של"ה תולדות אדם הקדמה

של"ה · תולדות אדם · הקדמה · >>

של"ה - ספר תולדות אדם - הקדמה

א

בשם ה' זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. האדם הנעשה והנברא בצלם אלקים לדעת כי ה' הוא האלקים ולהיות כאלקים, שלושה אלה הם שלושה שרשים, שורש מציאות ה', שורש תורת ה', שורש דביקות בשם. האדם הנעשה והנברא בצלם אלקים הוא אות וסימן למציאות השם, בסוד ועל כסא דמות מראה אדם (יחזקאל א, כו), ונאמר (איוב יט, כו), ומבשרי אחזה אלוה, ואבאר כל זה בארוכה אם יהיה אלקים עמדי. ומה שנברא לדעת כי ה' הוא אלקים זהו באמצעות תורת השם, כמו שנאמר במתן תורה (דברים ד, לה), אתה הראת לדעת כי ה' אלקים אין עוד מלבדו. וביאור ענין זה או מה הוא ענין הידיעה נבאר בארוכה. ותכליתו הוא להיות כאלקים, דביקות בשמו כמו שנאמר (דברים ד, ד), ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, והוא השכר האמיתי להיות כאלקי נצחיי. הגם כי זה הפסוק ואתם הדבקים מיירי בעודו בחיים חיותו בעולם הזה, ענין היום לעשותם להיות דבק במצותיו ובמדותיו יתברך. מכל מקום היא היא, זה הדביקות היום לעשותם היא סיבה עצמיית למחר לקבל שכרם, להיות דביקותו בחיי עולם הבא חיים נצחיים רוחניים בסוד שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה (אבות פ"ד מ"ב), כי השכר והעונש אינם הסכמיים רק עצמיים - החיות האמיתי העולם הבא, דהיינו בשרשיה למעלה. וכן הוא אמור לענין עונש עבירה בר מינן, העונש של עבירה היא עבירה בעצמה, דהיינו שרשה הרע ראש ולענה. ודבר זה יתבאר בארוכה אם ירצה השם. והכל תלוי בבחירת האדם, אמנם לתכלית זה ברא השם יתברך את האדם שיבחר בדביקות החיים, כמו שנאמר (דברים ל, יט), החיים והמות נתתי לפניך (את) הברכה והקללה ובחרת בחיים. ופירש רש"י, אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק יפה ואומר לו את זה ברור לך, ועל זה נאמר (תהלים טז, ה), ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, הנחת ידי על גורל הטוב לומר את זה קח לך, עד כאן לשונו:

ב

הענין, הטובות והרעות, כולם באות בכוונה מהשם יתברך, ודלא כרלב"ג וסיעתו שהתחכמו ואמרו כי הטובות נמשכות בעצם מהשם יתברך, והרעות במקרה מהכרח החומר, לא כך, רק הכל בכוונה מכוונת מאתו יתברך. כי הוא יתברך עושה שלום ובורא רע (ישעיה מה, ז), ושכר מצוה בעצם מצד המצוה, ועונש עבירה בעצם מצד העבירה, אך הטובות מכוונות לעצמם והרעות לזולתם. וכאשר נדקדק נמצא כי תכלית הרעות כתכלית הטובות שוה בשוה, כי כל מה שברא הקב"ה לא בראו אלא לכבודו (אבות ו, יא), ואלמלא הרעות לא היה יראה מהשם יתברך, ומתוך שלא לשמה בא לשמה. וכבר אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג, ב), אין לו להקב"ה אלא אוצר יראת שמים בלבד, וכתיב, ידעתי כי כל אשר יעשה אלקים הוא יהיה לעולם כו', והאלקים עשה שייראו מלפניו (קהלת ג, יד). הרי נתבאר כל הדרוש הזה, כמו שהשם יתברך מתקדש בצדיקים כך מתקדש ברשעים, נודע ה' משפט עשה וכו' (תהלים ט, יז). הכלל העולה, כי הטובות תכלית אהבת השם יתברך, והרעות היראה. אמנם השם יתברך תומך גורלנו לברור בחיים שהוא התכלית, ומפי עליון לא תצא הרעות רק הטוב, רצונו לומר שהוא יתברך תומך הגורל לבחור בטוב, ודברים הללו יתבאר גם כן בארוכה:

