הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן קעד

סימן קעד

(סימן קע"ד ש"ע ס"א) ואמר לו לכשיהיו לי מעות. ואם הקנה לו חפץ או שט"ח בסך מנה ואמר לכשאתן לך ק"כ לזמן פלוני תחזירהו לי הוי ר"ק וצריך לחזור לו בעד מנה תשו' מהר"י הלוי (סי' ב'):

(שם) רבית קצוצה. עי' בריב"ש (סי' ש"ה וסי' תס"ד) והובא בב"י כאן בקצרה כיון דאפשר שיוחלט הבית ויהיה למפרע מכירה כגון שלא יחזיר לו מעותיו עד זמן המוגבל [ונ"ל די"ל ה"ה הכא דאם ימות ולא יחזיר לו אין ביד היורשים להחזיר כמ"ש תוס'] מש"ה בודאי א"א לדונו עתה ברבית קצוצה כ"ז שלא החזיר לו מעותיו ונתגלה דהמכר בטל למפרע אז הוי ר"ק אבל מקודם לכן הוי רק א"ר. וכל מה שאכל א"א לו לנכות לו וצריך תחלה להחזיר לו כל מעותיו ואח"כ מוציא ממנו הפירות שאכל ע"ש היטב:

(ש"ך סק"ג) ומביאם ב"י. בב"י הביא לשון הנ"י בשם הרשב"א דלאו למימרא דצריך שיאמר בפירוש כן דמסתמא נמי דינא הכי דכל שהחזיק או קנה כראוי זוזי מלוה ע"פ הוי על הלוקח כל דלא עייל ונפיק אזוזי עכ"ל. ונראה בפשוטו דבעי' דידעי' ונתברר דלא עייל ונפיק אזוזי דבזה נגמר המקח אבל מקודם לזה יש לחוש דדלמא יהא עייל ונפיק אזוזי. ולישנא דהרמ"א והמתין לו אפשר דכלל בלשון זה דעשה המתנת מעות או ע"י דא"ל להוי הלואה גבך או דלא עו"נ אזוזי והש"ך קיצר בלשונו. ואולם לשיטת הרמב"ן והר"ן דבעייל ונפיק מ"מ קנה כנגד מעותיו ויד הלוקח על העליונה דיכול לומר קנית כנגד מעותי ע' באורך בסמ"ע (סי' ק"ץ סקי"א) י"ל דהלוקח מותר לאכול פירות דיכול לומר קים לי בנפשי שאחזיק המכר בכדי מעותי וזה בידו לגמרי. אבל לשיטת רש"י וסייעתו דיכול המוכר לבטל כל המקח אף כנגד מעותיו הכא אסור. ואפשר דהרשב"א והראב"ד ס"ל כרש"י ודו"ק: