שער הכוונות/דרושי כוונות קריאת שמע/דרוש ג

דרוש ג'עריכה

בענין ד' מיני יחודי קריאת שמע -- ( א ) שעל המטה, ( ב ) ושל ערבית, ( ג ) ושל שחרית בסדר הקרבנות, ( ד ) ושל שחרית בתפלת יוצר. ולעיל בדרוש שקדם ביארנו כי כל השינוי הוא במלת 'ישראל' בסדר כניסת המוחין דקטנות. ונבאר עתה הדרוש הזה יותר באורך בע"ה.

דע כי ארבע מיני זווגים הם. רוצה לומר כי הנה נודע הוא שכאשר מזדווגים זו"ן כונת זווגם הוא כדי להוריד נשמות לתחתונים בעוה"ז. וכבר נתבאר אצלינו כי טיפת הזווג אינה משלהם עצמם אמנם הם צריכים לקחתה בתחלה ממי שלמעלה מהם. כיצד? הרי כאשר זו"ן מזדווגים הנה הז"א הוא נוטל טפת הזווג ההוא מתחלה מן אבא ואמא ואח"כ נותנה ז"א בנוקבא בעת הזווג. וכן אבא לוקח לצורך זווגו בתחלה מלמעלה ממנו (כגון מאריך אנפין) ואח"כ נותנו לאימא בסוד זווג. ונדבר עתה בענין זווג זו"ן.

הנה פשוט הוא שאין זווגם שוים בכל הזמנים, וגם כמה מיני זווגים יש בו: אם בחינת זווג ישראל ורחל, ואם זווג ישראל ולאה, ואם זווג יעקב ורחל, ואם זוג יעקב ולאה כו'. וגם נתבאר אצלינו סדר מעלת הזווגים כי הנה יש זמן שהטפה של זווג דז"א נמשכת מן אבא בלבד (פירוש: ממה שהוא חלקו של אבא) ולפעמים מושך הטיפה יותר מלמעלה שהוא מן אריך. ולפעמים מושך יותר מלמעלה מן עתיק. והכלל הוא כי כפי גודל מעלת הזווג דז"א כך מעלת המשכת טיפת זרעו מלמעלה.

גם דע כי הנה בכל פרצוף ופרצוף יש פנימיות וחיצוניות, ולפעמים נמשכת טיפה מן החיצוניות ולפעמים מן הפנימיות. והוא‏[1] כי לעולם כאשר ז"א ממשיך אותה טיפה מן אבא אינו יונק אלא מן חיצוניות בלבד, כי הפנימיות דאבא הוא נחשב כאלו יונק מן עתיק הגנוז ומתלבש תוך א"א. והטעם הוא כי כשנתקן עתיק היו אבא ואמא אחור-באחור ונמצא כי זווג אבא ואמא אחור-באחור הוא נמשך מתיקון עת"י. אלו הם דברי מורי ז"ל, ואיני זוכר הבנתם ופירושם. אמנם הכלל הוא כי אין המשכה לעולם אל ז"א אלא מחיצוניותו אבל באריך אנפין ובעתיק יש בהם המשכה מחיצוניותם ופנימיותם.

והנה ד' זווגים אלו כל אחד נמשך ממקום אחר. כיצד?

  • זווג תפלת שחרית הוא הזווג המשובח מכל הזווגים שיש בימי החול, והוא זווג יעקב ברחל. והנה בזווג הזה הוא מושך הטפה מחיצוניות עתיק, ומשם נמשכין המוחין דז"א בעת קריאת שמע דיוצר, ואז ז"א נותן אל יעקב אותה הטפה כדי שיזדווג הוא‏[2] יעקב ברחל. ובקריאת שמע של הקרבנות גם אז נכנסין מוחין דגדלות בז"א כנודע, וגם המוחין ההם תכליתם הם לצורך הזווג הנזכר של יעקב ורחל שבתפלת שחרית בזמן העמידה, כי הנה אין זווג אחר בעת הקריאת שמע הזו של הקרבנות. ואותם המוחין נמשכין מפנימיות א"א (שהיא מדרגה למטה מחיצוני' דעתיק) וניתנים בז"א ומשם נמשך כח אל יעקב להזדווג ברחל בעת העמידה כנזר. [ואח"כ נבאר צורך ב' קריאת שמע אלו לזווג אחד למה הוצרכו שניהם. ]
  • והזווג דערבית בעת העמידה הוא זווג יעקב בלאה בהיותה מן החזה דז"א ולמעלה, והוא גרוע מזווג יעקב ברחל אשר בשחרית. וזווג הזה איננו ממשיך אלא מן המדרגה שלמטה מהשני מדרגות הנזכר והוא מחיצוניות אריך.
  • והקריאת שמע שעל המטה הוא לצורך זווג של חצות לילה שהוא יעקב בלאה למטה מן החזה. והזווג ההוא איננו ממשיך אלא מחיצוניות אבא ואמא.

