שער הכוונות/דרושי ספר תורה
דרושי ספר תורה - דרוש א עריכה
בענין ס"ת שמוציאין בשני ובחמשי בחול.
ונבאר תחילה מנהג מורי ז"ל. שהיה נוהג לנשק הס"ת וללוותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו. ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הס"ת ומראין אותו לקהל כנודע. ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כ"כ שיוכל לקרוא האותיות היטב -- על ידי זה נמשך אור גדול אל האדם. ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותם הנוהגים לעמוד. וזמן הרבה התפלל מורי ז"ל בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרוא בו, בין בחול בין בשבת.
ועתה נבאר מה ענין הוצאת ס"ת עתה בעת הזה ובימים אלו, כמו שאמרו רז"ל "עזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה שני וחמישי". והנה נתבאר אצלינו כי ביום ב' וה' שולטת עולם היצירה בעולם, ולכן טוב לעסוק בתורה בשני ימים אלו. והנה היצירה היא כנגד ז"א שהוא אות ו' של ההויה. גם ז"א נקרא "תורה שבכתב". ולכן בשני ימים אלו בלבד מוציאין ס"ת, משא"כ בשאר ימי החול כנודע.
ואמנם טעם הוצאות ס"ת אחר נפילת אפים הוא -- כי הנה בחינת תורה [שבכתב] איננה רק בחינת היסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א כנודע. גם זהו סוד עליית משה רבינו ע"ה להר סיני ביום ב' לקבל לוחות התורה והורידם ביום ה'.
והנה הזווג הנעשה בעמידה היה על ידי שנבקע היסוד דאימא ונפתח ויצאו מתוכו חסדים וגבורות לחוץ. אבל היסוד דאבא -- אשר הוא מלובש תוך היסוד דאימא -- לא נבקע, ונשאר סתום עדיין כמתחילה. והאורות שבתוכו (שהם החסדים וגבורות שבו) ג"כ אינם יוצאין הם עצמן לחוץ כיון שהיסוד סתום, אמנם יוצאת הארתם בלבד לחוץ כדי לתקן פרצוף יעקב (כנזכר לעיל בברכת אבות), אבל המוח עצמו של החסדים וגבורות אשר בתוכו נשאר בפנים, ואינו יוצא לחוץ. אמנם עתה, אחר אשר נעשה הזווג של העמידה -- נבקע היסוד דאבא, והמוחין שבתוכו מאירין לחוץ ביעקב ורחל העומדים שם מבחוץ בנצח-הוד דז"א כנודע.
אמנם כדי לצאת אלו האורות לחוץ כנזכר, צריכות שני מיני בקיעות. ובענין שני בקיעות אלו נסתפקתי איך שמעתי ממורי ז"ל.
כי הנלע"ד ששמעתי ממנו הוא כי הבקיעה הראשונה היא הוצאת יסוד דאבא חוץ מגופא דז"א, כי כבר הוא יוצא מתוך יסוד דאימא אשר נשלם ונסתיים במקום החזה דז"א כנודע. ובקיעה הב' היא בקיעת יסוד דאבא עצמו להוציא אורות שלו מתוכו. ונמצא כי פתיחת ההיכל הוא נעשה בתחילה -- והוא ענין הז"א עצמו שנבקע להוציא יסוד דאבא מתוכו לחוץ מגופו. ופתיחת הס"ת עצמו נעשה אחר כך והוא סוד בקיעת היסוד דאבא עצמו הנקרא "ספר תורה", ומתגלים החסדים וגבורות שבתוכו (הנקראים "תורה שבכתב" כנודע) ומאירין ביעקב. וזהו סוד "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", כי משה הוא היסוד דאבא והאורות שבתוכו הם התורה, ויעקב אשר בחוץ יורש ולוקח את האורות האלו. וכבר נתבאר זה אצלנו במקומו.
אמנם היותר נלע"ד ששמעתי בבירור ממורי ז"ל הוא באופן זה:
כי הבקיעה הראשונה היא בקיעת היסוד דאימא והחסדים אשר בו אשר מתפשטים בז"א ומלבישים ומקיפים את היסוד דאבא בתוכה כנודע, וע"י בקיעה זו דיסוד דאימא יוצא אור היסוד דאבא מחוץ יסוד דאימא אל תוך גוף ז"א. והבקיעה זאת היא ענין פתיחת ההיכל להוציא הס"ת מתוכו, כי ההיכל הוא יסוד דאימא אשר בתוכו הס"ת שהוא היסוד דאבא. ואח"כ באה הבקיעה הב' והיא בקיעת היסוד דז"א עצמו שיצא האור של היסוד דאבא לחוץ אל יעקב הנתון במקום ההוא כנודע, ובקיעה זו היא ענין פתיחת תיק הס"ת עצמו שיתגלה הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל כנודע. ואח"כ בעת שקורין בתורה אז הוא יוצא האור שבתוכו לחוץ שהיא התורה עצמה שנקראת "אור". וזהו היותר אמיתי אצלי מדרך הראשון:
דרושי קריאת ספר תורה - דרוש ב עריכה
נבאר מספר העולים לקרות בתורה.