ג

הרי שלושה שרשים, והם שלושה עקרים שהרב בעל עקרים יסד ספרו, מציאות השם יתברך, ותורה מן השמים, ושכר ועונש. ועל אלה שלושה רומז הפסוק שהתחלתי בשם ה' זה ספר כו'. הגם כי תיבת בשם ה' קאי אלמעלה אז הוחל וגו', מכל מקום התורה ברמיזה נדרשת פנים ואחור מעלה ומטה. בשם ה' הוא מציאות השם, זה ספר הוא ספר התורה הזאת תורה מן השמים. ואמר לשון זה כמורה באצבע, והיה יכול לומר אלה תולדות אדם, כמו כל אלה תולדות, כי הוא רמז בכאן רמז למה שהתורה היא דו פרצופין, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כדמות זכר ונקבה, כמו שהוזכר בזוהר וגם בדברי המחברים, הן ההולכים דרך האמת הן על דרך הפשט. מכל מקום אמרו רבותינו ז"ל (קידושין ב, ב), כל התורה כולה בלשון זכר נאמרה, כי הנקבה נכללת בזכר ומאירה מכבודו. ורמז לדבר, 'זאת' ו'זה' שוים במספר קטן המורה על אחדותם, וכן כתוב (במדבר טו, כט) תורה אחת לכם, על כן אמר זה ספר בלשון זכר. ותולדות אדם פירושו כמו אלה תולדות יעקב, וכמו שפירש רש"י אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב ארץ ישראל, וכן הם תולדות אדם המאורעות עד שבאים לכלל ישוב ארץ ישראל שלמעלה נצחיי. אח"כ אמר ביום ברוא וגו', פירושי קא מפרש שלושה אלה, מה שאמר ביום ברוא אלקים את האדם בדמות אלקים עשה אותו, זהו פירוש על בשם ה' כמו שאמרתי למעלה, ונפרש אם ירצה השם בארוכה ענין מבשרי אחזה אלוה, שמצלם ודמות אדם נודע ונתגלה מציאות השם. זכר ונקבה ברא אותם, זהו פירוש על ספר, שתכלית בריאת אדם בתורתו, כן יצירתו סוד ד"ו פרצופין וכבשה כתיב. ויקרא את שמם אדם, זהו פירוש על תולדות אדם וסופו, אם דבוק הוא למעלה ומתדמה לו יתברך לילך בדרכיו נקרא שמו בעצם אדם מלשון אדמה לעליון, ועל כסא דמות אדם, ואם הוא מפריד את עצמו מהדביקות, אז נקרא אדם על שם האדמה אשר לוקח ממנה, ועפר הוא ולעפר ישוב. אמנם שם אדם המורה על אדמה לעליון, זהו עיקר התכלית, כי הרע לא נברא רק בעבור הטוב כדפירשתי, על כן שם אדם בעצם, שכן עולה במספר בשמו הגדול במילואו 'יוד' 'הא' 'ואו' 'הא':

ד

והנה שלושה השרשים הנ"ל צריכין ביאור רחב לירד לסוף דעתו, להראות העמים ענין מעשה השם הגדול והנורא במהות ואיכות האדם. וכבר הוזכרו שלושת אלה בזוהר גם כן איך הם מקושרים ומתייחדים, והוא מאמר מופלא ונבארהו כיד ה' הטובה עלינו, ואחר ביאורו נמצא פתח פתוח לשלשה שערים הנ"ל אשר בכל שער ושער נכנסים להרבה חדרים בדעת ימלאון. וזה לשון הזוהר פרשת אחרי מות (ח"ג עג, א), תנינן תלת דרגין אינון אתקשרין דא בדא - קב"ה אורייתא וישראל, וכל חד דרגא ודרגא סתים וגליא, קב"ה דרגא על דרגא סתים וגליא, אורייתא הכי נמי סתים וגליא, ישראל הכי נמי דרגא על דרגא, הדא הוא דכתיב, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, תרין דרגין אינון - יעקב וישראל, חד גליא וחד סתים כו'. המאמר ארוך והעתקתי לפי המצטרך לעניינינו. יש לדקדק איזה דקדוקים. א, מה שאמר תלת דרגין אינון מתקשרין דא עם דא, דמשמעות הלשון הוא שהם שלושה מיני קישורים, מה שיש באחד מהם הוא בשנים אחרים. דאם לא כן היה לו לומר תלת דרגין אינון, ישראל מתקשרין בתורה, והתורה מקושרת בהקב"ה, כלשון הזוהר במקום אחר (עי' זוהר שם ע"ב), זכאין אינון צדיקייא דמתדבקין נפש ברוח ורוח בנשמה ונשמה בהקב"ה. אלא על כרחך הענין הוא שמקושרין בתלת קישורין, האמור בהקב"ה הוא בתורה ובישראל, והאמור בתורה הוא בהקב"ה ובישראל, והאמור בישראל הוא בהקב"ה ותורה. וצריך התבוננות לידע מה הם העניינים. ב, מה חידוש אשמועינן זה המאמר, מי לא ידע באלה שהשם יתברך נגלה ונסתר, נסתר מצד מהותו, ונגלה מצד פעולותיו. וכן התורה שהיא נגלה ונסתר, זה יודע אפילו בר בי רב דחד יומא. ג, כפל הלשון דרגא על דרגא סתים וגליא, הוה ליה למימר דרגא על דרגא לחוד, ולבסוף הזכיר תרין דרגין אינון יעקב וישראל - חד גליא וחד סתים, ובודאי שינוי אלו לשונות לא דבר רק הוא כי אם חכמה נפלאה, וכן דקדוק באורייתא אמר סתים וגליא וביעקב ובישראל חד סתים וחד גליא:

