה, והוא מה שמקדים להיות בערב שבת בעת קבלת שבת כנזכר, ואז המלכות דאצילות ננסרת מאחורי ז"א ובאה עמו פב"פ באותו המקום שהוא כנגד מה שהיתה עמו באחוריו. אבל אחר כך בהכנסת שבת ממש -- אז מתעלים נה"י דז"א דאצילות בחג"ת שלו ואז המלכות לוקחת מקומם.


אח"ך תבא לביתך ותתעטף בציצית ותקיף השלחן כמבואר אצלנו, עיי"ש. והנה תסדר השלחן בי"ב ככרות כנגד ב' ווין שבמלוי וא"ו, ותסבבנו שהוא דוגמת הבריאה, ותסבבנו באור המקיף לכל המידות ותאמר "מזמור שיר ליום השבת" ואח"ך תקרא ד' פרקים הראשונים ממסכת שבת שיש בה כ"ד פרקים כנגד כ"ד קישוטי כלה. ולמחרת וגם לערב במנחה ישלים הכ"ד פרקים קודם סעודה שלישית.

ותאמר "באי כלה" מימין, "באי כלה" משמאל, "באי כלה" מן האמצע, "שבת מלכתא" -- שהיא מקבלת מן ג' אבות. וג' פעמים באי הם בגי' יה"ו במלוי אלפין, ומחברו עם השבת שהוא אות ה' אחרונה.

אח"כ תסתכל באור הנר אשר ברכו עליו להדליק נר של שבת וזו הכונה שתכוין בעת הסתכלותך בו. הנה נודע כי שם א"ל אדנ"י הוא במלכות הנקראת נוקבא, וזהו בהיותה בימי החול; אבל כאשר תעלה למעלה במקומה -- אז יהיה לה שמות אחרים יותר מעולים והכל יהיה כפי מעלת המדרגות אשר תעלה בה. וזכור הקדמה זו לכל הפרטים שנבאר בענין יום שבת כמה שינויים משתנית וכמה מדרגות עולה.

והנה עתה שכבר יש תוספות קדושה של שבת כנ"ל -- אם כן מוכרח הוא שהמלכות עלתה איזו מדרגה למעלה ממקומה, והנה השם שיש לה עתה הוא זה: כי שם א"ל הנ"ל שהיה פשוט -- עתה נתעלה במילואו ועתה נקרא בשם אל"ף למ"ד אדנ"י, וכל זה הוא בגי' נ"ר. וכבר ידעת כי נר שבת רומז במלכות, ולכן תכוין כי עתה המלכות נקרא בשם הנזכר העולה בגי' נ"ר.

ואח"כ תכוין כי ענין נר הוא חיבור ו' שמות יהו"ה אהי"ה יהו"ה אלהי"ם יהו"ה אדנ"י כי כל זה בגי' נ"ר.

נלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל כי ב' כונות אלו הנזכר במלת נ"ר הם סוד ב' נרות של שבת הנזכר בספר הזהר שצריכין להדליק ב' נרות בליל שבת, וגם הם סוד זכור ושמור, ויכוין בזו המצוה. כנלע"ד.
ופעם אחרת שמעתי ממורי ז"ל דרוש אחר בענין נר שבת וזהו: כי הנה אמרו רז"ל הדלקת נר בשבת חובה, והענין הוא כי ב' נרות הם -- אחד באימא ואחד במלכות. והנה נר שבת היא באימא הנקראת אהי"ה שהיא בגי' חובה, ולכן נר שבת הוא חובה ולא רשות.

ועתה נבאר ענין נר. כי הנה הפסוק אומר "כי נר מצוה ותורה אור", והנה נר הוא בחי' ג' יחודים -- הא' הוא יחוד הוי"ה אהי"ה והב' הוא יחוד יהו"ה אלהים והג' הוא יחוד יהו"ה אדנ"י וכל אלו השמות הם בגי' נר.

גם דע כי בחינת נר הם בחינת רמ"ח אברים של המלכות כד אתכלילת בב' דרועין דדכורא ואז נקרא 'נר' (כנזכר בספר הזהר בפ' תרומה בענין בריה דר' ספרא). והנה בנר יש ד' מיני שלהוביות כנגד ד' אותיות הויה (כנזכר בספר הזהר פ' בראשית בענין חכמתא דשלהוביא דנורא כו'). והנה ב' הגונין הסמוכים ודבוקים עם הפתילה הם מושגות אל חוש העין ונראות, אבל הב' העליונות נסתרות מחוש העין ואין מהותם וענינם מושג. וד' שלהוביות האלו הם נקראים 'מצוה', שהוא סוד ד' אותיות הויה. כנזכר בספר הזהר כי מ"צ הם באתב"ש י"ה. ונמצא כי שתי אותיות הראשונות -- שהם י"ה -- נתעלמו ונתחלפו בב' אותיות מ"צ כנזכר. אבל ב' אותיות אחרות -- שהם ו"ה -- נשארו בגילויים במקומם. וזהו ד' אותיות מצוה. וזהו סוד כי נר מצוה כו' -- כי ד' שלהוביות הנה הם בחי' ד' אותיות מצוה.

והנה ב' נרות הם כנ"ל והם בינה ומלכות. וב' פעמים נ"ר (שהם בינה ומלכות) עולה בגי' ת"ק כמנין האותיות הנעלמות ממילוי שם שדי שהם אותיות י"ן ל"ת ו"ד -- בגי' ת"ק כנודע, ואותיות שדי עצמם הפשוטות הם סוד ב' שמות אהי"ה; האחד במילוי יודין - קס"א, והב' במילוי ההין - קנ"א, ושניהם בגימטרי' שי"ב. ועם ב' השמות אהי"ה הנזכר -- הרי שדי. וסוד זה נרמז בפסוק "בין שדי ילין". והענין הוא לרמוז כי כל החיבורים והזיווגים האלו הם ע"י היסוד הנקרא 'שדי', בין למעלה בין למטה (שהוא בבינה או במלכות). אלא כי שד"י שבבינה ההוא רפה ושד"י שבמלכות הוא בדגש, ולכן פסוק "בין שדי ילין" שהוא ברפה רומז אל הבינה שאינה כ"כ גבורות קשות.

  1. ^ מ"ו ל"ז י"ט כ"ו