הרי ביארנו ג' בחינות הזווגים, כי הזווג הד' -- שהוא בתפלת המנחה -- אין בו קריאת שמע, וכמו שנבאר עניינו בע"ה לקמן.


ונחזור לבאר הטעם למה הוצרכו שני מיני קריאת שמע לצורך זווג אחד דתפלת שחרית מה שאין כן בשאר הזווגים.    והטעם הוא לפי שהמוחין של חצות לילה היו נמשכין מחיצוניות דאבא ואמא ואחר כך נסתלקו כל המוחין לגמרי (כנודע כי אחרי כל זווג חוזרין ומסתלקין כל המוחין לגמרי). וזהו סוד הגלות, כי בזמן החרבן לא יש למעלה מוחין אלא בעת התפלה בלבד ואח"כ הם מסתלקים שלא יגיע בהם הפגם. וגם טעם אחר לפי שאין בידינו כח כדי לקיימם כל היום רק בעת התפלה בלבד. והנה בזמן תפלת שחרית אשר הזווג ההוא הוא עליון מאד שהוא זווג יעקב ברחל ובפרט כי הם מושכין מן חיצוניות דעתיק והנה הכל הוא ריקם וחסר ואי אפשר להמשיך הכל בפעם אחד שיושלם ז"א מכל המדרגות האלו עד עתיק כי הנה כאשר כתבנו לעיל כי הוא מושך מן עתיק אין ספק שמכל שכן שמושך מכל המדרגות האלו, האמנם צריך שיושלם בהם לאט לאט. וזהו סוד טעם מה שתיקנו קריאת שמע בבקר בעת הקרבנות זולת הקריאת שמע השנית העיקרית אשר ביוצר. והנה בקריאת שמע של סדר הקרבנות אנו ממשיכין מן פנימיות אריך אפין, ואח"כ בקריאת שמע דיוצר אנו ממשיכין מן חיצוניות עתיק (כנ"ל שהוא מקום יותר גבוה ועליון). ואחרי אשר כבר המשכנו די סיפוקו החלק (הא') הראוי בזווג הזה אנו מזווגים אותם יחד בתפילה של עמידה. הרי לך בהדיא איך מוכרח הוא לומר ב' פעמים קריאת שמע לצורך הזווג הנזכר הזה. אמנם שאר הזווגים אשר אינם עולים רק מדרגה אחד -- די להם בהמשכת קריאת שמע אחדבלבד וכמו שיתבאר בע"ה.

ובזה יתבאר לך ענין מעלת הותיקין שהיו נוהגין להתפלל קודם הנץ החמה.    וסוד הענין הוא הנה האמת הוא כי לא היה צריך אל הזוג ההוא רק קריאת שמע אחד כשאר הזווגים. אבל הטעם למה היו בו ב' פעמים קריאת שמע הוא לטעם שנתבאר כי כיון שנסתלקו כל המוחין לגמרי לכן צריך להמשיכם בב' פעמים כי לא יספיק פעם אחד. והנה טעם זה אינו אלא כאשר אנו מתפללים ואומרים קריאת שמע כאשר האיר היום וזרח השמש והוא יום ממש. והענין הוא כי זווג יעקב ולאה שלאחר חצות לילה -- הנה הוא מתמיד ונמשך כל חצות לילה עד אור הבקר.

