שער הכוונות/דרושי נפילת אפים/דרוש ד
דרוש ד'
עריכהכבר נתבאר אצלנו שיכוין להפיל עצמו עד עולם העשיה ומשם יעלה מ"ן על ידי ההויה דב"ן הנרמזת במזמור זה. והענין, במה שנודע בזוהר בפסוק "וצדיקים ירשו ארץ", כי ארץ העליונה נוקבא יתבא בין תרין צדיקיא, צדיק עליון וצדיק תחתון, והם יוסף ובנימין. וזה יובן במ"ש רז"ל "אין האשה מתעברת מביאה ראשונה אלא מביאה שניה", כמבואר אצלנו שהענין הוא כי בביאה ראשונה יהיב בה רוחא דשדי בגווה והוא סוד בנימין שפירושו בן ימין שהוא סוד שני הגבורות שלא נתמתקו תוך היסוד דז"א כנודע, והם שני הויות שהם בגימטריה ב"ן. ואלו השנים נותנם ז"א לנוקבא בביאה ראשונה. וזהו ענין ההוא רוחא דשדי בגווה בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה כמבוא' אצלנו.
ואלו הב' גבורות נעשים כלי לקבל המ"ן ולהעלותם לגבי דכורא לקבל מ"ד דיליה. ואח"כ בביאה ב' נותן לה המ"ן עצמן שהם ג' גבורות האחרות אשר נמתקו ביסוד דז"א על ידי ג' החסדים. והנה הם ו' הויות שהם ג' פעמים ב"ן בגימטריה יוסף ולכן יוסף נקרא דכורא לפי שהוא מן הגבורות שנתמתקו ע"י החסדים, אבל בנימין הוא בעלמא דנוקבא כנזכר בזוהר ויצא לפי שהוא מן הגבורות לבדם בלתי מיתוק החסדים זכרים. גם בזה תבין איך יוסף נולד מן רחל והיה תחילה מעלמא דנוקבא וחזר להיות דכורא ועלה למעלה. ועוד כי הג' גבורות שלו הם העולות בתוך היסוד דז"א ממטה למעלה בסוד אור חוזר ועי"כ הם מגדילו' את נוקבא דז"א כנודע. גם בזה תבין כי אלו הג' גבורות להיות שנמתקו ע"י החסדים גם עתה כשנתנים ביסוד דנוקבא הם בחינת מ"ן ממש העולות למעלה לקבל מ"ד. אבל ב' הגבורות האחרות שלא נתמתקו ע"י החסדים -- גם עתה אינם בסוד מ"ן העולות למעלה, אבל הם בחינת הכלי שבו נתונים המ"ן, ואינם מכלל המ"ן עצמן, וזה הכלי הוא הנקרא "רוחא דשדי בה בעלה" בביאה ראשונה והוא הנקרא "נפשה" של רחל כמו שאמר הפסוק "ויהי בצאת נפשה כי מתה", כי הם נעשים נפש וחיות שלה ממש הנקרא "רוחא דשדי בגווה", ולכן כשיצאתה ממנה מתה, ואז מן ההוא רוחא נעשה בנימין. אבל הג' הגבורות הם המ"ן שבה, לעלות ולקבל מ"ד, ואינם נפשה וחיותה ממש. ולכן כשיצאו ממנה נולד יוסף ולא מתה רחל אמו. וזכור כללים אלו היטב מאד.
ונחזור עתה לענין נפילת אפים. כי תכוין להעלות המ"ן הנזכר מעולם העשיה עד המלכות דאצילות אשר עתה היא מזדווגת עם בעלה ז"א והנה היא נקראת הויה דב"ן דההין כנודע. וזהו מה שתכוין בהויה זו של אליך ה' כו', ותכוין שהויה זו מלאה בההין וכונת המשך הפסוק היא כך: "אליך" נוקבא דז"א הנקרא "הויה" דההין, "נפשי אשא" ואעלה אליך אחר שנפלתי עד העשיה בסוד נפילת אפים כנזכר, אחזור להעלות אליך עם המ"ן אשר בעשיה, כי כוונת הנפילה של הנפש עד שם הוא ללקט משם בחי' הניצוצות דמ"ן שנפלו תוך הקליפה אשר שם, וכן בכל עולם ועולם, ולהעלותם כולם למעלה עד נוקבא דאצילות ושם יתוקנו על ידי המיין דכורין שיתן בה ז"א בזווג זה, ועי"כ יתוקנו ויהיו נשמות גמורות מתוקנות.
והנה המ"ן הם הג' גבורות הנמתקות כנזכר, והם סוד ג' פעמים ב"ן כנז"ל, ושלשתם הם נרמזות כאן והם:
- נ' של "נפשי" ושני אלפין שבמלת "אשא" -- הרי ב"ן א'.
- "אלהי" בגי' מ"ו, ועם ר"ת "בך בטחתי אל אבושה" -- הרי ב"ן ב'.
- ור"ת "אל יעלצו אויבי" עם מלת "לי" -- הרי ב"ן שלישי.
ואלו הם סוד המ"ן כנזכר. ועל ידי ג' ב"ן אלו תכוין להעלות ג' מיני מ"ן של ג' עולמות בי"ע שהם סוד נר"ן אל המלכות דאצילות הנקראת נשמה לנשמה, כי שם תיקונם כנזכר.
ובקונטריס אדם א' מצאתי וז"ל:
- ובסוד ההויה דההין שהיא בחינת רוחא דשדי בגווה הנקרא בנימין, בסודו מוסר האדם נפשו בנפילת אפים באומרו "אליך ה' נפשי אשא" -- ר"ת בגימטריא ב"ן. והנה ע"י נפילת אפים מפיל נפשו למטה בעולם העשיה, כי בעמידה הוא עומד באצילות, ומפיל עצמו עד העשיה, ובשם ההויה ד"אליך יהו"ה נפשי" יכוין כי הויה דס"ג הוא סוד אימא מקננא בכורסייא דבריאה, הויה דמ"ה הוא ז"א מקנן ביצירה, הויה דב"ן היא נוקבא מקננא בעשיה, ובאומרו הויה זו ד"אליך יהו"ה נפשי אשא" יכוין שקושר ומעלה עשיה (שהיא הויה דב"ן) ביצירה (שהיא הויה דמ"ה), ומעלה וקושר יצירה בבריאה (שהוא הויה דס"ג), ואח"כ מעלה שלשתם עד המלכות דאצילות בסוד הויה דב"ן יותר מעולה שיש בה ואז נפשו של אדם נעשית גם היא מ"ן בתוכה עם שאר המ"ן שעלו מן השלשה עולמות כנזכר.
אמר הכותב חיים כפי הנראה מכל הנזכר הוא שההויה של "אליך יהו"ה נפשי אשא" המפורשת בפסוק היא כנגד נוקבבא עצמה דאצילות הנקראת הויה דב"ן, ויכוין להעלות ג' הויות ע"ב ס"ג מ"ה שבבי"ע ע"כ. ובר"ת "אליך יהו"ה נפשי אשא" העולה בגי' ב"ן יכוין אל הכלי דמ"ן שהוא ביסוד דנוקבא והם ב' הגבורות כנז"ל, והמ"ן עצמן שהם ג' גבורות הנמתקות יכוין בר"ת "נפשי אשא" ובר"ת "אלהי בך בטחתי", ובר"ת "אל יעלצו אויבי לי" כנז"ל.
עוד שמעתי מאדם א' ששמע ממורי ז"ל כי מי שחטא בחילול השם אמרו רז"ל שאינו מתכפר לו עד מותו כמ"ש "אם יכופר כו'", הנה יש לו תיקון וכפרה ע"י מסירת נפשו למיתה בעת נפילת אפים בפסוק "אליך ה' נפשי אשא" כמ"ש בזוהר פר' ויקהל.
וזהו מה שצריך לכוין להמשיך ג' הויות דב"ן דההין מז"א לנוקבא ואלו הן:
- "מ"י ז"ה ה"איש" ר"ת בגי' ב"ן, וזה כנגד הרוח. ולפי שאנו ממשיכין אותם מז"א שהוא בחי' רוח כנודע לכן אנו מתחילין מבחינת הרוח.
- "נפשו בטוב תלין" ר"ת ב"ן והוא כנגד הנפש כדמשמע מתיבת נפשו.
- "בטוב תלין" ס"ת ב"ן כנגד הנשמה.