שיחת ביאור:בבלי הוריות דף ב

"תוספות הראש"?

ממש לא נוחה! "לולא דמסתפינא..." הייתי מוחק את הפירוש לחלוטין. הפעם הבוט מגמרא נוחה גרם לדף להיות לגמרי לא קריא. יתכן שזו אחת המסכתות הראשונות של 'גמרא נוחה', ויתכן שהיה נראה לו שהמסכת קשה מדי לעיכול. אעביר לתחתית עם הכותרת 'פירוש גמרא נוחה'
דווקא קיוויתי שאקדים את המאוחר כנראה שאדרש להתייחס לכך ככתיבה מוקדמת לקראת המחזור הבא של הדף היומי...

אגב: הנה תוספות הראש על דף זה: הועתק מסריקת דפוס וילנא באתר ספרי העברית, ללא תיקונים נדרשים. כמובן שאין בו "לולא דמסתפינא" וכו'
א׳ מהן שטעו או תלמיד שהוא ראוי להוראה וכוי הרי זה חייב מפני שלא תלה בב״ד. לא זו אף זו קתני לא מיבעיא ידע אחד מסנהדרין גופייהו דטעו דחייב דלא נגמרה הודאה בהסכמת כולן אלא אפי׳ אחד מן התלמידים הדנים לפניהם בקרקע וראוי להוראה חייב ולא מיבעי׳ ראוי להוראה אלא אפיי גמיר ולא סביר ונראה לו לפי מה שלמד שטעו בב״ד חייב דבל שאין דעתו מסכמת לדעת ב״ד תולה בדעת עצמו דתנן במתני• לקמן (דף ד:) שוגגין ועשו מזידין פטורין אלמא דכיון דנראה לצבור שטעו לא הוי הוראה הה״נ יחידי ואמרינן נמי זה הכלל התולה בעצמו חייב לאתויי מבעט בהוראה. מי שרגיל לבעט בהוראה אע׳׳פ שעתה הוא מסכים עם ב׳׳ד מיקרי תולה בעצמו ולכ״ש כל אדם שאין דעתו מסכמת עם בית דין: נטי אין ב״ד חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם. פי׳ ששאלו לב״ד מה אנו לאכול חלב שע״נ הקיבה ואמרו להם מותרין אתם לאכול לאפוקי אם שנו ולמדו להם בבית המדרש שמותר דלא הוי הוראה. והקשה הרמ״ה ז׳׳ל מה חלוק יש בין מותרין אתם ובין מותרים אתם לעשות. ופי׳ דמותרין אתם דקאמר שמואל לא מיירי ששאלו אם מותרין לאכול דאם אמרו להם מותרים אתם היינו מותרין אתם לעשות דבשאלת השואל תלויה ההוראה ולא בתשובת המורה דכיון ששאלוהו אם מותרין לאכול יודע המורה כשיאמר מותרין אתם שיאכלו על פיו וכשאמר להם מותרין אתם הוי כאילו אמר להם מותרין אתם לעשות אלא מיידי ששאלו להם הוראה [מה] אנו להורות היתר בתלב שעל הקיבה ואמרו להם מותרין אתם דאע״ג דלא הורו אותם לעשות אלא להורות לאחרים הוראה הוי. ולא נהירא לן דכיון שידע המודה ששאלו כדי להורות היתר לכל שואל יותר ה״ל לדקדק כדבריו (וכ״ש) [וכשהוא] הורה להם היתר כ״ש דהוי הוראה. ונראה לי לפרש כההיא דקתני בבבא בחרא בפרק יש נוחלין (דף קל:) ת״ר אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו הלכה למעשה שאל ואמר הלכה למעשה ילך ויעשה. ותו אמרו התם א״ל ר׳ אסי לר׳ יוחנן כי אמר לן מר הלכה נעבד. א״ל (דע) [עד] דאמרי לכו הלכה למעשה כלו• אפי׳ אם ישאלו לו אם הלכה כך ויאמר להם הלכה כן לא יסמכו ע״ז לעשות מעשה עד שישאלו ממנו פעם שנית בשעת מעשה לפי שכשהאיסור מזומן לו לעשות מיד או מדקדק המורה בדבריו שלא תארע ע״י תקלה וה״פ הבא אם שאלו להם ואמרו להם מותרין אתם אף בשלא בשעת מעשה קאמר שמואל דהוי הוראה. ורב דימי דקאמר כההיא דפי יש נוחלין: אט־ רבא אף אנן נמי תנינא הורוה ב״ד לינשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה ב״ד אלא להנשא. דקדק רש״י ז״ל מדקתני הורוה ב״ד להנשא ולא קתני התירוה ב״ד שלא נגמרה הוראה עד שיאמרו מותרים אתם לעשות. והקשה הרמייה ז״ל דמה לי הורוה ומה לי התירוה. אידי ואידי חד הוא דהא רב דימי מנהרדעא דהוא מרי דשמעתתא כמותרים אתם לעשות סגיא ליה. ועוד הא בהדיא קתני שלא התיהוה אלא להנשא אלמא לענין נישואין בהתירוה להנשא םגיא ליה ופי׳ דהכי דייק (דחשי•) [דחזינן] הבא כשהתירוה לינשא הוציאוה מכלל אשת איש לכל דבר ועשאוה פנויה אפ״ה בשקלקלה לא מיקרי תולה בב״ד אלמא לא מיקרי תולה בדעת ב״ד אלא באותה מעשה עצמה שהורו בו היתר ואע״פ שהמעשה הוא יוצאה מכלל דהוראה זו אמנם (תראה) [דהוראה אינה! אלא להיותו מותר באותה מעשה עצמה ומזה יש ללמוד דלא מיקריא הוראה עד שפרשו היתר העשיה. ונ״ל לישב לשון רש׳יי ז״ל מדקתני ברישא הורוה ב״ד להנשא ולא קתני התירוה ב״ד כדקתני בסיפא ש״מ שבכל מקום (שהשרכה) [שהצריכו] הוראה הוי דוקא עד שיורו לעשות ולהכי תנא ברישא הורוה ב״ד ובסיפא התירוה (שיורו) להנשא לאשמעינן דכל הוראה במותר לעשות: טעם הארץ פרט. פרש״י ז׳׳ל דמעוט מעם הארץ קא דרשי מע״ה ולא כל עם הארץ והק׳ הרמייה ז״ל אי (עם) [מעם] הארץ מקצת מעם הארץ ממאי דלמעוטי [מומר] לימא למעוטי כולו קהל קא דלאו בכלל עם הארץ הוא כדדרשי׳ (יבמות כב: וש״מ) גבי נשיא בעמך בעושה מעשה עמך. ולא נהירא כלל p אתי. ותו הא בהדיא אמרינן לקמן דמעם הארץ לרבויי קא אתי ופי׳ דממעטינן [מומר] מעם חא דהתם מבעמך דריש דמשמע כעמך לאפוקי אבל ע״ה הכל בכלל ועוד דלקמן (דף יא.) דרשינן מע״ה פרט לנשיא פרט למשיח אלא ודאי המעם הארץ מיעוטא וע׳׳ה משמע כל הקהל או רובו: פרט (וכוי) [למומר וא״ת] תיפוק ליה משום זבח רשעים תועבה וי״ל דמיירי אחר שעשה תשובה: אמר רב פפא קא סבר רבי יוחנן דכי מתיידע להו לבי דינא הדרי בהו והוא נמי הדר ביה שב מידיעתו קרי׳ ביה. דמידיעת איסור

תודה,
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • כ"ה בחשוון ה'תשע"א • 00:50, 2 בנובמבר 2010 (IST)

קרבן ה'מקלקלת'

כשחייבת קרבן - על איזה מסוגי הקרבנות מדובר?
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • כ"ה בחשוון ה'תשע"א • 01:27, 2 בנובמבר 2010 (IST)

מן הסתם, קרבן חטאת יחיד, שכן לא עשתה על פי הוראת בית דין, שהם התירו לה להינשא, והיא לא נישאת. וטעתה בהבנת היתר בית הדין, ודינה כדין כל יחיד השוגג בדין בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. נחום - שיחה 04:06, 4 בנובמבר 2010 (IST)

תודה.
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • ט' בכסלו ה'תשע"א • 13:57, 16 בנובמבר 2010 (IST)

שינוי מתכונת - כדי שהביאור יהיה שמיש וקריא

הקטנתי הגודל, ושמתי רשי לקריאה. המסכת הזו קשה להבנה בדרך כלל - ואין סיבה לכך. ברגע שרואים את המבנה הפשוט שלה, אפשר להבין אותה.
-- (משתמש:פשוט [משה] ♫ שיחה) • ט' בכסלו ה'תשע"א • 13:56, 16 בנובמבר 2010 (IST)