[ וז"ס "ויהי בבקר והנה היא לאה" -- כי עד היות בקר ממש עדיין לאה עם יעקב בזווג יחד במקומה. ובפרט במ"ש אצלינו כי יש בחי' זווג ליעקב עם לאה בסוד אילת השחר שאז התחיל היום להאיר כדמשמע מן הזוהר פרשת וישלח דף קע"ח ע"א (ח"א קעח, א).     ובזה לא יקשה בעיניך אם נראה מזוהר במקום הנזכר שהזווג הוא בעת אילת השחר ובמקום אחר מהזוהר משמע שהזווג הוא בעת נפילת אפים אחר העמידה. דע כי שני המאמרים הם אמיתים. כי זווג דקדרותא דצפרא הוא זווג יעקב עם לאה ודנפילת אפים הם יעקב ברחל. ]

ונמצא כי המוחין שבאו מחצות לילה ואילך אינם מסתלקים עד אחר היות היום ברור; כי בעת אילת השחר עדיין לא נסתלקו המוחין. ולכן כשאומרים קריאת שמע של שחרית קודם הנץ החמה אין טורח כ"כ להחזיר המוחין, כי כמעט שלא עבר רגע קטן שנסתלקו, ולכן בקל אפשר להחזיר. וזהו הטעם שהותיקין היו גומרים אותה קודם הנץ החמה ועי"כ לא היו צריכים לקרות קריאת שמע ב' פעמים בתפלת שחרית. אבל אנו, כללות העולם, שאין אומרים הקריאת שמע קודם הנץ החמה אלא עד אחר הנץ החמה ממש -- הנה אז כבר נסתלקו המוחין לגמרי ולא נשאר מהם דביקות ברישא דז"א, ולכן אנו צריכין לקרות ב' פעמים קריאת שמע כדי להחזיר המוחין על ידינו, מדרגה אחר מדרגה. משא"כ כמנהג הותיקין לפי שהמוחין אשר באו אחר חצות לילה אין צורך לטרוח להחזירם וכמעט שהם חוזרים מעצמם, וכאשר אומרים קריאת שמע אז באים מוחין אחרים חדשים מעולים מאותם שהיו מחצות לילה. אבל עתה אנו צריכין לקריאת שמע הראשונה להמשיך אותם מוחין דחצות לילה, וקריאת שמע הב' להמשיך המוחין האחרים היותר עליונים.

וזהו הטעם שתיקנו לומר אותה הפרשה דשמע ישראל ובשכמל"ו דסדר הקרבנות למי שאינו נוהג כמנהג הותיקים. האמנם אני ראיתי למוז"ל שאפי' כשהיה מתפלל כמנהג הותיקין ולומר קריאת שמע קודם הנץ החמה -- אפילו הכי היה אומר קריאת שמע ב' פעמים. והטעם הוא לפי שגם לזה צריך תנאי אחר והוא שאותם שמתפללין תפלת הותיקין וקורין קריאת שמע עם הנץ החמה צריך שיהיו חסידים גמורים שתועיל כונתם ומחשבתם לקיים אותם המוחים שלאחר חצות לילה שיחזרו מעצמן. והנה אין כל אדם ראוי לכך בזמנינו זה, ולכן אפי' המתפללים תפלת הותיקין צריך שיקראו קריאת שמע ב' פעמים בתפלת השחר.

אמנם בתפלת המנחה הוא זווג ישראל עם לאה מן החזה ולמעלה וא"צ לקרות קריאת שמע. והענין הוא כי הלא בשחרית כבר אמרנו קריאת שמע והמשכנו מוחין עליונים -- ואע"פ שהם מסתלקים אחר התפלה -- עם כל זה נודע כי מדת היום הוא חסד ומדת הלילה הוא גבורה ולכן היום אשר הוא חסד ואין החיצונים שולטין בו כ"כ לפי שהוא יום והחסד גובר בעולם -- לכן בבא עת תפלת המנחה א"צ לקרות קריאת שמע וליחד יחוד העליון כי המוחין חוזרים לבא אז מעצמן. אבל עם כל זה צריך קצת התעוררות והוא ע"י תפלת המנחה כי הוא ענין זווג ישראל עם לאה, וכיון שאנו מתפללין כדי לזווגם -- אז מתעוררין המוחין העליונים וחוזרין לבא מעצמן מבלתי שנצטרך להביא מוחין חדשים ע"י הקריאת שמע.

