שולחן ערוך יורה דעה קעג ז


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

אם קונה דבר ששוה י"ב בי' בשביל שמקדים המעות אם ישנם ברשות מוכר אלא שאינו מצוי לו עד שיבא בנו או עד שימצא המפתח מותר ואם אינם ברשותו אסור אפי' יש לו מאותו דבר הקפה ביד אחרים:

הגה: ונאמן המוכר לומר שיש לו (הגהות מרדכי ריש איזהו נשך) וכל זה לא שרי אלא בסתם אבל אם מפרש לומר אם תתן לי עכשיו אתן לך בי' ואם לאחר זמן בי"ב אסור (טור בשם הר"ר ישעיה) וכל זה בדבר ששומתו ידוע אבל אם אין שומתו ידוע אפילו אין לו שרי (ב"י בשם תוספות ורא"ש) ובלבד בסתם אבל לא במפרש (שם):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(יז) ואם אינן ברשותו אסור. למכור בפחות ודוקא כשיצא השער אבל לא הוקבע השער אפי' בשווים אסור למכור כשאינו ברשותו דשמא יתייקר והוי רבית כדלקמן סי' קע"ה וכ"כ הריב"ש סי' ש"ו וכ"מ להדיא בתוספות (דף ס"ג ע"ב) ד"ה וא"ל כו' ופשוט הוא ולפ"ז כי שרינן באין שומתן ידוע אפי' באין לו נמי ביצא השער בדוקא היא דלא כדמשמע בעט"ז:

(יח) הקפה כו'. אבל פקדון מותר כדלעיל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה וכן משמע בבית יוסף שם:

(יט) ונאמן כו'. וכ"כ הרב לעיל סי' קס"ב ס"ב וסי' קס"ג ס"א וסי' קס"ט סי"ח ע"ש:


ט"ז

אם ישנם ברשות המוכר. פירש בית יוסף בשם ריב"ש הטעם כיון דמן התורה מעות קונות ואם חוזר בו מקבל מי שפרע הוה לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור מעתה כיון דאין איסור במכירת פירות אלא מדרבנן אבל כשאין לו אנו חוששין שמא יתייקר ומרויח בהקדמת המעות וגם המוכר יצטרך לקנותם ביוקר עכ"ל:

אבל אם מפרש כו'. בטור כתוב כאן י"א אפילו אם מפרש דמותר ביש לו ונראה טעמא דאע"פ דבריש סי' זה אסור במפרש לכ"ע שאני התם שהלוקח מבקש זמן להמתין לו המעות ובזה שייך המתנה מה שאין כן כאן שהמקח יש ביד מוכר מזומן אלא שממתין עד שיבא בנו אין זה קרוי המתנה והטור חולק דאף זה קרוי המתנה ומ"ש רמ"א כאן ואם לאחר זמן ביו"ד ר"ל אחר שיבא בני ואפ"ה אסור:

