שולחן ערוך יורה דעה קעד ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעד · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
האומר לחבירו קנה לי שדה מפלוני ואמר המוכר לשליח אני מוכר לך על תנאי שיחזירנו לי כשיהיו לי מעות והשיב השליח אתה והלוקח חברים בטוב תתפשרו אינו מוכר אלא על זה התנאי וצריך להחזירה ומוציאים ממנו פירות שאכל
- (ועיין בחשן המשפט סימן ר"ז איזה תנאי מבטל מקח):
מפרשים
(ה) ומוציאין ממנו כו'. כ' הב"ח ס"ס זה שנמשך אחר מ"ש בב"י וליתא כו' ואני אומר דהמחבר אזיל לטעמי' שפסק לעיל ס"ס קס"ד ור"ס זה כהרי"ף והרמב"ם וסייעתו דר"ק הוא והרב שלא הגיה כאן סמך עצמו אמ"ש לעיל כמו שלא הגיה מטעם זה גם בר"ס זה גם בעיקר הדין נ"ל דהכא אפי' מ"ד דהוי א"ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל וכמ"ש הרא"ש דל"ד למשכנתא בלא נכייתא דהכא נהי דר"ק לא הוי מ"מ מחילה בטעות הוי דבתורת מכר ירד לתוך השדה והמכר אינו מכר דהוי כמניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו או נתנו לו וכסבור שהוא שלו ונמצא שאינו שלו עכ"ל וכן דעת התוס' ושאר פוסקים שהביא ב"י בח"מ סי' ר"ז סי"ג ור"ל אבל במשכנתא ידע הלוה שהוא שלו ומחיל אלא שהדרישה וסמ"ע בח"מ ס"ס קפ"ב והב"ח דחקו עצמם לפמ"ש הטור דהפירות שאכל א"ר הוי ואינה יוצאה בדיינים ולא ביאר דמ"מ משום מחילה בטעות מוציאין ממנו משמע דמחילה גמורה הוי ועפ"ז דחקו עצמן ליישב דברי הרא"ש שמסכים לטור ואין דבריהם נראין גם תימה על הדרישה דהקושיא שהקשה הרא"ש מעיקרא דרבינא אדרבינא תשאר בקושיא לדעת הרא"ש ע"ש אלא נראה כמ"ש ב"י וד"מ דגם הטור מודה דמשום מחילה בטעות מפקינן מיניה ומה שלא ביאר כן נ"ל משום דממילא משתמע כיון דכתב דהוה א"ר ואינה יוצאה בדיינים אלמא דאינה יוצאת בדיינים משום דהוי א"ר ורבית לא שייך אלא מדעת הלוה כגון שהמוכר אמר מתחלה שהוא מוחל לו לאכול הפירות וכ"כ הראב"ד בהשגות דרבינא דאפיק פירי לאו משום רבית אלא משום גזלה אבל אם מחל לו והדר תבעינהו תו לא הדרי ליה כו' וה"ה כתב שם עליו ומ"ש אבל אי מחל כו' אפי' בר"ק המחילה מועלת כו' אפי' בר"ק המחילה מועלת בשכבר לקחו (וכדלעיל סי' ק"ס ס"ה כו') ואין זה השגה דמשכחת לה אפי' כשמחל קודם אכילת הפירות שיאכל אח"כ וכדלעיל סי' ק"ס ס"ה ודוק וכן עיקר לענין דינא דמוציאין ממנו הפירות שאכל דהא כל הפוסקים פסקו כרבינא דעבד עובדא ואפיק פירי ודלא כהב"ח אלא דיש סוברים משום רבית קצוצה ויש סוברים משום מחילה בטעות ועיין בח"מ סימן ר"ו:
חברים בטוב תתפשרו. קודם שנגמר המקח אומר כן וס"ד דהכי אמר להו אתם חברים תתרצו ביניכם אבל אני איני קונה ע"מ קמ"ל דלא סמכא דעתי' ולא מכר אלא על דעת כן וכ"ש אם שתק שליח ולא אמר כן דלא מכר אלא ע"מ כן שהרי התנה כן בפירוש כ"כ ב"י בשם תלמידי רשב"א:
ומוציאים ממנו פירות שאכל. בטור כתב ופירות שאכל א"ר ואינה יוצאה בדיינין עכ"ל והקשה ב"י דהא בהדיא מסקי' בגמרא בדין זה דרבינא עבד עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא כו' אלמא דרבית קצוצה הוה וכן כתב הרי"ף והרמב"ם וגם הרא"ש כתב שרבינא הוציא הפירות מחמת שהיתה מחילה בטעות שאכל הפירות בטעות שהיה סבור שמכירה גמורה היא אבל לא מטעם רבית דא"ר היא ותירץ דגם הטור נתכוין כאן שמצד רבית אין מוציאין אבל מצד מחילה בטעות מוציאין ורבים הקשו א"כ היה לו לטור לכתוב דבר זה ואין זה קושיא דהא כבר כתב הטור בסי' קס"ד דכל שאכל מחמת מחילה בטעות מפקינן מיניה וכאן לא בא אלא להודיע שאין כאן איסור מצד רבית ונ"מ היכא דלא שייכא מחילה בטעות כגון שהוא בענין שידע כבר שאין כאן מכירה ואעפ"כ הניחו לאכול דה"א דחייב לשלם מצד רבית קצוצה קמ"ל דלא הוה אלא אבק רבית וכנ"ל נכון ומו"ח ז"ל כ' דהטור חולק על הרא"ש ופסק דלא כרבינא אלא כאינך אמוראי בגמרא דס"ל אבק רבית הוא והוא תמוה מאד דהיאך יחלוק הטור על הרי"ף ורמב"ם ורא"ש ולא יביא לכל הפחות דעתם. ותו דבקיצור פסקי הרא"ש פ' א"נ פסק בהדיא דא"ר הוא ש"מ דגם להרא"ש הוה דינא הכי אלא כדברי ב"י עיקר וכמ"ש כאן להלכה דבאמת מוציאין מטעם מחילה בטעות דרוב הפוסקים ס"ל כן כמ"ש ב"י:
(ד) להחזירה: כתב הש"ך דהב"ח חולק ע"ז ואני אומר דהמחבר אזיל לטעמיה שפסק לעיל סוף סימן קס"ד דר"ק הוא והרב שלא הגיה כאן סמך עצמו אמ"ש לעיל וגם בעיקר הדין נ"ל דהכא אפילו למ"ד דהוי א"ר מודה דמוציאין ממנו הפירות שאכל ולא דמי למשכנתא בלא נכייתא דהכא נהי דר"ק לא הוי מ"מ מחילה בטעות הוי וכן עיקר לדינא דמוציאין ממנו הפירות שאכל ודלא כהב"ח אלא דיש סוברים משום ר"ק ויש סוברים משום מחילה בטעות ועי' בח"מ סי' ר"ז עכ"ל וגם הט"ז פסק כן ע"ש.