הנה בריש פרק הקורא את המגילה תמן תנינן בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג', בר"ח ובחש"מ קורין ד', ביו"ט ה', וביוה"כ ו', בשבת בשחרית ז'. וכל אחד מהחלוקות ית' במקומו בע"ה.
ועתה נבאר ענין הג' שקורין בשני וחמישי. הנה אע"פ שנתבאר לעיל כי גם החג"ת דאימא וחג"ת דז"א נתגלית הארתם (כנ"ל שבחזרת העמידה עולים יעקב ורחל עד חג"ת דז"א) אבל עם כל זה אין חג"ת דאבא מתגלין עתה רק הנה"י שלו בלבד הם המתגלים עתה בשני ובחמישי דימי החול, כי נבקעים נה"י דאבא ויוצאת הארתם לחוץ. ולכן קורין ג' עולין:
- כהן כנגד הנצח קו ימין.
- לוי כנגד ההוד קו שמאל.
- ישראל כנגד היסוד קו האמצעי.
והנה הארה זו אינה נשארה כך רק לפי שעה, ואח"כ חוזרין ומתעלמין בפנים כמתחילה. ולכן תיכף אחר הקריאה סוגרין הספר תורה ומחזירין אותו למקומו תוך ההיכל.
ונבאר עתה יותר באורך ענין הכהן והלוי והישראל הנזכרים.
הנה נתבאר לעיל שהחסדים המתגלים מבחינת יסוד דאימא תוך גופא דז"א אינם רק בשני שלישיים תחתונים דת"ת שבו, שהוא מן החזה שבו ולמטה. ובענין ס"ת דשחרית דשבת שעולין ז' נתבאר שם במקומו כי לסיבה זו עיקר העולים הוא השלישי והששי לפי שהם כנגד הת"ת והיסוד דז"א, לפי ששם הוא עיקר גילוי החסדים יותר מבכל השאר. ואמנם יש בזה מקום שאלה שא"כ איך תקנו רז"ל שיעלה תחילה כהן ואחריו לוי שהם כנגד חסד וגבורה הקודמין אל הת"ת שהוא ישראל העולה בבחינת שלישי', כי נראה שיותר חשובים הם הכהן והלוי מישראל שהוא הג'?
אבל הענין הוא כי הנה הז' אנשים העולים בתורה ביום שבת בשחרית
- הנה הם כנגד ב' פרקים תחתונים דנצח דאבא, המלובשים ונסתמים תוך ב' פרקים תחתונים דנצח דאימא, והם עצמם מלובשים תוך חסד ונצח דז"א.
- וכנגדם שני פרקים תחתונים דהוד דאבא, אשר בתוך ב' פרקים תחתונים דהוד דאימא, אשר בתוך גבורה והוד דז"א.
- וכנגדם ב' פרקי היסוד דאבא -- שהם היסוד והעטרה שבו, אשר תוך ב' פרקי דיסוד דאימא, אשר בתוך הת"ת והיסוד דז"א.
והנה ד' פרקים דנצח והוד הם סתומים לגמרי ומלובשים כנזכר אבל השני פרקים דיסוד דאבא הם מגולים לפי שהיסוד דאימא נשלם ונפסק בחזה דז"א ומשם ולמטה מתגלה היסוד דאבא גילוי גמור.
ונמצא כפי זה כי שנים הראשונים שהם כנגד חסד וגבורה דז"א (אשר בתוכם מלובשים ב' פרקים עליונים, א' דנצח דאבא וא' דהוד דאבא) ואין להם גלוי הארה כלל לפי שהם סוד ב' הזרועות הצומחין ויוצאין מן השליש העליון שבת"ת דז"א ששם האורות מכוסים לגמרי, ולכן אין כח ביד שום ישראלי לפותחם ולגלות הארתם אלא הכהן והלוי אשר מצד מעלת יחוסם ומשפחתם יש בהם כח לגלות הארתם. ונמצא כי אעפ"י שהם כנגד מקום הסתום -- עם כל זה שבח ומעלה הוא להם, שאין מי שיוכל לגלות הארתם אלא הם. ולכן תקנו שיעלו הכהן והלוי ראשונים.
אבל הנצח והוד דז"א ששם פרק תחתון דנצח ופרק תחתון דהוד דאבא -- אעפ"י שגם הם סתומים שם -- עכ"ז יש להם קצת הארה יתירה מבחינת האורות המגולים ביסוד דז"א אשר שם עומד באמציעותם ומאיר בהם. ולכן הד' והה' שהם כנגד אלו הם יכולים להיות ישראלים. אבל עכ"ז אין מעלתם גדולה כיון שהוא מקום סתום. ומה שאנו רואים שהם ג"כ מתגלים ע"י עלייתם -- אין הענין תלוי במעשיהם, רק בכהן ולוי שעלו בתחילה; כי כיון שלסיבת מעלת יחוסם כנזכר היה בהם כח לגלות החסד והגבורה -- ממילא נתגלו גם הנצח וההוד, ואז היה יכולת ביד הישראלים הרביעי והחמישי לעלות ולגלותם.