אפי' אין לו שרי. דברים תמוהים יש כאן ונעתיק המקור דאמר רב נחמן האי מאן דיהיב זוזי למוכר שעוה וקא אזלי ד' חלות בזוזי ואמר ליה יהיבנא לך ה' יש לו שרי אין לו אסור ופרכינן פשיטא דאסור באין לו ומשנינן אע"ג שיש לו הקפה ביד אחרים וכמ"ש הטור כאן והקשו בתוס' והרא"ש ממאי דאמר רב נחמן גופיה טרשא שרי והיינו הדין הנזכר בריש סימן זה דמותר למכור ביותר משוויו בשביל המתנת המעות ובלבד שלא יפרש אם מעכשיו בפחות והכי נמי יהי' מותר למכור בזול בשביל הקדמת המעות כיון שאינו מפרש וי"ל כיון דאזלי הכא ארבע בזוזי הוה כמפרש אם מעכשיו בפחות ולא שרי רב נחמן טרשא אלא בדבר שאין לו שער ולא שומא ידוע עד כאן לשונם וכתב בית יוסף על זה משמע מדבריהם שאם הוא דבר שאין שומתו ידוע אע"פ שאין לו מותר להקדים לו מעות כדי לקנות ממנו בזול דומיא דטרשא דרב נחמן הנזכר בריש סי' זה עכ"ל. וזה העתיק בד"מ בלשון זה אע"פ שאין לו מותר להקדים המעות כדי לקנות בזול מידי דהוה אמוכר ביוקר באין שומתו ידוע שנזכר בריש סי' עכ"ל וממנו יצאה הג"ה זאת להתיר אפי' באין לו כל שאינו מפרש ואשתומם כשעה חדא על הנהו תרי אריותא דבי עלאי על פסק זה חדא דהיאך יעלה על דעתנו להתירו לפסוק על שום דבר בעולם באין לו ולא יצא השער דמאי שנא ממתניתין אין פוסקין על פירות עד שיצא השער והכי נמי אפילו בדבר שאין שומתו ידועה כפרה וטלית היאך נתירם הא אפשר לבא לידי רבית גמור שזה קיבל זהב אחד להעמיד לו פרה לזמן פלוני ובהגיע זמן ההוא יתייקר ויצטרך ליתן שני זהובים הרי זה נשך גמור שאנו רואין שמשלם בעד זהב אחד שנים ומה שרצו ללמוד מטרשא דרב נחמן דמתיר בפרה אינו דומה לזה כלל דשם אין אנו רואין שמשלם יותר מעות ממה שקיבל דאע"פ שבשעת מקח קנה ביוקר מכל מקום אין אנו רואין בלוקח זה שמשלם יותר ואפשר לומר שהפרה היתה שוה כך דהא אין שומתה מפורסם וידוע משא"כ במוכר זה שמוזיל ליתן פרה ומקבל בעדה פחות ממה שיצטרך להוציא בשביל להעמיד לו פרה וזה רבית הנראה לעינים ומכ"ש שיש לתמוה על מה שכתב ב"י ורמ"א בפירוש שנותן בזול להקדים לקנות בזול דבר זה מי התיר לנו והלא זה רבית גמור דשקיל מאי דלא יהיב ליה . ועוד קשה לי ממה שכתבו התוספות הנ"ל דכל עיקר האיסור בר"נ דקיראה משום דכיון שיצא השער הוי ליה כמפרש ממילא אי לא יצא השער היה מותר לפסוק וכ"כ התוס' בהדיא אח"כ דבפירות אין איסור אלא ביצא השער דוקא וזהו נגד המשנה אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער ואם כן קשיא פיסוק פירות על פירות כל זה קשה לפי הבנת ב"י ורמ"א בדבריהם של התוס' שכתבו להיתר באין שומתו ידוע ואין לו אבל כי חזינן אנן בסייעתא דשמיא לא זו הדרך וחלילה להתיר באין לו בשום פסיקה בעולם בלא יצא השער והבנת דברי התוס' הוא בדרך זה דיש לפנינו שני חלוקות חלוקה אחת רבית הנראה לעינים שהכל רואין שהלוה נותן מעות יותר ממה שקיבל