שולחן ערוך יורה דעה קעג ו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קעג · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
היו חמריו ופועליו תובעים אותו בשוק ואמר לשולחני תן לי דינר טבוע (פירוש דינר שיש עליו צורה ויוצא בהוצאה) לפרעם ואתן לך יותר משויו מעות שאינם טבועות שיש לי בבית מותר והוא שיש לו כל דמי הדינר:
- הגה: ולי נראה מדברי האשיר"י והתוספות דאין צריך שיהיה כל דמי הדינר בידו אלא אפי' מעט מהם כמו בהלואת סאה בסאה דלעיל סי' קס"ב וכן הוא בקצת ספרי הטור והוא הנכון לדעתי וכל זה לא שרי אלא דינר במעות דהוי דרך מקח וממכר אבל מעות במעות דהוי בהלואה אפילו יש לו הכל אסור (טור וב"י בשם תוספות וריב"ש):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(יב) לשולחני כו'. כתב הטור בשם הרמ"ה דוקא שולחני דאורחיה בהכי אבל באינש אחרינא אסור עד דא"ל בפירוש דרך מקח וממכר דלא כמו שכתב ב"י דתוס' והרא"ש לא ס"ל הכי:
(יג) דינר טבוע. היוצא בהוצאה ועיין בתשו' מהר"מ אלשקר סימן נ':
(יד) שאינן טבועות כו'. משמע דוקא שאינן טבועות דהוי כפירי וכמו שכתב ב"י בשם תלמידי רשב"א בשם הרמב"ן וכן כתב נ"י וכן כתב עט"ז אבל טבועות אע"פ שהן מין אחר דמי להלואה ואסור וכן נ"ל שהוא דעת התוס' והרא"ש וכ"מ בב"ח ס"ה דלא כהפרישה ס"ו שכתב דהתוס' והרא"ש חולקים אהטור והמחבר ע"ש:
(טו) ולי נראה וכו' והעט"ז השיג על הרב בזה דכיון דהוה מטבע כפירות דרך מקח וממכר אינו יכול להוזיל גביה אלא מה שיש לו בבית אלא א"כ יצא השער דאז שרי אפי' אין לו כלום כדלקמן סי' קע"ה (ולעיל סי' קס"ג) וכ"כ הפרישה וכ"כ הב"ח ומהרש"ל ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב דף ב' סי' ז' (אבל מה שכתב הב"ח על הרב ותימה רבה היאך פסק לקולא בדבר המפורש לאיסור בדברי הטור כו' תמהני מאד על תמיהתו שהרי הרב כ' שבקצת ספרי הטור הגירסא להיפך ושהוא הנכון):
(טז) אלא דינר במעות. שאינן טבועות שהוא מין אחר אבל מעות במעות אע"פ ששניהם אינם טבועות כיון ששניהם מין א' וכן פירות בפירות אסור דה"ל הלואה ולא שרי אלא סאה בסאה אבל לא עודף כן משמע בפוסקים ומשמע דהיינו מסתמא אבל אם אמר בפירוש הלוה לי שהיא דרך הלואה אפילו פירות בפירות של ב' מינים אסור והיינו דאמרינן לעיל ס"ס קס"ב דאסור ללוות סאה חטין בסאה דוחן אפי' יש לו דוחן ע"ש:
ט"ז - טורי זהב
מעות שאינם טבועות. פי' כמ"ש ב"י בשם הרמב"ן דהיינו מעות שאין עליהם צורה וה"ל כפירות וכיון דיש לו מותר ולא כמ"ש התוס' דאף במעות שיש עליהם צורה מותר רק שיהא מין אחר:
ומ"ש בהג"ה ול"נ מדברי האשר"י והתוספות כו'. הקשה ע"ז בלבוש ומו"ח ז"ל ובדרישה שהרי בסי' קע"ה בפוסק על הפירות שאינו פוסק אלא עד כדי שיש לו ובעיני יפלא מאד מה שכ' רמ"א ז"ל ול"נ מדברי התוספות דז"ל התוס' על מה שאמרו בגמרא בדין זה כיון שיש לו נעשה כאלו אומר הלוני עד שיבא בני וכתבו התוס' פי' כמו שמותר סאה בסאה דרך הלואה באומר עד שיבא בני משום דסאה בסאה הוה רבית דרבנן ה"ה דרך מקח וממכר אפילו סאה בסאתיים מותר באומר עד שיבא בני עכ"ל מזה למד הרב כאן ובד"מ וכתב כיון שהם מדמים