שער הכוונות/דרושי ספר תורה/דרוש א

דרושי ספר תורה - דרוש אעריכה

בענין ס"ת שמוציאין בשני ובחמשי בחול.

ונבאר תחילה מנהג מורי ז"ל. שהיה נוהג לנשק הס"ת וללוותו לילך אחריו כשמוליכין אותו מן ההיכל אל התיבה לקרות בו. ואח"כ היה נשאר שם סמוך אל התיבה עד שהיו פותחין הס"ת ומראין אותו לקהל כנודע. ואז היה מסתכל באותיות הס"ת ממש והיה אומר שעל ידי הסתכלות האדם מקרוב כ"כ שיוכל לקרוא האותיות היטב -- על ידי זה נמשך אור גדול אל האדם. ואח"כ היה חוזר למקומו הראשון ויושב שם מיושב עד סיום קריאת הפרשה, לא כאותם הנוהגים לעמוד. וזמן הרבה התפלל מורי ז"ל בביתו בעשרה ולא חשש שיהיה שם ס"ת לקרוא בו, בין בחול בין בשבת.

ועתה נבאר מה ענין הוצאת ס"ת עתה בעת הזה ובימים אלו, כמו שאמרו רז"ל "עזרא תיקן לישראל שיהיו קוראים בתורה שני וחמישי". והנה נתבאר אצלינו כי ביום ב' וה' שולטת עולם היצירה בעולם, ולכן טוב לעסוק בתורה בשני ימים אלו. והנה היצירה היא כנגד ז"א שהוא אות ו' של ההויה. גם ז"א נקרא "תורה שבכתב". ולכן בשני ימים אלו בלבד מוציאין ס"ת, משא"כ בשאר ימי החול כנודע.

ואמנם טעם הוצאות ס"ת אחר נפילת אפים הוא -- כי הנה בחינת תורה [שבכתב] איננה רק בחינת היסוד דאבא המתלבש תוך קו האמצעי דז"א כנודע. גם זהו סוד עליית משה רבינו ע"ה להר סיני ביום ב' לקבל לוחות התורה והורידם ביום ה'.

והנה הזווג הנעשה בעמידה היה על ידי שנבקע היסוד דאימא ונפתח ויצאו מתוכו חסדים וגבורות לחוץ. אבל היסוד דאבא -- אשר הוא מלובש תוך היסוד דאימא -- לא נבקע, ונשאר סתום עדיין כמתחילה. והאורות שבתוכו (שהם החסדים וגבורות שבו) ג"כ אינם יוצאין הם עצמן לחוץ כיון שהיסוד סתום, אמנם יוצאת הארתם בלבד לחוץ כדי לתקן פרצוף יעקב (כנזכר לעיל בברכת אבות), אבל המוח עצמו של החסדים וגבורות אשר בתוכו נשאר בפנים, ואינו יוצא לחוץ. אמנם עתה, אחר אשר נעשה הזווג של העמידה -- נבקע היסוד דאבא, והמוחין שבתוכו מאירין לחוץ ביעקב ורחל העומדים שם מבחוץ בנצח-הוד דז"א כנודע.


אמנם כדי לצאת אלו האורות לחוץ כנזכר, צריכות שני מיני בקיעות. ובענין שני בקיעות אלו נסתפקתי איך שמעתי ממורי ז"ל.
כי הנלע"ד ששמעתי ממנו הוא כי הבקיעה הראשונה היא הוצאת יסוד דאבא חוץ מגופא דז"א, כי כבר הוא יוצא מתוך יסוד דאימא אשר נשלם ונסתיים במקום החזה דז"א כנודע. ובקיעה הב' היא בקיעת יסוד דאבא עצמו להוציא אורות שלו מתוכו. ונמצא כי פתיחת ההיכל הוא נעשה בתחילה -- והוא ענין הז"א עצמו שנבקע להוציא יסוד דאבא מתוכו לחוץ מגופו. ופתיחת הס"ת עצמו נעשה אחר כך והוא סוד בקיעת היסוד דאבא עצמו הנקרא "ספר תורה", ומתגלים החסדים וגבורות שבתוכו (הנקראים "תורה שבכתב" כנודע) ומאירין ביעקב. וזהו סוד "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", כי משה הוא היסוד דאבא והאורות שבתוכו הם התורה, ויעקב אשר בחוץ יורש ולוקח את האורות האלו. וכבר נתבאר זה אצלנו במקומו.

אמנם היותר נלע"ד ששמעתי בבירור ממורי ז"ל הוא באופן זה:
כי הבקיעה הראשונה היא בקיעת היסוד דאימא והחסדים אשר בו אשר מתפשטים בז"א ומלבישים ומקיפים את היסוד דאבא בתוכה כנודע, וע"י בקיעה זו דיסוד דאימא יוצא אור היסוד דאבא מחוץ יסוד דאימא אל תוך גוף ז"א. והבקיעה זאת היא ענין פתיחת ההיכל להוציא הס"ת מתוכו, כי ההיכל הוא יסוד דאימא אשר בתוכו הס"ת שהוא היסוד דאבא. ואח"כ באה הבקיעה הב' והיא בקיעת היסוד דז"א עצמו שיצא האור של היסוד דאבא לחוץ אל יעקב הנתון במקום ההוא כנודע, ובקיעה זו היא ענין פתיחת תיק הס"ת עצמו שיתגלה הארת התורה הכתובה בתוכו לחוץ אל כל הקהל כנודע. ואח"כ בעת שקורין בתורה אז הוא יוצא האור שבתוכו לחוץ שהיא התורה עצמה שנקראת "אור". וזהו היותר אמיתי אצלי מדרך הראשון: