שולחן ערוך יורה דעה שצח א

אבלות יום ראשון אם הוא יום מיתה וקבורה הוי דאורייתא ושאר הימים מדרבנן. במה דברים אמורים? בשבעה מתים המפורשים בתורה שכהן מטמא להם. אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאיתא בסימן שע"ד -- אפי' ביום ראשון הם מדרבנן.

ויש אומרים שאף אבילות יום ראשון דמיתה וקבורה הוי דרבנן בכל המתים.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) בז' מתים. שהם אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו בתולה ואשתו נשואה:

(ב) וי"א כו'. והכי קי"ל כדלקמן סימן שצ"ט סי"ג:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

יום מיתה וקבורה. לאפוקי מת ביום א' ונקבר למחר או שמועה קרובה:

וי"א שאף אבילות כו'. בטור סיים אלא אנינות לחוד ביום ראשון דהוה דאורייתא ואנינות לחוד ואבילות לחוד האסור בזה מותר בזה ואונן אינו אסור ביום ראשון מן התורה אלא באכילת קדשים ומעשר שני ועוד החמירו בו חכמים בדברים המפורשים בפרק מי שמתו עכ"ל פי' אונן הוה ביום המיתה אפילו אחר שנקבר לענין אכילת קדשים ומעשר שני כדאיתא בפרק טבול יום (זבחים דף ק') וחכמים החמירו בו קודם שנקבר לענין אכילת בשר ויין ותשמיש ופטור מכל המצות והיינו מטעם שמתו מוטל לפניו לקברו ואז מותר בנעילת סנדל ורחיצה וגילוח וכל מה שאסור משום אבילות דלעיל עד שיסתום הגולל ואז מותר בבשר ויין וחייב בכל המצות זולת תפילין ביום ראשון ומ"ש הטור האסור בזה מותר בזה לאו כללא הוא דהא תשמיש אסור בשניהם אלא על שאר החילוקים שזכרנו אמר כן:

באר היטב

עריכה

(א) בשבעה: שהם אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו בתולה ואשתו נשואה.

(ב) דרבנן: והכי קי"ל כמ"ש בסי' שצ"ט סי"ג.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}