ונמצא שהיותר גרועים במעלה מן השבעה העולים הם הרביעי והחמישי, אבל השלישי והששי הם משובחים ומעולים יותר מן הז' העולים לפי שהאורות אשר שם מגולים לגמרי מפאת עצמם, כי שם הוא מקום הגילוי בקו האמצעי בדוקא.
אמנם יש חילוק ביניהם. כי הששי מעולה מן השלישי, כי השלישי אין בו גילוי רק בב' שלישיים התחתונים בלבד, שהם מן החזה ולמטה. אבל הששי שהוא כנגד היסוד כולו הוא מגולה לגמרי ולכן הוא מעולה מאד. וזהו הטעם שאמר בזוהר שלח לך גבי רבי כרוספדאי (ח"ג קסד, ב) חמיד לבא דמיומוי לא סליק לס"ת אלא שתיתאי כו'.
ונמצא לפי זה שהששי הוא מעולה מכל השבעה עולים. גם נמצא שהששי והשלישי אעפ"י שאינם עושים שום תיקון בידם כמו שעושים הכהן והלוי שמגלים מקום הסתום כנ"ל -- מ"מ צריך שיהיו האנשים היותר חשובים במעלה שבכל העולים אז כדי שיהיו ראוים לקבל האורות המגולים ההם כנזכר.
והנה נתבאר פה ענין ז' עולים דשבת ובמקומו יתבאר יותר בע"ה:
דרושי קריאת ספר תורה - דרוש ג עריכה
ועתה נבאר ענין האדם עצמו כשעולה לקרוא בתורה.
צריך לזהר שיראה מקום הקריאה ויסתכל בפסוק אשר עתיד להתחיל. אחר כך תכסה הכתיבה על ידי מפה של הס"ת ואז תברך ברכת התורה שלפניה ואח"כ תפתח ותקרא. ואח"כ תחזור ותסתום הכתיבה ואז תברך ברכת התורה של אחריה (ואעפ"י שיש פוסקים שכתבו שאין צורך לכל זה כמו שכתב ב"י[1] ועי"ש).
גם צריך לזהר כשיעלה לקרוא בס"ת שיאחז בס"ת בשני ידיו, ולא בתיק, כי אם ביריעה עצמה -- יד א' מצד זה ויד אחד מצד זה. אבל תאחוז אותה ע"י מפה של הס"ת, לא בידך ממש, כאומרם ז"ל כל האוחז ס"ת ערום נקבר ערום מאותה מצוה.
והנה זו היא הכוונה שיכוין בשעה שאוחז ס"ת בידו. יכוין שהספר תורה הוא סוד שני שמות אהיה -- אחד במילוי יודין ואחד במלוי ההין, שהם קס"א וקנ"א. ושניהם בגימטריה חדש. ותכוין שעל ידי ב' יד ב' יד שווה 28יך האוחזות בו נשלם ונעשה שם בסוד "וְקֹרָא לָךְ שֵׁם חָדָשׁ" (ישעיהו סב, ב).
והנה ש"ם וספר חשבונם שוה. והענין הוא כי באהיה דיודין יש בו י"ד אותיות -- ד' בפשוטו, ועשרה במלואו -- והרי זה כנגד יד ימינך שהיא כנגד י"ד אותיות הנזכר. וכנגדם יש י"ד אותיות אחרים באהיה דההין ביד שמאלך. ואם תחבר ב' פעמים י"ד ב' פעמים י"ד שווה 28 הנזכר יהיו בגי' כ"ח עם הב' אהיה עצמה (שהם בגימטריה חדש כנזכר). נמצא כי כ"ח וחדש הם בגי' ש"ם, והם בגי' ספ"ר. ונמצא כי ספר הוא בחינת ב' שמות אהיה (דיודין וההין) העולים חדש, ועם כ"ח אותיותיהם הם בגימטריה ש"ם, והם ספ"ר. וזהו סוד כוונת הספר תורה.
ואחר שאחזת אותו בשני ידיך וכוונת בו הכוונה, אז תכוין לכלול יד שמאל ביד ימין כנודע, ואז תסיר משם יד שמאלך ותשאר יד ימינך לבדה אחוזה בס"ת כל זמן קריאתך בו כנזכר.
ענין הקדיש שאומרים אחר קריאת התורה הוא ממש על דרך כוונת הקדיש שלאחר נפילת אפים. וכבר ביארנו שהוא בסוד שני בחינות מ"ב משני בחינות של הויות ע"ב ע"ב דמלוי יודין. ועיי"ש באורך.
- ^ לא מצאתי בסימן קל"ט וצע"ע -- ויקיעורך