שולחן ערוך יורה דעה קעג יד
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעג · יד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
חבית של יין שהיא שוה עתה דינר ומכרה לו בשתים עד הקיץ על מנת שאם תארע בה תקלה הרי היא ברשות המוכר עד שימכרנה הלוקח הרי זה מותר שאם אבדה או נשברה אינו משלם כלום ואם לא מצא למכרה ולהרויח בה הוה ליה להחזירה לבעלים וכן אם מכרה לו בשתים ואמר ליה היתר על שתים יהיה בשביל שאתה מטפל למכרה ואם לא תמצא למכרה כמו שתרצה החזירה לי ה"ז מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות לוקח:
- הגה: וכל זה כשקצץ קצבה לדמי החבית שמוכר אבל אם מוכר לו בלא קצבה כגון שמכר לו שבע חביות ואמר לו תשלם לי כל החבית כמו שיהיה השער בעת שתקח כל חבית שרי אע"ג דעכשיו אינו שוה כל כך: (הגהות מרדכי בשם רב האי וכן משמע מתשובת הרי"ף שהביא הב"י):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(כט) חבית כו'. כל הסעיף הוא ל' הרמב"ם והב"י והאחרונים נדחקו בישוב דבריו. הפרישה כתב דבדין הא' מיירי שהמקבל מחזיק המעות עד הקיץ ומרויח בו ושם הלואה עליו לכך בעינן שהמוכר יקבל אחריות ובדין הב' מיירי שאין דמי הלואה בידו כלל כו' והב"ח כתב דברישא אינו מקבל אחריות אלא עד הזמן אבל אחר שהגיע הזמן הרי היא ברשות הלוקח לכל דבר ויכול להחזירם לבעליו דג"ז בכלל אחריות דתקלה הוא ובדין הב' איירי דלא קבעו שום זמן כלל אלא לעולם אם לא ימכרנה כמו שירצה. יחזירנה לו עיין שם וכל זה איננו שוה לי ולבי אומר לי שטעות נפל בספרי הרמב"ם והאי שאם לא מצא למכרה ולהרויח בה כו' צריך להיות אחר סוף דין השני מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח שאם לא מצא למכרה ולהרויח בה ה"ל להחזיר' לבעלים אבל ברישא לא שרי אלא מטעם דאבידה או שבירה היא באחריות (הלוקח) [המוכר] אבל לא היה יכול להחזירה למוכר כשלא היה מוכרו כמו שירצה. כן נ"ל:
ט"ז - טורי זהב
חבית של יין. אלו דברי הטור בשם הרמב"ם והשאיר אותם הב"י בצ"ע ובלבוש נתן טעם להיתר זה דלאו משום המתנת המעות אוקיר גביה אלא משום שאם אבדה או נשברה לא ישלם לו כלום ואם לא ימצא למכרה יחזירנה לו ואם מכרה והפסיד בה איהו דאפסיד אנפשיה דלמה מכרה היה לו להחזירה עכ"ל וקשה א"כ גם בדין דריש סימן זה דאסור למכור ביוקר בהמתנה נימא כן דאיהו דאפסיד אנפשיה דמי הכריחו לקנות בדרך זה ונראה לענ"ד פירוש דברי הטור בדרך זה כי הרמב"ם כ' דברים אלו לפרש טרשא דר"נ כמה שכתב המגיד משנה ונראה שהוא בדרך זה דבא להתיר למכור סחורה בהמתנה ביותר מן שוייה דהיינו שימכרנה עתה כפי שתהיה שוה אחר זמן וכדי שלא תקשה הא' זהו טרשא דרב פפא דקיימא לן לאיסור כמו שכתבו הטור והשלחן ערוך ריש סימן זה וחילק שם בין שומתו ידוע או לא הרמב"ם עשה חילוק אחר דהיינו דע"כ לא אסרינן טרשא דרב פפא ריש סימן זה אלא בעשה עם הלוקח מקח גמור מעכשיו דלא למיהדר ביה מה שאין כן אם לא עשה כן אלא יש לו רשות להחזירה לו כל זמן שירצה נמצא שעד שעה שימכרנה הלוקח הוה כהלואה בידו והוא מעצמו מכרה ומקבל עליו בעת ההיא לשלם לו המעות שהיה יכול המוכר ליקח לאחר זמן בזה ודאי שרי דהא אין המוכר עושה שום דבר איסור אלא הלוקח עושה כן מעצמו במה שתחת ידו וסברא זו כתב ב"י בסמוך דיבור המתחיל מי שיש לו כו' וז"ל אלא הוא מעצמו נטלן ומשתמש בהן כו' ונראה דכאן במכירה כולי עלמא מודים בזה דשרי וע"כ צריך שיהיה האחריות על המוכר בכל דבר עד שעה שימכרנה הלוקח דאם לא כן הוי ליה תיכף מכירה מן יד המוכר ליד הלוקח אלא ע"כ דאחריות על המוכר בזה כ' הרמב"ם ב' דרכים. הא' שהמוכר מקבל עליו כל האחריות עד שימכרנה כמו שזכרנו והדרך הב' שהלוקח יקבל עליו האחריות מעכשיו ואפ"ה לא נחשב למכירה עדיין כי מיירי שהמוכר הבטיח לו שהמותר על מה שעשה עמו קצבה יהיה ללוקח דהיינו שהלוקח ימתין עד שעת היוקר ואפשר שבעת ההיא יקבל עוד יותר ובההיא הנאה מקבל עליו אחריות אבל מ"מ אם ירצה יוכל להחזיר תמיד נמצא שאין כאן מכר מיד המוכר ללוקח רק הוא מעצמו מכר לו חפץ חבירו שהוא תחת ידו ומקבל עליו לשלם לא כיוקרא דלקמיה זהו שרי נמצא מבואר דברי סעיף זה בשני דרכים שזכרנו ומ"ש ברישא ואם לא מצא למכרה כו' כתבו דרך טעם לדין ובעיקר הדין עצמו לא זכרו והיה לו להזכירו שם שנעשה תנאי בזה כמו שזכר בסיפא נ"ל דברישא שמקבל עליו המוכר האחריות יש בזה גם דבר זה צריך פשיטות שיוכל להחזיר לו כל זמן שירצה כיון דאין כאן מכירה עדיין כן נראה לענ"ד נכון:
באר היטב
(כ) של: כ' הש"ך דכל סעיף זה הוא לשון הרמב"ם והב"י וכל האחרונים נדחקו ביישוב דבריו אבל לבי אומר לי שטעות נפל בספרי הרמב"ם והאי שאם לא מצא למוכרה ולהרויח בה וכו' צ"ל אחר סוף דין השני אחר תיבת מותר אע"פ שאם אבדה או נגנבה או החמיצה תהיה ברשות הלוקח שאם לא מצא למוכרה ולהרויח בה ה"ל להחזירה לבעלים אבל ברישא לא שרי אלא מטעם דאבידה או שבירה תהיה באחריות הלוקח אבל לא היה יכול להחזירה למוכר כשלא היה מוכרה כמו שירצה עכ"ל.