ומאחר שמאמר הקדוש הוא עיר גדולה ובצורה. כולל הרבה בכל דיבור ואמירה. אפרשהו באורך וברוחב ובעמיקא דבירא. ולילך מענין לענין עד ההרה. הר ה' אשר שם אורה. ובעיר הזאת אבנה בתים עשרה. בעזרת האל הגבור והנורא. ולהבתים שער גדול הוא שער אורה. ואלה שמותם:

• בית יהו"ה.
• בית חכמה.
• בית ישראל.
• בית המקדש.
• בית נאמן.
• בית אחרון.
• בית הבחירה.
• בית עיר חומה.
• בית דוד.
• בית הגדול.

בית יהו"ה ידבר ממציאות השם יתברך. בית חכמה ידבר מתורה מן השמים. בית ישראל ידבר ממעלת ישראל וממעלת אדם כי ישראל נקראים אדם. בית נאמן ידבר מתוארי השם יתברך שהם נאמנים. בית המקדש ידבר ממעלת לשון קודש ומענין התוארים. בית אחרון ידבר משכר הרוחני שבא אחרון. בית הבחירה שם דרוש הבחירה. בית עיר חומה שם דרוש הרצון הנעלם המוצנע וגנוז. בית דוד ידבר מענין משיח. בית הגדול הוא דרוש מאמר וכתבתם הוא הבית הכולל כל הבתים. שער הגדול הוא דרוש העבודה צורך גבוה. וזה השער מכל הבתים:

ה

ובמאי דפתחנו נפתח לדבר מבית ה' מציאותו יתברך ויתעלה. מציאות השם מפורסם כי שם העצם הוא שם יהו"ה. תורה מפורסם עצמיותו תרי"ג. האדם מפורסם עצמיות מציאותו הוא הבחירה והרצון, ומהבחירה נמשך השכר והעונש. והנה אופן הקישור הוא שגם התורה וישראל נבחן בהם ענין הרצון, הרי הקישור שלש על שלש והם ראש תוך סוף. הראש הוא הקב"ה ראשון ואין ראשית לראשיתו, והתוך היא התורה באמצעותה יתגלה אלהותו יתברך על ידי קיום התורה והמצוה להאדם, והוא סוף תכלית הבריאה, וסוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' על ידי כי זה כל האדם. השם יתברך הוא ראש תוך סוף, היה הוה ויהיה, הכל יכול וכוללם יחד. ועתה אפרש בעזה"י אחד לאחד:

ו

וקודם פירושי אודיע, בכלל המאמר שאמר סתים וגליא הודיע לנו בעל המאמר שהנגלה הוא הנסתר, דהיינו גילוי ההסתר והתפשטותו הוא הנגלה, נמצא הנגלה הוא הנסתר. וכן בענין התורה אין הנגלה ענין בפני עצמו מהנסתר כמו שמבינים ההמוניים דרך הנסתר לחוד ודרך הנגלה לחוד, זה אינו, רק הנסתר נשתלשל ונתגלה, וזה רמז הפסוק (משלי כה, יא), תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, רצונו לומר כמו שנתקרב הכסף לזהב רק שהוא מדרגה פחותה ממנה כן הנגלה בערך הנסתר. וקרוב לזה כתב במורה נבוכים (בפתיחה) וזה לשונו, אמר החכם, תפוחי זהב במשכיות כסף דבר דבור על אופניו, ושמע ביאור הענין הזה אשר זכרו, כי משכיות הם הגופות המפותחות בפתוחים משובכים, רצונו לומר אשר בהם מקומות פתוחים דקי העינים מאוד כמעשה הצורפים, ונקרא כן מפני שיעבור בם הראות, ותרגם וישקף - ואסתכי, ואמר כי משל תפוחי זהב בשבכת כסף דקות הנקבים מאוד הוא הדבר הדבור על אופניו. וראה מה נפלא זה המשל בתואר המשל המתוקן, וזהו שאומר, שהדבר שהוא בעל שני פנים, רצונו לומר שיש לו נגלה ונסתר, צריך שיהיה נגלתו טוב ככסף, וצריך שיהיה תוכו טוב מנגלהו, עד שיהיה תוכו בערך אל גילויו כזהב אצל כסף. וצריך שיהיה בגילויו מה שיורה המתבונן על מה שבתוכו התפוח של זהב אשר כסוהו בשבכת כסף דקות העינים מאוד, וכשיראה מרחוק או מבלתי התבוננות יחשוב הרואה בו שהוא תפוח של כסף, וכשיסתכל איש חד הראות הסתכלות טובה, יתבאר לו מה שבתוכו וידע שהוא זהב (ע"כ ממו"נ). וכן הנגלה מהאדם הוא מדוגמת נסתר. ואחרי הודיע אלהים אותנו זה אבוא לביאור מה שהתחלתי: