שיחת קטגוריה:שמות טו ב

יש לי בעיה, שאני חושב שהיא חמורה מספיק בשביל להודיע אותה למר"ן בכבודו ובעצמו. כי זו לא בעיה אישית, אלא כלל-יהודית.

אכתוב אותה כאן. אשמח אם תואילו להביט בה, ולהחליט האם היא אכן ראויה להתייחסות מצד מר"ן.

הבעיה היא, שבהרבה מקומות הופכים את 'חטף-פתח' ל- 'שבא'. (או 'שווא'). ושמתי לב שזו שיטה קבועה ממש; ושזה קורה במילים שאותם יותר קל להגות ב'שווא', מאשר ב'חטף-פתח'.

אני מתייחס לתנ"ך בהוצאת 'קורן ירושלים' כאל העותק המדויק - המקור.

אז למשל, מתוך שירת הים:

"נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים" (שמות טו, י)

התיבה "צללו", האות למ"ד הראשונה, זה חטף-פתח. בתנ"ך הוצאת קורן זה חטף-פתח. אבל בסידורים, למשל הסידור הספרדי העיקרי כיום - "עבודת השם השלם", שם זה מופיע בשווא. ואותו דבר קיים לצערי גם בסידור האהוב "כוונת הלב". וגם בספרונים של הקריאה בתורה בשבתות (חוץ מ'הוצאת א. בלום', הספרים האדומים הדהויים האלה, שם זה איכשהו בסדר. אתם מוזמנים לבדוק בעצמכם - אני לא מצפה שיסתמכו פה על המילה שלי).

עוד דוגמה מתוך שירת הים: "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארממנהו" (שמות טו, ב)

התיבה "וארממנהו", האות מ"ם הראשונה, זה חטף-פתח. למרות שזה פחות נוח להגות את זה ככה, זאת התורה.

אז רוב הבעיה היא בעצם בספרונים של הקריאה בתורה בשבתות. כי בסידורים, אין את *כל* התורה שבכתב, רק חלק קטן ממנה. לכן הסיכוי שיש שם עוד 'שווא' במקום 'חטף-פתח', הוא הרבה יותר נמוך.

עוד דוגמאות:

"וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים..." (שמות א, יד)

התיבה "וימררו", הרי"ש הראשונה, זה חטף-פתח.

"ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ, כב).

התיבה "ותחללה", הלמ"ד הראשונה, חטף-פתח.

אשמח למצוא עוד, אם תראו התעניינות בדבר.

כל טוב. סליחה על זמנכם.

בברכה, יוסף.

-)

" 11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)~~ והתשובה שלהם הייתה: 11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)11:56, 14 בפברואר 2013 (IST)~~ " שלום רב!

אנו לא מעבירים שאלות למרן שליט"א בדרך כלל. על כל פנים לשאלתך, התשובה פשוטה,

לדעת המנחת שי, יש לבטא חטף פתח כמו פתח. וכן מנהג בני תונס. ולעומת זאת כמדומה שמנהג שאר עדות הספרדים, ובודאי שכן הוא מנהג המערבים, וכן מנהג האשכנזים, לבטא חטף פתח כמו שוא נע. לכן בסידורי הספרדים תיקנו הכל כמו שוא נע, כדי שלא לבלבל את הציבור שאינו יודע לבטא נכון חטף פתח.

בברכת התורה, הלכה יומית. "

אני חושב ש'מערבים' זה מה שנקרא בעברית מודרנית 'מרוקאים'.

ההחלטה היא שלכם מה לעשות בנידון.

כל טוב.

תשובה לאלמוני היקר:

אנחנו מתבססים על שיטת ה"כתר", לפיה אין חטפים באותיות לא-גרוניות מאחר ואנו הוגים את החטפים הללו כשווא נע. בכת"י עליו מבוססת מהדורתנו החטפים הללו נכתבים כשווא, ודלא כתנ"ך קורן. בברכה, נחום - שיחה 17:18, 14 בפברואר 2013 (IST)תגובה

ליתר דיוק הכתר דווקא מרבה בחטפים מהסוג הזה, למרות שלא ברור בכלל שיש לזה משמעות בהגייה. זוהי אכן שיטת ה"מנחת שי" להפוך את כולם לשואים, והרב ברויאר אימץ שיטה זו בגלל שאין הבחנה כזו בהגייתן של כמעט כל העדות בימינו. בדפוס קורן דווקא אימצו את השיטה להרבות בחטפים, לפחות בתורה שבה הם מבוססים על מהדורת היידנהיים. במהדורה שמופיע כעת באתם מכתב יד לנינגרד יש הרבה חטפים. אמנם במהדורה שאני מכין כולם הופכים לשואים והשינוי מתועד כל פעם. Dovi (שיחה) 18:03, 14 בפברואר 2013 (IST)תגובה

להלל הלפרין

תגובה אחרונה: לפני 10 שניםתגובה אחתאדם אחד בשיחה

המקום לביאורים, ואין זה משנה אם הם נועזים או לא, איננו בדף הקטגוריה כי אם במרחב ה"ביאור:". בברכה, נחום - שיחה 11:49, 26 בדצמבר 2013 (IST)תגובה

הוספת נושא