והיינו ההיא דאין פוסקין על הפירות וה"ה כל דבר דשמא יתייקר ויראו עינינו במה שיתן המוכר יותר חלוקה השניה הוא רבית דמוכח דהיינו שאין אנו רואין שנותן יותר ממה שקיבל בסך המעות אלא שבעצם המקח אנו מוכיחין שעושה כן בשביל הקדמת המעות ומפסיד (הלוקח) [המוכר] והוכחה זאת היא במה שאנו רואין שנותן לו בזול יותר ממה שיצא השער או ביוקר. ובזה יהיה הכל על נכון דיש לנו להקשות עוד בדברי התוס' למה הקשו דברי ר"נ אהדדי היה להם להקשות דברי ר"נ דטרשא אמתניתין דאין פוסקין על הפירות דלמה התיר ר"נ טרשא שיקח הלוקח ביוקר מן השער מ"ש מאין פוסקין דיש איסור בשביל הפסד המוכר ובודאי לפי תירוץ התוס' יש לתרץ זה אלא דהיה להם להוכיח תירוץ שלהן מקושיא זאת ולא מקושיא דר"נ אהדדי דאילו בקושיא דר"נ אהדדי היה אפשר לומ' דחזר בו אבל אי קשיא ממתני' אין לך לומר אלא כתירוץ התוס' לחלק בין שומא ידוע ע"כ נראה לומר דמההיא דאין פוסקין לא קשיא דשם אסור משום דיבוא לידי איסור הנראה לעינים באם יתייקר כמו שזכרתי משא"כ בטרשא דר"נ אין חשש זה שמא יתייקר דהלא כבר קנה ביוקר אלא יש חשש איסור דמוכח מכח דאנו מוכיחין מפני מה קונה זה ביוקר ודאי משום המתנת המעות וע"כ יש לחלק דאין איסור אלא דוקא בנראה לעינים דהא מדרבנן יש האיסור כאן ולא גזרו באיסור דמוכח כלל על כן הקשו דר"נ אהדדי מר"נ דקיראה דגם הוא לא מיירי אלא מאיסור דמוכח דא"ל דאוסר באזלי ד' ואיהו יהיב ליה ה' ויבוא לידי איסור הנראה לעינים אם יצטרך לקנות לו בעד ה' דא"כ מה לו לר"נ לאסור באם יצא השער בד' והוא פוסק בה' הא יש איסור בכל הפסיקות שבעולם אפי' לא יצא השער כלל כמתני' דאין פוסקין אלא ודאי ר"נ דקיראה מיירי אפי' במקום שאין איסור מצד אין פוסקין דהיינו חשש שמא יתייקר אלא מיירי מצד איסור אחר ואין שם איסור מצד שמא יתייקר כגון שכבר הגיע הזמן שחייב עצמו לתת לו ה' חלות ואז גם השער הוזל בכך ובזה מותר מצד אין פוסקין על הפירות אפ"ה יש איסור מצד שבשעה שעשה המקח היה רבית דמוכח שאז היה השער בד' ולמה לקח מעות ליתן ה' אלא ודאי בשביל הקדמת המעות קמ"ל ר"נ דקיראה דגם ברבית דמוכח יש איחור ועל כן מקשים התוספות רבית דמוכח אהדדי דבר"נ דקיראה אמרינן דאסור אפי' בסתם ובר"נ דטרשא אמרינן דמותר כמו שזכרנו ועל זה תירצו התוס' שפיר דיש חילוק ברבית דמוכח דדוקא בפירות ובשעוה אם יצא השער לפי שהוא מפורסם וכן אפילו לא יצא השער ויש פרסום מצד ששומתו ידוע שכל העולם יודעים שוויו לפי שכל הפירות והשעוה שוין הם בזה אסרינן רבית דמוכח אבל בטרשא דר"נ אין שם אחת משנים אלו דלאו שומתן ידוע כגון פרה וטלית דכל פרה יש לה מקח בפני עצמה ואין שייך בזה שער שבשוק דאין כל הפרות שוות וה"ה נמי במקצת פירות שאין כולם שוות הוי כפרה וטלית ובאשר"י לא זכר שני דברי' כאן אלא זכר שער שלהן ידוע לחוד ממילא בכל דבר שאין השער ידוע בעת הפסיקה