דבר זה להלואת סאה בסאה ושם א"צ שיהא לו כל הסאה עכ"ל אמינא דאין כאן ראיה כלל דע"כ אינם דומים לגמרי דהא לא מהני יש לו כי רוצה ללות סאה בסאתיים דלא אמרו אלא בהלואת סאה בסאה אלא שיש חשש שמא יתייקר ולזה מהני יש לו כמבואר לעיל אבל בהלואה סאה בסאתיים בפירוש רבית קצוצה היא ולא מהני יש לו וכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק הזהב וז"ל וסאה בסאתיים לא אשכחן דשרי אפי' ביש לו עכ"ל וכאן מהני אפי' נותן לו בעד הדינר אפי' יותר מדינר כיון דהוי דרך מקח וממכר אלא דהכי קאמר כי היכי דיש היתר בהלואה סאה בסאה כל שיש לו והיינו לפי דינו אפי' טפה אחת ה"נ בהיתר זה מקח וממכר דמותר ביש לו לפי דינו והיינו כל מה שהוא מוכר צריך שיהיה לו כמו שכתבתי בר"ס קס"ג בשם נ"י ולא מדמים להדדי אלא במה דבשניהם יש היתר מחמת שיש לו אבל לעולם כ"א לפי דינו כנ"ל ברור. ועוד ראיתי להזכיר מה שיש נוהגין לעשות היתר שהלוה כותב לו שמוכר לו איזה סך כסף וידוע שאין לו אותו סך רק שהמלוה סומך על מה שהוא מודה שיש לו אותו סך זה נ"ל איסור דאורייתא דמה מהני הודאה לשקר להפקיע איסור דאורייתא דנהי דיש בהודאה כח לחייב עצמו ממון מה שאינו חייב אבל חלק גבוה מי ימחול וכעין שכתבתי בסימן קס"ט סעיף י"א וראיה עוד ממ"ש רמ"א סימן קס"ט סעיף י"א דמי שאינו מוחזק שיש לו משכנות של עובד כוכבים לא מהני הודאתו לשקר והכי נמי כן הוא:
באר היטב
(ז) לשולחני: כתב הטור דוקא לשולחני דאורחיה בהכי אבל באינש אחריני אסור עד דא"ל בפירוש דרך מקח וממכר דלא כמ"ש ב"י דתוס' והרא"ש לא ס"ל הכי. ש"ך.
(ח) שיש: דמעות שאינן טבועות ה"ל כפירות וכיון דיש לו מותר ב"י בשם הרמב"ן.
(ט) הנכון: ומהרש"ל והלבוש והב"ח והט"ז חולקים על הרב בזה דלא דמי זה להלואת סאה בסאה דהא נותן לו יותר משוי' ולא שרי אלא דרך מקח וממכר הלכך צריך שיהיה לו כל דמי הדינר בביתו וכ' עוד הט"ז ראיתי להזכיר מה שיש נוהגים לעשות היתר שהלוה כותב לו שמוכר לו איזה סך כסף וידוע שאין לו אותו הסך רק שהמלוה סומך על מה שהוא מודה שיש לו אותו סך זה נ"ל איסור דאורייתא דמה מהני הודאתו לשקר להפקיע איסור דאורייתא דנהי דיש בהודאה כח לחייב עצמו ממון מה שאינו חייב אבל חלק גבוה מי ימחול וראיה ממ"ש רמ"א סי' קס"ט י"א דמי שאינו מוחזק שיש לו משכנות של עובד כוכבים לא מהני הודאתו לשקר ה"נ כן הוא עכ"ל (ובב"י סי' קי"ג מיישב המנהג דיש לסמוך על היתר זה של זקוקים כסף והעמיד על תיקון מהר"ם שהיה מקודם במדינת פולין דהיינו קרוב לשכר ורחוק להפסד ואם יהיה הפסד אזי יהיה הלוה נאמן בשבועה על הרווחים ולא על הקרן וזהו ההיתר מהר"ם ז"ל והגאון מ"א צוה לכתוב משמעות בממרנו"ת בזה"ל נעשה עצ"ה כתיקון מהר"מ ז"ל ועי' בלחה"פ בק"א).
(י) במעות: שאינן טבועות שהוא מין אחר אבל מעות במעות אע"פ ששניהם אינן טבועות כיון ששניהם מין א' וכן פירות בפירות אסור דה"ל הלואה ולא שרי אלא סאה בסאה ולא עודף ומשמע דהיינו בסתמא אבל אם אמר בפירוש הלוה לי שהוא דרך הלואה אפי' פירות בפירות של ב' מינים אסור כמ"ש לעיל סוף סימן קס"ב דאסור ללוות סאה חטין בסאה דוחן אפילו יש לו דוחן ע"ש. ש"ך.