ועיין בדרוש התפילין טעם למה זמן התפילין נוהג ביום ולא בלילה ושם יתבאר לך היטב ענין הדרוש הזה איך ביום אין המוחין מסתלקים לגמרי אבל הם נשארים על ראשו בסוד אורות מקיפין, אמנם בלילה הם מסתלקים לגמרי וע"כ בתפלת ערבית צ"ל פעם אחרת קריאת שמע כדי לעשות זווג אשר בעת ההוא לפי שאז כבר הוא לילה והדינים גמורים שולטים ולכן צריך לקרות פעם אחרת קריאת שמע מחדש כדי להמשיך מוחין לצורך הזווג ההוא.

גם טעם אחר קרוב אל טעם הנזכר והוא כי בתפלת המנחה סמכנו על הקריאת שמע דשחרית ומן השיריים שנשתייר מן הזווג דשחרית וכן מה שנשאר מן המוחין אחר שנעשה הזווג ההוא דשחרית מן השיריים ההם אנו עושים זווג תפלת המנחה. אבל איננו מספיק גם לעשות בו זווג תפלת ערבית על סמך המוחין דקריאת שמע דשחרית, כי כבר כלו ונפסקו בתפלת המנחה.

ועם הטעם הזה יתבאר לך טעם אחר למה זווג המנחה אינו מעולה כ"כ כתפלת שחרית אע"פ ששניהם ביום. אבל הטעם הוא כי זווג תפלת המנחה הוא מן השיורין דמוחין של תפלת שחרית. וגם בזה תבין למה הדינין מתגברין בתפלת המנחה בסוד "כי ינטו צללי ערב" -- הטעם הוא לפי שהמוחין הולכין ומתמעטין אבל עכ"ז עדיין נקרא מדת יום. אבל בתפלת ערבית שנפסקו כל המוחין לגמרי‏[3] ולכן כל שליטת החיצונים והמזיקין הוא בלילה כנזכר ברעיא מהימנא פרשת פנחס בלילה אסתתמו תרעי ג"ע ואתפתחו תרעי גהינם דאיהו מרה כו' , כנודע שהדינין וגבורות של הלילה הם גדולים כמה מדרגות יותר מן הדינין שבשעת המנחה, כי שליטת וממשלת החיצונים האמיתית אינה אלא בלילה כנודע.

והקריאת שמע שעל המטה אנו צריכין לעשותו מחדש ואינו מספיק בקריאת שמע דתפילת ערבית כמו שהספיק הקריאת שמע דשחרית אל זווג תפלת המנחה. והטעם הוא כי כשהוא עדיין יום אין המוחין מסתלקין לגמרי ולכן במנחה אין צריך קריאת שמע פעם אחרת מחדש. משא"כ כשכבר נעשה לילה שאז מסתלקין המוחין לגמרי ולכן צריך קריאת שמע מחדש לצורך הזווג שיהיה אח"כ בחצות הלילה. (והטעם שאנו מקדימין לקרות אותה קריאת שמע בעת השכיבה יתבאר במקומו לקמן בע"ה.) והנה להיות שעתה הוא לילה ממש יותר מבשעת תפלת ערבית -- לכן הזווג הזה הוא גרוע ואינו כ"כ מעולה ולכן אינו מושך אלא מחיצוניות אבא ואמא בלבד כנ"ל.

והרי נתבאר שני חילוקים שיש באלו הארבעה מיני קריאת שמע. והחילוק הא' שביניהם הוא בענין המשכתן -- אשר אין המשכתן שוה, והחילוק הב' הוא בענין הזווגים הנמשכין מהם כי אינם שוים.

  1. ^ לפי המשך הדברים משמע שנפל כאן איזה ט״ס, שהרי התחיל לומר שאפשר להימשך גם מפנימיות וגם מחיצוניות ואז באר שאצל אבא תמיד נמשך רק מן החיצוניות -- ויקיעורך
  2. ^ אולי צריך למחוק מלת "הוא" -- ויקיעורך
  3. ^ נלע"ד שחסר כאן איזה טקסט לפי ריהטא דלישנא שלפנינו -- ויקיעורך