יש היתר ברבית דמוכח כי אין כאן הוכחה רבה אע"ג דהוא מוזיל לו באמת מכל מקום אינו מפורסם לכל דאין הכל יודעי' דמי שווייה של פרה זאת וכל זאת שחילקנו בין שומא ידוע או לא הוה במקום שאין חשש שמא יתייקר כמו שאמרנו דכבר ראינו שלא נתייקר אבל במקום שיש חשש שמא יתייקר מזה לא דיבר רב נחמן כלל והוא מוזכר במשנה דאין פוסקין על הפירות וה"ה בכל דבר דחד טעמא הוא דכיון שעינינו רואות שזה משלם יותר ממה שלקח אלא דבמקו' שאין רבית הנראה לעיני' דאין חשש שמא יתייקר אז יש חילוק אם הוא שומתו ידוע או יצא השער יש איסור בין מצד המוכר כגון שמוזיל לו בין מצד הלוקח שלוקח ביוקר דזה הוה כמפרש אבל באין שומתו ידוע אין חילוק בין אם ההפסד מצד הלוקח שלוקח ביוקר והיינו טרשא דר"נ ובין אם ההפסד מצד המוכר שמוכר בזול בתרווייהו שרי כיון שאין חשש שמא יתייקר בתרוייהו ויש ראיה לפירוש דלעיל מלשון התוס' דכתבו שם יהיבנא לך ה' פי' לזמן פלוני איתנהו שרי ליתנהו אסור אבל ד' בזוזי שרי לפסוק כיון שכן השער דפוסקין על שער שבשוק עכ"ל קשה לאיזה צורך כתבו דמיירי לזמן פלוני אלא דקשה להו אי מיירי שא"ל לאלתר אתן לך ה' בזוזי דזה פשיטא דאסור באין לו דהא יצטרך בבירור ליתן בעד ארבע כפי מה שקיבל בעד ה' אלא מיירי לזמן פלוני והיינו דאפשר שיהיו בזול וקמ"ל ר"נ דאף על פי שיהיו בזול אסור אם קיצץ עמו בה' כיון דבשעה שקיבל המעות היה שם איסור וע"כ אסור בליתנהו ועל זה כתבו אח"כ אבל ד' בזוזי כו' כלומר כיון דמיירי בלאחר זמן היה לו לאסור אפילו ד' כיון שיש ספק ג"כ שמא יתייקר על זה תירצו דבזה שרי כיון דכן השער כו' ע"כ בא ללמדנו איפכא דיש רבותא במה שאומר ה' אע"ג דיהיה אז שעת הזול ובזה מותר אם פסק כבר על הפירות וכיוו אפילו בזה איסור מטעם שזכרנו. כן נראה לע"ד ברור דבכל מקום שיש חשש שמא יתייקר יש לאסור באין לו ואין ללמוד היתר מתוס' ואשר"י אלא באין חשש שמא יתייקר כגון בטרשא דר"נ דלא שייך שם כלל וכן בפירות אם ראינו שלא יתייקר בזה אנו מתירין רבית דמוכח:

באר היטב

(יא) ברשות:    הטעם כיון דמן התורה מעות קונות הוי לענין רבית כאילו קנאם קנין גמור כ"כ ב"י בשם הריב"ש.

(יב) הקפה:    אבל פקדון מותר כדלעיל סי' קס"ב ס"ב בהג"ה ודוקא כשיצא השער הוא דאינו אסור אלא בפחות אבל לא הוקבע השער אפילו בשווי' אסור למכור כשאינו ברשותו דשמא יתייקר והוי רבית כ"כ הריב"ש ולפ"ז כי שרינן באין שומתן ידוע אפי' באין לו נמי דוקא ביצא השער הוא דלא כדמשמע בלבוש עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קס"ב ס"ב וסי' קס"ג ס"א וסי' קס"ט סי"ח ע"ש.

(יג) אין:    הנה בט"ז האריך בראיות לחלוק על הרמ"א ומסקנתו דבכ"מ שיש חשש שמא יתייקר יש לאסור באין לו וכן הוא דעת הש"ך כמ"ש בשמו בס"ק י"ב דמיירי דוקא ביצא השער ע"ש וק"ל.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש